יחסי ישראל – קוריאה הצפונית
| יחסי ישראל – קוריאה הצפונית | |
|---|---|
|
|
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |
| ישראל | קוריאה הצפונית |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 22,072 | 120,538 |
| אוכלוסייה | |
| 10,019,883 | 26,529,070 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 509,901 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 50,889 | |
| משטר | |
| דמוקרטיה פרלמנטרית | דיקטטורה, טוטליטריזם, משטר חד מפלגתי |
יחסי ישראל–קוריאה הצפונית מוגדרים מאז ומעולם כיחסים עוינים. מתקופת הקמתה של מדינת ישראל לא כוננו יחסים דיפלומטיים בינה לבין הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה. קוריאה הצפונית לא מכירה בזכות הקיום של מדינת ישראל ורואה בכל שטחה של ישראל כשטח של המדינה הפלסטינית למעט רמת הגולן, אותו היא רואה כחלק מסוריה.
לאורך השנים, מכרה קוריאה הצפונית נשק וטכנולוגיה גרעינית למדינות אויבות של ישראל בהן איראן, סוריה, תימן ולוב.
היסטוריה
קוריאה הצפונית הוקמה כחמישה חודשים לאחר הקמתה של מדינת ישראל ב-14 במאי 1948, והייתה למדינה בעלת שלטון קומוניסטי, הקשורה ביחסים הדוקים עם ברית המועצות. ככזו, הושפעו יחסי החוץ שלה מהאידאולוגיה הקומוניסטית ומיחסי החוץ של ברית המועצות. בשנתיים הראשונות להקמתה, לא היו לה יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל, אך הייתה מתיחות בין שתי המדינות.
בשנת 1950 פרצה מלחמת קוריאה. משלוח כוחות ארצות הברית וארצות מערביות אחרות בחסות האו"ם לקוריאה התאפשר גם הודות להיעדרות מוזרה של ברית המועצות מההצבעה במועצת הביטחון של האו"ם. בהמשך ברית המועצות, ובראש ובראשונה סין העממית התגייסו לצידה של קוריאה הצפונית בעוד שארצות הברית כאמור, בגיבוי האו"ם, תמכה בקוריאה הדרומית. ראש ממשלת ישראל דאז דוד בן-גוריון תמך בעמדתן של ארצות הברית ושל מועצת הביטחון של האו"ם וגינה את התוקפנות של קוריאה הצפונית - דבר שהוביל לעוינות מצידה כלפי ישראל. עם זאת, ישראל לא נענתה לבקשות ארצות הברית למשלוח חיילים במסגרת כוח האו"ם בקוריאה, לאור התנגדות מצדה של מפלגת מפ"ם הסוציאליסטית שהייתה בעלת זיקה לברית המועצות באותה תקופה, והעדיפה לקיים ברית עם קוריאה הצפונית מאשר עם שכנתה מדרום. במקום זאת ישראל שלחה לקוריאה הדרומית עזרה הומניטרית של מזון וחומר רפואי בשווי של כ-100,000 דולר.[1] בהמשך, ישראל השתתפה באופן פעיל במאמצים הדיפלומטיים באו"ם להשגת הפסקת האש בקוריאה.[2]
בשנות ה-60 וה-70, עם התפתחות התעשייה הצבאית הצפון קוריאנית, הגבירה קוריאה הצפונית את קשריה עם מדינות ערב, וסיפקה טכנולוגיית טילים ונשק לשכנותיה של ישראל, כולל איראן, סוריה, לוב ומצרים.[3][4] לפני מלחמת יום הכיפורים, טייסת (או טייסת וחצי) צפון קוריאנית של מטוסי מיג 21 הוצבה במצרים, אך היא לא השתתפה בלחימה. מפקד חיל האוויר בני פלד כינה את קים איל-סונג, מנהיג קוריאה הצפונית "שקרן" על שאמר שטייסיו השתתפו בלחימה. חודש וחצי לאחר המלחמה, ב-6 בדצמבר 1973, הפילו צמד פנטומים ישראלים, מטוס מיג צפון קוריאני, כשלאחר מכן, בטעות, הפילו המצרים בטיל מהקרקע את בן זוגו של המטוס המופל.[5]
בשנת 2010 שייך שר החוץ, אביגדור ליברמן את קוריאה הצפונית למדינות ציר הרשע כאשר אמר כי "הבוקר ראינו מסר לעולם, שהיום יותר מבעבר נחוץ לעצור את המשטר המשוגע זה. צפון קוריאה היא חלק מציר הרשע יחד עם איראן וסוריה המקיימות שיתוף פעולה קרוב ביניהן. צפון קוריאה, כפי שראינו היום, מהווה איום לא רק על החלק שלהם בעולם, אלא גם על המזרח התיכון והעולם כולו".[6]
בשנת 2014 בזמן שהסכסוך בין ישראל לעזה הסלים, דווח כי קוריאה הצפונית ניהלה לכאורה משא ומתן על עסקאות נשק עם ארגון החמאס.[7] עם זאת, הידיעה הוכחשה על ידי סוכנות הידיעות המרכזית הקוריאנית כמה ימים לאחר מכן.[8]
בראיון לאתר החדשות וואלה! ב-2017, כינה ליברמן בתפקידו כשר הביטחון את מנהיגה העליון של קוריאה הצפונית, קים ג'ונג-און, "משוגע... שנוטה לערער את היציבות הבינלאומית". התקשורת הממלכתית של קוריאה הצפונית פרסמה לאחר זמן קצר הצהרה המזהירה את הישראלים לצפות ב-"התנהגות המרושעת שלהם" תוך הבטחת "עונש חסר רחמים, פי אלף" על פגיעה ב-"כבוד ההנהגה העליונה".[9]
ניסיון לכינון קשרים
בתחילת שנות ה-90 נעשו ניסיונות אינטנסיביים מצד הממשל הצפון קוריאני לכונן קשרים כלכליים עם ישראל. הגישושים הראשונים נעשו באמצעות איש עסקים אמריקאי, שיצר קשר עם מנכ"ל משרד החוץ איתן בנצור, בשמה של משפחה בעלת עסקים ענפים בקוריאה הצפונית, שבראשה עומד אדם בשם לזלי בלונד. המסר שהועבר לבנצור הוא שניתן דרכם ליצור קשר עם בכיר מאוד בשלטון הצפון קוריאני, בשם ג'אנג שואה. בנצור יצא לפגישה בהולה עם שר החוץ דאז שמעון פרס, כדי לקבל ממנו הנחיות. פרס ביקש גם לעדכן על כך את ראש הממשלה יצחק רבין. איש הקשר הצפון קוריאני הציג לישראל בקשה ישירה: סיוע בפיתוח מכרות זהב. בעקבותיה יצא בנצור לקוריאה הצפונית באופן חשאי, בניסיון לרקום עסקה.[10] ישראל התנתה את הסיוע בהפסקת מכירת הנשק למדינות העוינות לישראל. תחילה הצפון קוריאנים סירבו, וכשאיימה המשלחת הישראלית להפסיק את השיחות לאלתר, הסכימו הצפון קוריאנים לדרישה, ואף הסכימו לכונן יחסים דיפלומטיים מלאים. עם זאת, השיחות הופסקו לאחר התנגדות ארצות הברית והמוסד הישראלי.[11] למרות שנועדו להיות סודיים, המגעים בין ישראל לקוריאה הצפונית דלפו ופורסמו בתקשורת העולמית, ועוררו תגובות שליליות בקוריאה הדרומית וביפן.[12] עם זאת, יש מחלוקת באיזו מידה, אם בכלל, נגרם נזק ליחסי ישראל עם מדינות אלה כתוצאה מהפרשה.[13]
תוכנית הגרעין הסורית
ערכים מורחבים – תוכנית הגרעין הסורית, תקיפת הכור הגרעיני בסוריה
בשנת 2007 השמיד חיל האוויר הישראלי כור גרעיני לייצור פלוטוניום, שבנתה קוריאה הצפונית בסוריה. פורסם כי בתקיפה נהרגו 10 מדעני גרעין צפון קוריאניים שעבדו במקום. קוריאה הצפונית פרסמה גינוי חריף לתקיפה הישראלית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- Young Sam Ma, Israel's Role in the UN during the Korean War ,The Israel Journal of Foreign Affairs IV:3, 2010
- משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 328 - 334
- יאיר אלטמן, תביעה נגד צפון קוריאה: עזרה לחיזבאללה בחטיפת החיילים , באתר ישראל היום, 25 ביוני 2017
הערות שוליים
- ^ Young Sam Ma p.83-84
- ^ Young Sam Ma p.85-86
- ^ "Israel: North Korea Supplying Weapons to Six Mideast States". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2022-08-15.
- ^ North Korea Military Threat to Israel, www.jewishvirtuallibrary.org
- ^ איתי שיקמן, כשחיל האוויר הפיל מיג צפון קוריאני, באתר ynet, 22 בספטמבר 2018
- ^ רונן מדזיני והסוכנויות, הבית הלבן גינה את צפון קוריאה: "צעד לוחמני", באתר ynet, 23 בנובמבר 2010
- ^ Hamas and North Korea in secret arms deal, www.telegraph.co.uk
- ^ North Korea denies reports of missile deal with Hamas, www.telegraph.co.uk
- ^ North Korea threatens Israel with 'merciless, thousand-fold punishment', The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ אלכס פישמן, מה חיפשנו בצפוו קוריאה, ולמה הפסקנו עם זה, חדשות, 9 ביוני 1993
- ^ יוסי מלמן, ישגרו, או לא ישגרו?, באתר הארץ, 27 ביוני 2006
- ^ משה יגר, המסע הארוך לאסיה, 2004, עמ' 331
- ^ אבי סיטון, המסע הארוך לאסיה, באתר הארץ, 21 בפברואר 2005
יחסי ישראל – קוריאה הצפונית34491737Q13577156