ארגמון קהה-קוצים
 ארגמון קהה–קוצים
| |
|---|---|
.JPG)
קונכיית ארגמון קהה–קוצים עם פריט חי (ה'שערות' על הקונכייה הן צמידה ביולוגית ולא חלק מהקונכייה)
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | רכיכות |
| מחלקה: | חלזונות |
| משפחה: | ארגמוניים |
| סוג: | Hexaplex |
| תת־סוג: | Trunculariopsis |
| מין: | ארגמון קהה–קוצים |
| שם מדעי | |
 Hexaplex trunculusליניאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| שמות נוספים | |
| |
ארגמון קהה–קוצים (שם מדעי: Hexaplex trunculus) הוא חילזון ימי טורף ממשפחת הארגמוניים. לחילזון חשיבות מבחינה היסטורית והלכתית מכיוון שבמחקר ובמעט מקורות יהודים [1]מיוחס לו שימוש להפקת צבע התכלת (בעוד שארגמון חד-קוצים מזוהה עם הפקת ארגמן). בנוסף, החילזון משמש למאכל באיטליה, ספרד, יוון ופורטוגל.
תפוצה
הארגמון נפוץ בעיקר בחופי הים התיכון והים השחור, וכן במערב האוקיינוס האטלנטי (בעיקר בספרד, פורטוגל, מרוקו, האיים הקנריים והאיים האזוריים). הארגמון נפוץ במים רדודים בחופים מוגנים (כגון נמלים ומפרצים).
לפי ספרו של פרופ' יוסף הלר, אוכלוסיית הארגמונים המקומית נפגעה קשות מהרעלת TBT (חומר המשמש לצביעת כלי שיט) שהפך את אוכלוסיית הנקבות לעקרה, דבר שיביא להכחדת הארגמון קהה–קוצים מחופי ישראל[2].
צורת הקונכייה
לקונכיית הארגמון צורת חרוט רחב ואורכה בין 4 ל-10 ס"מ גודל ממוצע 8 ס"מ, ויש לה צריח גבוה עם 7 פתולים (בפרטים צעירים ישנם פחות) כשהסיבוב האחרון רחב יותר. לרוחב הקונכייה יש פסים כהים המשתנים בצורה ובצבע בקונכיות שונות. לעיתים גדלים מעין קוצים על דפנות הקונכייה ומשווים לה מראה מחוספס.
תזונה
הארגמון ניזון מרכיכות, חלזונות, צדפות, דגי גרם ודגי סחוס מתים, מסרטני נזיר וממגוון של בשר ממקורות ימיים או יבשתיים. תזונה זו מסבירה את תפוצתו הנרחבת בנמלי דיג ומעגנים שבהם נזרקות למים שאריות מהדיג. הארגמון משתק את טרפו באמצעות נוזל המיוצר בבלוטה תת-זימית המכילה מורקסין (אותו נוזל משמש לייצור צבע התכלת). כדי לאכול חלזונות הוא קודח חור בקונכייתם בעזרת המגרדת (משננת) וחומר שהוא מפריש שמרכך את הקונכייה, בשביל להפריד קשוות של צדפות הוא משתמש בשרירי הרגל. פליניוס הזקן בספרו תולדות הטבע[3], כותב שהיו צדים את הארגמון על ידי הורדת רשת מלאת רכיכות למים, הארגמון היה מריח את הרכיכות ונצמד לרשת.
שימוש לצביעה
בעולם העתיק
ערכים מורחבים – תעשיית ייצור וצביעת הארגמן בחופי ארץ ישראל, תכלת וארגמן בעולם העתיק
.jpg)
אריגים הצבועים בארגמן נחשבו למצרך יוקרה בעולם העתיק, ובתקופות מסוימות הוטלה הגבלה על ייצורם והפצתם. ככל הנראה המינואים גילו לראשונה את העובדה שניתן להפיק צבע מהנוזל שמיוצר בבלוטה התת-זימית. על ידי הרתחה בת מספר ימים התקבל הצבע. האריגים שנצבעו נקראו בפי היוונים והרומאים פּוּרְפּוּרָה (purpura). תעשיית הצבע התפשטה בכל המזרח התיכון ובמיוחד הצטיינו בכך הפיניקים.
לפי פרופ' אוטו אלסנר, חוזק קרינת השמש במהלך התהליך קבעה אם הצבע יהיה תכלת או ארגמן, קרינה חלשה הייתה נותנת ארגמן וקרינה חזקה הייתה נותנת תכלת[4]. לעומת זה, פרופ' צבי קורן טוען[5] שבעולם העתיק לא היה אפשרות זו, שהם היו צריכים לכסות היורה כדי שהצבע לא יתקלקל, והם לא השתמשו בכלים שקופים שיתאפשר קרני השמש להיכנס ליורה.
ממצאים המצביעים על ייצור צבע מהארגמון בידי הפיניקים והכנענים נמצאו לאורך חופי ארץ ישראל ולבנון, בין השאר בתל מור, תל אבו הואם, עכו, צור ואפולוניה. בחלק מהמקומות הקונכיות נחתכו באזור בלוטת הצבע ובחלק הם רוסקו. ראויים לציון מיוחד הממצאים באזור צור, שהייתה מובילת תעשיית התכלת בעולם העתיק: ערימה ענקית (100 מ' אורך, 2.5 רוחב ו-2–3 מ' גובה) של קונכיות ארגמונים חתוכות באזור בלוטת הצבע ומופרדות משאר סוגי הקונכיות[6], כמו כן נמצאו באזור בתי צביעה רבים. נמצאו עדויות לצביעה גם במספר מקומות נוספים במזרח התיכון, בין השאר באי ג'רבה.
הפסקת השימוש בארגמון קרתה, ככל הנראה, במספר שלבים. בשנת 424 הרומאים ששלטו בתעשיית התכלת הלאימו אותה, בשנת 638 כבשו הערבים את החלק המזרחי של האימפריה הביזנטית ותעשיית התכלת הצטמצמה לאזור קושטא. הכיבוש הצלבני (1185) ולאחר מכן הטורקי (1461), של האימפריה הביזנטית חיסל את התעשייה.
ביהדות
- ערך מורחב – חידוש מצוות התכלת
צבע התכלת שימש לצביעת פתילי הציצית וכן לחלקים במשכן ובגדי הכהונה. רוב מוחלט של החוקרים הצביעו על הארגמון כחילזון שממנו הפיקו (לבד, או בשיתוף חלזונות אחרים ממשפחת הארגמוניים) את צבע התכלת. בין הרבנים ישנה מחלוקת אם הזיהוי וודאי ברמה מספיקה. כיום, עמותת פתיל תכלת מייצרת פתילי ציצית צבועים בתכלת המופקת מארגמון. מכיוון שבישראל הארגמון הוא בעל חיים מוגן, מייבאים את הצבע מארצות שבהן צדים אותו למאכל.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ארגמון קהה-קוצים, באתר NCBI (באנגלית)
- ארגמון קהה-קוצים, באתר GBIF (באנגלית)
- משה רענן, היבטים מדעיים וכלכליים בגידול חלזונות לצביעת פתיל תכלת שבט תש"ס
- גאיוס פליניוס סקונדוס על חלזונות הארגמן.(הקישור אינו פעיל) תרגם מלטינית ד"ר מאיר שָׂש.
- פליניוס הזקן על חלזונות הארגמן, תולדות הטבע כרך ט', פרק 60 ופרק 61
- אהוד שפניר וישראל זיידרמן, התכלת והארגמן, פאר תעשיית הטקסטיל בעת העתיקה, מתוך "מדע"- עיתון מדעי לכל.
- שירות הידען, מחקר חשף שלושה אריגים נדירים בני 2000 שנה אשר נצבעו בחילזון הארגמן, באתר "הידען", 31 בדצמבר 2013
- משה רענן, ארגמון קהה קוצים - "תכילתא", באתר "פורטל הדף היומי"
- אוסף מידע על הארגמון
הערות שוליים
- ^ חוות יאיר ועוד עיין עמוד 2 סוף טור 1
- ^ יוסף הלר, רכיכות הים של ארץ ישראל, הוצאת אלון ספר, 3011. עמ' 261.
- ^ ראו: פליניוס הזקן על חלזונות הארגמן, תולדות הטבע כרך ט', פרק 60 ופרק 61.
- ^ O Elsner - Dyes in History and Archaeology, 1992
- ^ צבי קורן, Tekhelet: Setting the Ancient Record Straight, Tradition 54:1, 2022, עמ' 46-72
- ^ האנציקלופדיה העברית, הערך: ארגמן צורי.
34529162ארגמון קהה-קוצים