יחסי וייטנאם – קוריאה הצפונית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי וייטנאםקוריאה הצפונית
וייטנאםוייטנאם קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית
וייטנאם קוריאה הצפונית
שטחקילומטר רבוע)
331,210 120,538
אוכלוסייה
101,243,289 26,529,070
תמ"ג (במיליוני דולרים)
429,717
תמ"ג לנפש (בדולרים)
4,244
משטר
רפובליקה סוציאליסטית חד מפלגתית דיקטטורה טוטליטרית חד-מפלגתית
שגרירות קוריאה הצפונית בהאנוי

יחסי וייטנאם–קוריאה הצפוניתקוריאנית: 윁남사회주의공화국-조선민주주의인민공화국 관계; בוייטנאמית: Quan hệ Bắc Triều Tiên – Việt Nam) הם יחסי החוץ בין וייטנאם וקוריאה הצפונית.

קוריאה הצפונית וצפון וייטנאם כוננו יחסים דיפלומטיים רשמיים ב-31 בינואר 1950. ביולי 1957, נשיא צפון וייטנאם הו צ'י מין ביקר בקוריאה הצפונית; ראש ממשלת קוריאה הצפונית קים איל-סונג ביקר בצפון וייטנאם בנובמבר-דצמבר 1958 ובנובמבר 1964. בפברואר 1961 סיכמו שתי הממשלות הסכם על שיתוף פעולה מדעי וטכני. צפון וייטנאם התמזגה עם דרום וייטנאם בשנת 1976 והפכה למדינה המודרנית של וייטנאם.

היסטוריה

במהלך מלחמת וייטנאם סיפקה קוריאה הצפונית סיוע כלכלי וצבאי משמעותי לצפון וייטנאם (1966: 12.3 מיליון רובל; 1967: 20 מיליון; 1968: 12.5 מיליון; 1969: 12.5 מיליון). בשנת 1968, כ-2,000 תלמידים וחניכים וייטנאמים קיבלו חינוך חינם בקוריאה כתוצאה מהחלטה של ​​מפלגת הפועלים הקוריאנית באוקטובר 1966, בתחילת 1967 שלחה צפון קוריאה טייסת קרב לצפון וייטנאם כדי לגבות את טייסות הקרב הצפון וייטנאמיות 921 ו-923 המגנות על האנוי. הם נשארו עד 1968; דווח על 200 טייסים ששירתו. בנוסף, נשלחו לפחות שני גדודים ארטילריים נגד מטוסים. קוריאה הצפונית שלחה גם נשק, תחמושת ושני מיליון סטים של מדים לחבריהם בצפון וייטנאם. על פי דיווחים, קים איל-סונג אמר לטייסיו "להילחם במלחמה כאילו השמיים הווייטנאמיים הם שלהם".

אולם משנת 1968 החלו היחסים בין פיונגיאנג להאנוי להידרדר מסיבות שונות. מתוך דאגה להשאיר את ארצות הברית תקועה בווייטנאם, קוריאה הצפונית לא הסכימה עם החלטתה של צפון וייטנאם להיכנס למשא ומתן לשלום עם ארצות הברית, והגיבה בשלילה להסכם פריז ב-1973 שהוביל לסיום המלחמה. במהלך מלחמת האזרחים בקמבודיה אישרה קוריאה הצפונית את התוכנית הסינית ליצור "חזית מאוחדת של חמש מדינות אסיה המהפכניות" (סין, קוריאה הצפונית, וייטנאם, לאוס וקמבודיה), בעוד שצפון וייטנאם דחתה אותה בטענה שחזית כזו לא כולל את ברית המועצות ותאתגר את העליונות הווייטנאמית בהודו-סין. בערך בזמן הזה, מלחמת וייטנאם הגיעה לסיומה. ממשלת צפון וייטנאם, בניגוד לזו של קוריאה הצפונית, הצליחה לאחד מחדש את כל המדינה עד 1975. במהלך מלחמת קמבודיה-וייטנאם (אנ'), ההנהגה הצפון קוריאנית גינתה את הפלישה הווייטנאמית לקמבודיה, סירבה להכיר ברפובליקה העממית של קמפוצ'אה, והתירה לנורודום סיהאנוק הגולה להישאר בקוריאה. לפי ההיסטוריון Balazs Szalontai, וייטנאם החלה להתרעם על מה שראתה כהתנהגותה המרוכזת בעצמה של קוריאה הצפונית, ושתי הממשלות הפכו ליריבות ולא לידידות. בנוסף באותה תקופה נאמר כי פול פוט, המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של קמפוצ'אה ומנהיג הקמר רוז', הצליח להגיע לביקור בקוריאה הצפונית, אחת משני מסעות חוץ בלבד בתקופת הנהגתו, דבר שאף הוא לא תרם ליחסי וייטנאם–קוריאה הצפונית.

תחילת שנות ה-2000

בשנות ה-90 וה-2000, יחסי קוריאה הצפונית-וייטנאם פחתו עוד יותר עקב סכסוכי השקעות וסכסוכי סחר.

שגריר וייטנאם לשעבר בדרום קוריאה הוא בוגר אוניברסיטת קים איל-סונג בקוריאה הצפונית. בנו של חבר צוות לשעבר בשגרירות וייטנאם בפיונגיאנג, שלמד גם באוניברסיטת קים איל-סונג בין השנים 1998 ו-2002, העניק ראיון ב-2004 לעיתון הדרום קוריאני The Chosun Ilbo על החוויות שחוו בזמן שחי בה.

בעוד ששכנתה הענקית, סין, היא דוגמה ברורה לרפורמה כלכלית, מומחים טוענים כי וייטנאם נתפסת כמודל טוב בהרבה על ידי קוריאה הצפונית.

פסגת האנוי ב-2019

ערך מורחב – פסגת ארצות הברית–קוריאה הצפונית בווייטנאם (2019)

הבית הלבן אישר את הפסגה המתוכננת בין המנהיג העליון של קוריאה הצפונית קים ג'ונג און לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ב-11 בספטמבר 2018. שר החוץ האמריקני, מייק פומפאו, הצהיר כי קוריאה הצפונית וארצות הברית "עובדות בחריצות" כדי לוודא כי התנאים היו נכונים לפסגה.

טראמפ הכריז על המדינה המארחת, וייטנאם, ועל התאריכים, 27-28 בפברואר, במהלך נאום המדינה השני שלו ב-5 בפברואר 2019.

ב-8 בפברואר 2019, הנשיא טראמפ הודיע ​​כי האנוי, וייטנאם תארח את מפגש הפסגה.

קים ג'ונג און הגיע לווייטנאם ב-26 בפברואר בנסיעה של 60 שעות ברכבת כדי להשתתף בפסגת האנוי. הוא התקבל בברכה על ידי הפקידים הווייטנאמיים וערך ביקור בשגרירות קוריאה הצפונית בהאנוי. ב-1 וב-2 במרץ, קים ג'ונג און ערך ביקור רשמי בווייטנאם, 60 שנה לאחר ביקורו הראשון של סבו במדינה. הוא פגש את הנשיא והמזכיר הכללי של וייטנאם נווין פו טרונג, ראש הממשלה נווין סואן פוק ויו"ר האספה הלאומית Nguyễn Thị Kim Ngân. שתי המדינות הסכימו על הידוק הקשרים הדיפלומטיים והכלכלה, שנפגעה מהתמיכה הקודמת של צפון קוריאה בקמר רוז'.

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32503857יחסי וייטנאם – קוריאה הצפונית