דן אבן
לידה |
1912 גרמניה |
---|---|
פטירה |
1975 (בגיל 63 בערך) ישראל |
תאריך עלייה | 1934 |
השתייכות |
ההגנה הצבא הבריטי צבא הגנה לישראל |
תקופת הפעילות | 1934–1948 (כ־14 שנים) |
דרגה |
מייג'ור אלוף |
תפקידים בשירות | |
סגן ראש אגף התכנון ב"הגנה", מפקד חטיבת אלכסנדרוני | |
פעולות ומבצעים | |
המרד הערבי הגדול מלחמת העולם השנייה מלחמת העצמאות | |
תפקידים אזרחיים | |
בכיר בחברת החשמל, מנהל נמל התעופה בן-גוריון |
דן אבן (1912–1975) היה אלוף בצה"ל, מפקד חטיבת אלכסנדרוני ואחר כך מפקד חזית המרכז במלחמת העצמאות.
ביוגרפיה
דן אבן נולד בגרמניה בשנת 1912 כדן אפשטיין, בן לקלרה ואויגן. עלה לארץ ישראל בשנת 1934 והצטרף לקיבוץ גבעת חיים ולארגון "ההגנה". שירת כסמל במשטרת היישובים העבריים. למרות דרגתו הנמוכה היה למעשה מפקד האזור (מא"ז) ולאחר מכן סגן מפקד הגוש של עמק חפר.
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי, אך שוחרר מהשירות בדרגת רב סרן לאחר שחלה. בשובו לארץ ישראל נתמנה לסגנו של יוחנן רטנר ראש אגף התכנון של "ההגנה" (לימים אלוף בצה"ל). לאחר מכן השתחרר מן השירות והחל לעבוד בחברת החשמל בחיפה.
בקיץ 1947, בימי המאבק ולקראת ההכרעות הגורליות שעמדו בפתח, חזר לשרת במטה "ההגנה". דוד בן-גוריון, שראה באבן כאיש אמונו, רצה למנותו כרמטכ"ל "ההגנה", אך הדבר לא נסתייע.
באוקטובר 1947, בהתקרב החלטת החלוקה, סייע אבן בהקמת שלוש חטיבות של "ההגנה", מתוך שש החטיבות שהעמידה "ההגנה" לרשות צה"ל עם הכרזת העצמאות. אחת מאותן חטיבות היא חטיבת אלכסנדרוני (חטיבה 3) שהופקדה על הגנת מרכז הארץ - חזית התיכון, שכללה את אזור חדרה, עמק חפר, השרון הצפוני והדרומי וחלק מבקעת אונו. החטיבה הוקמה ב-1 בדצמבר 1947, ודן אבן היה למפקדה. עם הכרזת המדינה הפכה אלכסנדרוני לחטיבה בצה"ל.
מפקדת החטיבה ישבה במחנה בריטי לשעבר ליד נתניה שנקרא מחנה דורה על שם אשתו.
חזית המרכז הייתה קשה במיוחד; צבא ההצלה של פאוזי אל קאוקג'י והלגיון הערבי שאפו לבתר את המדינה לשניים, ולנתק בין חיפה ובין תל אביב. המקום המתאים ביותר למימוש כוונה זו היה אזור השרון, שבו הפרידה רצועה של 15 קילומטר בלבד בין קווי האויב לחוף הים. ברצועה זו ניצבה חטיבת אלכסנדרוני בפיקודו של אבן, על ארבעת גדודיה. מבצע חמץ הוא שמו של המבצע לכיבוש יפו וסביבתה במלחמת העצמאות על ידי חטיבות 'ההגנה' אלכסנדרוני, גבעתי וקרייתי. המבצע החל ב-28 באפריל 1948, עד 15 במאי 1948, אבן היה מפקד המבצע. החטיבה החזיקה מעמד מכיוון שלחמה בכנופיות בלתי סדירות ובלתי מאומנות. לאחר מועד זה הצטרף צבא עיראק לחזית המרכז. לצבא העיראקי היו שיריונים, ולחטיבת אלכסנדרוני לא היה אף נשק נ"ט. העיראקים ניסו לתקוע טריז בלב השרון, ורדיו עיראק הזדרז להודיע על כיבוש נתניה. נתניה לא נכבשה, המדינה לא בותרה לשניים במרכזה, וכביש תל אביב חיפה טוהר כולו מכוחות האויב. הכל הודות ללחימתה של חטיבת אלכסנדרוני[1]. בתחילת יוני 1948 היתה חטיבת אלכסנדרוני אמורה לתקוף את טולכרם בעת שחטיבת כרמלי תקפה את ג'נין, אך הדבר לא יצא אל הפועל. מאיר פעיל אמר שישראל בר סיפר שמצא את דן אבן משחק טניס בעת הקרב על ג'נין[2].
החטיבה נקראה גם לסייע לכוחות אחרים בקרב על לטרון ודן אבן שלח את אחד מגדודי החטיבה לקרב הקשה והעקוב מדם.
החטיבה תחת פיקודו השתתפה במבצע יובל, מבצע מדינה, קרב קאקון, מבצע נמל, מבצע דני, מבצע בתק ומבצע שוטר.
ב-20 ביוני 1948, בעת שספינת הנשק של אצ"ל, "אלטלנה", עגנה מול כפר ויתקין, חטיבת אלכסנדרוני קיבלה פקודה לעצור את פריקת הספינה, לכתר את כפר ויתקין, ולהחרים את ציוד האוניה. עם השלמת פקודת הכיתור שלח דן אבן אולטימטום מטעם משרד הביטחון למנחם בגין, ובו דרישה למסירת האונייה על תכולתה לרשות צה"ל. את התשובה נדרש בגין לתת תוך 10 דקות (על מנת שאצ"ל לא יספיק בינתיים לפרוק את הנשק מהספינה ולהכינו למתקפה). בגין לא רצה להיענות לאולטימטום הדחוק, אבן נפגע מכך והחלו חילופי-אש, שבהם מצאו את מותם שישה אנשי אצ"ל ושני חיילי צה"ל. הקרב נפסק בעקבות מגעים בין סגנו של בגין, יעקב מרידור, לבין אבן, ביוזמת חברי כפר ויתקין, מגעים שבהם נקבעה הפסקת אש, על-פיה הועבר הנשק שעל החוף לידי צה"ל, אך הספינה הפליגה לחוף תל אביב.
בעקבות פעילותו בפרשה זו הוצמדה שמירה מיוחדת עליו, על ביתו ועל בני משפחתו, עד שנרגעו הרוחות.
באוגוסט 1948. הוא התמנה למפקד החזית המזרחית והועלה לדרגת אלוף אך נאלץ לעזוב עקב מצב בריאותו. בחייו האזרחיים חזר לעבוד בחברת החשמל ומילא בה תפקיד של מנהל אדמיניסטרטיבי. בשנים 1962–1967 כיהן כמנהל נמל התעופה בן-גוריון. בסוף 1966 קיצץ שר התחבורה משה כרמל מסמכויות מנהל הנמל ובעקבות זאת התפטר אבן מתפקידו. בתחילת 1969 הגיש אבן עתירה לבג"ץ נגד שר התחבורה בדרישה למכרז פומבי על התפקיד שיאפשר לו להתמודד שוב על התפקיד[3], אולם עתירתו נדחתה[4].
דן אבן נפטר בשנת 1975 והוא בן 63 שנים, ונטמן בחלקה הצבאית של בית הקברות הישן בהרצליה.
ספר זכרונותיו
- שנות שירות, הוצאת מלוא, 1973.
קישורים חיצוניים
- דן אבן, באתר תנועת העבודה הישראלית
הערות שוליים
- ^ דן אבן, נתניה לא נכבשה, דבר, 11 באפריל 1958
- ^ הנסיגה שנשכחה, מעריב, 29 באפריל 1990
- ^ צו על תנאי נגד שר התחבורה, מעריב, 14 באפריל 1969
- ^ בית המשפט העליון מנמק דחיית פנייתו של דן אבן בעניין נמל לוד, מעריב, 17 ביולי 1969
מפקדי חטיבת אלכסנדרוני | |
---|---|
|
23345033דן אבן