ברנדנבורג-פרוסיה

ברנדנבורג-פרוסיה

דגל
ממשל
משטר	מונרכיה
שפה נפוצה	גרמנית
עיר בירה	ברלין וקניגסברג
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
היסטוריה
הקמה	מותו של אלברכט פרידריך, דוכס פרוסיה ללא בנים
תאריך	1618
פירוק	הקמת ממלכת פרוסיה
תאריך	1701
ישות קודמת	מרקיזות ברנדנבורג דוכסות קלווה רוזנות מארק רוזנות ראוונסבורג בישופות מינדן בישופות הלברשטאדט דוכסות פומרניה ארכיבישופות מגדבורג
ישות יורשת	ממלכת פרוסיה

ברנדנבורג-פרוסיה הייתה איחוד בין נסיכות הבוחר מברנדנבורג לדוכסות פרוסיה, לאחר שהפלג הפרוסי של בית הוהנצולרן נכחד, והיוותה את הבסיס שעליו הוקמה לאחר מכן ממלכת פרוסיה.

היסטוריה

נסיכות הבוחר מברנדנבורג

בשנת 1415 מסר זיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" את הנסיכות לפרידריך השישי, רוזן העיר נירנברג מבית הוהנצולרן בתור הוקרה על שירותיו לטובת הקיסר. בשנת 1440 מת פרידריך הראשון, ותחתיו התמנה פרידריך השני, הנסיך הבוחר מברנדנבורג המכונה "שן הברזל". בני המשפחה החלו להפוך את נסיכות ברנדנבורג למעצמה כלכלית וצבאית, תוך שמירה על מדיניות זהירה. כך למשל, יואכים השני, הנסיך הבוחר מברנדנבורג, על אף שהפך לפרוטסטנטי, לא השתתף במלחמה השמלקלדית (1546). בתקופה זו זכה דודו של יואכים, אלברכט, בנסיכות הבוחר ממיינץ, והוא נשאר קתולי. אט אט התחזקה ברנדנבורג, והגיעה למצב שלקראת סוף המאה ה-17 כבר הייתה חזקה דייה לנהל מדיניות חוץ לבדה, ולהפוך למדינה.

בשנת 1486 קבעו נסיכי ברנדנבורג באופן רשמי את ברלין למעונם הרשמי, והדבר נשמר במאות השנים הבאות עד לעשור השני של המאה ה-20.

דוכסות פרוסיה

בשנת 1525 חתם אלברכט יחד עם זיגמונט הראשון, מלך פולין על אמנת קרקוב, שלפיה נקבע שהנחלות שבחזקת אלברכט ייהפכו לדוכסות פרוסיה, שתהיה פייף פולני, ותעבור ליורשיו אחריו. לאחר מכן המיר אלברכט את דתו ללותרנית, וכשהוזמן לבית המשפט הקיסרי סירב להופיע. בעקבות סירובו להופיע הוחרם אלברכט ואף מונה ראש חדש למסדר הטבטוני, אולם בעקבות מרד האיכרים של אלזס והמלחמות עם הטורקים לא נאכף החרם, והדוכסות נשארה בידי אלברכט. בשנת 1526 הצטרף אלברכט לברית טורגאו, אולם לא נטל חלק במלחמות השונות נגד קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה".

בשנת 1568 מת אלברכט בטפיאוב כתוצאה ממגפה, ובמקומו עלה לשלטון בנו אלברכט פרידריך, דוכס פרוסיה, שבשנת 1569 נשבע שבועת אמונים פיאודלית לזיגמונט השני, מלך פולין. בשנת 1573 במהלך הבחירות למלכות פולין, ניסה אלברכט פרידריך להתקבל לסנאט הפולני, אולם בקשתו נדחתה עקב התנגדותו של יאן קוכנובסקי. אלברכט פרידריך התנגד בתחילה לבחירתו של סטפאן באטורי כמלך פולין, בעקות תמיכתו במקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", אולם באוקטובר 1576 נתן את תמיכתו לבאטורי. עקב היותו דובר פולנית שוטפת והיותו נינו של קז'ימייז' הרביעי, מלך פולין, היה אלברכט פרידריך לפרק זמן מסוים מועמד רציני לכס המלוכה הפולני.

בשנת 1572 החל אלברכט פרידריך להראות סימנים של הפרעה נפשית, ובשנת 1578 מונה בן דודו גאורג פרידריך, מרקיז ברנדנבורג-אנסבך לעוצר הדוכסות. לאחר מותו של גאורג פרידריך בשנת 1603, מינה זיגמונט השלישי ואזה את יואכים השלישי פרידריך, הנסיך הבוחר מברנדנבורג, ולאחר מותו בשנת 1605 החליפו בנו יוהאן זיגיסמונד, הנסיך הבוחר מברנדנבורג לעוצר הדוכסות.

הקמת ברנדנבורג-פרוסיה

בשנת 1594 התחתן יוהאן זיגיסמונד, נסיך הכתר של ברנדנבורג עם אנה מפרוסיה, בתם של אלברכט פרידריך, דוכס פרוסיה ומריה אלאונורה מקלווה, שהייתה אמורה לרשת את נחלות אביה לאחר מותו, מכיוון שלא היו לו בנים. בשנת 1608 מת אביו יואכים השלישי פרידריך, הנסיך הבוחר מברנדנבורג, ויוהאן זיגיסמונד עלה לשלטון במקומו. מכיוון שהיה וסאל של מלך פולין, נשבע יוהאן זיגיסמונד בשנת 1611 אמונים לזיגמונט השלישי, מלך פולין.

בשנת 1613 המיר יוהאן זיגיסמונד את דתו מלותרניזם לקלוויניזם, אך לאחר התנגדויות רבות ברחבי הנסיכות, ואפילו מצד אשתו, הכיר יוהאן זיגיסמונד בשנת 1615 בשתי הדתות כחוקיות במדינה. בשנת 1614 קיבל יוהאן זיגיסמונד באמנת קסנטן את דוכסות יוליך-קלווה-ברג, וכן את רוזנות מארק ורוזנות ראוונסבורג.

בשנת 1618 מת אלברכט פרידריך, דוכס פרוסיה ללא בנים, ומשום כך ירש אותו חתנו יוהאן זיגיסמונד, הנסיך הבוחר מברנדנבורג שהקים את ברנדנבורג-פרוסיה. ברנדנבורג-פרוסיה נותרה עד להסכם והלאו (1657) ישות פוליטית מחולקת: ברנדנבורג הייתה חלק מהאימפריה הרומית ה"קדושה", בעוד שפרוסיה הייתה שטח חסות פולני.

בשנת 1619 מת יוהאן זיגיסמונד, ובנו גאורג וילהלם, הנסיך הבוחר מברנדנבורג עלה במקומו לשלטון. מכיוון שהיה וסאל של מלך פולין, נשבע גאורג וילהלם בשנת 1621 אמונים לזיגמונט השלישי, מלך פולין, ובשנת 1633 נשבע שוב אמונים לולדיסלב הרביעי, מלך פולין.

מלחמת שלושים השנים

במהלך מלחמת שלושים השנים, ניסה גאורג וילהלם לשמור על נייטרליות, אך לבסוף נאלץ על ידי גיסו גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה בשנת 1626 להצטרף לפרוטסטנטים. אזור ברנדנבורג סבל מאד בעקבות המלחמה, ושני הצדדים בזזו ושדדו את האזרחים. לעומת זאת, פרוסיה נשארה שקטה, עקב היותה הרחק מאזורי הקרבות.

גאורג וילהלם שמר על בריתו עם השוודים, עד שהובסו בקרב נורדלינגן בשנת 1634. בשנת 1635 חתם גאורג וילהלם על שלום פראג עם פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", ובשנת 1637 עבר לגור באחוזותיו בפרוסיה.

ב-1 בדצמבר 1640 מת גאורג וילהלם בקניגסברג, ובמקומו עלה לשלטון בנו פרידריך וילהלם, הנסיך הבוחר מברנדנבורג.

הנסיך הבוחר הגדול

בכתום - שטחי נסיכות הבוחר מברנדנבורג. באדום - הרחבת השטחים תחת שלטונו של יוהאן זיגיסמונד, הנסיך הבוחר מברנדנבורג. בירוק/צהוב - הרחבת השטחים תחת שלטונו של פרידריך וילהלם, הנסיך הבוחר מברנדנבורג.

לאחר המלחמה אימץ פרידריך וילהלם מדיניות זהירה של גישושים בין המעצמות הגדולות, על מנת לפתח את ארצו הפגועה. הוא הנהיג רפורמות כלכליות, פיתח את צבאו, החליש את המעמדות לטובת שלטון אבסולוטי ריכוזי והזמין לארצו אלפי הוגנוטים, שנמלטו מצרפת לאחר ביטול האדיקט של נאנט על ידי לואי הארבעה עשר, מלך צרפת וכן עשרות משפחות של יהודים עשירים שגורשו מווינה בשנת 1670 על ידי לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". בשנת 1648 קיבל פרידריך וילהלם את בישופות מינדן ובישופות הלברשטאדט, בשנת 1653 סיפח פרידריך וילהלם את דוכסות פומרניה, ובשנת 1680 צירף לנחלותיו את ארכיבישופות מגדבורג. הוא נחשב לנסיך הבוחר החשוב בתולדות פרוסיה, והקים צבא חזק ואימתני בפעם הראשונה לברדנבורג ולפרוסיה כאחד. הוא גרם לכל הגורמים החשובים להקמתה המאוחרת יותר של הממלכה הפרוסית, שבעתיד, תהפוך לממלכה ולאימפריה גדולה.

בנוסף לצבא היבשה, חיזק פרידריך וילהלם גם את הצי הברנדנבורגי. הוא התאמץ להשתלט על מושבות במערב אפריקה ובאיי הודו המערבית, אבל רק לקראת סוף שלטונו בשנת 1680 זכה להצלחה בתחום. כך למשל הוקמה בשנת 1683 מצודת גרוס פרידריכסבורג בגינאה בת-ימינו, אשר עמדה על תלה עד 1727.

תחת שלטונו של הנסיך פרידריך וילהלם הייתה ברנדנבורג-פרוסיה למדינה החזקה ביותר אחרי אוסטריה בקיסרות הרומית ה"קדושה". לאחר שנחלשה פולין בעקבות סכסוכים שוודים-פולנים, הצליח פרידריך וילהלם בהסכם והלאו בשנת 1657 לשחרר את דוכסות פרוסיה מהצמיתות לכתר הפולני. בשלום אוליבה בשנת 1660 זכתה ריבונות הדוכסות לאישור סופי. היה זה צעד מכריע בדרך להפיכת פרוסיה לממלכה תחת בנו - פרידריך השלישי, הנסיך הבוחר מברנדנבורג.

פרידריך השלישי

פרידריך וילהלם, הנסיך הבוחר מברנדנבורג הלך לעולמו ב-9 במאי 1688. שבוע לאחר מותו נפגשה לראשונה מועצת המלך בראשותו של בנו פרידריך השלישי, הנסיך הבוחר מברנדנבורג, לקריאת צוואתו של פרידריך וילהלם. ועל פי המקובל בבית הוהנצולרן מאז 1473 הייתה אמורה הירושה להתחלק שווה בשווה בין פרידריך ובין ארבעת אחיו למחצה. לאחר דיונים משפטיים ארוכים, בהם השתתף בין היתר אברהרד פון דנקלמן, מורו הוותיק של פרידריך, הוחלט כי עד 1692 יישאר השלטון בברנדנבורג בידי פרידריך בלבד, כדי לשמור על שלמות הממלכה. בניגוד לאביו, שנהג לקבל את כל החלטות הממשלה בעצמו, מינה פרידריך ב-20 במאי 1688 את דנקלמן לראש ממשלה תחתיו.

על אף שהיה מרקיז, נסיך בוחר ודוכס, ביקש פרידריך לעצמו את התואר היוקרתי מלך, ומ-1696 החל במאמצים לשדרוג תואר האצולה שלו לתואר מלכות. רצון זה לא היה מונע רק ממניעים אישיים, אלא גם כחלק מניסיונו של פרידריך לאחד מחדש את המדינה של שושלת הוהנצולרן, אך על פי החוק הגרמני של תקופתו לא יכלו להתקיים ממלכות בשטחה של קיסרות רומי הקדושה, למעט ממלכת בוהמיה. ראש הממשלה דנקלמן ובכירים אחרים בממשל התנגדו למהלכיו של פרידריך, ולכן ב-20 בדצמבר 1696 הורה פרידריך לכלוא אותם במצודת שפנדאו, שם הוחזקו עד 1707. הסיבה היחידה למאסר הייתה חוסר יכולתו של פרידריך להתנגד למורו לשעבר, ומינה לתפקיד במקומו את יריבו של דנקלמן יוהאן קזימיר קולבה פון ורטנברג. בעצתו של ורטנברג מינה פרידריך מועצה מצומצמת שמנתה שלושה יועצים מלבדו, וניהלה את ענייניה של פרוסיה עד ל-1712. המועצה הפכה עד מהרה למוקד שחיתות וכוח שלטוני וזכתה לכינוי ממשלת שלושת הדוכסים.

ב-1 בנובמבר 1700 מת קרלוס השני, השליט ההבסבורגי האחרון של ספרד, ואירופה נגררה למלחמת ירושה על כתרו. פרידריך הפך לבן ברית חשוב לבית הבסבורג במאבק על הכתר מול לואי ה-14, מלך צרפת, וב-16 בנובמבר 1700, בתום דיונים חשאיים בארמון שונהאוזן, הסכים לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", לאפשר לפרידריך, הנסיך הבוחר הפרוטסטנטי להפוך את פרוסיה לממלכה בראשותו, כל עוד יוכתר על שטחים שמחוץ לקיסרות רומי הקדושה, שעליהם החוק הגרמני בעניין אינו חל. בנוסף התחייב פרידריך להעמיד לרשות לאופולד והצבא האוסטרי 8,000 חיילים פרוסים, לטובת מלחמת הירושה הספרדית, ושילם 2 מיליון דוקאטים ללאופולד, ו-600 אלף דוקאטים נוספים לכנסייה, שמתוכם קיבלו הישועים 20 אלף טאלרים.

ממלכת פרוסיה

לדרגתו, שמו ויוקרתו של נסיך נודעה בזמן האבסולוטיזם חשיבות פוליטית מכרעת. בנו של הנסיך הגדול, פרידריך השלישי מברנדנבורג, שהיה רודף כבוד, ייחס חשיבות גדולה לכך שדוכסות פרוסיה נמצאת מאז 1660 בריבונות מלאה. לפיכך פעל להפיכתה לממלכה ולהפיכתו-הוא למלך. לאחר קבלת אישורו של לאופולד יצא פרידריך בשיירה ארוכה מברלין לקניגסברג, בירת פרוסיה, ב-13 בדצמבר 1700. טקס ההכתרה נערך ב-18 בינואר 1701, ובמהלכו הניח פרידריך את הכתר על ראשו בעצמו, ולאחר מכן הכתיר את אשתו סופיה שרלוטה מהנובר. באותה הזדמנות ייסד את מסדר העיט השחור ומינה את עצמו ואת רעייתו לריבוני המסדר. האפיפיור מעולם לא הכיר בתואר המלכות של פרידריך, היות שפרוסיה הייתה לותרנית מאז 1525, ואביו של פרידריך תמך בפרוטסטנטים נגד האפיפיור בשלום וסטפליה. כדי להבהיר שמלכותו של פרידריך מוגבלת לתחומי פרוסיה ואינה מאיימת על שלטונו של לאופולד בתחומי הקיסרות הקדושה, בחר פרידריך בתואר "פרידריך הראשון, מלך בפרוסיה" ולא בתואר "פרידריך הראשון, מלך פרוסיה".

ב-1702, לאחר מותו של ויליאם השלישי, מלך אנגליה, ירש פרידריך את השלטון גם במחוזות לינגן ומוארס. פרידריך, שהיה קלוויניסט, נבחר גם כנסיך נשאטל ב-1707, תואר שכן זכה להכרה בינלאומית במסגרת הסכם אוטרכט מ-1713.

מאז 1701 התקבל הכינוי ממלכת פרוסיה לכל השטחים שבשלטון בית הוהנצולרן, בתוך ומחוץ לקיסרות הרומית ה"קדושה".

שליטי ברנדנבורג-פרוסיה

• יוהאן זיגיסמונד, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (1618–1619)
• גאורג וילהלם, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (1619–1640)
• פרידריך וילהלם, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (1640–1688)
• פרידריך השלישי, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (1688–1701)

ראו גם

• פרוסיה

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

21891941ברנדנבורג-פרוסיה