בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל
עד כה נתגלו למעלה ממאה בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל, המתוארכים מהמאה הראשונה לספירה ועד ימי הביניים. גילויים ארכאולוגיים חשפו קיומם של בתי כנסת בארץ עוד בתקופת הבית השני.
בבתי הכנסת העתיקים אותרו במקרים רבים רצפות פסיפס מפוארות, כתובות הקדשה בעברית, בארמית וביוונית, וכן עיטורי סמלים יהודיים, כגון מנורת שבעת הקנים, שופר, מחתה וארבעת המינים.
בתי הכנסת העתיקים אותרו ברובם באזור הגליל והגולן, שהיווה מרכז היישוב היהודי בארץ בתקופת המשנה והתלמוד, אך בתי כנסת לא מעטים אותרו גם באזור דרום הר חברון ובאזור יריחו.
בתי כנסת בתקופת בית שני
ידוע על בתי כנסת שפעלו ברחבי הארץ בימי בית שני, אך זאת בעיקר ממקורות בכתב. לפחות תשעה בתי כנסת זוהו מימי הבית, בהם בית הכנסת בעיר מודיעין עילית (ח'רבת בד עיסא), במודיעין (ח'רבת אום אל עומדן) ובחרבת עתרי. בית הכנסת הקדום ביותר הידוע בארץ ישראל, נמצא קרוב ליריחו במתחם ארמונות החורף מהתקופה החשמונאית. זמן הקמת בית הכנסת מתוארך לשנים 50-75 לפנה"ס[1]. כן ידועים שלושת בתי הכנסת של לוחמי המרד הגדול - בגמלא, מצדה והרודיון, אך אלה הם כנראה מבנים מאולתרים שהוקמו בתוך מבנים אחרים, ובכל מקרה לא נשתמרה בהם כל כתובת המעידה בוודאות על שימושם. לעומתם נמצאה בעיר דוד בירושלים כתובת תאודוטוס בן וטנוס כתובת זו ביוונית מזכירה קיומו של בית כנסת ירושלמי וכן אדם בשם תיאודוטוס בן וֶטנוס שהוא ואבותיו כיהנו כראשי בית הכנסת כבר בימי בית שני. ממצא זה הוא עדות ארכאולוגית לכך שבירושלים היו בתי כנסת גם בזמן שבית המקדש השני עמד על תילו. בשנת 2009 התגלה בית כנסת נוסף מתקופת בית שני בעיירה מגדל שעל שפת הכנרת[2].
על פי כתובת תיאודוטוס שימשו בתי הכנסת בתקופת בית שני כמרכז קהילתי וחברתי, ללימוד תורה, ובחדרים ליד בית הכנסת אירחו עוברי דרכים ועולי רגל.
סוגי בתי הכנסת
בעבר היה נהוג לחלק את בתי הכנסת העתיקים, שנבנו לאחר חורבן בית שני, לשלשה טיפוסים:
- הטיפוס הקדום (מהמאה השנייה עד המאה השלישית), ובהם בתי הכנסת בברעם ובמירון.
- סוג המעבר (המאה הרביעית),
- הסוג המאוחר (מהמאה החמישית לספירה ואילך).
לכל טיפוס יש את המאפיינים המיוחדים לו. כך למשל בטיפוס הקדום היו שלושה פתחים לכיוון ירושלים, חזית מפוארת בנויה אבני גזית מסותתות, ועמודים בצורת ח'. בטיפוס הקדום לא היה מקום קבוע לארון הקודש, וספר התורה הונח בארון שהובא מחדר צדדי בעת קריאת התורה. מאפייני הטיפוס המאוחר היו בעיקר רצפות פסיפס מפוארות ובתוכם עיטורים של מנורות, גלגל המזלות וכתובות הקדשה. מבני בתי הכנסת של הטיפוס המאוחר בנויים בצורת בזיליקה, שמחלקת את בית הכנסת לשלושה חלקים, בחזית בית הכנסת ישנו אפסיס - גומחה לארון הקודש.
ברבים מבתי הכנסת גם מהטיפוס הקדום וגם מהטיפוס המאוחר נמצאו עיטורים של דמויות אך בחלק מבתי הכנסת נמצאו רצפות פסיפס מצוירות, ואף כאלו שבמרכזם הליוס אל השמש ואף ציורי נשים ונערים ערומים למחצה, ותבליטים של האלילה ויקטוריה, דבר שמעיד על פתיחות וליברליות, ואף על ירידת הערך של ע"ז - תש כוחה של עבודה זרה. בחלק מרצפות הפסיפס נמצאו צורות גאומטריות ומילים אך ללא תמונות, בשל האיסור לעשות פסל ותמונה.
לאחר חפירות חדשות שנעשו בבתי כנסת מהטיפוס הקדום והמאוחר, הסתבר ששני הטיפוסים שימשו בו זמנית במאות החמישית והשישית. ניתן להציע שהשינוי במבנה בית הכנסת נבע מהמיקום של שני הטיפוסים, כאשר בגליל העליון שבו היה רוב יהודי הפאר היה בחזית בית הכנסת החיצונית, ואילו בבתי הכנסת בגליל התחתון ובעמקים, שם היה רוב נוצרי, שאסר על בניית בתי כנסת, הוסתר הפאר של בית הכנסת בריצפת הפסיפס בתוך בית הכנסת.
חלק מבתי הכנסת כמו בבית אלפא, וברחוב, נמצאו באופן אקראי, בשל עבודות הכשרה של הקרקע, ולא מן הנמנע שהרבה בתי כנסת טמונים בחול ועדיין לא התגלו.
סוסיא
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – סוסיא (יישוב עתיק)
באתרה של החורבה בדרום הר חברון אותרה רצפת פסיפס מרשימה של בית כנסת מתקופת התלמוד, הכוללת כתובות הקדשה בעברית ובארמית, עיטורים של מנורת שבעת הקנים, ארון הקודש ומוטיבים יהודיים נוספים.
אשתמוע
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אשתמוע
זוהה בכפר א־סמוע בדרום הר חברון בשנת 1934. מבנה בית הכנסת הוא מלבני, כאשר קירותיו הארוכים הם בצפון ובדרום, והכניסות ממזרח. בקיר הצפוני יש במה, גומחה גדולה ששימשה כהיכל וגומחות קטנות משני צידיה. לאורך הקיר הדרומי נשתמרו ספסלים בנויים. ממצאים נוספים: רצפות פסיפס מסוגים שונים וכתובת ארמית בפסיפס, שבתרגום לעברית היא זכור לטוב לעזר הכהן ובניו שנתן טרימיסין אחד מפעלו. כמו כן, נמצאו אבנים עם תבליטי מנורה ומטמון כסף הכולל פיסות כסף שונות במשקל של כ-26 ק"ג, בחמישה פכים מהתקופה הישראלית, הוי אומר בסביבות המאה העשירית לפני הספירה.
עין גדי
באתרה של העיר המרכזית עין גדי, בה נשמר רצף התיישבות מתקופת הברזל ועד ימי הביניים, אותרו שרידי בית כנסת מתקופת התלמוד, בו רצפת פסיפס מרשימה עם עיטורים גאומטריים, כתובת בארמית ופסל של מנורת שבעת הקנים.
יריחו ונערן
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – בית הכנסת שלום על ישראל, בית הכנסת בנערן
ביריחו מצוי בית כנסת עתיק מתקופת המוסלמים, הממוקם ליד תל יריחו הניסי ומעיין אלישע.
האתר נחפר על ידי דימיטרי בראמכי בשנת 1936. בית הכנסת הוקם במאה השביעית או השמינית לספירה והוא פונה מערבה לכיוון ירושלים. ממצא עיקרי רצפת פסיפס עם צורות גאומטריות בצורה של לבבות הפוכים ושל תשליב של מרובעים ועיגולים בתחתיה. במרכז הפסיפס עיגול ובו מנורת שבעת הקנים, כשמימינה שופר, משמאלה לולב ומתחתיה הכתובת בעברית "שלום על ישראל". ליד הכניסה נמצאה כתובת הודיה בארמית לבני הקהילה שעזרו ומימנו את הפסיפס ”דכירן לטב יהוי דכרונהון לטב כל קהלה קדישה רבייה וזעוריה דסייע ותהון מלכיה דעלמה ואתחזקון ועבדון פסיפסה דידע שמהתון ודבניהון ודאנשי בתיהון יכתוב יתהון בספר חיים (עם) צדיקיה. חברין לכל ישראל של (ום)”. תרגום הכתובת לעברית: "יהיו זכורים לטוב וזכרונם לטוב כל הקהילה הקדושה, זקניה וצעיריה שעזר להם מלך העולם והתחזקו ועשו הפסיפס. (הוא) היודע שמותיהם ושל בניהם ואנשי ביתם. יכתוב אותם בספר החיים עם הצדיקים. (הם) חברים לכל ישראל. שלום."[3]
בסמוך לבית הכנסת ביריחו אותר גם בית כנסת מרשים בנערן, בו רצפת פסיפס מעוטרת.
חפציבה (בית אלפא)
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – בית הכנסת בבית אלפא
בית הכנסת השוכן בגן הלאומי בית אלפא נמצא על אדמות קיבוץ חפציבה שבעמק יזרעאל. המקום נקרא בערבית חירבת בית אילפא, כנראה על שם בית אילפא הקדומה. בית הכנסת שהתגלה בשנת 1928 הוא אחד מבתי הכנסת היחידים בו מצוין תאריך הנחת הרצפה, (המאה השישית לספירה). לבית הכנסת רצפת פסיפס צבעונית, אחת היפות והשלמות שנתגלו בארץ ישראל, ולה שלשה חלקים:
- ארון קודש שמשני צדדיו מנורות שבעת הקנים ומתחתיהן, שני בעלי חיים הנראים כחתולים מגודלים ואמורים להיות אריות. לתמונה
- גלגל המזלות ובו שמות המזלות בעברית, כאשר בארבע פינות הגלגל חלוקה לארבע התקופות (תקופת תשרי, תקופת טבת, תקופת ניסן, תקופת תמוז) במרכז המעגל ישנה דמות אדם המזוהה עם הליוס אל השמש, במרכבה הרתומה לארבעה סוסים על רקע שמים זרועי כוכבים.[1]
- עקדת יצחק עם מילות הסבר לגבי הדמויות שבו. שני אנשים ההולכים עם חמור, מזבח ועליו אש בוערת, אברהם שבידו האחת מחזיק סכין ארוכה ובידו השנייה מרים את יצחק לעבר המזבח, וכף יד המגיחה מהשמים ומתחתיה הכיתוב "אל תשלח". כאשר מתחתה שיח עם שני ענפים ולצידו אייל. מעל כל הפסיפס הזה ישנה שורה של דקלים קטנים.
ברעם
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – בית הכנסת בברעם
המיקום של הכפר ברעם הוא בגליל העליון. נמצאו בו חורבות של שני בתי כנסת עתיקים. בין הממצאים הבולטים חזית שלמה של בית הכנסת. ראש אריה ותבליט, וכן כתובות בעברית: בנהו אלעזר בן יודן והכתובת יהי שלום במקום הזה ובכל מקומות ישראל יוסה הלוי עשה השקוף הזה תבא ברכה במע (ש)יו של (ום). חלק מכתובת זו מצוי במוזיאון הלובר.[4]
בתי כנסת גליליים
בית הכנסת בברעם שייך לקבוצת "בתי הכנסת הגליליים" בתי כנסת אלו מיוחדים במבנה בסיליקה גדול ומפואר ובפנים צנוע יחסית. בדרך כלל יהיה המבנה בעל שלשה פתחי כניסה מרכזיים. מבנים דומים קיימים במירון, בגוש חלב ובחורבת שמע.
עד השנים האחרונות תוארכו בתי כנסת אלו לתחילת המאה השלישית לספירה (מהמוקדמים ביותר בארץ). כיום בעקבות מחקרים חדשים (ראו מחקרו של מרדכי אביעם) נמצא שבתי הכנסת נבנו סביב המאה הרביעית / חמישית לספירה.
בברעם נתגלו פריטים ארכיטקטים בני המאה השנייה שכנראה שובצו בבנין שנבנה מאה שנה מאוחר יותר. תגלית זו ועוד אחרות כגון מטבעות מתוארכים שנתגלו תחת רצפות בתי הכנסת מעידים על כך שבתי הכנסת בגליל הם כנראה מאוחרים יותר ממה שחשבו תחילה. מאידך נתגלו בשנים האחרונות מספר מבני ציבור קטנים יחסית שדומים במבנה ובצורה לבית הכנסת בגמלא. בעקבות זאת הועלתה הצעה שגם בתי כנסת נוספים נבנו במאה הראשונה לספירה והם הוגדלו ושופצו מאוחר יותר.
אום אלקנאטיר
באום אלקנאטיר נמצאו שרידי בית כנסת מהמפוארים והחשובים שבדרום הגולן. את בית הכנסת גילה לורנס אוליפנט בשנת 1885 בעת סיוריו בגולן במטרה חצו שטחים המתאימים לחקלאות ליהודי מזרח אירופה.[5] משערים שבית הכנסת התמוטט ברעידת אדמה. ממצאים עיקריים: כותרת מעוטרת בנשר. כמו כן נתגלו במקום שני עמודים מעוטרים (מוצגים במוזיאון קצרין) ששמשו לעיטור בימת בית הכנסת שנשתמרה במצב נדיר יחד עם המדרגות העולות אליה. בסמוך לחג החנוכה תשס"ז נתגלה תבליט בצורת מנורה. בסמוך לבית הכנסת נמצא "מעיין הקשתות" (אום אל קנטיר) בחפירות שנערכו במעיין נתגלו בריכות קטנות. השערת החוקרים היא שבריכות אלו שמשו לשריית פשתן שעליו הייתה פרנסת תושבי המקום והוא זה שאפשר להם את הקמת בית הכנסת המפואר יחסית. בשנים אלו הוסב שמו של האתר לקשתות רחבעם על שם שר התיירות המנוח רחבעם זאבי שבטרם נרצח הספיק, על-פי עדות מקורביו, לאשר תקציב נכבד לחפירת האתר ושחזור בית הכנסת. החפירות במקום נעשות על ידי יהושע (ישו) דריי מחברת טכנולוגיית שחזור עתיקות ופיקוח ארכאולוג ד"ר חיים בן דוד זוהי חפירה ארכאולוגית מתקדמת ביותר מבחינה טכנולוגית ומיושמים בה הרבה טכנולוגיות חדישות.
יפיע (יאפא)
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – בית הכנסת העתיק ביפיע
בית כנסת מהמאות השלישית והרביעית. נמצאו קטע מקיר אבני גזית מספר אדני עמודים, קטע מרצפת פסיפס שהכילה קטע מגלגל סמלי שבטי ישראל, וציורי בעלי חיים. ייחודו של בית הכנסת היה שכוונו היה ממערב למזרח ולא כמקובל בבתי כנסת גליליים שפנו מכוון צפון לדרום לכוון ירושלים.
גוש חלב
בית כנסת בארבע שכבות היסטוריות שונות. שמשתרעות מ-250 לספירה ועד 550 לספירה. בבית הכנסת נמצאו בימת אבן מוגבהת. ואבן משקוף מעוטרת בתבליט נשר וורד. כמו גם עמוד מעוטר בכתובת הקדשה אותה ניתן לראות במקום.
חורבת דבורה
האתר שסמוך לנחל ג'ילבון שבגולן, נסקר לראשונה על ידי שומכר, את בית הכנסת גילה מעוז בשנת 1982. בין הממצאים היה משקוף בעברית שבו שני חיוואים אוחזים בנחשים וכתובת בעברית: זה בית מדרשו של רבי אלעזר הקפר - כנראה התנא שמופיע במסכת אבות.
חורבת יהודיה
בשנת 1979 התגלה בית הכנסת על ידי בן עמי. בקצה הכפר מעל מצוק מעל נחל יהודיה שבגולן. בין הממצאים אבן קשת שעליה תבליט מנורה, שופר ומחתה, מוטיב שחוזר על עצמו בכמה בתי כנסת.
כורזים
כורזים הייתה עיר יהודית בגליל שנזכרת בברית החדשה. בית הכנסת הוקם כנראה בתחילת המאה החמישית לספירה ונחשב ראשון מבין בתי הכנסת בתקופה הביזנטית שעמד על תילו עד המאה השביעית לספירה בשלושה שלבים שונים. בית הכנסת היה במרכזה של העיר והיה בנוי בזלת. במבנה היה אולם תפילה מרכזי שניצב על 12 עמודים. אחד הפריטים המעניינים הוא הקתדרא דמשה כיסא ועליו חקוקה כתובת בארמית שתרגומה הוא: זכור לטוב יודן בן ישמעאל, שעשה את העמודים ואת המדרגות מכספו, יהיה חלקו עם צדיקים. עמוד אבן שמזכיר עמוד שליח ציבור של ימינו, ששימש את החזן או את הרב בדרשותיו. ובו מקום להניח ספר כאשר משני צדיו טבעות מסותתות, כנראה להניח בהם את הידיים של החזן או הדורש. הארכאולוג מרדכי אביעם סובר שהוא שימש כמקום ישיבה לנכבד הקהילה.
כפר נחום
כפר נחום שוכן לחופה הצפון מערבי של הכנרת. בית הכנסת עשוי מאולם תפילה, חזית ורחבה. בבית הכנסת נמצאו כתובת ביוונית ובארמית לכבודם של מקימי עמודי בית הכנסת. בית הכנסת נבנה במאה הרביעית לספירה. ממצאים נוספים: כרכובים שבהם חרוטים סוסוני ים ונשרים, מדליונים מעוטרים וכותרת עמוד שמעוטר בתבליט מנורה, שופר ומחתה - מוטיב שנמצא בבתי כנסת נוספים.
חורבת נבוריה
.JPG){kind=link}
הכפר הקדום נבוריה התקיים בתקופת התלמוד והמשנה בהרים שמצפון לעיר צפת. במקום נמצא בית כנסת אשר מיוחס לתקופת המאה ה-3. המבנה הקטן, מידותיו 11.5 X 16 מטרים, נתמך בשתי שורות של עמודים ולאורכן שתי שורות של ספסלי אבן. במקום נמצאו תחריטים וכתובות המתוארכים לשנת 564 לספירה, תקופה מאוחרת מהתקופה בה נבנה המבנה המקורי.
ציפורי
העיר ציפורי שבגליל התחתון הייתה אחת מהערים שבהן שכן הסנהדרין. העיר לא נהרסה מכיון שלא מרדה ברומאים, שקראו לה לאות הוקרה "עיר השלום", ועל כן השתמרו בה עתיקות רבות ופסיפסים חשובים. רצפת בית הכנסת בציפורי בנויה מפסיפס, ובה ציורים של גלגל המזלות וסיפור עקדת יצחק, מוטיבים ידועים מהתקופה הרומאית.
הפסיפס מתוארך למאה החמישית לספירה. בפסיפס שבע רצועות:
רצועה ראשונה: זר ושני אריות משני צדיו, וחלק ממנה חסר. הרצועה מחולקת לשלושה חלקים – ספינים: בחלק אחד ישנו זר בעל עלים מסוגננים שרק קצותיו נראים, והוא קשור בחוט. כמו כן ישנה כתובת יוונית: ..."תהי עליו ברכה". מצידי הזר מתוארים שני אריות ניצבים זה מול זה. כף רגלו של האריה שנשתמר אוחזת בראש שור.
תיאורי האריות נפוצים כמוטיבים יהודיים בבתי הכנסת. השילוב של אריה ושור, מופיע בחזון יחזקאל (יחזקאל א, י) שם הם מסמלים שתיים מארבע חיות הקודש, הנושאות את המרכבה. ארבע חיות הקודש המתוארות שם, הן: אדם, אריה, שור ונשר.
רצועה שנייה: חזית אדריכלית, מנורות וסמלים יהודיים. הרצועה מחולקת לשלושה ספינים כמעט אחידים בגודלם. בספין המרכזי מתוארת חזית אדריכלית עם שתי דלתות מעוטרות ריבועים. משני צידי הפתח ניצבים שלושה עמודים ובראשם כותרות יווניות מסוגננות ומעליהם גמלון. מעל הגמלון עיטור של קונכייה. מתחת לחזית מוצגת מחתה. ישנו גביע שככל הנראה שימש להתזת בשמים. בשני הספינים שמצידי החזית – מתוארים מנורה, שופר, וארבעת המינים.
רצועה שלישית: הקדשת אהרון לעבודת המשכן וקרבן התמיד, רצועת פסיפס שכולה ספין אחד. בתמונה ישנן שלוש סצנות הנקראות מימין לשמאל ומגיעות עד הרצועה שמתחתיה.
קיסריה
בבית הכנסת נמצאו כמה רצפות פסיפס מתקופות שונות. כנראה היה פעיל בין תקופת המרד ועד המאה השמינית, כאשר הוא נהרס מספר פעמים. במרכזה של רצפת הפסיפס שמכילה צורות גאומטריות, כתובת ביוונית והצעת השיחזור שלה מדובר ב24 משמרות הכהונה. בין הממצאים כותרות שבהם תבליט מנורת שבעת הקנים, כתובת שבה כתוב ברילוס ראש בית הכנסת ואפוטרופוס בן יוסטוס עשה רצפת פסיפס של הטרקלין מכספו שלו. וכתובת ביוונית ה' עזור, מנחת העם בזמנה של מרתה.
רחוב
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – כתובת רחוב
בתל רחוב דרומית לבית שאן נמצא בית כנסת תוך עבודה אקראית של אנשי קיבוץ עין הנציב. בבית הכנסת שלשה שלבים מתקופות שונות. הקדום ביותר הוא מהתקופה הרומאית המאוחרת, והמאוחר במאה השביעית לספירה. בין הממצאים העיקריים, משקוף מעוטר במדליון וראש אריה (מהתקופה הרומאית המאוחרת), לוח מעוטר במנורת שבעת הקנים בתוך זר (מהתקופה הביזנטית), כתובת הקדשה על טיח, פסיפס גאומטרי, וכתובת הלכתית ארוכה ברצפת הפסיפס, שבה שמונה סעיפים שערוכים ב-29 שורות, ובהם טקסטים המופיעים במקורות תנאים ואמוראים, שנוגעים למצוות התלויות בארץ. זוהי הכתובת הארוכה ביותר שנמצאה ברצפת פסיפס בארץ, והכתובת היחידה מתקופת התלמוד שבה מובאים חלקים מהתלמוד. בכתובת מנויים שמותיהם של עשרות יישובים יהודיים באותה תקופה, באזור הגולן, הבשן, השומרון והגליל המערבי, אשר רובם השתמרו עד ימינו.
מרות
.jpg){kind=link}
במרות (ח'רבת מארוס) בצפון מזרח הגליל העליון נמצאו בית כנסת ובית מדרש שנוסד בסוף המאה הרביעית לספירה. בית הכנסת היה קיים מסביבות 450 לספירה ועד ל-1200 לספירה. בבית הכנסת נמצאה רצפת פסיפס המתארת דמויות ואירועים מהתנ"ך. במה ששרד ממנה נראה לוחם צעיר וסביבו חרב, מגן וקסדה. בפסיפס כתובת ארמית "יודן בר שמעון מני". קירות בית הכנסת היו מטוייחים בטיח צבוע באדום וצהוב. בית הכנסת שופץ פעמיים. בתחילת המאה השישית ובתחילת המאה השביעית. בשיפוץ השני בוטלו הפתחים בדרום ונפערו בצפון, כדי שהמתפללים יכנסו ופניהם יהיו לירושלים. שינוי זה תואם את הבניה בבתי הכנסת המאוחרים בקצרין, נערן, בית אלפא ויריחו. לאחר השיפוץ החזית הדרומית הפכה לחדר לימוד לילדים ולבית מדרש. בבית המדרש נמצא רצפת פסיפס, ובה הכתובת "זאיב וטלה ירעו כאחד". נמצאה גם אבן משקוף ובו שני נשרים ממצידי זר, ובה הכתובת "ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך" בעברית.
גילוי המקום וחשיפתו היו ביוזמתו של הארכאולוג צבי אילן.
חמת טבריה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – חמת טבריה
באתר חמת טבריה מתקופת בית שני ומתקופת המשנה והתלמוד התגלתה רצפת פסיפס מרשימה של בית כנסת שראשיתו במאה השלישית לספירה וסופו במאה השישית לספירה. ברצפה עיטורי מנורת שבעת הקנים, ארון הקודש, שופר ומחתה, וכן גלגל המזלות.
חמת גדר
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – בית הכנסת בחמת גדר
באתר חמת גדר מתקופת בית שני ומתקופת המשנה והתלמוד, אשר נחפר תחילה בשנת 1932 בידי משלחתו של החוקר אליעזר ליפא סוקניק, התגלו שרידי רצפת פסיפס עם מגוון כתובות הקדשה בעברית ובארמית, וכן עיטור אריות, המוצג כיום בבית המשפט העליון בירושלים.
רשימת בתי הכנסת העתיקים מצפון לדרום
ראו גם
- בתי כנסת קדומים בארץ ישראל
- בית הכנסת בדורה אורופוס
- גלגל המזלות בבתי כנסת עתיקים
- ההיכל וארון הקודש בימי קדם
לקריאה נוספת
- יואל רפל אוריאל רפפורט, אנציקלופדיה לתולדות ארץ-ישראל, הוצאת מודן - משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1986 - ערך "בתי כנסת"
- צבי אילן, בתי כנסת קדומים בארץ ישראל, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1991 - כולל סקירת הטיפוסים האופייניים
- יצחק ספיר, בתי הכנסת הקדומים בארץ ישראל לאור המקורות התלמודיים, 2008
- שמואל ספראי, האם הייתה קיימת עזרת נשים בבית הכנסת בתקופה העתיקה, תרביץ לב, תשכ"ג, עמ' 329–338
קישורים חיצוניים
- מרדכי אביעם, צלם בהיכל, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, מתוך: טבע הדברים 24, אוקטובר 1997
- בתי כנסת עתיקים בעלמא, קציון, דלתון ונבוריה
- בתי כנסת בגליל ובגולן, באתר הוצאת ספרים אריאל
- בתי כנסת עתיקים ביריחו: בית כנסת שלום על ישראל, בית כנסת נערן.
- זאב וייס, בתי - כנסת עתיקים בטבריה ובחמת, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, מתוך: יזהר הירשפלד (עורך), טבריה - מייסודה עד הכבוש המוסלמי : מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, יד יצחק בן צבי, 1988
- גיל היטנמייסטר, אהרן אופנהיימר ושמואל ספראי, דיון: בית-הכנסת ובית-המדרש והזיקה ביניהם, קתדרה 18, ינואר 1981, עמ' 49-37
- גדעון פרסטר, אבי הורביץ ויוסף יהלום, דיון: כתובות מבתי-הכנסת העתיקים וזיקתן לנוסחים של ברכה ותפילה, קתדרה 19, אפריל 1981, עמ' 46-11
- יורם צפריר, על מקור עיצובם האדריכלי של בתי-הכנסת הקדומים בגליל – הערכה מחודשת, קתדרה 20, יולי 1981
- ישראל ל' לוין, ממרכז קהילתי למקדש מעט: הריהוט והפנים בית-הכנסת העתיק, קתדרה 60, יוני 1991, עמ' 84-36
- יורם צפריר, דור עמית, ישראל ל' לוין וגדעון פרסטר, דיון: חפירות בתי-הכנסת במעון ובענים ותרומתן לחקר בתי-הכנסת הקדומים בארץ, קתדרה 68, יוני 1993, עמ' 42-3
- חננאל מאק, קתדרה דמשה וקתדרה דדרושה, קתדרה 72, יוני 1994, עמ' 12-3
- ג'ודי מגנס, מתי נבנו בתי הכנסת הגליליים?, קתדרה 101, אוקטובר 2001, עמ' 70-39
- זאב ספראי, בתי כנסת גליליים, קתדרה 107, אפריל 2003, עמ' 190-189
- צבי אורי מעוז, על מוצאם האדריכלי של בתי הכנסת הגליליים, קתדרה 107, אפריל 2003, עמ' 62-47
- אברהם פאוסט ואייל ברוך, בית הכנסת והקהילה היהודית הכפרית בתקופת המשנה והתלמוד: מימון הקמתם ותחזוקתם של בתי הכנסת כמנגנון משווה, קתדרה 116, יולי 2005, עמ' 66-49
- דוד עמית, חיים בן-דוד, רוני עמיר, צבי אורי מעוז, דיון: תיארוך בתי הכנסת העתיקים בגולן, קתדרה 124, תמוז תשס"ז, עמ' 64-5; המשך: נעה יובל-חכם, 'כנשר יעיר קנו' – למשמעותו של מוטיב הנשר בבתי הכנסת הקדומים בגליל ובגולן, קתדרה 124, תמוז תשס"ז, עמ' 80-65
- מנחם בר-און, בין שמיים לארץ, באתר ynet, 9 בינואר 2003
- דליה מזורי, בית כנסת מימי בית שני נחשף בסמוך לכנרת, באתר nrg, 11 בספטמבר 2009
- מצגות על בתי כנסת עתיקים בארץ
- אלף, י., רוזנבלום, ע. ואבשלום-גורני, ד., הצלת בתי הכנסת בגליל: שימור במבט אזורי, אתר רשות העתיקות - מינהל שימור, 2014.
הערות שוליים
- ^ א' נצר, י' קלמן, ר' לוריס, בית הכנסת מתקופת החשמונאים ביריחו מתוך קדמוניות תשנ"ט, עמ' 17-24
- ^ אביטל להב, בית כנסת מתקופת בית שני נתגלה לחוף הכנרת, ynet
- ^ "יהודה ושומרון" מאת ד"ר זאב וילנאי, הוצאת "ספריית השדה", 1968
- ^ לתמונה במט"ח
- ^ מראי מקום : לטייל עם המקורות בצפון הארץ בהוצאת יד בן צבי, 2004, עמ' 203
