חטיבת אלכסנדרוני

חטיבת אלכסנדרוני
פרטים
כינוי	חטיבה 3
מדינה	ישראל
שיוך	צה"ל
סוג	חטיבת חי"ר במילואים
בסיס האם	עין זיתים
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	1 בדצמבר 1947 – הווה (77 שנים)
מקים היחידה	דן אבן
מלחמות	מלחמת העצמאות; מלחמת ששת הימים; מלחמת יום כיפור; מלחמת לבנון הראשונה; מלחמת לבנון השנייה; מלחמת חרבות ברזל;
נתוני היחידה
ציוד עיקרי	נשק אישי: מיקרו-תבור ; נשק קל נוסף: מאג, נגב, M2 בראונינג, M24 SWS, ברק 338. נשק נ"ט: M-72 לאו, מטאדור (רקטה), ספייק, קשת (מרגמה).; נגמ"ש: אכזרית.
פיקוד
יחידת אם	עוצבת הגליל
יחידות בת	גדוד 7012; גדוד 8101; גדוד 9203; גדס"ר 6609; גדחה"ן 5280;
דרגת המפקד	אלוף-משנה
מפקד נוכחי	אל״מ משה פסל
מפקדים	ראו בהמשך

המונח "אלכסנדרוני" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו אלכסנדרוני (פירושונים).

חטיבת אלכסנדרוני (חטיבה 3; בעבר: חטיבה 820 וחטיבה 609) היא חטיבת חי"ר במילואים בצבא הגנה לישראל ואחת משלוש חטיבות גולני במילואים, יחד עם חטיבת כרמלי וחטיבת עודד. החטיבה החלה דרכה כחטיבת חי"ש שפעלה במלחמת העצמאות והופקדה על הגנת השרון (נקראה על שם נחל אלכסנדר^[1]). החטיבה הוקמה ב-1 בדצמבר 1947 ומפקדה במשך רוב תקופת המלחמה היה דן אבן. עם הכרזת המדינה הפכה חטיבת אלכסנדרוני לחטיבת חיל רגלים בצה"ל.

כיום החטיבה מוזנת בעיקר מיוצאי גדוד 51 של חטיבת גולני.

החטיבה במלחמת העצמאות

אנדרטה בכפר סבא לזכר חללי החטיבה שנהרגו ב"מבצע מדינה"

אנדרטת חטיבת אלכסנדרוני בגבעת כ"ח, ליד הכפר קולה

חטיבת אלכסנדרוני הייתה אחת מארבע חטיבות החי"ש הראשונות של ההגנה. עם ייסודה, הופקדה על המרחב שבין הכרמל מצפון לגוש דן בדרום. בתחילת אפריל 1948 השתתפה פלוגה מהחטיבה במבצע נחשון לפריצת הדרך לירושלים. במקביל השתתפה פלוגה נוספת בצירוף מחלקת מקלעים בינוניים בקרב משמר העמק.

בסוף אפריל 1948 השתתפה החטיבה במבצע חמץ בו השתתפו גם גבעתי וקרייתי. הפיקוד על המבצע הוטל על מפקד החטיבה דן אבן. המבצע נועד להטיל מצור על יפו, שהייתה עד אז העיר הערבית הגדולה בישראל, ובכך להביא לנפילתה. מטרות נוספות של המבצע היו להפסיק את הירי על תל אביב וסביבתה, להסיר את האיום המיידי על גוש דן כדי לשחרר כוחות צבא רבים לחזיתות אחרות, ולפתוח את הדרך הראשית לישובי הדרום. במבצע כבשה החטיבה את מחנה תל ליטוינסקי, את העיירה סלמה ואת הכפרים סאקיה ואל-ח'ירייה שמדרום לרמת גן, ובכך הבטיחה את השליטה על ציר יפו-מסובים-לוד. כתוצאה מהמבצע פסק הירי על תל אביב, ורוב תושבי יפו וסביבתה ברחו. עקב המצור ומנוסת התושבים, נכנעה יפו כשבועיים מתום המבצע, יום לפני הכרזת העצמאות. בהמשך הוקמו מספר יישובים ושכונות בשטחים שנכבשו במבצע, כולל דרום רמת גן, גבעתיים, אזור, כפר שלם, ואור יהודה.

מעט לפני הכרזת העצמאות כבשה החטיבה, במבצע מדינה, את כפר סאבא. בקרב לכיבוש כפר סאבא שהתחולל ב-13 במאי 1948, נהרגו בחסימות בסמוך לאתר נבי ימין ומצפון לו 29 מחיילי החטיבה.

החטיבה נלחמה נגד העיראקים בחזית השרון. גדוד 32 של החטיבה השתתף במבצע בן נון א' לכיבוש לטרון, שלא צלח. רבים מלוחמי גדוד 32 נפגעו במהלך הקרב.

ב-23 במאי 1948, במבצע נמל, כבשה החטיבה את טנטורה, אשר לאחר שחרור חיפה נותר הבסיס הערבי היחידי לאורך החוף, באמצעותו התקיים קשר עם לבנון וממנו יצאו התקפות על כביש חיפה-זכרון יעקב.

ב-20 ביוני 1948, בעת שספינת הנשק אלטלנה עגנה מול כפר ויתקין, קיבלה חטיבת אלכסנדרוני פקודה לעצור את פריקת הספינה, לכתר את כפר ויתקין, ולהחרים את ציוד האוניה. עם השלמת פקודת הכיתור שלח מפקד החטיבה, דן אבן, אולטימטום מטעם ממשלת ישראל למנחם בגין ובו דרישה למסירת האונייה על תכולתה לרשות הצבא. את התשובה נדרש בגין לתת תוך 10 רגעים (כדי שלא יוכל להתלבט). בגין לא רצה להיענות לאולטימטום הדחוק. לאחר מספר שעות החלו חילופי-אש, שבהם מצאו את מותם שישה אנשי אצ"ל ושני חיילי צה"ל. הקרב נפסק בעקבות מגעים בין סגנו של בגין, יעקב מרידור, לבין דן אבן, ביוזמת חברי כפר ויתקין, מגעים שבהם נקבעה הפסקת אש, על-פיה הועבר הנשק שעל החוף לידי צה"ל.

במבצע דני שנערך ביולי 1948 כבשה החטיבה את הכפרים שבאזור ראש העין של ימינו: רנתיה, וילהלמה, אל-יהודייה, טירה וקולה, אך לא הצליחה לכבוש את טולכרם. ב-15 ביולי נכבש הכפר קולה על ידי גדוד 1 של הלגיון הערבי, בקרב שגרם לכוחות חטיבת אלכסנדרוני אבדות רבות. בהמשך נכבש הכפר מחדש על ידי כוח ישראלי, עבר שוב לידי הלגיון, ולבסוף נכבש סופית ב-18 ביולי על ידי הכוחות הישראליים. באותו חודש השתתפה החטיבה במבצע שוטר לכיבוש "המשולש הקטן" בדרך לחיפה.

עם הקמת מפקדות החזית שימשה מפקדת החטיבה כולל מפקדה האלוף דן אבן וחלק ניכר מקציני המטה כמפקדת מחוז ב' (המחוז התיכון).

מאז נובמבר 1948 השתתפה החטיבה בחזית הדרום במצור על כיס פאלוג'ה מול חיילי הצבא המצרי. בקרב שנערך ב-28 בדצמבר 1948 על עיראק אל-מנשייה במסגרת מבצע חיסול, ספגה החטיבה אבדות קשות - בקרב נהרגו כמעט כל חיילי פלוגה ג', 87 חיילי "הפלוגה הדתית", של גדוד 33, אחרי שנלכדו בתוך חצר בה התארגנו, וללא שהייתה יכולת לשלוח להם סיוע מצד הכוחות האחרים.

לקראת סוף המלחמה, בין 2 ל-9 במרץ 1949, השתתפה החטיבה במבצע ייצוב, שהיה חלק ממבצע עובדה, כבשה את עין גדי, מצדה ושטחים בהר חברון.

בסוף יולי 1949, עם תום מלחמת העצמאות, ניתנה פקודה לפירוק החטיבה, והיא פורקה זמן קצר לאחר מכן. מאז הוקמה החטיבה מחדש כחטיבה מרחבית וכחטיבת חי"ר במילואים בפיקוד הצפון. בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 קיבלה מחדש חטיבת המילואים את השם אלכסנדרוני.

פרשת טנטורה

ערך מורחב – טנטורה

בשנות התשעים כתב תדי כ"ץ, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת חיפה, עבודת גמר תחת הכותרת "יציאת הערבים מכפרים למרגלות הכרמל הדרומי ב-1948". בעבודה זו טען כ"ץ, בהתבסס על ראיונות שבעל פה שנערכו עם לוחמים, כי חיילי חטיבת אלכסנדרוני ערכו טבח בתושבי הכפר טנטורה, והרגו כמאתיים גברים בלתי חמושים. הוא נתבע לדין על ידי ותיקי החטיבה, על הוצאת לשון הרע. בהסכם פשרה נקבע שעל כ"ץ לחזור בו מההאשמה על טבח ולפרסם הודעת התנצלות. בעקבות זאת אוניברסיטת חיפה בדקה מחדש את העבודה שבמקור קיבלה ציון 97, והחליטה לפסול אותה.

גדודי חטיבת אלכסנדרוני בתש"ח

מספר הגדוד	הרכב	תאריך הקמה	פעילות עיקרית	מפקדת הגדוד והפלוגות	מפקדים ואנשי מפתח
31	ותיקי חי"ש בנפות שומרון וחפר.	דצמבר 1947	אבטחת תחבורה בכבישי האזור: נתניה, חדרה, רמת השופט ועין שמר. מבצע מטאטא, השתלטות על שדה התעופה בעין שמר ומשטרת כרכור. הגדוד פורק במהלך המלחמה עקב ארגון מחדש של החטיבה.	חדרה, בת שלמה, המעפיל	שמואל אדמון, יעקב נור סלע (ליכטנשטיין)
32	פלוגות החי"ש של יישובי השרון ופתח תקווה.	דצמבר 1947	אבטחת התחבורה בכביש השרון מפתח תקווה ועד רמת הכובש. תפיסת ואבטחת מתקני השאיבה בראש העין ומחצבות מגדל צדק. כיבוש מחנה בית ליד, תל ליטווינסקי (תל השומר) והשתתפות במבצע חמץ. במאי 48 סופח הגדוד לחטיבה 7 (באותו זמן הגדוד נקרא גדוד 2), ועמה השתתף במבצע בן נון א' לכיבוש לטרון (שנכשל).	גליל ים, כפר יעבץ, כפר יונה, כפר הס, כפר סבא	צבי גרמן
33	חי"ש גוש-דן (רוכז ברמת אפעל) ופלוגות גדנ"ע של רמת גן, גבעתיים ובני ברק.	דצמבר 1947	אבטחת יישובי מזרח גוש-דן. הגדוד החזיק גם מחלקה בהר-טוב. החזקת תל ליטווינסקי והשתתפות במבצע נחשון, מבצע חמץ, מבצע מדינה (כיבוש כפר סבא הערבית), טנטורה, קאקון, מבצע שוטר ומבצע חיסול.	שכונת בורוכוב גבעתיים, כפר סירקין, מג'דל יאבא, רמת גן ומחלקה 9 בהר-טוב	בן ציון פרידן (זיו), דב גור
34	סגל מחנה האימונים של אלכסנדרוני, שהכשיר טירונים ומ"כים	מאי 1948	גדוד סיוע חטיבתי (כלל פלוגת סיור, פלוגת ג'יפים ופלוגת משוריינים).	שכונת רמב"ם גבעתיים
35	אנשי אצ"ל	יוני 1948	הגדוד עבר שידוד מערכות אחרי פרשת אלטלנה.	מחנה דורה נתניה	שמואל "מייק" אמיתי

לאחר מלחמת העצמאות

שנות החמישים

בינואר 1950 הוקמה החטיבה מחדש כחטיבה 3, חטיבת מילואים. החטיבה שהוצבה בחזית הסורית השתתפה בקרב תל מוטילה.

מלחמת ששת הימים

ב-1965 הפכה החטיבה לחטיבה מרחבית בגבול עם סוריה ולבנון.

במלחמת ששת הימים, החטיבה בפיקוד אל"ם עמנואל שקד, כללה 4 גדודי חי"ר - גדוד 32 בפיקוד סא"ל משה בן דרור, גדוד 33 בפיקוד סא"ל יצחק חלפון, גדוד 34 בפיקוד סא"ל שמחה אסף, וגדוד 92 בפיקוד רס"ן רן בר גיורא, גדוד חי"ם - גדוד 920 בפיקוד סא"ל אריק נחמקין, פלס"ר (פלוגת סיור) 78 בפיקוד רס"ן עזרא אוריון, פלחה"ן (פלוגת חיל הנדסה) 858 בפיקוד סגן אמנון ארז, פח"ח (פלוגת חיל רפואה) 493 בפיקוד רס"ן שמואל מנסור, פלחי"ק (פלוגת קשר) 356 בפיקוד סגן גיורא שני, גנ"ט – גדוד תותחי 90 מ"מ נגד טנקים שנגררו על ידי טרקטורים, חמ"ץ (חיל משטרה צבאית) 446 בפיקוד סגן אבנר מכס, גמ"כ (גדוד מרגמות כבדות) 337 בפיקוד סא"ל יעקב דיבון. החטיבה גויסה במהלך ה-18 וה-19 במאי 1967, והחלה להתחפר ולהניח מוקשים, בסיוע גדוד 602 שצורף לחטיבה. ב-2 ביוני בהיתקלות עם כוח סורי נהרגו שני לוחמים מהפלס"ר. ב-3 ביוני נהרג לוחם מגדוד 32 באש דו"צ על ידי כוח מגדוד 602. ב-4 ביוני כוח סורי שניסה לצלוח את הירדן נהדף על ידי גדוד 32 ואש ארטילרית.

ב-9 ביוני החל השתתפה החטיבה בהבקעה לרמת הגולן. המאמץ העיקרי תוכנן לגזרה הצפונית דרך גבעת האם (מעל כפר סאלד), אך דוד אלעזר הורה על תקיפה באזורים נוספים כדי למנוע מהסורים לזהות את המאמץ העיקרי. בבוקר 9 ביוני הורה מפקד החטיבה עמנואל שקד לגדוד 33 שלא הועסק בקו המוצבים לכבוש את מוצבי דרדרה ותל הילאל. בהמשך הבקיעה החטיבה אל רמת הגולן, תוך שהיא תוקפת בכמה מאמצים:

כוח א' - גדוד 33 בפיקוד סא"ל יצחק חלפון חצה ראשון את הגבול ותקף רגלית את דרדרה ותל הילאל, ולאחר מכן סייע בכיבוש מוצבי ג'לבינה. הגדוד איבד 22 מחייליו בקרב זה וביניהם מפקד הגדוד, יצחק חלפון.
כוח ב' - גדוד 32 בפיקוד משה בן דרור (מוריס) חצה בגשר בנות יעקב, עלה ברגל בציר הדרך לבית המכס העליון והגיע עד מחנות עליקה.
כוח ג' - גדוד 92 בפיקוד רן בר גיורא צלח את הירדן בגזרת אלמגור והשתלט על מוצבי השפך, בית הבק, מוצבי הכפר משפע ומוצב בית הקברות.
כוח ד' - גדוד 34 בפיקוד שמחה אסף הגן בגזרת דן, דפנה, שאר ישוב, כפר סאלד וגונן, והדף התקפות סוריות. בהמשך כבש את אזור נוחילה והשתלט על הכפר ראג'ר.
כוח ה' - הפלס"ר בפיקוד עזרא אוריון פרץ דרך דרבשייה כבש את עין טינה, ונלחם במוצבי דוריג'את, מורתפע ודרומה בציר המערבי במורד הירדן עד לגבעה 62. בהמשך חבר לכוח ב' בפיקוד מוריס והמשיך למחנות "עליקה".

במהלך הקרבות נהרגו 40 מלוחמי החטיבה.

לאחר המלחמה הפכה לחטיבה 820 קיבלה אחריות על מרחב רמת הגולן ובסיסה מוקם במחנה יצחק ("נפח") על שמו של חלפון.

מלחמת יום הכיפורים

החטיבה בפיקוד אל"ם צבי בר גויסה ביום שבת, 6 באוקטובר, עם פרוץ המלחמה. גדודי החטיבה השתתפו בהגנה על גשרי הירדן ובלחימה במחבלים בהר דב. גדודי המילואים וגדוד המרגמות של החטיבה התפרסו בגבול הלבנון, והסיירת השתלבה בלחימה ברמת הגולן. בהמשך לחמה החטיבה במלחמת ההתשה במובלעת הסורית.

בסוף המלחמה השתתפה החטיבה במבצע קינוח, כאשר המח״ט יחד עם גדוד 92, נשלחו לסייע לכוחות גולני וצנחני המילואים בסריקה וטיהור החרמון. תאג"ד 92 התמקם בחניון שעל יד הרכבל התחתון וטיפל בפצועים הרבים מהקרב של חטיבת גולני, ובמקביל שאר לוחמי הגדוד סרקו את רכס החבושית ולקחו בשבי מספר לוחמי קומנדו סורים.

בינואר 1974, בתקופת ההתשה שלאחר מלחמת יום כיפור, נהרגו ארבעה לוחמי פלוגה ג' מגדוד 32 בהפגזה סורית בסמוך לתל פארס. אנדרטה הוקמה בסמוך למקום נפילתם^[2]

מלחמת לבנון

לאחר המלחמה הפכה החטיבה לחטיבת חי"ר ושמה שונה לחטיבה 609. החטיבה אוישה על ידי לוחמים יוצאי חטיבת גולני. במלחמת לבנון הראשונה נלחמו כוחות החטיבה בגזרה המרכזית.

מלחמת לבנון השנייה

החטיבה, תחת פיקודו של אל"ם שלומי כהן^[3], לקחה חלק במלחמת לבנון השנייה^[4]. גדוד 7012 של החטיבה, עליו פיקד סא"ל רוני בן חיים, לחם ברציפות במרחב הכפרים רג'מין, שיח'ין וג'יבין במשך חמישה עשר ימים. במהלך הלחימה הרג הגדוד עשרות מחבלים, שבה שלושה מחבלי חזבאללה והשמיד אמצעי לחימה רבים^[5]. כמו כן כבש הגדוד בזמן קצר את הצומת המקשר בין הכפרים רג'מין ושיחין, שטח מפתח אוגדתי שאפשר את הכרעת הקרב במרחב. כמו כן סיפק הגדוד סיוע הומניטארי לכמה עשרות אזרחים לבנונים, ובכלל זה מתן סיוע רפואי. בעקבות הדבקות במשימה, העמידה במשימות והמוסר שהפגין הגדוד בלחימה, העניק אלוף פיקוד הצפון, גדי איזנקוט, בספטמבר 2007 לגדוד צל"ש אלוף "על שהראה דבקות במשימה וחתירה לניצחון, אחריות, דוגמה אישית, משמעת ומקצועיות^[6]". לאחר המלחמה הופיעו בתקשורת טענות של חיילי היחידה על העדר פקודות, על אימונים לא רלוונטיים, חוסר בציוד, וטענות מצד הדרג הפיקודי על מוטיבציה לקויה של החיילים. מקצת מחיילי היחידה שיצאו למסע העלו טענות על חוסר באספקה, חוסר בהכנה, ציוד לקוי, מודיעין לקוי, וכי מטרת המבצע לא הייתה ברורה. מ"פ בחטיבה תיאר את אחד מימי הלחימה במילים: "היה להם יום קשה במיוחד עם היתקלויות ופצועים וכן עם בעיות מים ומזון קשות מאוד. אני מדבר עם ערן המג"ד ומבין שיש צורך בשיירה נוספת במהירות לטובת מזון ומים נוספים, ציוד קשר וסוללות וכן מדים וציוד אישי לחיילים וכמובן סיגריות."^[7]

גדוד 8101 של החטיבה המשיך דרך הכפרים רג'מין ושיח'ין, בהם שהה גדוד 7012, למרחב ראס אל ביידה במערב. הגדוד נתקל בדרכו אל הכפר במספר מחבלים שנהרגו בקרב, וכן נפצעו מספר חיילים. הגדוד שהה במרחב במשך שבועיים, והוחלף יומיים לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף בחיילי חטיבת הצנחנים. את דרכו חזרה לגבולות הארץ ביצע הגדוד במהלך רגלי שארך פחות מלילה אחד.

מלחמת חרבות ברזל

החטיבה גויסה בשמחת תורה, ה-7 באוקטובר, לשמירה על גבול הצפון. תוך 12 שעות ראשוני הכוחות הגיעו לקו הגבול. החטיבה השתתפה בקרב ההגנה מעל לארבעה חודשים בגזרת הצפון, והסבה אבדות לאויב. במשימת ההגנה על גבול הצפון נהרג סמ"ר עומר בלווה מפגיעת נ"ט^[8].

במהלך חודש יוני גויסה החטיבה פעם נוספת לגזרת עזה ותפסה את מסדרון נצרים. ב-20 ביוני 2024 במהלך אירוע ירי פצמ"רים של חמאס משכונת זיתון בעיר עזה- לעבר ציר נצרים נהרגו שני לוחמים מהחטיבה, רס"ל במיל' סעדיה יעקב דרעי^[9]^[10] ורס"ל במיל' עומר סמדג'ה^[11]^[12], מפגיעת פצמ"ר^[13].

בתחילת אוקטובר 2024 נקראה החטיבה שוב לצפון המדינה, לצד יחידות מילואים נוספות של אוגדת הגליל (חטיבת אלון וחטיבה 8). ב-7 באוקטובר 2024 לפנות בוקר יחידות אלו נכנסו לפעילות בדרום לבנון^[14].

אתרי ההנצחה

נתניה – עין יעקב סמוך לשכונת רמת ידין (דורה). אתר ההנצחה המוכרז, הגדול והמרכזי של החטיבה, מונצחים שמם של 449 לוחמי החטיבה אשר נהרגו בלחימה בקרבות השונים. באתר הזה מתקיימים ימי הנצחה שנתיים הכוללים מפגש לוחמי החטיבה ובני משפחותיהם מזה שנים רבות. האנדרטה תוכננה על ידי אדריכל יהודה יהב. עבודת האמנות ויציקת המתכת: האמן סול בסקין, קצין בגדוד 33 וקצין ביחידה 37.
עין איילה – המשולש הקטן, "מבצע שוטר" לפתיחת כביש החוף בקטע שבין זכרון יעקב לחיפה. טיווח פגז מאחת המרגמות שהיה פגום וזנבו נשמט, נפל והתפוצץ במערך פלוגה ד' מגדוד 35 והרג 9 מחייליה. האנדרטה תוכננה על ידי אדריכל יהודה יהב. האנדרטה הוקמה ביוזמה והשתתפות במימונה של עמותת חטיבת אלכסנדרוני.
טנטורה – שימשה כנמל להברחת נשק, תחמושת ולוחמים ערבים לאזור. זקני זכרון יעקב, אשר הכירו את המוכתר בכפר ניסו למנוע את הקרב ולשכנע את התושבים להיכנע. אך קבוצה של לוחמים מוסלמים, גפירים ערבים שהגיעו לכפר והצטרפו אליהם למלחמה כפתה את המשך המאבק, דבר אשר הביא לקרב קשה זה "מבצע נמל", לנפילתם של 13 מחיילי החטיבה ולוחם אחד מחיל הים. האנדרטה תוכננה על ידי הסופר אברהם יצחק טריוואקס, אביו של בנימין טריואקס שנהרג בקרב. ההסבה לביצוע - על ידי האדריכל אשר חירם מהיחידה להנצחת החייל. האנדרטה נבנתה בכספים שנתרמו על ידי המשפחות השכולות ושופצה על ידי האדריכל יהודה יהב.
קאקון – עמק חפר – היה כפר ערבי גדול אשר שלט מבחינה טופוגרפית על האזור ולא אפשר קיום חיים נורמלים בהפגזות וירי, בין היתר על קיבוץ המעפיל ועין החורש. בקרב הכיבוש נלחמו חיילי החטיבה גם בכוח משוריין מהצבא העיראקי. כאן איבדה החטיבה 16 חיילים. האנדרטה תוכננה על ידי אדריכל יהודה יהב.
כפר סבא הערבית – פאתי כפר סבא, ערב הכרזת הקמתה של מדינת ישראל. בכיבוש כפר סבא הערבית "מבצע מדינה" נהרגו 28 חיילים. האנדרטה תוכננה על ידי אדריכל יהודה יהב. האנדרטה הוקמה בתרומת עיזבון המנוח על ידי מרגריטה וולדיסלב קרדוש לזכרו של רס"ן (מיל') יזהר-אילת קרדוש.
תל ליטוינסקי – תל השומר – בסיס ענק של הצבא הבריטי אשר עם פינויו רצו הבריטים להעבירו לידי הערבים. קרב זה זכה שהיה בסמיכות לחג הפסח, החל את "מבצע חמץ" והתרחב לכיבוש חירייה, סקיה וסלמה. בקרב זה נהרגו 8 חיילים. האנדרטה תוכננה על ידי אדריכל יהודה יהב. האנדרטה הוקמה ביוזמה והשתתפות במימונה של עמותת חטיבת אלכסנדרוני ועירית רמת גן.
ראש העין – גן לאומי מגדל צדק של רשות הטבע והגנים. בפעולה משולבת של "מבצע דני" ו"מבצע בתק" נכבשו ראש העין ומגדל צדק. יחידות מגדוד 32 שתוגברו על ידי פלוגות ב' ו - ג' מגדוד 145, לחמו נגד הצבא העיראקי. בקרבות אלו נהרגו 36 חיילים. ייזום, תכנון ומימון האנדרטה על ידי ארגון חברי "ההגנה" בפתח תקווה.
קולה – גבעת כ"ח ליד בית אריה. גדוד 33 מהחטיבה כבש את התל השולט ולאחר מכן הוחלף בכוח מגדוד 32. עקב תנאי הקרקע הקשים, לא יכול היה הכוח להתחפר כהלכה והוא הותקף על ידי כוח משוריין של הלגיון הירדני. בקרב הקשה הזה איבדה החטיבה 31 חיילים. (במקומות שונים מופיעים בכתובים 32 נופלים ואולם על האנדרטה מופיעים 31 שמות נופלים.) מימון האנדרטה על ידי הורי הנופלים. האנדרטה חודשה ושופצה על ידי האדריכל יהודה יהב.
לטרון – הקרב על לטרון "מבצע בן נון א' " היה קשה ולא צלח, אחת הסיבות לכישלון ההתקפה הייתה העובדה, שאיחרו בפתיחת ההתקפה ונכנסו לקרב באור יום ולא בחשכת הליל. השתתף בו גדוד 32 אשר איבד 54 מלוחמיו. האנדרטה תוכננה על ידי אדריכל יהודה יהב. לוח השמות עוצב על ידי האמן סול בסקין שהיה לוחם בחטיבה. האנדרטה הוקמה ביוזמה והשתתפות במימונה של עמותת חטיבת אלכסנדרוני. וכן בעזרתה הפעילה, מימונה והחזקתה של הקרן הקימת לישראל.
אנדרטת פ"ז, קריית גת – עיראק אל מנשייה – בקרב ארוך וקשה מול הבריגדה המצרית בפיקודו של סעיד טהא ביי ועבדול נאצר שהיה קצין המבצעים שלה בקרב הזה, נהרגו 87 מלוחמי "הפלוגה הדתית"- פלוגה ג' גדוד 33 של החטיבה וחיילי חטיבת אלכסנדרוני נוספים. מתכנן ומבצע: האמן סול בסקין, קצין בגדוד 33 וקצין ביחידה 37. אדריכל הנוף: מאיר פלג.
מצפה גדות - שימש כמוצב סורי שנקרא "מורתפע" ואיים במשך שנים על גדות. נכבש על ידי החטיבה ללא קרב במלחמת ששת הימים. באתר הוקמה אנדרטה ומונצחים בה חללי החטיבה במלחמת ששת הימים, יום הכיפורים ושלום הגליל.

כיום קיימים רחובות במודיעין, בפתח תקווה, בכפר סבא, בנתניה ובערים אחרות על שם היחידה.

מפקדי החטיבה

שם	תקופת כהונה	הערות
סא"ל דן אבן	1947–1948	מקים החטיבה ומפקדה הראשון
סא"ל צבי גרמן	1948	לימים מפקד חטיבת כרמלי וראש מטה פיקוד מרכז
סא"ל בן ציון פרידן	1948–1949	לימים מפקד חטיבה 8 ומייסד עמותת "אלכסנדרוני"
סא"ל בנימין צור	1949–1950
סא"ל דב ירמיה	1950	לימים מפקד בה"ד 4
סא"ל יוסף אל נחם	1950–1951
אל"ם מתתיהו דגן (קורנפלד)	1951–1952	לימים קונסול ושגריר במשרד החוץ
אל"ם יחזקאל פנט	1952–1955	לימים ראש הג"א
אל"ם נחום גולן	1955–1964	מפקד חטיבת גולני במלחמת העצמאות
אל"ם אורי ביידץ	1964–1967	לימים מפקד חטיבת הנגב
אל"ם עמנואל שקד	1967–1968	מפקד החטיבה במלחמת ששת הימים. לימים קצין חי"ר וצנחנים ראשי
אל"ם יעקב שטרן	1968–1970	לימים ראש מטה פיקוד הצפון
אל"ם אפרים חירם	1970–1971	לימים מפקד עוצבת הגליל
אל"ם צורי שגיא	1971–1973	לימים מפקד אוגדה 81
אל"ם צבי בר	1973	מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים. לימים מפקד מג״ב
אל"ם אורי שמחוני	1973–1974	לימים נספח צה״ל בארצות הברית
אל"ם מנחם עינן	1974–1975	לימים עוזר הרמטכ״ל
אל"ם אשר דר	1975–1977	מעוטר צל"ש אלוף ועיטור העוז
אל"ם פנחס קופרמן	1977	ממלא מקום
אל"ם גיורא ענבר	1977–1978
אל"ם עודד ניר	1978–1980	לימים מפקד אוגדה 85
אל"ם חגי לוי	1980–1983	לימים ראש מטה פיקוד המרכז
אל"ם יצחק ברעם	1983–1984
אל"ם אפי איתם	1984–1987	מעוטר עיטור המופת, לימים מפקד עוצבת הגליל
אל"ם גיורא ענבר	1987–1990	לימים מפקד עוצבת אתגר
אל"ם רזי יהל	1990–1992	מעוטר עיטור המופת, לימים ראש מטה פיקוד הצפון
אל"ם אהרון זיו	1992–1995	לימים נספח צה״ל ביפן
אל"ם צפריר בן זאב	1995–2000
אל"ם יריב קריגר	2000–2004
אל"ם שלומי כהן	2004–2006	מפקד החטיבה בזמן מלחמת לבנון השנייה
אל"ם אשר בן לולו	2006–2007	לימים ראש מטה פיקוד הצפון
אל"ם אורן אבמן	2007–2009	לימים מפקד עוצבת עידן
אל"ם רסאן עליאן	2009–2011	לימים מתאם פעולות הממשלה בשטחים
אל"ם דוד זיני	2011–2014	לימים מפקד הגיס המטכ"לי
אל"ם יואב ירום	2014–2017	ראש מטה חטיבת גולני במלחמת חרבות ברזל
אל"ם חזי נחמה	אוגוסט 2017 - ספטמבר 2019	מעוטר צל"ש אלוף
אל"ם ישראל פרידלר	ספטמבר 2019 - אפריל 2022	מעוטר צל"ש מפקד אוגדה, לימים מפקד חטיבת ביסלמ"ח
אל״מ רועי תימור רוסו	אפריל 2022 -אוגוסט 2022	ממלא מקום
אל"ם גיל ורנר	אוגוסט 2022 -אוגוסט 2024	מפקד החטיבה במלחמת חרבות ברזל
אל"ם משה פסל	21 באוגוסט 2024 -

לקריאה נוספת

רם אורן, "לטרון", הוצאת קשת, 2002
עֻזי קורן "אוֹר בַּזָּלוֹת", הוצאת "סער" והמחבר 1991
עֻזי קורן "גִבעוֹת דָאמוּר, שָׁם..." ,הוצאת "גוונים" 2011
אלישיב שמשי, "עוד ניצחון כזה... על רוח לחימה במלחמת לבנון השנייה", הוצאת מודן והוצאת משרד הביטחון, 2013
גל הירש, סיפור מלחמה סיפור אהבה, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2009, מסת"ב 9789654828109
מאיר פינקל, הפקת לקחים ברמה הטקטית במלחמת העצמאות - חלון לשני דפוסי ארגון צבאי, בתוך: מלחמה המעצבת הראשונה - שבעה מאמרים במלאת שבעים שנה למלחמת העצמאות, מודן, משרד הביטחון וצה"ל/המחלקה להיסטוריה, 2018, עמודים 113–150