בית הכנסת בחמת גדר

החלק העליון של הפסיפס - בכניסה לבית המשפט העליון בירושלים

בית הכנסת בחמת גדר הוא בית כנסת עתיק הנמצא באתר מרחצאות המרפא חמת גדר. בית הכנסת נבנה במאה הרביעית לספירה, דבר המעיד על קיומה של אוכלוסייה יהודית בעלת אמצעים באזור שבאה למרחצאות המרפא. הביקורים החוזרים של המתרפאים במרחצאות הביאו לכך שהם הרימו תרומה נכבדה לבניית בית הכנסת. מתוכן הכתובות שנמצאו בשלושת הפסיספסים שהיו על רצפת בית הכנסת עולה כי מדובר באוכלוסייה אמידה, אשר הביאה אומן לעיצוב רצפת הפסיפס. חלקו העליון של הפסיפס שוחזר ומצוי בכניסה לבית המשפט העליון בירושלים. לדעת החוקרים מצויה רצפה נוספת של בית הכנסת במעמקי האדמה הממתינה לגילויה.

תולדות בית הכנסת

שחזור רצפת בית הכנסת

לצורכי ריפוי היה על הבא למרחצאות חמת גדר לשהות זמן מה באתר. אופי מחלות העור היה כזה שהן מופיעות מחדש כל שנה או בעקבות גרוי חיצוני. ולכן היו מתרחצים שהיה להם זמן השהיה ארוך במקום ואלה תרמו לבניית בית הכנסת הקבע במקום. תוכן הכתובות בשלושת הפסיפסים מצביעות על כך כי בית הכנסת נבנה על ידי המתרחצים שבאו לחמת גדר, אפילו ניתן לאתר אפילו מאיזה מקומות הם באו ופרטים נוספים עליהם.

שרידי בית הכנסת נמצאו בגבעה במרכז האתר - ב"גובהה של עיר" - בהתאם למסורת. בבית הכנסת הייתה רצפת-פסיפס עם כתובות אחדות. רצפת הפסיפס הונחה על גבי רצפת-אבן (אולי מבית כנסת קודם - ראו להלן). בית הכנסת היה בנוי מצפון לדרום, לעבר ירושלים, כנהוג בבתי הכנסת בעבר הירדן. מידותיו 13X13 מטר, מבנהו כמו בסיליקה, היינו אולם תווך ומשני צדדיו אולמות צרים וארוכים. המופרדים על ידי שתי שורות של עמודים. בראשו של בית הכנסת - מדרום - היה אפסיס, קיר חצי עגול, ולפניו במה מוגבהת, בה היה ארון הקודש.

הפתח הראשי של המבנה היה בקיר המזרחי, בהתאם להנחיה ההלכתית לפיה "אין פותחין פתחים [בבית הכנסת] אלא למזרח", כפי שמצינו בבית הכנסת הסמוך במעוז חיים של היום, בהר ארבל, ובדרום הר חברון.

רצפת הפסיפס התגלתה בשנת 1932 על ידי פרופ' אלעזר ליפא סוקניק, אשר ניהל את החפירות במקום מטעם האוניברסיטה העברית. הרצפה מורכבת משלושה שדות - פאנלים - המוקפים על ידי מסגרת של תשליבים צבעוניים. הרצפה כולה כוללת עיטורים גאומטריים פשוטים, כמקובל ברצפות בתי כנסת: עיטורים ולא דמויות.

ברצפה משולבות שלוש כתובות-הקדשה, כולן בארמית. בסמוך לבימת ארון-הקודש, בדרום, מעוטרת הרצפה בכתובת הראשית הנתונה בתוך זר עגול, ומשני צדדיה מוצגים שני אריות, הניצבים זה מול זה. מעבריהם ברושים, ככל הנראה. בין האריות מופיע, בתוך מעגל זר-עלים, כתובת ששבחה את האנשים שתרמו 5 דינרים.

הפסיפס המרכזי

רצפת פסיפס עם כתובת עברית מחמת גדר, צולם בנובמבר 1967

בכתובת זו, הראשית במתחם, מוזכרים שמות של שישה אנשים בני משפחה אחת. לכולם, חוץ מאחד, שמות זרים. הם קרויים בתארים "קירוס" או "קירה" כלומר "אדון" או "גברת". אחת נושא תואר "קומס" שהוא תואר של משרה בכירה בפקידות הממשל הביזנטי. לפי התקנות של הקיסר תיאודוסיום משנת 432 אסור היה ליהודים לשאת תואר זה. לפי כך ראה פרופ' סוקניק את התאריך לעיל - אמצע המאה ה-5 - כתאריך המאוחר ביותר לבנית בית הכנסת או הפסיפס.

הכתובת המקורית:

ודכיר לטב
קירס הופלוס וקירה
פרוטון וקירה סלוסטיס
התנה וקומס פרורוס ברה
וקיריס פוטיס חתנה וקירס
חנינה ברה הגנון ובניהון
דמיצותין תדירן בכל אתר
דהבון הכה חמישה דינרין
דהב מלך עלמה יתן ברכתה
בעמלהון אמן אמן סלה.

— וילנאי - 1941

הפירוש בעברית: וזכור (ים) לטוב מר הופלוס ומרת פרוטום ומר סולוסטוס חתנו וקומס פרורוס בנו ומר פוטוס חתנו ומר חנינה בנו
הם ובניהם שמיצוותיהם מצויים בכל מקום
אשר נתנו פה חמישה דינרי זהב.
מלך העולם יתן ברכתו במעשיהם, אמן אמן סלה.

מתחתיה שתי הכתבות הארמיות. צורת הישיבה בבית הכנסת הייתה בשורות

הכתובת הארוכה

בכתובת האחת, הארוכה, 4,80 מטר, נכתב כך:

"וד[כיר לט]ב (וזכור לטוב) רב תנחום הלוי ב[ר חל]פה ( בן חליפה) דהב חד טרומיסין ( שנתן שליש דינר אחד)
ודכיר לטב (זכור לטוב) מוניקה דסוסיתה (עיר בגולן) צפוריה (ציפורי בגליל)
וק[רוס פ]טריק ד[כ]פר עקביה (כפר עאקב בגולן או בקרבת צפת)
ויוסה בר דוסתי דמן כפר נחום (על שפת הכנרת)
דיהבון תלתיהון (שנתנו שלשתם) תלת גרמין ( שלשה גרמין - כנראה מובע ) מלך על[מה ית]ן ( מלך עולם יתן ) ברכתה (ברכה) בעמל[הון]( בעמלם) אמן אמן סלה שלום.
ודכיר לטב (זכור לטוב) יודן ארדהמן חימאוס [] דיהב תלת
ו[דכירין לט]ב ((זכור לטוב) ארביליי דיהבו[ן] מחי[ת]הון
מלך / עלמ (מלך עולם) יתן ברכתה בעמלהון ( בעמלם) אמן אמן סלה

— וילנאי,1941, עמודים 230-2

מעיון במקומות מוצאם של התורמים, עולה כי הם מן הגליל, אך גם מאזורים מרוחקים יותר: מהעיר ציפורי, מכפר עקביה - ממזרח לכנרת, מכפר נחום, מ"חימאוס" (הגרסה היוונית לשם "חמת") – אחת מערי ה'חמת' סביב הכנרת, ומארבל ממערב לטבריה.

הכתובת הצרה

בכתובת השנייה, קצרה יותר, 2,20 מטר נכתב כך:

ודכיר לטב קיריס ליאנטוס וקירה קלניק דה[בון..לי]קרה דכנישטה. (וזכור לטוב מר ליאנטיס ומרת קלניק שנתנו.. לכבוד בית הכנסת).מלך עלמה יתן ברכתה בעמלה. אמן.אמן. סלה.שלום.
ודכירה ולטב חדה אתה אנטוליה ד[יהב]ה חד דינר ליקרה דכנישטתה. מלך עלמה יתן ברכתה בעמלה, אמן,אמן, סלה. שלום
ודכירין לטב עיריא דהבון חד טר[ימ]יסין..

— וילנאי,1941, עמודים 230-2

לזיהויה של 'עיריא' בכתובת השנייה בשורה השלישית, יש לומר שכנראה הכוונה ל'בני העיר' שבה הפסיפס, כלומר, בני העיר חמת, חמת-גדר. קיימת גם הצעת קריאה אחרת: צוריא, וזיהויה בצור (מדרום לצידון או בעבר הירדן המזרחי).

בחרבת בכפר הירדני אומקיס, (מעל חמת גדר), כנראה חורבות העיר "גדר", נמצאו גם קטעי סורג וקישוטי במה, שאחד מהם מתאר מנורת שבעת הקנים שמעבריה שופר ולולב, ומעליה כתובת יוונית שבסופה המלה העברית "שלום". התיארוך הוא למאה ה-3

כמה תרמו?

הנה לפנינו: טרימיסין אחד [=שליש דינר זהב], שלושה גרמין [= כנראה דינר כסף שלם] משלושה אנשים, שלושה [גרמין, כנראה דינר-כסף שלם] מאדם אחד, ו'מחירהון', שאיננו ברור. אפילו בני-העיר עצמה, בני חמת-גדר, תרמו תרומה צנועה – טרימיסין אחד.

אולי יש לנו עדות על נסיבות חורבן בית הכנסת. בשרידים נמצא נר שמן ועליו צלב - נר שמן נוצרי.

על החפירות ב-1932

בחפירות בית הכנסת בראשותו של סוקניק השתתפו שתי קבוצות פועלים: האחת, של השומר הצעיר הרוסי והשנייה, מערביי המקום. חשיפת בית הכנסת עוררה התרגשות רבה בקרב היישוב העברי. שנתיים קודם נחשף בית הכנסת בבית אלפא שעורר התענינות גדולה גם כן. ההבדל המרכזי בין שתי רצפות הפסיפס נובע מאופייה של הקהילה בה נוצר. בעוד קהילת בית אלפא נתפשה כקהילה חקלאית, נתפש בית הכנסת בחמת כביטוי של קהילה עירונית ומבוססת. בבית אלפא היה שפע איורים וסמלים אשר ביטאו אמנות עממית. בחמת גדר, הפסיפסים ובייחוד פסיפס האריה עשוי ברמה אמנותית גבוהה. עדות נוספת לביסוסה הכלכלי של הקהילה באזור מציגה כתובת ההקדשה של הפסיפס. בכתובת מופיעים האריות כשהם ניצבים משני עבריה של רשימה ובה פירוט התרומות לבנייתו של בית הכנסת.

לקריאה נוספת

• אליעזר ליפא סוקניק, בית-הכנסת העתיק בחמת-גדר, קובץ החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ג', תרצ"
• זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל חיפה העמקים הגליל החרמון, 1941, הדפסה שלישית : 1948. הוצאת תור ארץ ישראל ירושלים
• צבי אילן, משוט בארץ - טיולים באזורים המשוחררים, הוצאת מפעלי תרבות וחינוך, יולי 1967
• יוסף נוה, בית הכנסת חמת-גדר, על פסיפס ואבן, ירושלים תשל"ח - 1977, 64-54.
• יצחקי גל, טבילה חמה באל חמה, בתוך "דרך ארץ", בעריכת עירית זהרוני, משרד הביטחון, תשמ"ד - 1984.
• נחמן גד, זכרונות מחפירות בית-הכנסת בחמת גדר בשנת 1932, "אריאל" חוברת 50-51, 1987
• צבי אילן, בית הכנסת חמת-גדר, בתי-כנסת קדומים בארץ-ישראל, ת"א תשנ"א - 1990, 93-91.
• מיכה לבנה, גולן - 20 שנה ועוד 2000, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1993

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בית הכנסת בחמת גדר בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של בית הכנסת בחמת גדר
• זאב ח. ארליך ז'אבו, בית הכנסת בין חמת לתנינים, מקור ראשון - 24 ספטמבר 2007