כפר ימה
כְּפַר יַמָּה היה יישוב יהודי קדום בגליל התחתון הנזכר בתלמוד, ואשר לפי הסברה[דרושה הבהרה], מקומו ב"ח'רבת ימא" שבדרום בקעת יבנאל.
בתלמוד הירושלמי[1] זוהתה "כפר ימה" התלמודית עם העיר המקראית "יַבְנְאֵל", אשר נזכרת בספר יהושע בדרום נחלת שבט נפתלי[2].
היישוב "אדמי הנקב", הנזכר לצד יבנאל בתיאור המקראי, זוהה על ידי חז"ל בשני יישובים תלמודיים נוספים בבקעת יבנאל (ציידתה ודמין). פרטים אלו סייעו לזיהויה של "כפר ימה" עם ח'רבת ימא (צוינה במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל).
בשל הזיהוי האמור של חז"ל לכפר ימה, כונתה המושבה שהוקמה בשנת 1901 בסמוך לח'רבת ימא בשם "יַבְנְאֵל", ומכאן גם שמה העברי של הבקעה כולה - "בקעת יבנאל".
באתר שרידים מתקופת הברונזה הקדומה עד התקופה הביזנטית, וביניהם שרידים המעידים על יישוב יהודי שהתקיים במקום, כגון כלי אבן, מצבה עם כיתוב עברי ("חלפו בר קוי"), בסיסי עמודים, אבני מזוזה וגזית מעוטרות של מבנה ציבור (ככל הנראה בית כנסת), וכן אמות מים מהמעיינות הסמוכים[3].
לקריאה נוספת
- אהרן אופנהיימר, הגליל בתקופת המשנה, ירושלים: מרכז שזר.
הערות שוליים
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה א'.
- ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק ל"ג.
- ^ אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל - בתי-כנסת בגליל ובגולן, עמ' 64, ח' ימה.
