דני קרמן
 | |
| דני קרמן, 2012 | |
| לידה |
11 בינואר 1940 כרכור, ארץ ישראל המנדטורית |
|---|---|
| פטירה | |
| לאום |
 ישראלי |
דני קֶרמן (נולד ב-11 בינואר 1940 בכרכור) הוא מאייר, סאטיריקן ומעצב ישראלי.
קורות חיים
דני קרמן נולד בשנת 1940 במושבה כרכור. אביו, יעקב (1908–1991), יליד פינסק, עלה לארץ ישראל, היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" וסיים את לימודיו בבית הספר מקווה ישראל. עם נישואיו ללאה (1908–1992) התיישבו בני הזוג בכרכור, שם נולדו הבנים אמנון ודני. האב, שמנעוריו ביקש להיות חקלאי, ניהל פרדסים, אולם בימי מלחמת העולם השנייה נאלץ לנטוש את החקלאות ופתח במושבה חנות מכולת, שממנה התפרנסה מאז המשפחה. קרמן למד בבית הספר היסודי בכרכור ולאחר מכן בבית הספר החקלאי בפרדס חנה. בגיל 16 התקבל לבצלאל, שם למד במגמה לעיצוב גרפי וסיים ב-1959. בצה"ל שירת ביחידת נ"ט מוצנחת.[1]
לאחר סיום שירותו הצבאי ב-1962, הקים יחד עם דודנו אריק קרמן סטודיו לעיצוב שפעל במשך 14 שנים ובמסגרתו עסק בעיצוב, איור ותכנון תערוכות ומוזאונים.
החל משנות ה-60 עיצב קרמן את כל העדלאידות הגדולות בחג הפורים בעיר תל אביב. כמו כן עיצב מספר תפאורות לתיאטראות בארץ.
בשנת 1974 התפרק הסטודיו ודני קרמן החליט להתרכז בעיקר באיור, בשנים הללו אייר בקביעות בכל העיתונים החשובים ושיתף פעולה באופן קבוע עם בעלי הטורים: רות בונדי, אדם ברוך, חיים באר, אהרון בכר ואחרים. עבודותיו בעיתונות רוכזו בשני ספרים "בפירוש קרמן/קרמן" ו "זה מה שיש".
בשנת 1982 נמנה עם צוות המקימים של מדור הסאטירה "דבר אחר".
בשנת 1984 הציג קרמן סדרת פסלים "ראשי צפרים" בתערוכה משותפת עם חברו יוסל ברגנר.
קרמן אייר כ-450 ספרים, מרביתם ספרי ילדים, ושיתף פעולה עם בולטי הכותבים לילדים בארץ ביניהם: יהודה אטלס, יורם טהרלב, אפרים סידון, אפרים קישון, בנימין תמוז, נורית זרחי ונירה הראל.
כמו כן, יזם את הופעתם בעברית של ספרים קלאסיים ואייר אותם. ביניהם: "ציד הסנרק" של לואיס קרול וסיפורי "דווקא ככה" של רודיארד קיפלינג.
קרמן כתב יזם והוציא לאור ספרים רבים, חלקם עם שותפים לכתיבה: אהרון שמי ובניו של דני, תומר ואורי קרמן. בין הספרים: "על המפה", "מסביב למפה", "ביידיש זה מצלצל יותר טוב", "ספר המשלים", "שני יהודים נוסעים ברכבת", "מיהו יהודי", "שם חם", "מילימשוגעות", "ספר המפלצות השלם", "סופר ספר" ו"ספר הבדיחות האדום".
בנוסף, כתב מספר מדריכי נסיעות, ביניהם: "הולך איתך בלונדון - מדריך אישי למתקדמים" ו"שעה מלונדון" ושלושה מדריכי נסיעות לילדים: "לונדון לילד המטייל", "רומא לילד המטייל" ו"פריז לילד המטייל". בשנת 2002 יצא לאור תרגום חדש שכתב קרמן לספר "שלושה בסירה אחת" עם הערות ומסלולי טיול בנהר התמזה.
קרמן לימד איור במשך 30 שנה במוסדות שונים בארץ, ביניהם בית הספר "בצלאל" בירושלים ומכללת ויצ"ו חיפה. הציג כ-16 תערוכות יחיד והשתתף בעשרות רבות של תערוכות קבוצתיות בארץ ומחוצה לה, ובשונה ממרבית המאיירים בארץ, המאופיינים בסגנון מוגדר, הוא מקפיד להימנע מיצירת דפוס קבוע של איורים, ושומר על מגוון רחב של דרכי הבעה חזותיות.
בשנת 2009 זכה בתואר יקיר הפסטיבל לקומיקס, אנימציה וקריקטורה.
בשנת 2008 הצטרף להנהגה הרעיונית של מפלגת אור[2] (בנו, תומר קרמן, נמצא במקום ה-12 ברשימת מועמדי המפלגה בבחירות לכנסת ה-18).
ב-2012 ראה אור ספרו "שלושה בברלין" (הוצאת כנרת, זמורה-ביתן), ב-2017 ראה אור ספר ילדים פרי עטו, "רודולף התנין מכרכור".
לקרמן שלושה ילדים – שני בנים: תומר קרמן, אורי קרמן, ובת זקונים, מאיה קרמן. כיום חי ועובד בתל אביב.
פרסים
- עיטור אנדרסן לספרות ילדים, על איוריו בספרה של שלומית כהן-אסיף "גבעת הכפתורים",[3]
- פרס נחום גוטמן לאיור
- פרס סוקולוב לעיתונאות
- זכה שלוש פעמים בציון לשבח בפרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק: ב-1978 עבור הספר "והילד הזה הוא אני" מאת יהודה אטלס (כתר 1977), ב-1990 עבור הספר "ציד הסנרק" מאת לואיס קרול (שבא 1989) וב-1996 עבור הספר "ציפה ודון זרגוזה" מאת יוסי עופר (ביתן 1995).
- ב-2013 זכה בפרס סטימצקי יחד עם יהודה אטלס על הספר "והילד הזה הוא אני - אוסף ראשון".
- ב-2015 זכה בפרס על מפעל חיים בתחומי האמנות הפלסטית מטעם משרד התרבות והספורט.
בין הספרים שאייר
- האריה שאהב תות (כתבה: תרצה אתר, הוצאת הקיבוץ המאוחד)
- מעשה בשרביט קסמים (כתבה: נירה הראל, הוצאת עם עובד)
- ספר המפלצות השלם
- שלושה בבומל (כתב: ג'רום ק. ג'רום; תרגם: גבריאל רוזן, הוצאת גמיר, 1982.
- אורי גורי ושורי ( כתב: משה טבנקין), הוצאת הקיבוץ המאוחד.
- אורי והארנבת (כתב: משה טבנקין), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1985.
- על הדברים החשובים באמת (כתב: חיים שפירא, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2009)
- אינסוף - המסע שאינו נגמר (כתב: חיים שפירא, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2009)
- דברים שנשארים - מאת טלי בן-ענת (הוצאת ארגז-חול/טפר), 2013 .
- ארץ תאני וענבי - מאת בני גל
- שטויות שסבא אומר, מאת אפרים סידון, עם עובד, 2017
סדרת "והילד הזה הוא אני" מאת יהודה אטלס
- והילד הזה הוא אני (הוצאת כתר)
- גם הילד הזה הוא אני (הוצאת כתר)
- ורק אני לא (הוצאת מעריב)
- אני רוצה שפתאום
- הילדה שאני אוהב
- סימן שאני גדול
- איתופל בגבעה - קטעים נבחרים מתוך דבר אחר מן השנים 1987-1990, ביחד עם יאיר גרבוז ושלמה ניצן, הוצאת עם עובד, תשנ"א - 1990 .
ספרי אהרן שמי
- דוק מחפש בית (מסדה, 1980)
- א.ב. של אותיות וחיות לפי סדר האלף בית (מודן, 1980).
- א. ב. של אנשים גדולים : ומה עוד אפשר לעשות כשמתחילים מאלף (שבא, 1981)
- כמו שאיש אחד חכם אמר פעם (כיוונים, 1983)
- מה? מי? למה? (מסדה, 1987)
- מה הם עושים? (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002).
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של דני קרמן- רשימת הפרסומים של דני קרמן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- הספרים של דני קרמן, באתר "סימניה"
- רות בונדי, דיוקנו של אמן כאיש צעיר, דבר, 27 במרץ 1981
- תומר קרמן, הקרמנים באים, באתר ynet, 23 במאי 2007
- שהם סמיט, "זואי בבית; כל המתנות של זואי; האם חתולי הוא באמת כזה?" מאת דני קרמן - מאת: אבא, איורים: סבא (ולהיפך), באתר הארץ, 6 באוקטובר 2010
- גילי מצא, כתבת הצבע: מסע זכרונות בכרכור עם דני קרמן, באתר ynet, 14 ביוני 2011
- נועה לימונה, ביחד בברלין, באתר הארץ, 15 במאי 2012
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים שירה גפשטיין מושקוביץ, התפקיד של האמנות הוא להגביל את הדמיון./ ריאיון עם דני קרמן, באתר הארץ- מאיה פולק, מאייר ספרי הילדים שלא מוכן לייפות את המציאות, באתר nrg, 22 בדצמבר 2017
דני קרמן, במיזם "סופרים קוראים" של מרכז הספר והספריות בישראל
הערות שוליים
- ^ ראו רות בונדי, דיוקנו של אמן כאיש צעיר, דבר, 27 במרץ 1981; גילי מצא, כתבת הצבע: מסע זכרונות בכרכור עם דני קרמן, באתר ynet, 14 ביוני 2011; הקבר של יעקב ולאה קרמן בבית העלמין בכרכור, באתר BillionGraves.
- ^ ההנהגה הרעיונית והנהלת אור, באתר המפלגה
- ^ IBBY, IBBY Honour List (1986), 1986, pp.16-17.
| זוכי פרס משרד החינוך והתרבות עבור מפעל חיים בתחום האמנות הפלסטית | |
|---|---|
|
29175823דני קרמן