רבי אריה לייבוש הלברשטאם (צאנז-גריבוב)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי אריה לייבוש הלברשטאם
אב"ד צאנז וגריבוב
אין תמונה חופשית
לידה י"א בניסן תרי"א
פטירה כ"א באדר תרצ"א (בגיל 79)
מדינה גליציה
מקום פעילות צאנז, גריבוב
תקופת הפעילות תרל"א–תרצ"א
רבותיו סבו רבי חיים, אביו רבי אהרן, דודו רבי יחזקאל שרגא משינובה

רבי אריה לייבוש הלברשטאם (י"א בניסן ה'תרי"א - כ"א באדר א' ה'תרצ"ה) הוא האדמו"ר הראשון בחסידות צאנז גריבוב, כיהן כרבן של גריבוב וצאנז.

ביוגרפיה

נולד בצאנז לרבי אהרן הלברשטאם ולחנה עלקא, נקרא על שם סבו[1] רבי אריה לייבוש מטרניגראד. גדל והתחנך בצאנז אצל סבו, עמו קבע לימוד משותף בגמרא.

נשא את צביה בת רבי משה הורוביץ מרוזבדוב, היא נפטרה בצעירותה. נשא בשנית את וויטא טויבא בת הרב יצחק קנר מלינסק.

בתרל"א בגיל 20 נתמנה על ידי סבו רבי חיים לרבה של העיירה גריבוב הסמוכה לצאנז. למרות מינויו המשיך להתגורר בצאנז סמוך לסבו עד לפטירתו, אז עבר לגריבוב. בתרס"ד, שנה אחרי פטירת אביו רבי אהרן, שכיהן כרבה של צאנז לאחר פטירת אביו רבי חיים, התמנה לממלא מקומו כרבה של צאנז והמחוז. הקים בעיר את ישיבת "בני תורה", ישיבה שמנתה מעל 300 תלמידים. בראשות הישיבה עמד רבי שמעון מזליחוב.

בשנותיו האחרונות חלה בפרקינסון, ומשנת תרצ"ב כיהן בנו רבי מרדכי זאב כרב העיר לצידו, במקביל לכהונתו כרבה של גריבוב. עם פטירתו בתרצ"ה עבר רבי מרדכי זאב להתגורר בצאנז, ובגריבוב התמנה הבן - הנכד רבי ברוך, שנספה בשואה.

היה מוסר בליל שבת שיעור בספר דברי חיים, כן היה מיטיב ליישב שאלות שנשאלו על ידי לומדים בספר דברי חיים על הלכות מקוואות[2].

מעמדו אצל גדולי דורו

רבי לייבוש מוזכר בשו"ת "בית יצחק" לרבי יצחק יהודה שמלקיש, ”הרב הגדול החריף ובקי בכל חדרי תורה”[3]. מוזכר כמה פעמים ב"שו"ת מהר"ש" של רבי שמואל אנגל[4] בתשובה בעניין גט הוא נוטה להקל, אך מסייג את דבריו ”אם יסכים לזה הגה"צ אבד"ק צאנז שליט"א”. רבי אריה לייבוש נסע רבות לדודו רבי יחזקאל שרגא משינובה שרחש לו הערכה.

משפחתו

כאמור אשתו הראשונה נפטרה בגיל צעיר, ושתי ילדיהם, שאול ורייצא נפטרו גם הם בילדותם. כל ילדיו האחרים היו מאשתו השניה:

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ אבי סבו רבי חיים מצאנז
  2. ^ הסכמת נכדו רבי נפתלי לספר דברי חיים המבואר, שנת תשע"ח
  3. ^ אבן העזר ח"א סימן כ"ד
  4. ^ רבי שמואל אנגל, שו"ת מהר"ש, חלק ז' סוף סימן קע"ד