הסכם קיל

הסכם קיל (בנורווגית: kieltraktaten) או שְלום קיל (בנורווגית ובשוודית: Kielfreden או freden i Kiel) היה הסכם שלום, שנחתם בין הממלכה המאוחדת וממלכת שוודיה לבין דנמרק-נורווגיה, ב-14 בינואר 1814. ההסכם נועד לכלות ולסיים את ההתנגשויות בין שני הצדדים במלחמות הנפוליאוניות, בהן בריטניה ושוודיה היו חלק מהקואליציה האנטי-צרפתית השישית, ואילו דנמרק-נורווגיה הייתה שותפה לנפוליאון. הסכם זה הוביל לאיחוד השוודי נורווגי.

רקע

בראשית מלחמות נפוליאון, ניסו דנמרק-נורווגיה וממלכת שוודיה לנטור עמדה נייטרלית, אך עד מהרה היו מעורבות בזירת הלחימה. בשנת 1805 כרת גוסטב הרביעי אדולף, מלך שוודיה ברית עם הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד והאימפריה הרוסית ויחד הכריזו מלחמה נגד צרפת הנפוליאונית. בריטניה אשר הכריזה מלחמה על נפוליאון ב-1803 שילמה סובסידיות לשוודיה. טרם הורה לצבאו לנסוג מפרובינציית פומרניה בשוודיה, ניהל גוסטב הרביעי אדולף משא ומתן שיוביל להסכמה מצד פרוסיה שלא תתקוף אותה. דנמרק נשארה נייטרלית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הסכם קיל בוויקישיתוף

• הסכם קיל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות והסכמים. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34053940הסכם קיל