רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף השפע חיים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג
הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם
הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם
הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם
לידה 10 בינואר 1905
ד' בשבט ה'תרס"ה
רודניק, אוסטרו-הונגריה
פטירה 18 ביוני 1994 (בגיל 89)
ט' בתמוז ה'תשנ"ד
קריית צאנז, נתניה, ישראל
רבותיו הרב צבי הירש הלברשטאם (אביו)
חיבוריו ראו בהמשך
בת זוג פסיה טייטלבוים, ובזיווג שני חיה נחמה אונגר
אב רבי צבי הירש הלברשטאם
אם חיה מינדל
צאצאים אחד עשר ילדיו מאשתו הראשונה נספו בשואה;
שבעה ילדים מאשתו השנייה, בהם: הרב צבי אלימלך הלברשטאם והרב שמואל דוד הלברשטאם
אדמו"ר מצאנז ה־רביעי
תרע"חתשנ"ד
לוחית זיכרון לרב יקותיאל יהודה הלברשטאם ברח' יהודה הלוי בבני ברק

רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג (מכונה ע"ש ספריו שפע חיים ודברי יציב; ד' בשבט תרס"ה - ט' בתמוז תשנ"ד) היה האדמו"ר הראשון של חסידות צאנז-קלויזנבורג, חסידות שמקורה בחסידות צאנז (מכונה: הקלויזנבורג'ר רב). עבר את השואה, ונחשב לאחד מסמלי הגבורה היהודית. עמד בראש החסידות משנת ה'תש"ו ועד לפטירתו בשנת ה'תשנ"ד. מייסד קריית צאנז בנתניה ובירושלים ובית חולים לניאדו. כיהן גם כרב וכראש ישיבה. הקים את כוללי הש"ס ואת מפעל הש"ס העולמי.

קורות חייו  

רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם הוא בנו של רבי צבי הירש הלברשטאם (ה'תרי"א - ה'תרע"ח) שהיה אב"ד רודניק, נין לרבי חיים הלברשטאם בעל ה"דברי חיים" מצאנז מצד אביו ובן נינתו של רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב (ה"בני יששכר"). עוד בילדותו נודע כעילוי ובגיל 13 נבחן על הש"ס כולו. כעבור חצי שנה התייתם מאביו. באותה שנה הוסמך להוראה בידי רבי מאיר אריק ואחרים[1]. בבחרותו למד בעיקר אצל "הרב מדוקלא", רבי דוד צבי (טעבלי) זעהמאן מחבר הספרים "קב זהב" ו"מנחת סולת". רבו זה הסמיכו להוראה. בנוסף למד אצל רבי איציקל, ראש ישיבה בקליינווארדיין, אצל רבי משה צבי לנדא ששימש כמו"צ בעיר[2], ואצל רבי משה חיים סג"ל ליטש רוזנבוים מחבר הספר לחם רב השלם. בהמשך נסע לפולין ללמוד אצל רבנים נוספים, בהם רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה, הגרי"ז סולובייצ'יק ועוד.

נסע לחצרותיהם של אדמו"רי בית צאנז, בפרט לרבי חנה מקאלשיץ, רבי שלום אליעזר מרצפערט ורבי ישעיה מטשחויב, וכן נסע לחצרות אדמו"רים אחרים בפולין, גליציה והונגריה. שהה תקופה בחצרו של האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי, בעל "אמרי אמת".

האדמו"ר בצעירותו

התחתן עם קרובת משפחתו פסיה טייטלבוים, בתו של האדמו"ר מסיגט רבי חיים צבי טייטלבוים. ממנה נולדו לו אחד-עשר ילדים: חנניה יום טוב ליפא, חיים צבי, סימא ברכה, חנה, ברוך, רויזא בלומה, מאיר משולם, רחל פייגא, משה, אסתר ורייצא. בגיל 21 נתמנה לרב "הקהילה הספרדית" בקלויזנבורג ועמד שם בראשות הישיבה. קהילה זו הורכבה מחסידי העיר, בעיקר חסידי סיגט, שהתפלגו מהקהילה האורתודוקסית. מכיוון שעל פי החוק לא התאפשר לקיים שתי קהילות זהות בעיר אחת, קראו לעצמם "הקהילה הספרדית", ע"ש נוסח ספרד בו התפללו.

בתקופת השואה

לאחר פלישת גרמניה להונגריה בכ"ד אדר ה'תש"ד גויס לשירות העבודה ושהה במחנה בפרוינבאך, בעוד אשתו וילדיו נותרו בגטו קלויזנבורג. הוא שהה שם בתנאים נוחים למדי והתאפשר לו לא לעבוד תמורת שוחד, אך באוקטובר הביאה הפיכת צלב החץ לגירושו עם משפחתו לאושוויץ. אשתו ואחד-עשר ילדיו נספו.

נודע בדביקותו באמונה ובקיום המצוות במהלך השואה.

בכל מהלך השואה נמנע מאכילת מאכלים לא כשרים, כפי שסיפר האדמו"ר בעצמו[3], ולפי עדויות רבות מעדי ראייה[4]. הרב מיכאל יונגרמן ששהה עימו במילדורף מספר, כי בצאת האדמו"ר לעבודה בשבת היה קושר מטפחתו לצוארו, בכדי להימנע מאיסור הוצאה[5]. האדמו"ר סירב להתגלח בתער, ובשל כך ספג מכות והתעללויות רבות[6][דרושה הבהרה].

מאושוויץ נשלח יחד עם קבוצת עובדי כפייה לפנות את הריסות גטו ורשה. האדמו"ר הסתיר ברשותו תפילין, ובכל יום לפני העבודה עמדו יהודים בתור בכדי להניחם[7]. האדמו"ר ארגן לעיתים מניין תפילה באמצע העבודה, תוך סכנה ממשית[8]. מספר ר' אברהם יהודה קיש, ששמע מפיו "דבר תורה" על הפסוק "זאת חוקת התורה" בעת רעווא דרעווין, פרשת חוקת תש"ד. דבר התורה התפרסם לאחר השואה[9]. אהרן יהושע נוסנצוויג מעיד כיצד במהלך סלקציה, שמע את האדמו"ר עומד ומתפלל בלחש תפילת אבינו מלכינו, כאשר היהודים סביבו מצטרפים לתפילתו[10].

בח' אב תש"ד, יצא בצעדת המוות מורשה לדכאו, כאשר קרוב ל-120 קילומטר עשו רגלית. מדכאו נלקח למילדורף, אגף ה"וואלד לאגער" מס' 6, שם שהה 8 חדשים. וכך מספר אדם חילוני ששהה במחנה:

"דמות מופלאה במילדורף היה האדמו"ר מקלויזנבורג... בשום פנים ואופן לא רצה לטעום מן המרק ולאכול את פרוסת הנקניק שחילקו... רבים במחנה התרעמו עליו בגלל סיגופיו, "פוילע שטיק" קראו להתנהגותו... אחרים אפי' חשדו בו שהוא משחק כזו מן הצגה... והיו גם בתוכנו אנשים שגידפו אותו, כעסו עליו, וניסו "לחנכו" ממש במכות... אבל אני ראיתי, ליתר דיוק הרגשתי, שהאדם הזה כוונתו רצינית ממש. איננו מחופש, איננו צבוע, אלא שבאמת הוא מוכן אף לגווע מרעב ולא להתגעל במאכלי טריפה"[11].

האדמו"ר דאג אפי' ללחם משנה בשבת. הנוהל לחלוקת המזון מדי ערב היה חלוקת כיכר לחם לכל שישה אסירים. האדמו"ר היה מחפש חמישה מתנדבים, שמוכנים לרעוב החל מיום חמישי בכדי לבצוע בליל שבת על לחם משנה. אולם כשראה פעם על אחד המתנדבים סימני חולשה, זירז אותו לאכול מיד ולא לשמור לו לחם משנה[12]. אהרן פירסט מספר כיצד באמצע הלילה העיר האדמו"ר אותו וכמה אסירים נוספים: "ראיתי עכשיו את הירח, בואו ונצא לקידוש לבנה". הם יצאו תוך סכנת חיים החוצה, וכשסיימו לא ויתר האדמו"ר על ריקוד "טובים מאורות"[13].

דוד גרינצוויג ואהרן בארון מספרים על תפילת ראש השנה תש"ה במילדורף. התפילה אורגנה בשני הימים בצריף נטוש במחנה, כאשר האדמו"ר ניגש כחזן, ומשה אליעזר איינהורן ניצב בעמדת תצפית (ביום ב'). אחיו משה טוביה גרינצוויג ששהה בבלוק של האדמו"ר, מספר כי לאחמ"כ ערך האדמו"ר קידוש בהתרגשות על לחם[14]. אהרן לידא מוסיף בעדותו, כי לבקשת האדמו"ר השיג תפוח עץ, בכדי שיוכל לברך שהחיינו. לאחמ"כ חילק האדמו"ר לחולים את התפוח בשלימותו[15].

גם ביום הכיפורים התפלל האדמו"ר בציבור[16]. לאחר התפילה התקבצו בצריפו של האדמו"ר קבוצת יהודים, והוא דרש לפניהם דברי תורה וחיזוק. מספר על כך יעקב אליעזר דירנפלד:

"הדרשה היתה כלילת חידוש ופלא... באוירת מילדורף אנשים איבדו מזמן את המחשבה והדעת, אם לא את שפיות הדעת... כל המחשבות חגו על ציר הכאבים והסבל, איך אפשר להקטין את עוצמת הכאבים או להשיג קצת אוכל... והנה לפתע שומעים את הרבי מדבר על עניינים רוחניים, על יהודי ואלוקיו, כי ביום הזה יכפר עליכם..."[17].

ביום שמיני עצרת קיבל האדמו"ר עונש על אי התייצבות במסדר – 25 מלקות כפולות, משני אנשי אס אס, לאחריהם נלקח לצריף החולים. כאשר חזרו האסירים בסיום היום, ראו את האדמו"ר עורך הקפות סביב שרפרף, כשהוא מחזיק בידיו מספר דפי ספר משניות קרועים[18].

לפני חג הפסח, בכדי שלא ייאלצו לאכול חמץ, החביאו האסירים במקומות מסתור תפוחי אדמה. אולם תפוחי האדמה נחשפו במהלך ביקורת יסודית שערכו אנשי האס אס. אך בי"ג ניסן, יום אחד בלבד לפני חג הפסח, נשלחה קבוצת אסירים לעבודה מחוץ למחנה – עזרה לאיכרי הסביבה בפתיחת מצבורי תפוחי אדמה. הודות לכך הצליחו להבריח תפוחי אדמה[19]. גם למצות הצליחו לדאוג, כאשר מספר ימים לפני החג הפציצו בעלות הברית את תחנת הרכבת הסמוכה. קבוצה של 12 יהודים נשלחה לפינוי ההריסות, ואלו מצאו בין ההריסות מטען של חיטה אשר הוברח בחלקו לתוך המחנה. החיטים נטחנו ע"י אבנים קטנות, מערוך עץ הוברח ממטבח המחנה, ובאחד הלילות לאחר שהועמד שומר, נאפו המצות[20]. תפילת יו"ט וליל הסדר נערכו בצריפו של הרב מאיר הרשקוביץ. ביום הראשון התפלל וערך את הסדר האדמו"ר מקלויזבורג, בעוד ביום השני היה זה האדמו"ר מוישאווא. השתתפו בסדר כ-15 אסירים, ביניהם רבי יהודה גוטליב אב"ד מישקולץ, ורבי אהרן טייטלבוים אב"ד ניר-באטור[21]. אברהם אידלס מספר כי יהודי הגיש לאדמו"ר תפוח אדמה אפוי, אך האדמו"ר סירב לאכלו כיוון שבושל בכלי שאינו מוגעל לפסח[22]. יעקב קאהן שהיה בן 16, מספר כי הוא וחבירו החליטו שלא לאכול חמץ במהלך כל ימי הפסח. ביום האחרון הגיעו לאפיסת כוחות וכמעט שנשברו, אך האדמו"ר עודדם ואמר "מבטיחני לכם שלא תמותו"[23].

בי"ז אייר תש"ה, תוך כדי הובלת יושבי המחנה ברכבת, שוחררו ע"י חיילי הצבא האמריקאי. יעקב יצחק ברמינקה שהה עם האדמו"ר באותו קרון בעת השחרור. הוא מספר, כי עוד בהיותו בקרון פנה האדמו"ר אל קצין אמריקאי שנכנס, ולאחר שהודה לו ביקש לדאוג לאוכל כשר[24].

אחר השחרור

אחר השחרור שהה האדמו"ר במחנה העקורים פלדפינג שבגרמניה. האדמו"ר ארגן מעין חברה קדישא לקבורת הגוויות הרבות, ובראשה מינה את הגה"צ רבי יחזקאל רוטנר. בפלדפינג פתח בתנאים ארעיים מטבח כשר, אותו ניהלו ברוך גאנז ויחזקאל סאמט, ושסיפק אוכל כשר גם לבית החולים. כבר בשבת הראשונה לאחר השחרור ארגן האדמו"ר מניין תפילה, בין העוזרים לאדמו"ר נמנה רבי משה וייס אביהם של הרבנים (הרב דב, הרב אשר, הרב חיים, הרב יהונתן בנימין, עוד) לבית וייס ולימים מחותנו של האדמו"ר

אביי ורבא גורשו מוורשה, והגיעו לפלדפינג עם היהודים"... כשנכנסנו לאולם הישיבה, עמדתי סמור למקומי תוהה ומשתומם; הנה, אותה ישיבה ממש, החיה בזכרוני מימי נעורי. הנה, לא נשתנה ולא כלום. יאמר לי אדם: כלום היתה מלחמת עולם? כלום היה גטו באמת? עומד אני ואיני יודע על מה לתמוה תחילה. האשתומם למראה אותם השולחנות הארוכים שבישיבה שלי לפנים, או עלי להשתומם למשמע אותו הניגון, המתנדנד, המתנענע, העולה ויורד? כלום נמצא אני בפרנוואלד, במחנה עקורים על אדמה ארורה, או בסלבודקה מאז?...

הרב ד"ר יצחק לוין, "מארגען ז'ורנאל", ה' בטבת תש"ו (19.12.45). בתוך "בסתר רעם", פרבשטיין אסתר, ירושלים, תשס"ב, עמ' 528-527

האדמו"ר והקבוצה שהתקבצה סביבו, עברה למחנה הפליטים פרנוואלד. החל בהקמת מוסדות תורה וחינוך בשם "שארית הפליטה" במחנות העקורים. ב-ה'תש"ו הגיע לארצות הברית לגייס כספים לעזרה לניצולי השואה והקים במקסיקו ובניו יורק מוסדות תורה שיועדו לניצולי השואה שהיגרו לארצות הברית. כך גם פתח בישראל תלמודי תורה בשם "שארית הפליטה" בצפת, באר שבע, כפר אז"ר וכפר הניצחון. הוא פתח ישיבה בויליאמסבורג ועמד בראשה, וכן ישיבה במונטריאול בראשה העמיד את הרב שמואל אונסדורפר, לימים מחותנו.

הקים משפחה חדשה עם חיה נחמה (נפטרה בי' בניסן תש"פ) , בתו של רבי שמואל דוד אונגר - אב"ד נייטרא, ונולדו להם שבעה ילדים.

עסק רבות בזיכרון השואה וקהילות אירופה שנחרבו. לאחר השואה הוא גילה יחס מתון כלפי מדינת ישראל, בשונה מהשקפתו לפניה, ובשונה מהשקפת דודו (בזיווג ראשון) רבי יואל טייטלבוים. על רקע זה נוצרו ביניהם חיכוכים.

ב-ה'תשט"ו ביקר לראשונה בארץ ישראל והחליט להקים את הקריה החסידית קריית צאנז בנתניה. ייסד את חסידות צאנז-קלויזנבורג, מוסדות חינוך וישיבה גדולה שעמד בראשותה, בשנת ה'תשל"ט ייסד את כוללי הש"ס ללימוד וידיעת כל הש"ס בלימוד ברמה גבוהה של 70 דף בחודש, כמו כן הקים את  מפעל הש"ס. הוא ייסד גם את בית חולים לניאדו בנתניה בעקבות נדר שנדר בתקופת השואה, שאם יינצל מהתופת יפעל תמיד להציל יהודים[25]. בית החולים משמש את תושבי נתניה והסביבה. בשנת תשכ"ג פתח ישיבה בנתניה לספרדים שנקראה ישיבת מהרש"ד והעמיד בראשותה את הרב יעקב בן שושן, שהתקיימה במשך 10 שנים.

בשנת תשל"ב בעקבות רדיפה מצד השלטונות בישראל על שומרי תורה ומצוות חזר לארצות הברית והתגורר ביוניון סיטי, עזיבתו של האדמו"ר עוררה הדים רבים בתקשורת ובציבוריות הישראלית, בין השאר קיבל האדמו"ר מכתבים מראשי המדינה בבקשה שיחזור בו מהחלטתו לעזוב את המדינה. בשנת תשמ"ז עלה שוב לארה"ק והתגורר בה עד הסתלקותו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא ראש ישיבת מרכז הרב בשיחה עם האדמו"ר מצאנז
עם האדמו"ר מצ'רנוביל רבי משולם זוסיא טברסקי
האדמו"ר עם חסידיו ביציאה מביתו של רבי אלעזר מנחם מן שך
קבר האדמו"ר מצאנז בנתניה (על פי הוראתו בצוואתו לא נכתבו על המצבה תוארי כבוד)

נפטר בליל שבת פרשת חוקת ט' בתמוז תשנ"ד, הלווייתו התקיימה בנתניה ביום ראשון י' בתמוז והשתתפו בה למעלה ממאה אלף איש, נקבר בחלקת צאנז בבית הקברות בנתניה,

את מקום האדמו"רות תפסו בניו המשמשים שניהם כאדמו"רים (אחד בישראל והשני בארצות הברית), ואחד מחתניו בארצות הברית.

משנתו

תורה

הוא עמד בראשות הישיבות בארצות הברית ובהמשך בישראל. מדי שבוע הוא מסר 3 שיעורים על לימודי הגמרא, 3 שיעורים ביורה דעה ושיעור לקבוצת בחורים בחושן משפט. הוא דיבר רבות על השאיפה לדעת את כל הש"ס, ואמר שעיקר החסידות היא ללמוד גמרא, ובתקופות מסוימות אף סירב שהבחורים ישתתפו בטיש. הוא לקח כחתנים לבנותיו את הבחורים ה"עילויים" מהישיבה, אף שלא היו בעלי ייחוס. הוא כתב תשובות רבות בארבעת חלקי השולחן ערוך אשר לימים יצאו בספרי "שו"ת דברי יציב".

הרב הלברשטאם יזם שני מפעלים לעידוד לימוד זה: מפעל הש"ס העולמי וכוללי הש"ס שבהם הנהיג תוכנית של עשר שנות לימוד. הוא הטיף ללימוד בקיאות. הוא דרש למקד את הלימוד בצמידות לטקסט ויצא נגד ההפשטה וההמשגה בעולם הישיבות הליטאי. הוא ייעץ ללומדים לשמור את הקושיות שלהם לעתיד וטען שאלו יתבררו מאליהן מתוך המשך הלימוד.

הוא נהג למסור שיעור חומש עם פירוש רש"י מדי ליל שישי. השיעור החל בפרשנות הפסוקים ועבר לנושאי חסידות, השקפה ואקטואליה. שיעור זה משך אליו שומעים רבים.

בטיש בליל שבת ובהזדמנויות נוספות הוא נהג למסור פלפול למדני ארוך, כמנהג אדמו"רי גליציה.

תפילה

רבי יקותיאל יהודה נהג להתפלל בשעות מאוחרות. תפילותיו נמשכו שעות ארוכות, בבכיות ובהתלהבות. לעיתים נהג לחזור על קטעים מהתפילה מספר פעמים ואף תרגם מילים ליידיש או הוסיף מילים ביידיש (כמו "טאטע" - אבא).

ארץ ישראל

האדמו"ר מקלויזנבורג סבר כי מקומו של יהודי בארץ ישראל ששם המצב הרוחני טוב הרבה יותר מאשר בחו"ל[26]. היו שמתחו עליו ביקורת בשל יחסו החיובי לבניין הארץ, אך הוא אמר שהוא קיבל מסר מהחזון איש והרב מבריסק שהוא כיוון לדעתם בתוכניותיו[27].

"כמה מגוחך לטעון כי צועד אני כעת בעקבות הרבנים הציונים, שהיו אנשי ריבי. אני צועד בדרך תלמידי הבעל שם טוב והגר"א, ולמעלה בקודש בדרכי ראשונים כמלאכים הרמב"ם והרמב"ן, שעלו לחונן את עפר ארצינו ולקומם את הריסותיה, בהם תמכתי יסדותיי. אינני חרד מפני שלטון החילונים, כי כל זה בר חלוף, ופתאום יבוא האדון להיכלו ועתידים הם לחזור בתשובה שלמה וילמדו בינה".

רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם. מפיהם, עמוד 380

לאדמו"ר היתה גישה ייחודית באשר להתיישבות החרדים לאחר קום המדינה: במקום שנצעק ונגדף על מעשיהם של 'החופשיים' (כפי שכינו את החילונים אז) על חילולי שבת וכו', "וכי לא מוטב שנתחלף בתפקידים, שאני אבנה את ארץ ישראל והם החילוניים יהיו אלה שיגדפו אותי?! גמרתי אומר: לא עוד!" כלשונו[28]. ברוח זו בנה הרבי את בית החולים לניאדו ואף סבר שעל החרדים להקים שדה תעופה וחברות לספנות ולתחבורה [29]

חיבוריו

  • שפע חיים - סדרת ספרים
    • על חודש תשרי - שני כרכים (תש"מ ותשמ"ב)
    • מכתבי תורה - ששה כרכים (במהדורה החדשה - שלשה כרכים)
    • סליחות - שיחות שנאמרו לפני אמירת הסליחות
    • ליקוטי דברי תורה - כ"ד כרכים - והוא קובץ גיליונות של דברי תורה (כולל שיעורי חומש רש"י, דרושים, וד"ת בסעודות שבת, ד"ת בסעודה שלישית ועוד) שמופצים בכל שבוע.
    • נישואין
    • על חנוכה - שני כרכים (של שנתיים)
    • על ימי שובבי"ם
    • על ברכת המזון
    • זמירות לשבת קודש
    • שיעורי חומש רש"י דשנת תשל"ט, תש"מ, תשמ"ב, תשמ"ג ותשמ"ד.
    • דרשות רעוא-דרעווין (סעודה שלשית) חמשה כרכים על חומש בראשית, שמות וויקרא עד אמצעו.
    • חידושים ופלפולים ב"כ על חנוכה, ירח האיתנים, פסח, שבועות
  • עץ חיים על ט"ו בשבט
  • יציב פתגם - תמצית פלפולים חמשה כרכים על התורה וארבעה על המועדים.
  • דברי יציב - שו"ת, שבעה כרכים
  • אוצרות דברי יציב - על הש"ס (שלשה כרכים: ברכות, שבת ועירובין-פסחים)
  • אמרי יציב - שיעורים שמסר לבנות בי"ס "בית חנה"
  • שפע טהרה - על הלכות נדה
  • מנחת יהודה וירושלים - שיחות
  • ישראל סבא - לקט עלונים שקובצו בספר
  • חוברות דברי תורה.
  • חוברות באוצר החיים.
  • דרך חיים - שיעורים שערך לבנות בי"ס "בית חנה" על דרך החסידות בכלל ודרך צדיקים בפרט (ונמסרו על ידי בתו)
  • הליכות חיים - חמשה כרכים - הלכות והליכות ליום יום ושבת מועדי השנה.
  • אות יציב – על הלכות סת"ם מיוסד על הספר קסת הסופר, ביתר עילית ה'תש"ע
  • בית יציב – על הלכות מזוזה, דירה חדשה, וספר תורה, ביתר עילית ה'תש"ע
  • שפע קודש-פסקי דינים, מנהגים והלכות על קריאת השם, ברית מילה ופדיון הבן, תפילין, בן חמש למקרא, ב"כ ליקוטי תורות שנשא בברית מילה ופדיון הבן מסודרים לפי כל פרשיות השנה ומועדיה.

משפחתו

בניו

חתניו

מתלמידיו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, חלק ב', עמ' 499
  2. ^ ראו: הרב מו"ה משה צבי לאנדוי, בשם הגדולים מארץ הגר-חלק א, מערכת מ, עמוד 38, אות רצא
  3. ^ בשיעור חומש ורש"י פרשת שלח תשל"ט, וגם: פרשת ראה תשמ"ד.
  4. ^ עדויות אליהו יעקב שטיינמץ ואליעזר דירנפלד. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז. עמ' קפ"א, רכ"א
  5. ^ זכרון מיכאל, זכרון יעקב תשמ"ט, עמ' תקפ"א.
  6. ^ עדות משה אליעזר איינהורן. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' ר"כ
  7. ^ עדויות משה אליעזר איינהורן, אהרן יהושע נוסנצוויג, מנחם מנדל וידר ואליהו יעקב שטיינמץ. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' קע"ט-קפ"א.
  8. ^ עדות יעקב קאהן. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' ק"פ
  9. ^ אהרן יהושע קלוגר, הליכות חיים – שבת קודש, נתניה תשס"ט, עמ' רכ"ג. דבר התורה: בפסוק נכתב "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר". ומקשים רבים, שהיה אמור להיכתב "זאת חוקת הפרה". תירץ האדמו"ר שחבוי כאן רמז – 3 סגולות לזכירת הלימוד: שיחזור על פרקו 101 פעמים, וכמאמר חז"ל "אינו דומה שונה פרקו וכו'"; שיצייר מול עיניו שם הוי"ה בעת הלימוד; ושילמד בפה ובקול. וכך מתבאר הפסוק: זאת – ר"ת זכור אל תשכח – חוקת התורה, אשר צוה - בגימטריא 101, ה' – צייר שם הוי"ה מול עיניך, 'לאמור – למד בפה ובקול ולא במחשבה.
  10. ^ עדות אהרן יהושע נוסנצוויג. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' קצ"א
  11. ^ ק. חרמץ, קאשמארן, ברזיל תשל"ה, עמ' 224. מצוטט מתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רכ"א.
    מאמר של ק. חרמץ בבטאון דאס אידיש ווארט, עמ' 13, לצפייה ישירה, באתר היברובוקס.
  12. ^ עדות משה טוביה גרינצוויג. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רכ"ד
  13. ^ עדות אהרן פירסט, בתוך: בטאון "צאנז", ניסן תשנ"ז, עמ' 32.
  14. ^ עדויות דוד ומשה טוביה גרינצוויג ואהרן בארון. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' ר"ל-רל"ב
  15. ^ ספר סאסנאוויץ ח"ב, עמ' 208. מצוטט מתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רל"א
  16. ^ ק. חרמץ, קאשמארן, ברזיל תשל"ה, עמ' 225. מצוטט מתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רל"ב
  17. ^ עדות יעקב אליעזר דירנפלד. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רל"ג
  18. ^ עדות יעקב קאהן. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רל"ו
  19. ^ עדות הרב משה וויס. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רל"ח
  20. ^ עדויות הרב משה וויס והרב חיים יהודה מאיר הגר (האדמו"ר מוישאווא בעל ה"זכר חיים"). בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רל"ח-רמ"א. אהרן פירסט ששכב בצריף החולים מעיד כי האדמו"ר הגיע אליו והביא לו מצה. בתוך: בטאון "צאנז", ניסן תשנ"ז, עמ' 30
  21. ^ עדות הרב חיים יהודה מאיר הגר (האדמו"ר מוישאווא בעל ה"זכר חיים"). בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רמ"ב
  22. ^ עדות אברהם אידלס. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רמ"ג
  23. ^ עדות יעקב קאהן. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רמ"ג
  24. ^ עדות יעקב יצחק ברמינקה. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רמ"ט
  25. ^ האדמו"ר יקותיאל יהודה הלברשטאם מספר למה בחר להקים את בי"ח לניאדו, באתר צופר
  26. ^ מפיהם עמ' 372
  27. ^ מפיהם עמ' 379
  28. ^ ביטאון צאנז גליון קנה עמ' 11
  29. ^ גליון דבר התורה, תשכ"ב, עמ' 12


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0