אוהל (שבת)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אוהל בשבת
(מקורות עיקריים)
משנה תורה זמנים שבת פרק כ"ב הלכה כ"ז - ל"ב
שולחן ערוך שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שט"ו

אוהל הוא דבר הסוכך מלמעלה, להגן מן השמש או מן הגשמים וכיוצא בזה, ואסור לעשותו בשבת ויום טוב.

עשיית וסתירת אהל בשבת

אסור מדאורייתא לעשות אוהל קבוע בשבת, ואף שאינו עומד להתקיים זמן רב כמו בנין, משום שהיא תולדת איסור בונה[1]. וכן אסור לסתרו משום איסור סותר[2]. מדרבנן אסור לעשות אוהל עראי לכתחילה בשבת[3], גזירה שמא יעשה אוהל קבוע[4], וכן אסרו לסתרו, שמא יסתור אוהל קבוע[5].

מהו אוהל

אוהל ככלל, הוא גג ברוחב מינימלי של טפח (8 ס"מ, ויש אומרים לחומרא 9.6 ס"מ), ויש תחתיו חלל מינימלי בגובה טפח. (ובמקרה שהאוהל משופע, צריך רוחב טפח בתוך גובה של שלשה טפחים מקצה הגג). לגבי איסור עשיית אוהל בשבת, אוהל קבע איסורו אף בעשיית הגג בלבד ואין הבדל מהי כוונתו[6], אך אוהל עראי אסור רק אם מכוון בעשייתו כדי להגן מהחמה או הגשמים וכדומה, או אם עושה גם מחיצות תחת הגג[7]. ופירוט הכללים להלן.

אוהל שאין ברוחבו טפח, נחלקו הראשונים האם דינו כאוהל עראי (שאסור מדרבנן), או שאינו בכלל אוהל כלל (ומותר לעשותו לכתחילה). דעת רש"י ורא"ש שאין זה אוהל כלל, אך דעת רי"ף ורמב"ם שיש בזה איסור של אוהל עראי. להלכה פסק בשולחן ערוך שיש בזה איסור משום אוהל עראי[8].

אוהל שיש ברוחבו טפח, יש אומרים ששיטת הרי"ף היא שכל גג שיש בו טפח, איסורו מן התורה. מקור הדברים בדין כילה[9] שכתוב שמותר לנטותה בשבת אם אין בגגה טפח, וכתב הרי"ף (וכך כתבו ר"ח ורמב"ם גם כן) שהסיבה שמותר לנטותה היא משום שיש בה חוט - שזה מגדיר את פריסתה כפעולה עראית. מכאן כתב הר"ן שלפי זה אם יש בגג טפח, יאסור הרי"ף לנטות כילה מדאורייתא. אולם באחרונים מבואר שזה דווקא בפריסה 'קבועה' לפחות כמו כילה[10]. ובמקרה שיש חוט שעוזר לפרוס אותה, נחלקו אחרונים האם במקרה זה יודה הרי"ף שאיסורה רק מדרבנן[11].

תוספת על אוהל

לא רק עשיית אוהל אסורה, אלא גם תוספת קבע כשיעור טפח אסור להוסיפה על אוהל בשבת[12]. ונחלקו תנאים אם מותר להוסיף תוספת עראי: ר' אליעזר אוסר וחכמים מתירים, והלכה כחכמים שמותר להוסיף על אוהל עראי, בין בתוספת עראי על אוהל עראי, ובין בתוספת עראי על אוהל קבע[13].

אוהל עראי

כל אוהל שאינו עשוי להתקיים הרי זה אוהל עראי שאסור מדרבנן. אולם אין איסורו כאיסור עשיית אוהל קבע, אלא נאסר רק בתנאים דלהלן:

  • אוהל הנעשה כגג להגנה, כגון מפני חמה או גשמים, אסורה עשייתו בשבת, אף ללא מחיצות[14].
  • אוהל הנעשה כגג שלא להגנה, נאסרה עשייתו רק אם משמש לחלל שתחתיו[15], ועשה לו בשבת גם דפנות (מחיצות)[16], כדרך בניה רגילה (מלמעלה למטה[17]).
  • דופן (מחיצה) הנעשית בצורה עראית[18], אסורה בעשייה רק אם היא מחיצה המתרת, כלומר: מחיצה שיש לה משמעות ותועלת הלכתית מדין "מחיצה"[19]. כגון דופן שלישית בסוכה, או מחיצה המתירה טלטול בשבת.

ולכן: כיון שגג הנעשה לצורך שימוש כלשהו מתחתיו ולא להגנה, אסור רק כשיש לו מחיצות, שנעשו בשבת, ונעשה כדרכו בחול, מותר לשים בשבת פלטת שולחן על גבי רגלי שולחן מתקפלות ("חמור"), מכיון שהשולחן לא נעשה להגנה, ואין לו מחיצות. אולם לשים דיקט של מיטה על גבי ארגז מצעים, כיון שיש תחתיו ארבע מחיצות אסור לשים כדרכו בחול, אלא מחזיק את ה"גג" בידיו, ומכניס את הארגז תחתיו[20]. ובפוסקים מבואר, שהתנאי הקובע הוא האם מעוניין בשימוש תחת האוהל, והתנאי שצריך "מחיצות" הוא רק כסימן. ולכן, כשמניח גג על 4 מחיצות, הגם שאין לו כוונה להשתמש בחלל הנוצר, אנו מניחים שהוא מעוניין גם להשתמש בו, ואסור. אולם כשיש לו כוונה מפורשת בעשיית הגג לצורך שימוש בחלל שתחתיו, גם כשיש 2 מחיצות הרי זה אסור, ואפילו בלי מחיצות כלל ראוי להחמיר[21]. ומאידך, כשודאי אין לו עניין בחלל הנוצר, הרי זה מותר גם כשיש לגג 4 מחיצות[22].

להלן כמה דוגמאות נפוצות לעשיית אוהל עראי בשבת:

  • אין לפרוס בשבת גג מתקפל, של מכונית או של ספינה, אף אם עושה כן לפי שעה ולא לקיום, אלא אם כן היה פרוס טפח מבעוד יום[23].
  • לבישת מצחייה או כובע אחר הנעשה להגנה מהשמש או מהגשם, יש שאסרו לבישתה בשבת משום אוהל, ודווקא אם שוליה רחבים טפח. (ובאחרונים כתבו שהאיסור דווקא כשהשוליים קשים, וישרים[24]). ויש שהתירו בכלל לבישת כובע, כיון שאין מעשה לבישה דומה לעשיית אוהל[25].
  • מותר לסגור גגון של עגלת תינוק בשבת, מכיון שהגגון מחובר לעגלה בצירים, ומוכח שעשוי להיפתח ולהיסגר בתדירות[26].
  • מותר לפרוס מפה על השולחן בשבת, מכיון שאינו מעוניין כלל בשימוש בחלל שתחת השולחן, ומשום טעמים נוספים[27].

מטריה בשבת

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – נשיאת מטרייה בשבת

אחד הנידונים הידועים יותר באיסור עשיית אוהל בשבת, הוא הנידון על השימוש במטריה או בשמשיה בשבת.

הסיבה לאסור היא משום שלפי כללי מלאכת אוהל, כיון שהמטריה נעשתה להגן יש איסור בעשייתה בשבת אף שעושה גג בלי מחיצות. אולם הסיבה להתיר היא כיון שבד המטריה קשור ומוכן לשימוש תמיד, ולכן זה דומה ל"כיסא טרסקל" (כסא מתקפל) שמותר לפתחו ולקפלו בשבת. עוד סיבה להתיר היא משום שאוהל שנמצא ביד האדם אינו נחשב לאוהל, (זו גם אחת הסיבות שנוהגים לפרוש טלית מעל בימת ספר התורה בשמחת תורה בזמן קריאת חתן תורה וחתן בראשית).

להלכה, אף שנחלקו בדבר גדולי עולם בדורות הקודמים[28], אולם למעשה בכל ישראל פשט המנהג לאסור:

”גדר גדרו גדולי הדורות ז"ל ואמרו שאין לפתוח מטריה או שמשיה בשבת וביו"ט, וגם אם הן פתוחות מבעוד יום - אין להשתמש בהן, גם במקום שיש בו עירוב” (שמירת שבת כהלכתה פרק כד הלכה טו[29]).

שמשית-גינה שתקועה בקרקע מבעוד יום או סככה (מרקיזה) שמעל מרפסת או מעל חלון ראוה וכדומה, מותר לפתחן ולקפלן[30]. וכן גגון של עגלה המחובר לעגלה מבעוד יום[31].

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"ח עמוד א'. שיטת ר' זעירא בירושלמי (שבת כ א) היא ש"הנוטע אוהל" איסורו רק מדרבנן, כי הרי הוא 'כפורס ומקפל' בלבד.
  2. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק י', הלכה ט"ו.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ה עמוד ב'.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל"ב עמוד ב'
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק כ"ב, הלכה כ"ז.
  6. ^ כך דעת משנה ברורה, סימן שט"ו, סעיף קטן י"ז, ויש חולקים, ראה למשל חיי אדם כלל מב, ושו"ת נודע ביהודה מהדורה תנינא או"ח סימן ל
  7. ^ הקדמת המשנה ברורה, סימן שט"ו, סעיף קטן י"ז לדיני אוהל עראי
  8. ^ שו"ע או"ח שטו סעיף ח וסעיף יא, ומשנה ברורה שם.
  9. ^ שולחן ערוך אורח חיים שטו יא
  10. ^ דעת הנודע ביהודה, שלרי"ף כל גג טפח אסור מדאורייתא אם יש לו גם מחיצות. אולם חזון איש חולק, וכתב שאוהל עראי לעולם לא יהיה דאורייתא, גם אם יש לו מחיצות:
    "דאיירי בעושה להיות קבוע.. ובנו"ב תניינא סימן ל' כתב דהיכא דאינו עושה אלא גג כל שהוא רק לפי שעה חשיב אוהל עראי, אבל כשעושה גג ומחיצות, כל שיש בגג טפח הוי קבע אע"ג דעושה לפי שעה. אבל הדבר תימה בסברא, סוף סוף אינו אלא לפי שעה. ובפמ"ג פירש ג"כ דאיירי בעושה לזמן מרובה".
  11. ^ "ומ"מ נ"ל דאם היה כרוך עליו חוט או משיחה גם להרי"ף פטור מחטאת ויש בזה רק איסורא" (ביאור הלכה שם), וכך כתב דרישה, אך בשו"ת נודע ביהודה (או"ח תנינא ל) חולק וכותב שלרי"ף לעולם גג טפח איסורו דאורייתא.
  12. ^ רא"ש, עירובין, פרק י סימן טו
  13. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שט"ו, סעיף ב'
  14. ^ רא"ש, ביצה, פרק ד סימן א
  15. ^ רשב"א מסכת שבת, דף קלט עמוד ב, ושולחן ערוך, אורח חיים, סימן שט"ו, סעיף ז'. וראה להלן
  16. ^ תוספות תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל"ג עמוד א', וצריך שהמחיצות יגיעו עד לקרקע, או עכ"פ פחות מג' טפחים לקרקע שאז נחשבות לבודות לקרקע.
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל"ב עמוד ב', ראה להלן.
  18. ^ ואם נעשית בקבע, כגון וילון הקשור (אף בקשר עניבה, שמותר לקשרו בשבת) בארבעת רוחותיו ואינו נד ברוח, ומעכב מעבר אנשים שם, ואינו עשוי להיפתח במשך כמה ימים, אסורה עשייתו בשבת לכו"ע. משנה ברורה, סימן שט"ו, סעיף קטן ו'
  19. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שט"ו, סעיף א', וכדעת רבינו תם תוספות תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ה עמוד ב', ולא כרש"י שאסר רק כשעושה גג, או דופן קבועה.
  20. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שט"ו, סעיף ג' עפ"י תוספות תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"ח עמוד א', ויש להוסיף שאיסור עשיית אוהל עראי שאינו להגן אסור רק אם "עשה" את המחיצות בשבת, ובכלל זה אם הזיז אותם מעט ממקומם. אך אם כלל לא נגע בהם, חזר הדין להיות כגג ללא מחיצות כלל, שכשאינו להגן מותרת עשייתו בשבת.
  21. ^ משנה ברורה, סימן שט"ו, סעיף קטן כ"ב וביאור הלכה, סימן שט"ו, סעיף ג' .
  22. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שט"ו, סעיף ז' ומשנה ברורה, סימן שט"ו, סעיף קטן ל"א.
  23. ^ כיון שנעשה להגן, אסורה עשייתו כמבואר בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן שט"ו, סעיף ב', אך מותר כשהיה פרוס טפח מבעוד יום, כיון שתוספת על אוהל עראי מותרת. ויש להעיר שאם מזיז את הרכב יש בזה איסור מוקצה, ואף נגיעה בלבד לצורך המוקצה, עלולה להיות אסורה.
  24. ^ משנה ברורה, סימן ש"א, סעיף קטן קנ"ב.
  25. ^ שיטת רש"י המובאת במשנה ברורה, סימן ש"א, סעיף קטן קנ"ב.
  26. ^ חזו"א או"ח נב ו, שמירת שבת כהלכתה כד יג (מהדורת תש"ע).
  27. ^ הט"ז כתב סברא נוספת להקל במפה, כיון שאין חלל טפח בין המפה לשולחן, אינו עושה כלל "גג", וממילא גם במחיצות שעושה אין כלל איסור. ובמפה שאינה מגיעה לקרקע (או עכ"פ פחות מג' טפחים לקרקע) ודאי מותר.
  28. ^ בשו"ת נודע ביהודה תנינא או"ח סימן ל כתב שאסור לפתוח מטריה מדאורייתא, וגם כשפתח מערב שבת אסור משום מראית עין, וכך פסק בביאור הלכה, סימן שט"ו, סעיף ח' וזה לשונו "אינו דומה לכסא טרסקל המבואר בסעיף ה' להיתר דהתם אינו עושה שום מעשה בשבת רק שמרחיב ופושט הקמטין שהיו בו מאתמול משא"כ בזה שצריך לקשור אותו ברצועות אחר פריסתו או להעמידו ולהדקו אחר כך מתחתיו בחוט של ברזל כמנהגנו כדי שלא יתמוטט הגג ממצבו". אך בתשובת חתם סופר או"ח סימן עב התיר, וגם הגרש"ז אוירבך תמה (בספר שמירת שבת כהלכתה פרק כד הערה נה) שהרי הרמ"א באורח חיים, סימן תרכ"ו, סעיף ג' התיר לסגור ולפתוח גג מתקפל מעל סכך ביו"ט אף שזה מתהדק, כיון שיש צירים וכד' וזה עשוי לכך
  29. ^ גם חזון איש או"ח סימן נב ס"ק ו, כתב שפשט המנהג לאסור ושהמקל בזה "גורם פירצה לחילול שבת", ואיסורו חמור.
  30. ^ שמירת שבת כהלכתה פרק כד הלכה טו.
  31. ^ שמירת שבת כהלכתה פרק כד הלכה יג.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.