ממשל צבאי
ממשל צבאי הוא שלטונו המאורגן של צבא באוכלוסייה אזרחית, בדרך כלל לאחר מלחמה וכיבוש. לרשות הממשל עומדת מערכת משפטית, הכוללת חוקים, תקנות ומוסדות, והיא מופעלת על ידיו.
ממשל צבאי מונהג בנסיבות הבאות:
- הפיכה צבאית, שבה משתלטים קציני צבא על השלטון במדינה כלשהי.
- תפיסה לוחמתית או כיבוש של שטח בידי צבא של מדינה זרה.
- החלטה של ממשלה חוקית להעביר חלק מסמכויותיה לצבא הכפוף לה, עקב מצב חירום או משיקולים אחרים.
ממשל צבאי מתאפיין בקשיחות יחסית, ובשיתוף מועט (אם בכלל) של הציבור הנשלט בהחלטות השלטון. כמו כן, בממשל צבאי אין הפרדת רשויות מלאה. מאז מלחמת העולם השנייה רואה הקהילה הבינלאומית בממשל צבאי כורח בל-יגונה שנועד למצבי חירום בלבד ואשר יש לסיימו במהירות האפשרית.
ממשל צבאי מבטל תמיד חלק מזכויות האזרח. ממשל כזה מגביל את זכות הקניין, את חופש התנועה, מקצר הליכים משפטיים מקובלים, מחמיר את הענישה, ולפעמים אף מחמיר את נטל המסים. במדינות רבות, הממשל הצבאי מטיל עונש מוות גם על פשעים שעליהם בדרך כלל לא מוטל עונש כזה.
במדינות רבות ממשל צבאי אוכף חוקים מיוחדים, למשל עוצר. לעיתים קרובות, בממשל כזה, מערכת המשפט מוכפפת לצבא, כך שגם אזרחים נשפטים בבתי דין צבאיים. ממשל צבאי עשוי להנהיג מעצרים בלא משפט, ולהשעות צווי הביאס קורפוס.
| שיטות ממשל | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| צורות שלטון | |||||
| מונרכיה | מונרכיה חוקתית • אוטוקרטיה • מונרכיה פדרלית • מונרכיה מסורתית | ||||
| רפובליקה | רפובליקה אסלאמית • רפובליקה פדרלית • פדרציה חוקתית • משטר נשיאותי • משטר חצי-נשיאותי • רפובליקה עממית • פדרציה מסורתית | ||||
| מקור כח | |||||
| דמוקרטיה |
| ||||
| ריכוז כח |
| ||||
| שונות | משטר כלאיים • ליברליזם • ליברטריאניזם • דמוקרטיה לא ליברלית • דמוקרטיה חלולה • תאוקרטיה • קורפורטיזם • מריטוקרטיה • טטררכיה | ||||
ראו גם בפורטל:מדע המדינה
| |||||
ממשלים צבאיים בארצות שונות
ארץ ישראל ומדינת ישראל
הממשל הצבאי הבריטי (1917 - 1920)
הממשל הצבאי הבריטי בארץ ישראל החל בסוף 1917 (תאריך ההתחלה המקובל הוא ה-9 בדצמבר 1917, יום כניסת אדמונד אלנבי לירושלים) ונמשך עד להקמת השלטון האזרחי עם הגעתו של הרברט סמואל ביולי 1920. ממשל זה השתדל לשמר את הסטטוס קוו, ולפיכך עיכב את יישומה של הצהרת בלפור שעוררה התנגדות בקרב הערבים. במהלך תקופת הממשל הצבאי התחלפו שלושה מושלים שונים וכולם שמרו על מדיניות זו. במהלך תקופה זו התרחשו גם מאורעות תר"פ. כמו כן, הופרדה למעשה עבר הירדן משטח המנדט העתידי, על-פי הבנות בין בריטניה למשפחה ההאשמית שמשלה בחיג'אז וגורשה ממנו. ההפרדה אושרה[דרוש מקור] לבסוף מבחינה משפטית בכתב המנדט שניתן לבריטניה מחבר הלאומים.
הממשל הצבאי במדינת ישראל
עם הקמתה ירשה מדינת ישראל את מערכת החוקים של המנדט הבריטי (למעט תקנות הספר הלבן). מערכת חוקים זו כללה חוקים לשעת חירום שמאפשרים גם הכרזה על ממשל צבאי. חוקים אלה הוחמרו בשנת 1945 עקב התגברות ההתקפות של ארגונים ביישוב העברי נגד השלטון הבריטי. מיד לאחר הכרזת המדינה, במאי 1948, הוכרז בה מצב חירום, והופעלו התקנות המנדטוריות משנת 1945. במסגרת התקנות ניתנו לצה"ל סמכויות מיוחדות, שחלקן עדיין בתוקף (ההכרזה על מצב חירום לא בוטלה מעולם). לצה"ל יש סמכות לצנזר ידיעות בעיתונות העוסקות בענייני ביטחון המדינה. הגוף העוסק בכך מכונה הצנזורה הצבאית, וכיום הוא פועל בשיתוף פעולה מלא עם עורכי העיתונים הגדולים, שיתוף פעולה שמאפשר ערעור על החלטותיו בפני ועדה המורכבת מנציגי הצבא ועורכי העיתונים. בעבר סגרה הצנזורה הצבאית עיתונים לפרקי זמן שונים, ביניהם העיתון חדשות (עיתון שכבר חדל להופיע) שנסגר על ידיה לשלושה ימים, בשל סירובו לשתף איתה פעולה בפרשת קו 300. בעבר נהג צה"ל לדרוש מכל אזרח המשרת במילואים (כלומר, רוב הגברים היהודים והדרוזים) להצטייד באישור מיוחד לפני עזיבתו את הארץ. כיום הסדר זה כבר אינו נוהג.
הממשל הצבאי על ערביי ישראל
ערך מורחב – הממשל הצבאי על ערביי ישראל
בין 1948 ל-1966 שרר בישראל ממשל צבאי מלא באזורים שבהם יושבים בעיקר ערביי ישראל. ממשל זה הגביל במידה רבה את חופש התנועה של ערביי ישראל ואת זכויות הקניין שלהם. ב-1963 הוקלו התקנות, בעיקר אלה הנוגעות לחופש התנועה, בעקבות הדרישה לביטול הממשל הצבאי, דרישה שבאה לידי ביטוי בארבע הצעות חוק שהוגשו בכנסת לשם ביטולו (של המפלגות: מק"י, מפ"ם, אחדות העבודה - פועלי ציון וחירות). ב-1966 הכריז ראש הממשלה דאז, לוי אשכול על ביטול הממשל הצבאי המיוחד (אם כי התקנות לשעת חירום שחלו בכל המדינה, ועל כל האזרחים, נותרו בתוקפן).
הממשל הצבאי לא הגביל את זכותם של ערביי ישראל לבחור ולהיבחר לכנסת.
הממשל הצבאי המצרי ברצועת עזה (1949 - 1967)
הממשל הצבאי המצרי שלט ברצועת עזה החל מ-1948 (רשמית מ-1949, תום מלחמת העצמאות) ועד למלחמת ששת הימים, למעט החודשים שלאחר מבצע קדש בהם החזיקה ישראל ברצועה (וכוננה בה ובסיני ממשל צבאי). הממשל הצבאי המצרי הסתתר תחילה מאחורי החזית של ממשלת כל פלסטין שהוקמה באוקטובר 1948 על ידי הוועד הערבי העליון, אולם זו דעכה עם הזמן ופורקה כליל בסוף 1959. מצרים, בניגוד לירדן, לא ניסתה לספח את רצועת עזה לשטחה וכלל לא ניסתה לפתחו. לעומת זאת עודדה מצרים את הפדאיון לחדור לישראל מהרצועה ודיכאה כל ניסיון של הפליטים לשפר את מצבם.
הממשל הצבאי בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים
- ערך מורחב – הממשל הצבאי הישראלי בשטחים
במהלך מלחמת ששת הימים, ביוני 1967, כבשה ישראל את יהודה ושומרון, רצועת עזה, רמת הגולן וסיני. בעוד רמת הגולן וסיני נחשבו לפני המלחמה לשטחים בריבונות סוריה ומצרים (בהתאמה), הרי מעמדם המשפטי של שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה היה ועודנו מעורפל.
בפועל, הנהיגה ישראל בכל השטחים האלה ממשל צבאי בהתאם לאמנת ז'נבה הרביעית, שקובעת מה יש לעשות בשטחים שנתפסו במלחמה. יצאו מכלל זה החלק המזרחי של ירושלים ושטחים נוספים ממזרח לירושלים שסופחו לישראל ולשטח המוניציפלי של ירושלים כבר ב-1967 בצו מיוחד, והחוק הישראלי הוחל עליהם. רצועת עזה הייתה נתונה בממשל צבאי מצרי משנת 1949, כך שהממשל הצבאי הישראלי החליף ממשל צבאי מצרי. אזור יהודה ושומרון סופח לירדן ב-1950, ואף על-פי שישראל לא הכירה בסיפוח, היא כיבדה אותו דה-פקטו בכך ששמרה על החוק והמשפט הירדני ברוב השטח (אף זאת בהתאם לאמנת ז'נבה הרביעית). הממשל הצבאי בסיני הסתיים סופית ב-1982, עם החזרת השטח לידי מצרים במסגרת הסכמי קמפ דייוויד. הממשל הצבאי ברמת הגולן הסתיים עם קבלת חוק רמת הגולן ב-1981, חוק המורה על החלת החוק והמשפט הישראליים בשטח זה. המחלוקת בדבר המעמד המשפטי ועתיד השטחים של אזור יהודה, שומרון וחבל עזה (זהו הכינוי הישראלי הרשמי ליתר השטחים האמורים מאז סוף שנות ה-70) הביאה לכך שחלק מכללי אמנת ז'נבה לא הוחלו עליהם. כך, ישראל הקימה יישובים בשטח בניגוד לכללי האמנה, ואף גירשה מדי פעם תושבים מקומיים שנחשדו בהמרדה (פעולה שחוקיותה במסגרת כללי האמנה שנויה במחלוקת). מאז תחילת שנות ה-80 ועד 1994 פעל בשטחים אלה המנהל האזרחי, שתפקידו היה לנהל את חיי היומיום האזרחיים של התושבים המקומיים. גוף זה הורכב מפקידי ממשלה במשרדים שונים של ממשלת ישראל, אזרחים עובדי צה"ל וקצינים. הרעיון מאחורי הקמתו היה להביא אנשים בעלי ניסיון במינהל ציבורי אזרחי, שייטיבו לנהל את חיי היומיום מקציני הצבא שלא הוכשרו לכך. עם זאת, ההכרעה הסופית בעניינים השונים נותרה בידי הממשל הצבאי.
בעקבות חתימת הסכמי אוסלו בין השנים 1993-1996 הוקמה רשות פלסטינית אוטונומית בחלק מהשטח. רשות זאת קיבלה את סמכויות המנהל האזרחי, וחלק מסמכויות הממשל הצבאי. עם זאת, ברוב השטח נותר הממשל הצבאי על כנו, והוא עדיין בתוקף.
בעקבות תוכנית ההתנתקות בוטל הממשל הצבאי ברצועת עזה בתחילת ספטמבר 2005.
ארצות הברית
בארצות הברית מתיר החוק להכריז על ממשל צבאי בעתות חירום. יוצאת מכלל זה מדינת טנסי שחוקיה אינם מאפשרים להכריז על ממשל צבאי. סוגיית הנסיבות שבהן אפשר להכריז על ממשל צבאי נבחנה בבית המשפט העליון של ארצות הברית במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית, ובמהלך מלחמת העולם השנייה. בפסיקה שהתקבלה ב-1866 קבע בית המשפט העליון כי לא ניתן לשפוט אזרחים בבתי משפט צבאיים בתוך ארצות הברית בזמן שבתי המשפט האזרחיים פעילים, ובכך הגבילו את עקרון הממשל הצבאי. ארצות הברית לא הכריזה על מצב חירום המאפשר ממשל צבאי מאז ה-9 במרץ 1933.
קנדה
במשך שנים רבות יכלה ממשלת קנדה להפעיל ממשל צבאי באמצעות תקנה המאפשרת לה להכריז מצב מלחמה. מצב זה הוכרז שלוש פעמים, פעמיים במלחמות העולם ופעם אחת ב-1970 כנגד מהומות של תומכי התפלגות קוויבק שידועה כמשבר אוקטובר. סמכות זו הוחלפה בסמכות להכרזת מצב חירום ב-1988.
סין
חוקת סין נותנת לקונגרס העם הסיני את הסמכות להכריז ממשל צבאי. ב-1989 הכריז לי פנג חד צדדית על ממשל צבאי על מנת לטפל במחאות בכיכר טיאנאנמן. צעד זה היה שנוי במחלוקת משפטית ולבסוף ב-2004 ניתנה לממשלה סמכות רשמית להכריז מצב חירום.
טיוואן
תחת שלטון הקוומינטנג, חוותה טיוואן את התקופה הארוכה ביותר של ממשל צבאי בהיסטוריה. אירועי 228 (מקור השם בתאריך בה אירעה, ה-28 בפברואר 1947), הובילו להכרזת ממשל צבאי זמן קצר לאחר-מכן, ב-1948, המשך הממשל הצבאי נומק בצורך להתגונן מפני הקומוניסטים ובדלנים באי והממשל הצבאי לא בוטל עד 1987.
פולין
הממשל הצבאי בפולין הוכרז על ידי הממשלה הקומונסטית ב-13 בדצמבר 1981 על מנת לבלום תנועות דמוקרטיזציה (כמו סולידריות) מלגייס אוכלוסייה ולהשתלט על השלטון. מנהיגים דמוקרטיים, בהם לך ולנסה, נעצרו. הממשל הצבאי נמשך עד 1983. לאחר התמוטטות הקומוניזם בפולין התברר שהממשל הצבאי הוכרז בניגוד מוחלט לחוקת המדינה. החוקה מתירה לממשלה להכריז ממשל צבאי רק בין כינוסי הפרלמנט ואילו הפרלמנט היה מכונס באותה עת.
עיראק
מיד לאחר מלחמת המפרץ השנייה הקימו ארצות הברית ובריטניה ממשל צבאי בעיראק. הממשל הצבאי, שפעל בצמידות לממשל אזרחי, פעל במשך כשנה עד ה-28 ביוני 2004. במהלך זמן זה ניסה הממשל הצבאי לשקם את עיראק אולם התקפות טרור רבות לא אפשרו זאת.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אולריך הרברט, הממשל הצבאי הגרמני בפריז וגירוש יהודי צרפת, בתוך: הנ"ל (עורך), מדיניות ההשמדה הנאצית, 1939-1945, מחקר ופולמוס בהיסטוריוגרפיה הגרמנית החדשה, ירושלים: הוצאת יד ושם, תשס"א-2001, עמ' 151-188
