מוקצה מחמת חסרון כיס
בהלכות שבת, מוקצה מחמת חיסרון כיס, הוא אחד מסוגי המוקצה האסורים בטלטול בשבת, ופירושו חפץ שמחמת ערכו היקר האדם מייחד לו מקום מסוים, ואסרו חז"ל לטלטל חפץ זה בשבת וביום טוב.
מוקצה זה הוא החמור מבין סוגי המוקצה.
מקור האיסור
מוקצה מחמת חסרון כיס נזכר בתלמוד במסכת שבת[1]. במשנה הובא בשם רבי יוסי שמותר לטלטל את כל הכלים בשבת מלבד מסר הגדול ויתד של מחרישה. והטעם מחמת שכלים אלו יקרים ואדם מקצה אותם ומייחד להם מקום.
בגמרא הוסיפו עוד סוגי כלים שנכללים במוקצה זה: רב נחמן הוסיף גם 'אוכלא דקצרי', לדעת רש"י הכוונה ל'נפה של נחושת' שהיו משתמשים בה הכובסים כדי לזלף מים על הבגדים, או שמניחים תחתיו מוגמר ובתוכו בגדים על מנת שיקבלו ריח.
אביי הוסיף עוד שלושה כלים - 'חרבא דאושכפי', 'סכינא דאשכבתא' ו'חצינא דנגרי', שגם הם מוקצים מחמת חסרון כיס. בפירוש מהותם של שלושה כלים אלו נחלקו הראשונים. לדעת רש"י מדובר בסוגי סכינים שונים המשמשים לרצענות וכדומה,. אך לדעת תוספות מדובר בסכין של שוחטים שמקפיד עליה שלא תיפגם, ובפירוש הרא"ש הוסיף גם סכין של מילה ואיזמל של ספרים וסכין של סופרים, מאחר שכל אותם הסכינים אדם מקפיד שלא ייעשה בהם שימוש אחר מלבד השימוש הרגיל שלו.
גדר המוקצה
במסכת שבת[2] מכנה הגמרא את סיבת האיסור ”דכיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום”, ורש"י מפרש "דקפיד עלייהו" - האומן שלא יתלכלכו ושלא יתעקמו. מייחד להם מקום - מקצה להן בידיים. ומכאן ייתכן לפרש, שהקצאת מוקצה מחמת חיסרון כיס היא כאשר ההקצאה נעשית על ידי שמייחד מקום מיוחד לכלי היקר[3], אך ייתכן שהעיקר היא ההקפדה ולא יחוד המקום.
הסיבה לחומרה המיוחדת של מוקצה זה, הוא מפני שהקצאתו של הדבר משימוש האדם, נעשית מרצונו ודעתו של האדם, בכך שהקצה אותם ודחה אותם מלהשתמש בהם, בניגוד למוקצה מחמת איסור - שההקצאה נעשית בעל כורחו מחמת איסור ההשתמשות, ובניגוד למוקצה מחמת גופו - שהוקצה מחמת שאינו ראוי לשימוש, אך גם לא הוקצה מלכתחילה על ידי האדם[4].
כלי שמלאכתו להיתר
האחרונים[5] דנו האם מוקצה מחמת חסרון כיס הוא דווקא בדבר שעיקר מלאכתו הוא במלאכה האסורה בשבת, וכיון שהחפץ מיועד (מוקצה) למלאכה זו אסרו חז"ל להשתמש בו אפילו לצורך מלאכת היתר בשבת, אבל כלי העומד למלאכה שמותרת בשבת כגון גביע יקר ערך, אף שהוא מקצה אותו רק לזמנים מיוחדים, אינו נחשב מחמת זה כמוקצה מחמת חסרון כיס, או שגם דבר המיועד לעשיית מלאכת היתר רק בזמנים מסוימים כלול באיסור זה.
אכן הדוגמאות המובאות בפוסקים[6] ובשולחן ערוך ורמב"ם, הם של חפצים העומדים לשימושים האסורים בשבת, כמו סכין של שחיטה ושל ברית מילה, וקנה העומד לכתיבה, וכן גם פסק החזון איש בפשטות[7].
כלי שאינו מיועד לטלטול כלל
המשנה ברורה[8] פוסק שכלי שהאדם מקפיד שלא לטלטלו כלל, הוא מוקצה מחמת חיסרון כיס גם אם נועד לשימוש שאינו אסור בשבת.
החזון איש[9] פוסק שכלי שלא מטלטלים אותו אלא משתמשים בו במקומו לא נחשב כלי לטלטול. גם אם אינו מקפיד בעצם הטלטול.
רבי מאיר ברנדסדורפר[10] מסביר שאף לדעות שבכלי המיועד למלאכת היתר אין איסור מחמת חסרון כיס, כאן מאחר שהכלי אינו עומד כלל לטלטול אף למלאכת היתר, נחשב הכלי כמוקצה מחמת חסרון כיס.
קישורים חיצוניים
- מוקצה מחמת חסרון כיס באתר ויקיסוגיה
- שיעור בנושא באתר "עולמות - תוכנית לימוד בעיון"
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ג עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ג עמוד א'.
- ^ רבי בנימין יהושע זילבר, שו"ת אז נדברו חלק י"א.
- ^ בית יוסף סימן ש"ח.
- ^ מתלמידי המגיד ממזריטש, בספרו מנורה הטהורה סימן ש"ח סק"א.
- ^ בשולחן ערוך הרב סימן ש"ח סעיף ג'
- ^ סימן מ"ג ס"ק י"ז, ועל פי המבואר בקנה בושם שם.
- ^ שם ס"ק ז'
- ^ סימן מג ס"ק יז
- ^ קנה בושם שם.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
