פייר בומרשה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פייר בומרשה

פייר-אוגוסטן קרון דה בומרשה (בצרפתית: Pierre-Augustin Caron de Beaumarchais;‏ 24 בינואר 1732 - 17 או 18 במאי 1799), שען, מוזיקאי, פוליטיקאי, פליט, מרגל, מוציא לאור, סוחר בנשק ומהפכן צרפתי (וגם אמריקני); מעל הכול ידוע כמחזאי שכתב את הטרילוגיה: הספר מסביליה, נישואי פיגארו והאם האשמה.

ביוגרפיה

ילדותו

בומרשה נולד כפייר-אוגוסטן קרון, בנו של שען פריזאי ואח יחיד לחמש אחיות. המשפחה לא הייתה עשירה אך גם לא ענייה, וילדותו הייתה מאושרת, בניגוד גמור לרוב חייו הבוגרים.

בגיל 13 עזב את הלימודים בבית הספר והחל לעבוד כשוליה של אביו. מספר שנים לאחר מכן, ככל הנראה בין 1751 ל-1753, הוא המציא מנגנון חדש, שאפשר את ייצורם של שעונים מדויקים בהרבה משניתן היה קודם לכן. אחד משעוניו הוצב על טבעת של מאדאם דה פומפדור, פילגשו של המלך לואי ה-15. המצאתו של בומרשה הוכרה על ידי האקדמיה הצרפתית למדעים, לא לפני ששען המלך ניסה לנכס אותה לעצמו.

עסקים, פוליטיקה, אמנות ותיאטרון

בומרשה לא נשאר זמן רב בעסקי השעונים; יוזמות אחרות פרסמו את שמו ברבים. בין 1758 ל-1759 הוא מונה ללמד את בנות המלך לנגן בנבל. כשנה לאחר מכן פגש את מאדאם פאריס-דיברנה, אשת עסקים אמידה ומזדקנת, אשר זיהתה את הפוטנציאל הטמון בבומרשה והפכה לשותפתו במיזמים רבים. את השם בומרשה אימץ מספר שנים קודם לכן (1757), על שם חלקת אדמה (le Bois Marchais), שירשה אשתו הראשונה. ב-1760 הוא רכש, בעזרת פטרוניתו פאריס-דִיבֶרְנֶה, משרה של מזכיר-יועץ בחצרו של המלך, ויחד עמה מעמד של אצולה בחצר המלכות. ב-1763 רכש משרה נוספת, זו של הממונה על הציד.

ב-1764 הוא נסע למדריד, כביכול כדי לסייע לאחותו ליזט, שננטשה על ידי ארוסה. למעשה הייתה מטרתו לחפש עסקאות עבור פטרוניתו. הוא חזר מספרד לצרפת בלי שהרוויח הרבה, אך עם ניסיון שצבר, מוזיקה חדשה ששמע, והחשוב מכל - רעיונות שמצאו את דרכם למחזותיו הידועים.

הדמויות פיגארו ואלמביבה הופיעו לראשונה באינטרלוד בסגנון ספרדי בשם Le Sacritan, שנכתב בסביבות 1765. אולם תהילתו הייתה על מחזהו המלא הראשון, אז'ני, שבכורתו בתיאטרון הלאומי קומדי פרנסז נערכה ב-1767. ב-1770 עלה מחזה נוסף, "שני החברים" (Les Deux amis).

מאבקי חצר והמהפכה האמריקנית

באותה שנה, 1770, החלה שרשרת של תהפוכות בחייו של בומרשה. ב-17 ביולי מתה שותפתו מאדאם פאריס-דיברנה. מספר חודשים קודם לכן חתמו השניים על מסמך שסילק חובות של בומרשה בסכום של 75,000 לירות שטרלינג, בעבור תשלום של 15,000 בלבד. יורשה של מאדאם פאריס-דיברנה תבע את בומרשה לדין, בטענה שהמסמך היה מזויף. ב-1772 פסק בית המשפט לטובת בומרשה אולם ב-1773 נהפך פסק הדין בערעור, על ידי שופט בשם גואזמן, שהיורש, הרוזן דה לה בראנש, הצליח לגייס לצידו. בנוסף לפרשה זו, הסתכסך בומרשה עם הדוכס דה שולנה בנוגע לפילגש הדוכס, ובילה בשל כך את החודשים פברואר עד מאי של 1773 בכלא. לה בראנש והשופט ניצלו את היעדרותו מהחצר, חייבו אותו לשלם מיד את חובו לפאריס-דיברנה בתוספת ריבית ורוששו אותו.

בומרשה פנה לדעת הקהל: הוא פרסם מנשר בארבעה חלקים (Mémoires contre Goezman), שבו התקומם נגד העוול ודרש צדק חברתי וחרות. המנשר הפך אותו לגיבור בעיני העם בצרפת שלפני המהפכה הצרפתית. השופט הגיב בתביעה כנגד בומרשה אולם היא חזרה כבומרנג אליו, כאשר נפסק, ב-26 בפברואר 1774, שחובו של בומרשה לדה לה בראנש בטל, ושהשופט גואזמן יפוטר מכהונתו. אמנם גם זכויות האזרח של בומרשה נשללו ממנו על ידי גזר הדין, במשפט שהיה בעל פרופיל ציבורי גבוה כל כך שהשופטים נאלצו לברוח מפני ההמון הזועם דרך הדלת האחורית.

בומרשה שירת את המלכים לואי ה-15 ולואי ה-16 כדי לזכות מחדש בזכויותיו. הוא ביצע עבורם משימות סודיות שונות בלונדון (בו פעל לצד שבלייה ד'איאון), באמסטרדם ובווינה. בשירות המלך לואי ה-16 סייע בומרשה למורדים האמריקנים במלחמתם נגד בריטניה, על ידי העברת נשק וציוד בעקיפין דרך חברה מסחרית שהוקמה לצורך זה (בשם "רודריגז הורטלז"). בומרשה שכנע את המלך הצעיר לתמוך ביוזמה זו, שנעשתה בחשאי ובעקיפין על מנת שלא להתעמת עם בריטניה בגלוי, על ידי שסיפר לו שקודמו הביע את תמיכתו בה לפני מותו. עבור פעולותיו בשירות הכתר, החזיר לו הפרלמנט הצרפתי את זכויותיו ב-1776.

ריכוז והוצאה לאור של כתבי וולטייר

לאחר מותו של וולטייר ב-1778 לקח בומרשה על עצמו להוציא מהדורה שלמה של כתבי הפילוסוף הגדול, אשר רבים מהם נאסרו לפרסום בצרפת. הוא שוטט באירופה כולה כדי לאסוף את כתבי היד המפוזרים והחל להדפיס אותם בקהל שבגרמניה, על מנת לחמוק מהצנזורה הצרפתית. בין השנים 1783 ו-1790 הודפסו שבעה כרכים. המיזם התברר אמנם ככישלון מסחרי, אך תרם רבות לשימורם של כתבי וולטייר, שרבים מהם ודאי היו אובדים לנצח ללא התערבותו.

עוד מאבקי חצר והמהפכה הצרפתית

בומרשה לא הדיר את רגליו מבתי המשפט הצרפתים לזמן רב. ב-1787 הכיר את מאדאם קורמן, אשר בעלה הביא למאסרה על מנת לשים ידו על נדוניתה. בומרשה יצא להגנתה בבית המשפט ומולם התייצב, לצד הבעל, עורך הדין המפורסם ניקולה ברגאס. ב-2 באפריל 1790 פסק בית המשפט כנגד הבעל, אולם גם המוניטין של בומרשה לא יצא נקי תחתיו.

בינתיים פרצה המהפכה הצרפתית. בומרשה הספיק לאבד את תהילת המנשר הפופולרי, להתעשר מאספקת מי שתייה לפאריס ולהצטרף לשורות האצולה הצרפתית בעיתוי הבלתי מוצלח ביותר שניתן להעלות על הדעת. ב-1791 הוא נכנס לגור באחוזה מפוארת ממול הבסטיליה. באוגוסט 1792 נשלח לכלא לימים אחדים ושוחרר שלושה ימים לפני שנערך טבח באסירי הכלא.

הוא ניסה להיות ידיד המשטר החדש, על ידי שיצא להולנד כדי לרכוש 60,000 רובים לצבא הרפובליקה. הוא לא הצליח להשיג את הרובים אך בזמן שהיה מחוץ לצרפת הכניסו אויביו את שמו לרשימת ה"מהגרים", וכפו עליו גלות של שנתיים וחצי, אותה העביר בעיקר בגרמניה. לאחר מכן הוסר שמו מהרשימה והוא שב לפריז ב-1796. את שנותיו האחרונות העביר בשלווה יחסית, ובגיל 67 מת משבץ ונקבר בפר לשז.

חייו הפרטיים

בומרשה נישא שלוש פעמים. שתי נשותיו הראשונות, מדלין-קתרין פרנקה (Franquet), אותה נשא ב-1756 וז'נבייב מדלן לווק (Lévêque), ב-1768 - שתיהן מתו בנסיבות מסתוריות. לבומרשה היה בן, אוגוסטן, שנולד רק שמונה חודשים לאחר נישואיו לאשתו השנייה ומת ב-1772, שנתיים לאחר אימו. בומרשה חי עם אישה בשם מרי-תרז דה וילר-מולז (de Willer-Mawlaz) במשך שתים עשרה שנים ולהם נולדה בת, אז'ני. לבסוף נישאו ב-1786.

בומרשה הואשם, בעיקר על ידי אויביו, בכך שהרעיל את נשותיו הראשונות על מנת לתבוע את רכושן. ידוע שהוא התחתן משיקולים כלכליים ושהן היו אמידות, אולם לא נמצאו כל ראיות להאשמות אלו, מה גם שהוא היה ידוע כמי שדאג והיה קשור למשפחתו וחבריו. שאלת הרעלתן של שתי הנשים עודנה פתוחה ושנויה במחלוקת.

טרילוגיית פיגארו

מחזות פיגארו של בומרשה הם: "הספר מסביליה", "נישואי פיגארו" ו"האם האשמה". נודעת להם חשיבות רבה, הן בשל הזמן הסוער שבו הם התרחשו והוצגו, והן בשל האופרות המפורסמות שנוצרו על פיהם. צמד הדמויות פיגארו והרוזן אלמביבה, שככל הנראה עלו בדמיונו של בומרשה במסעותיו בספרד, נוכחים בכל שלושת המחזות (יחד עם רוסין, שהופכת לרוזנת אלמביבה). הם מגלמים ביחסיהם את השינויים שחלו ביחסים הבין-מעמדיים בצרפת של אותה תקופה: מיחסי אדון-משרת ליריבות, ולבסוף לשיתוף פעולה מחודש.

"הספר מסביליה" הוצג לראשונה ב-1775. "נישואי פיגארו" עבר את הצנזורה ב-1781 אך נאסר להצגה זמן קצר לאחר מכן על ידי המלך לואי ה-16 שקרא אותו, ולא ראה בעין יפה את הסאטירה הלועגת לאריסטוקרטיה. בשלוש השנים הבאות הופיע בומרשה באופן פרטי עם המחזה פעמים רבות ואף ערך בו שינויים כדי להביאו לאישור מחדש. ב-1784 התיר המלך את הצגתו והמחזה ערך את בכורתו באותה שנה וזכה להצלחה רבה. שנתיים לאחר מכן עלתה על הבמות האופרה של מוצרט המבוססת עליו. ב-1792 נערכה בפריז בכורתה של ההצגה השלישית בטרילוגיה, האם האשמה. כל שלוש ההצגות נהנו מפופולריות רבה מאז והוצגו פעמים רבות, בתיאטראות ובבתי אופרה ברחבי העולם.

כתביו

  • שנות ה-60 של המאה ה-18 - מספר קומדיות בנות מערכה אחת להקרנה פרטית:
    • Les Député de la Halle et du Gros-Caillou
    • Colin et Colette
    • Les Bottes de sept lieues
    • Jean Bête à la foire
    • Œil pour œil
    • Laurette
  • 1765(?) - Le Sacristan, אינטרלוד (גרסה מוקדמת של "הספר")
  • 1767 - Eugénie, דרמה, בכורה בקומדי פרנסז
  • 1767 - L'Essai sur le genre dramatique sérieux
  • 1770 - Les Deux amis ou le Négociant de Lyon, דרמה, בכורה בקומדי פרנסז
  • 1773 - הספר מסביליה (בכורה 1775)
  • 1774 - Mémoires contre Goezman
  • 1775 - La Lettre modérée sur la chute et la critique du «Barbier de Sérville»
  • 1778 - נישואי פיגארו (בכורה 1784)
  • 1784 - הקדמה לנישואי פיגארו (Préface du mariage de Figaro )
  • 1787 - Tarare, אופרה למוזיקה מאת אנטוניו סליירי, בכורה באופרה של פריז
  • 1792 - האם האשמה
  • 1799 - Voltaire et Jésus-Christ

יצירות המבוססות על יצירותיו או חייו

תרגומים לעברית

הספר מסיביליה - עברית: נתן אלתרמן. סדרת "סְדָר - לספרות גנוזה", הוצאת 'דחק', 2022.

לקריאה נוספת

  • "Beaumarchais and the American Revolution" by Brian N. Morton
  • "From Dawn to Decadence: 500 Years of Western Cultural Life - 1500 to Present" by Jacques Barzun
  • "Beaumarchais: Le Mariage de Figaro - comédie", with preface, biography, and annotations by Pol Gillard, Bordas, 1970.
  • "Beaumarchais: The three Figaro plays", translation and notes by David Edney, Doverhouse, 2000.
  • "Proud destiny" by Lion Feuchtwanger, a novel based mainly on Beaumarchais and Benjamin Franklin, and their involvement in the American Revolution, Viking, 1947.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: פייר בומרשה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פייר בומרשה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פייר בומרשה33727261Q70326

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פייר_בומרשה&oldid=2093595"