טרפה
מקרא | ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק ל' |
---|---|
משנה תורה | ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ד' |
שולחן ערוך | יורה דעה, סימנים כ"ט-ס' |
ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו קפ"א ספר החינוך, מצווה ע"ג |
טרפה היא בהמה או אדם שסופם למות מחמת פציעה או חולי מסוימים, ודיניהם ההלכתיים שונים מבהמה או אדם רגילים בחלק מההלכות. המילה "טרפה" משמשת גם לתיאור פציעה הגורמת לבהמה להיות מוגדרת כטרפה.
המילה טרפה משמשת בהשאלה בלקסיקון היהודי לתיאור דבר פסול מעיקרו.
טרפה בבעלי חיים
מקור הדין
איסור אכילת טרפה מופיע בתורה בפרשת משפטים שבספר שמות: ”וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ” (שמות פרק כ"ב, פסוק ל'). פשט הפסוק עוסק בבהמה שמתה כתוצאה מטריפה, אולם מכיוון שבהמה שמתה באופן זה אסורה כבר משום איסור נבלה, דרשו חכמים שהפסוק עוסק בבהמה שנוצר בה מום משמעותי כתוצאה מהטריפה, שצפוי לגרום למותה, שאף היא אסורה באכילה מהתורה[1].
המקור לכך שלטרפה יש מעמד מיוחד בהלכה מופיע בגמרא[2] המביאה את הפסוק[3] "זאת החיה אשר תאכלו" שנדרש באופן שניתן לאכול רק בהמה המסוגלת להמשיך לחיות, ואילו טרפה אינה מסוגלת לחיות יותר משנה. לדעת הסוברים שטרפה יכולה לחיות יותר משנה, נדרש הפסוק[4] "בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל", שיש בהמה שלמרות שהיא מסוגלת לחיות, אינה מותרת באכילה.
אטימולוגיה
עם השנים המילה הפכה למושג גנרי לתיאור מאכלים שאינם כשרים. שימוש במילה טרפה באופן זה הוא נפוץ אך שגוי (בדומה לשימוש השגוי במילה "אקמול" לתיאור תרופה המכילה פרצטמול, או שימוש מקצועי במילה "נמס" לתיאור התכה[5], "נורא יפה" לתיאור דברים חיוביים וכו'[6])
סוגי הטרפה
בתורה מפורש רק סוג אחד של טרפה – בהמה שהותקפה על ידי בעל חיים טורף, המכונה בלשון חז"ל "דרוסה". סוגי טרפות נוספים נמסרו בתורה שבעל פה על ידי הלכה למשה מסיני[2]. המכנה המשותף לכל סוגי הטרפות הוא שהבהמה עתידה למות מחמת הפציעה, ופירוט הסוגים השונים של הפציעות הממיתות נמסר במסורת.
על מספרן המדויק של הטרפות ניטשת מחלוקת בין האמוראים והראשונים, אך החלוקה המקובלת[7] היא לשמונה טרפות שנמסרו בהלכה למשה מסיני, אשר חז"ל פרטו אותן לשמונה עשרה טרפות[8] הנחלקות לשבעים מיני טרפות: וסימנם "דן חנק נפש"[9] ד. דרוסה. ן. נקובה – עשרים ושש טרפות. ח. חסירה – עשרים ושלוש טרפות. נ. נטולה – שמונה טרפות. ק. קרועה – שתי טרפות. נ. נפולה – שתי טרפות. פ. פסוקה – שתי טרפות. ש. שבורה – שש טרפות.
חוליים שאינם טרפה
מסוכנת
בהמה שנוטה למות מחמת חולי ואין בה פגיעה באחד מהאיברים אינה נחשבת טרפה, אלא מוגדרת בהלכה כ"מסוכנת", וניתן להקדים ולשחוט אותה. גם בהמה ששאפה עשן, שאכלה רעל או שהוכשה על ידי נחש נכנסת תחת הגדרת "מסוכנת" ואינה נחשבת טרפה. הסיבה היא משום שטרפה נחשבת רק מה שדומה לדוגמת הטרפה הכתובה בתורה, בהמה שנטרפה על ידי חיית טרף וחסר בה איבר או חלקו, ולכן כל חולי שאין בו חסרון איבר לא נחשב טרפה.
פציעה שאינה ברשימת הטרפות
כטרפה נחשבת רק בהמה שיש בה פציעה שמנו חז"ל ברשימת הטרפות. כאשר יש בה פציעה שאיננה ברשימת הטרפות – היא לא נחשבת טרפה למרות שהיא עתידה למות כתוצאה ממנה. יש פוסקים[10] שסוברים שכלל זה נאמר רק לגבי חוליים שלא ברור שהבהמה תמות מהם, אך כאשר יש פציעה שברור שהבהמה עתידה למות ממנה – הרי זו טרפה ולא נצרך כלל שחכמים ימנו אותן במניין הטרפות. ואכן, גאונים[11] וראשונים[12] מנו כמה טרפות שלא הוזכרו בתלמוד.
פציעה לא קטלנית שנמצאת ברשימת הטרפות
כאשר יש מקרה הפוך, בו פציעה מסוימת נמנתה במניין הטרפות, ומדע הרפואה כיום קובע כי אין פציעה זו ממיתה בהכרח – נחשבת הבהמה כטרפה בכל זאת[13] משום שבנוגע לדברי הלכה נאמר הפסוק[14] "על פי התורה אשר יורוך".[15]
כשסופה להיעשות טרפה
בהמה שיש לה פציעה שעתידה להחמיר ולהיעשות טרפה, כגון שהתחיל להיקרע איבר ועתיד להיקרע לגמרי ולהיחשב טרפה, דינה כטרפה מעכשיו.[16] כאשר בהמה הייתה עתידה בוודאות להיעשות טרפה, אך עדיין לא נפצעה בפועל, כגון שנמצאה מחט בתוך איבר, ובוודאות הייתה עתידה לנקב אותו ולהיחשב טרפה, נחלקו בה הפוסקים: יש שסוברים[17] שהיא לא נחשבת טרפה כל עוד גופה לא התחיל להיות מושפע בפועל, ויש שסוברים[18] שאם הדבר הוא חלק מגופה היא נחשבת טרפה, אך אם הוא לא חלק מגופה – אינה טרפה. אך יש פוסקים[19] שסוברים שהיא נחשבת מיד טרפה . כאשר חולי שיש בבהמה עתיד להמיתה מחמת חולי במקום אחר, כגון שנפגעה בפיה באופן שלא מסוגלת לאכול ועתידה למות מרעב, יש ראשונים[20] שכתבו שהיא טרפה, ויש ראשונים[21] שכתבו שזה נחשב כבהמה מסוכנת שמותרה.
טרפה בעוף
כאשר יש איברים בעוף השווים בצורתם לאיברי בהמה[22] גדר הטרפה בו שווה לבהמה.[23] גם כאשר יש איבר בעוף שלא נמצא בבהמה, אך תפקודו שווה לתפקוד של איבר אחד בבהמה – חסרון בו דומה לחסרון בבהמה, ולכן כל מה שפוסל בקיבות הבהמה המכונות "בית הכוסות" ו"כרס", פוסל בעוף בזפק ובקיבת השרירים (קורקבן).[24] לעומת זאת, איברים השונים בצורתם מצורת בהמה אינם נטרפים כאיברי בהמה, ולכן למרות שאחד הטרפות הפוסלות בבהמה הוא חסרון במספר אונות הריאה, אין בעוף טרפה כזאת, משום שהחלוקה לאונות שונה מהחלוקה בבהמה.
סימני כשרות
להלכה יש שני סימנים המוכיחים כי הבהמה איננה טרפה: כאשר היא נותרת בחיים במשך פרק זמן מסוים, וכאשר היא יולדת.
סימן חיות
על סימן החיות חלקו תנאים.[2] יש שאמרו שייתכן שטרפה תיוותר בחיים, ולכן העובדה שבהמה נותרה בחיים לא מוכיחה שהיא אינה טרפה, ויש שאמרו שלא ייתכן שתהיה טרפה שתישאר בחיים, ולכן אם רואים שנותרת בחיים במשך פרק זמן מסוים, סימן הוא שהיא אינה טרפה. ההלכה היא[25] שטרפה לא יכולה לחיות, ונחלקו לגבי משך הזמן בו היא יכולה להחזיק מעמד בחיים. ההלכה היא שמשך הזמן הוא שנים עשר חודשים.[26]
בדיקת שנים עשר חודש
בתלמוד[27] מובאים דברי רב הונא ש"סימן לטרפה -י"ב חודש". ובארו מפרשי התלמוד[28] שהכוונה היא שכאשר ישנו ספק אם בהמה נטרפה או לא, כגון שרדפה אחריה חיית טרף וספק אם פגעה בה והטריפה אותה, ניתן להשהות את הבהמה שנים עשר חודשים מעת הספק, ואם חיה במשך שנה - הרי שאיננה טריפה. בראשונים מבואר שבדיקה זו מועילה רק במקרים של ספק[29], אך לבהמה שנטרפה בוודאות לא מועילה בדיקה זו, וכך נפסק להלכה[30].
נחלקו האחרונים האם בדיקה זו מועילה גם בספק הנובע ממחלוקת הפוסקים: לרוב האחרונים בדיקה זו מועילה גם במקרה של מחלוקת פוסקים[31], אך יש אומרים שרק לספק מציאותי היא מועילה, ולא לספק בהלכה.[32]
יש פוסקים שסוברים שבדיקה זו מועילה דווקא בטרפות כאלו שידוע שלא השתנה לגביהן טבע הבהמות מימי התלמוד, ולכן כאשר הבהמה נותרה בחיים מוכח שזה משום שהיא לא הייתה טרפה, אך כאשר השתנה טבע הבהמות בדבר זה, והבהמה יכולה להמשיך ולחיות עם הטרפה, ייתכן שהבהמה נותרה בחיים משום שינוי הטבע, ולא מוכח מזה שהבהמה איננה טרפה.[33]
סימן לידה
גם על סימן הכשרות בלידה נחלקו תנאים ואמוראים,[34] וההלכה היא שלידה היא סימן כשרות כמו בחיות של שנים עשר חודש – היא סימן בספק טרפה ולא בטרפה ודאית.[35] כאשר השתנה טבע הבהמות מימי התלמוד בנוגע לסימן החיות, אין ראיה בטרפות אלו גם בסימן הלידה.[36] בעוף – סימן הכשרות של הלידה הוא בהטלת ביצים, ככל גדרי לידה בבהמה.[35]
השלכות הלכתיות
איסור אכילה
בהמה שנטרפה אסורה באכילה, על פי דברי הפסוק[37] "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו".[38] יש שדורשים[39] מהפסוק "לא תאכלו כל נבלה", שהמילה "כל" מרבה אף איסור על אכילת טרפה.
פרט לאיסור הלאו עליו עובר האוכל טרפה, עובר גם על מצוות עשה של "זאת החיה אשר תאכלו", אשר מרמז כי אין לאכול בהמה שאיננה מסוגלת לחיות.[40]
מותר ליהנות מבשר הטרפה, משום שכתוב בתורה "לכלב תשליכון אותו".[41] ההנאה לא חייבת להיות דווקא בצורה של נתינתה לכלבים, אלא אפשר אף למוכרה לגוי או לתת לו אותה במתנה.[42]
אינה נבילה
כאשר טרפה נשחטה שחיטה כשרה, למרות שהבשר אסור באכילה אין עליו דין של נבילה והוא לא מטמא כנבילה.[43] עם זאת, יש שכתבו[44] שיש איסור נוסף באכילת נבילה של בהמה שלא נשחטה, ואיסור זה על אף על טרפה.
הפורש ממנה
להלכה, ולד של טרפה מותר באכילה, אך ביצה של עוף שנטרף וחלב של בהמה שנטרפה אסורים באכילה.[45] הסיבה שוולד הטרפה אינו חשוב כטרפה הוא משום שלהלכה, איסור הטרפה משמעו שאין בעל החיים יכול לחיות, ואין כל סברה להשליך מאיסור האם אל העובר שמסוגל לחיות כרגיל.[46]
למרות שוולד בהמה טרפה מותר, ביצת עוף טרפה אסורה, משום שעד שנגמרת צורתה היא חלק מגוף העוף, ולכן היא מקבלת את דיניו האיסוריים. פירוש נוסף בביאור החילוק בין דין הוולד לדין הביצה מצביע על העובדה כי ביצה אינה ממשיכה לגדול לאחר ההטלה, מה שמוכיח כי כל גידולה היה מהעוף, ולכן מן הדין הוא שתקבל את דיניו, מה שאין כן בוולד בהמה אשר ממשיך לגדול גם אחר הלידה, מה שמוכיח שגידולו ברחם הבהמה היא בזכות עצמו, ולכן אין להטיל עליו את דיני האם.[47]
איסור למזבח
בהמה ועוף שיש בהם טרפה אסורים להקרבה על המזבח.[48] מקור האיסור בשלושה פסוקים:
- מהפסוק[49] "ממשקה ישראל" דרשו בגמרא[50] שמותר להקריב על המזבח רק דברים שכשרים לאכילת ישראל.
- מהפסוק העוסק במעשר בהמה[51] "כל אשר יעבור תחת השבט" דורשים שבהמה הכשרה לקרבן מעשר בהמה היא רק בהמה המסוגלת לעבור, וטרפה אין לה חיות ואינה נחשבת כעוברת.[52] יש דורשים שהלימוד מהפסוק הזה הוא שבהמה שכשרה לקרבן מעשר בהמה היא רק בהמה המסוגלת ללכת, אך בהמה שנחתכו רגליה אינה מסוגלת ללכת. בהמה כזאת נחשבת טרפה, וממנה נלמדות שאר הטרפות.[53]
- מהפסוק[54] "הקריבהו נא לפחתך, הירצך או הישא פניך" לומדים שאין להקריב על המזבח בהמה שאינה מושלמת, ולכן אין להקריב טרפה.[55]
במצוות שונות
כאשר נקבת עוף טרפה הטילה ביצים בקן, חלה מצוות שילוח הקן בכל זאת. לעומת זאת, כאשר האפרוחים עצמם נטרפו, אין מצווה בשילוח הקן.[56] כאשר הביצים הוטלו בזמן שהאם הייתה טרפה, הרי שגם דינם הוא כטרפה ולכן לא חלה מצוות שילוח הקן.[57]
בטרפת צאן יש להלכה מצוות ראשית הגז, משום שהמצווה חלה, כלשון הפסוק,[58] על "צאנך", והעובדה שהצאן נעשה טרפה לא משנה את המצב הזה.[59] אמנם יש דעה בגמרא[60] שמקישה את מצוות ראשית הגז למצוות מעשר בהמה שאינה נוהגת בטרפה, אך אין הלכה כך.
פטר חמור, שאמורים לפדותו בשה ולתת אותו לכהן, אין לפדות בשה טרפה, משום שהפסוק[61] מצווה "תפדה בשה", וטרפה אינה בכלל שה משום שהיא עומדת למות.[62] לעומת זאת, אם החמור הוא טרפה יש לפדות אותו, משום שמהות המצווה היא לתת את שווי החמור לכהן כמתנות כהונה, ולמרות שהחמור הוא טרפה יש לו שווי.
מטעמי המצוה
א. קדושת ישראל - התורה עצמה מנמקת את איסור אכילת הטרפה מצד קדושת ישראל: "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי - וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ". בשמירה מהטרפה יש אפוא קדושה[63].
ב. הבדלת ישראל מן העמים - להבדיל את ישראל מן הגויים אפילו במאכלם: הם צדים על יד הכלבים, הורגים את החיות שפצעו כלביהם ואוכלים אותם - ואתם לא תאכלו, אלא אדרבה, תשליכו אותם לכלבים[64].
ג. הדגשת ערך האדם - אכילה משאריות טרפת החיה נובעת מתכונה נפשית פחותה ושפלה שאינה ראויה למעלת האדם, "ואדם המכיר במעלתו איננו קרוב להתגאל במעשים מכוערים". לכך נוסף: "לכלב תשליכון אותו" - אל תשוו עצמכם לכלב, שהטרפה והנבלה הן מזונו - ולא מאכל אדם[65].
ד. ריחוק מן הטומאה - הימנעות מאכילת טומאה, הפוגעת בקדושה[66].
ה. סכנה בריאותית[67] - מחשש לארס הנמצא בדמה מהחיה שפצעה אותה[68] או שפציעתה מעידה על קלקול כלשהו שיש בה, העלול להזיק לאוכלה[69]. על פי הרפואה המודרנית אפשר להבין כי פציעת הטרפה עלולה לגרור אחריה לזיהום, דלקת או חולי אחר שיגרום נזק לניזון ממנה.
ו. סכנה נפשית ורוחנית - מחשש שנמצא בה מארס הטורף העלול להוליד באדם "מזג רע ומושחת"[70].
ז. חינוך לחמלה על בעלי החיים - איסור הטרפה משריש באנושות במשך דורות את ההרגשה שאין לנצל את חולשת פציעתם של בעלי החיים כדי לאוכלם[71].
ח. הרחקה ערכית בין האדם לטורף - הדגשה לאדם שלא ראוי לו להיות שותף עם בעלי החיים הטורפים במעשיהם, וכי הוא נבדל מהם ערכית[72].
טרפה באדם
אדם הוא טרפה אם יש לו פציעה באיברים מסוימים. הטרפה נחשב כאדם חי, פרט לדינים מסוימים.
סוגי הטרפה
יש כמה דעות בראשונים בנוגע ליחס שבין טרפות הבהמה לטרפות אדם:
- יש דעה שכל מה שנחשב טרפה בבהמה נחשב גם טרפה באדם, בהבדלים קלים שנובעים משינויים בין טבע האדם לטבע הבהמה. לדוגמה: בהמה אשר ניקב לה הקרום החיצוני של המוח נחשבת טרפה. לעומת זאת, אדם שינקב לו הקרום החיצוני של המוח לא ייחשב טרפה, משום שאצל האדם הקרום הפנימי חזק מספיק כדי להגן על המוח לבדו. למרות ההבדלים – מהות הטרפה זהה באדם לבהמה, ולכן אם ינקב גם הקרום הפנימי של המוח – האדם ייחשב כטרפה, בדומה לבהמה שניקב לה הקרום החיצוני, המקביל בתפקודו למכלול הקרומים שבאדם.[73]
- יש דעה שיש טרפות שיש בבהמה ואין כלל לאדם, משום שאדם מחזיק מעמד יותר מבהמה, ולכן אין שום נקיבה של קרום המוח שתטרוף את האדם. כדי שהחסרון של קרום המוח יטרוף את האדם צריך, לשיטה זו, שגם חלק מהגולגולת יחסר.[74]
- יש דעה שהאדם נטרף יותר בקלות מבהמה, ולכן אפילו אם חסר רק חלק מהגולגולת בלי שינקב קרום המוח – האדם נחשב טרפה, בעוד שבהמה במצב כזה לא תחשב טרפה.[75]
- יש דעה שגדר הטרפה באדם שונה לחלוטין מזה של בהמה. בעוד שבהמה זהות הפציעות המטריפות נמסרה בהלכה למשה מסיני, הרי שבאדם הדבר תלוי במציאות, ולכן הגדרת הטרפה תלויה בחוות דעתו של רופא. כלל זה לא כולל טרפות באדם שפורשו בתלמוד, שנחשבות לטרפה גם אם הרופאים סבורים כי הפציעה אינה ממיתה בהכרח.[76]
אפשרות החיות של אדם טרפה
המחלוקת בנוגע לאפשרות החיות של בהמה טרפה זהה גם בנוגע לאדם טרפה. ההלכה היא, בדומה לבהמה, שהוא מסוגל לחיות רק שנים עשר חודשים.[77] אדם שספק האם הוא טרפה שחי יותר משנים עשר חודש – ודאי שאינו טרפה משום שאם לא כן לא היה נשאר בחיים. למרות זאת, אם הוא ודאי טרפה – הוא נשאר בגדר זה אף אם חי למעלה משנים עשר חודש.[78]
השלכות הלכתיות
לעניין רוב ההלכות הטרפה נחשב כאדם רגיל, אך יש הלכות מסוימות בהן חל שינוי במעמדו ההלכתי של הטרפה יחסית לאדם רגיל.
חזקת חיים
לאדם רגיל יש חזקת חיים, ולכן אדם נשוי שלא ידוע מה עלה בגורלו – אשתו אסורה להינשא לאחר משום שמניחים כי הבעל עדיין בחיים והיא אשת איש. טרפה שלא ידוע מה עלה בגורלו – מניחים לאחר שנים עשר חודש מרגע הטרפה כי הוא כבר מת, ומותר לאשתו להינשא לאחר.[79]
חיוב מיתה על רצח
אדם הרוצח טרפה פטור ממיתת בית דין[80], משום שהטריפה נחשב כאדם מת; אך הוא חייב מיתה בידי שמים, בניגוד לאדם רגיל שמתחייב מיתה בבית דין על ידי הרג.[81] בית הדין יכולים בהוראת שעה להוציא להורג אדם שרצח טרפה.[82]
גם אדם שרצח טרפה בשוגג פטור מגלות.[83] אדם שפגע באדם אחר ועשאו טרפה – חייב מיתה, אפילו אם מת מחמת דבר אחר.[84]
אדם טרפה שהרג אדם אחר פטור ממיתה משום שאי אפשר לקבל עדות שמרשיעה אותו מפני שהיא עדות שאי אתה יכול להזימה, אך במקרה בו מעשה הרצח התרחש בפני דייני בית הדין ולא צריך שיעידו בפניהם על המקרה הוא יתחייב מיתה.[80]
דינים שונים
אדם טרפה הוא כאדם חי לעניין קידושי וגירושי אישה,[85] הוא יכול לעסוק במקח וממכר ואשתו נחשבת כאשת איש.[86] טרפה הוא כאדם חי גם לעניין דחיית מצוות התורה כדי להציל את נפשו[87] משום שדוחים את המצוות גם למען חיי שעה. חיי אדם טרפה שווים לחיי אדם רגיל ואין להרוג אותו כדי להציל את האדם הרגיל.[88] עדות של אדם טרפה אינה מתקבלת בדיני נפשות,[89] אך בדיני ממונות היא מתקבלת.[90]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הערך "טרפה (אדם)", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- הערך "טרפה (בעלי חיים)", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- טרפות, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הרב יאיר וייץ, בדיקת י"ב חודש והאם טריפה חוזרת לכשרות, באתר ישיבת הר ברכה
- ד"ר יעקב רבינזון, טריפה באדם(הקישור אינו פעיל)
- הלכות מאכלות אסורות פרק ד (העוסק בנבלות וטרפות) באתר של "מכון ממרא"
- נקובת הושט(הקישור אינו פעיל) באתר ויקיסוגיה
- הרב אליעזר מלמד, כללי הטריפות, באתר פניני הלכה
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ד הלכה ו. דרישה יו"ד סימן כ"ט סק"א. מגיד משנה הלכות מאכלות אסורות פרק ד' הלכה ז'.
- ^ 2.0 2.1 2.2 חולין מב א
- ^ ויקרא יא ב
- ^ ויקרא יא מז
- ^ האם שינוי מצב הצבירה ממוצק לנוזל נקרא התכה או המסה? אורי, באתר davidson.weizmann.ac.il
- ^ נורא יפה, נורא ואיום | האקדמיה ללשון העברית, באתר hebrew-academy.org.il
- ^ כ"מ שחיטה פ"י ה"ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ב עמוד א'
- ^ שו"ע יו"ד כ"ט
- ^ תבואות שור סי' ל"ג ס"ק ג'
- ^ ניקב טרפש הכבד
- ^ מחט שנמצאה בחלל הלב – ב"י סי' מ'
- ^ שו"ת הרשב"א חלק א' סי' צ"ח
- ^ דברים יז יא
- ^ רמב"ם שחיטה י' י"ג
- ^ רמב"ן חולין סוף פ"ג, ונחלקו האם זה משום כל העומד (תורת האדם בית ב' שער ג') או משום שאזלינן בתר רובא (יש"ש חולין פ"ג סי' פ')
- ^ איסור והיתר כלל נא אות כד
- ^ חלקת יואב יו"ד סי' ז'
- ^ ב"י סי' מ'
- ^ רמב"ם שחיטה פ"ח הכ"ג, שו"ת הרמב"ם פאר הדור סי' כ"ט
- ^ חכמי לוניל בפאר הדור
- ^ תורת האדם בית ב' ש"ג
- ^ חולין נו א
- ^ רמב"ם שחיטה פ"ו הי"ז
- ^ חולין נח א
- ^ כדעת רבי שמעון בן אלעזר בחולין נז ב, וכן סבר רב הונא. דעה אחרת היא דעת רבי שסובר שהזמן הוא שלושים יום.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף נ"ז עמוד ב'
- ^ רש"י חולין דף נ"ז, עמ' ב'. רמב"ן חולין דף מ"ב עמ' א'. ועוד רבים.
- ^ שו"ת הרשב"א חלק א', סימן צ"ח.
- ^ רמב"ם שחיטה יא א, שו"ע יו"ד נז יח
- ^ מהרש"ל בספרו 'ים של שלמה' על חולין פרק ג' סימן פ'. ועוד רבים.
- ^ דעת קדושים יורה דעה סימן ל"ה סעיף קטן כ"ט, ועוד רבים.
- ^ תבואות שור סי' ל' ס"ק ח'
- ^ חולין נז ב – נח א
- ^ 35.0 35.1 רמב"ם שחיטה יא א
- ^ תבואות שור סי' ל ס"ק ח
- ^ שמות כב ל
- ^ חולין מב א, קב, ב
- ^ ספרי דברים יד כא וירושלמי נזיר פ"ו ה"א
- ^ מאירי חולין עא א. זה רק לדעות שסוברות שטרפה איננה חיה.
- ^ מנחות קא ב
- ^ טור ורמ"א יו"ד קיז
- ^ תוס' חולין לב א ד"ה ורמינהי
- ^ אבני נזר יו"ד סי' יח אות ד. המהרש"א שבועות כד א על תוד"ה האוכל חולק עליו.
- ^ תוה"ב בית ב שער ג
- ^ תוס' חולין נח סע"א
- ^ שני הפירושים ברש"י תמורה לא א
- ^ מנחות ה ב
- ^ יחזקאל מה טו
- ^ מנחות ו א
- ^ ויקרא כז לב
- ^ רש"י מנחות ו א
- ^ רש"י חולין קלו ב
- ^ מלאכי א ח
- ^ רמב"ם איסור מזבח ב י
- ^ חולין קמ א
- ^ מרחשת ח"ב סי' ב אות ט
- ^ דברים יח ד
- ^ חולין קלו ב
- ^ רבי שמעון
- ^ שמות יג יג
- ^ בבלי בכורות יב א
- ^ רמב"ן, שמות כ"ב ל'
- ^ עקידת יצחק, מ"ו; אברבנאל, שמות כ"ב, ל'
- ^ שד"ל, שמות כ"א, ל'; רד"צ הופמן, שם, וראה גם רש"ר הירש, שם
- ^ רשב"ם, שמות כ"ב, ל; תולדות יצחק, שם
- ^ מורה הנבוכים ג', מ"ח
- ^ אבן עזרא, שמות כ"ב, ל' בשם רבי משה אבן ג'יקטילה; חזקוני, שם; רלב"ג שם, תועלת ל"ג; אברבנאל, שם.
- ^ ספר החינוך, מצווה ע"ג
- ^ אברבנאל, שם.
- ^ הראי"ה קוק, חזון הצמחונות והשלום, כו.
- ^ הראי"ה קוק, שם.
- ^ תוס' בכורות לז ב סוד"ה כדי
- ^ ר"ת בתוס' בכורות לז ב
- ^ העיטור חלק ב הלכות שחיטה
- ^ רמב"ם שחיטה י יג
- ^ שו"ע אה"ע יז לב
- ^ ש"ך יו"ד שה ס"ק טז
- ^ רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, מאירי ביבמות קכ, ב
- ^ 80.0 80.1 סנהדרין עח א
- ^ רי"ז הלוי רוצח פ"ב הל' ז-ח
- ^ מאירי סנהדרין מט א
- ^ מנ"ח ת"י, ומנחה חדשה מצווה מח אות ו' חולק
- ^ תוס' חולין מב ב ד"ה ואמר, צפנת פענח שם
- ^ יבמות קכ ב ובתוס' רי"ד
- ^ פסקי הרי"ד יבמות קכ ב
- ^ מנ"ח רצו
- ^ נוב"י תניינא חו"מ סי' נט ד"ה ומה שתמה
- ^ תוס' יבמות כה ב ד"ה הוא
- ^ ד"מ חו"מ לג ס"ק ט
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
30178287טרפה