פרנוואלד
מחנה פרנוואלד (Föhrenwald) הוא אחד ממחנות העקורים הגדולים שהוקמו לאחר מלחמת העולם השנייה באירופה, והאחרון שנסגר (בשנת 1957). המחנה היה ממוקם במקום הנקרא כיום ואלדראם (Waldram) בעיר וולפראטסהאוזן (Wolfratshausen) שבבוואריה, גרמניה.
מתקני המחנה נבנו במקור בשנת 1939 על ידי חברת אי גה פארבן עבור העובדים במפעלי התחמושת שפעלו באזור. במהלך המלחמה הוא שימש כמחנה לעובדי כפייה. ביוני 1945, המחנה הופקע על ידי הממשל של אזור הכיבוש האמריקאי של גרמניה, לשם שיכון פליטים. האוכלוסייה הראשונית של מחנה פליטים זה היו מורכב מיהודים, יוגוסלבים, הונגרים, ובלטים. ב-3 באוקטובר 1945 החליט דווייט אייזנהאואר שפרנוואלד ישמש כמחנה עקורים ליהודים בלבד.
משנת 1946 עד 1948, פרנוואלד הפך למחנה העקורים השלישי בגודלו באזור האמריקאי, לאחר פלדאפינג ולנדסברג. בינואר 1946, הגיעה אוכלוסייתו ל-5,600. זוגות רבים התחתנו שם. שיעור הילודה בשנת 1946 עמד על 70-80 לידות לאלף, בערך כפול מזה הקיים במדינות המתפתחות.
כחלק מהרשת של מחנות עקורים, פרנוואלד פעל בחסות אונר"א. מנהל המחנה, הנרי כהן, היה וטרן של צבא ארצות הברית שעשה מאמצים רבים כדי לספק את רווחתם של התושבים, הוא עשה זאת בסיוע של וועדת המחנה שחבריה נבחרו מבין מועמדים המייצגים מגוון רחב של מפלגות פוליטיות.
כמנהל, כהן טיפח את השיקום של תושבי המחנה, עידד חינוך מבוגרים והכשרה מקצועית. בית ספר הוקם עבור בני נוער, עם חוגים מסודרים במידה רבה בזכות מאמציהם של פרקים של תנועות הנוער היהודיות. חיי התרבות האוטונומיים של המחנה כללו הופעות מוזיקליות ותיאטרליות. במחנה פורסם בעיתון פנימי, "במדבר" (כשמו של החומש) שבשנת 1947 פרסם אלמנך של 100 עמודים המתעד את עבודתו של המחנה.
התושבים נהנו מחופש לקיים את דתם. ישיבה בשם "שארית הפליטה" הוקמה בתוך המחנה. נוכחותם של האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, מייסד חסידות צאנז-קלויזנבורג, וחסידיו, הפכו את פרנוואלד למרכז חסידות באזור האמריקאי. מגפת שחפת שפרצה במחנה בקיץ 1946, גרמה להקמתה של "הוועדה היהודית לחולי שחפת". הוועדה ייצגה ותמכה בתושבים שלא רצו או לא יכלו לעזוב.
בשנת 1951, ממשלת מערב גרמניה קיבלה אחריות על ממשל המחנה, ואילו הג'וינט היהודי האמריקאי שמר על נוכחותו שם עד 1954. באותו הזמן, תושבים שנותרו במחנות אחרים שנסגרו הועברו לפרנוואלד עד לסגירתו בשנת 1957.
