רבי אלעזר בירבי קליר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף הקליר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי אלעזר בירבי קליר (גם קיליר), או רבי אלעזר הקליר היה פייטן ארץ ישראלי מחשובי הפייטנים הקלאסיים. זמנו המדוייק אינו ידוע; יש המתארכים את זמנו לתקופת התנאים, ואחרים מאחרים עד לסוף התקופה הביזנטית ושנותיו הראשונות של השלטון המוסלמי בארץ ישראל. חיבר פיוטים רבים, שחלקם נכנסו למחזורי התפילה של יהודי אשכנז, צרפת, איטליה ורומניא, ורבים נוספים נמצאו בגניזה הקהירית.

ביוגרפיה

מוצאו ותקופתו של הקליר אינם ידועים בוודאות מתוך המקורות, והם שנויים במחלוקת. יש מן הראשונים שסברו שהוא מתקופת התנאים, וזיהו אותו עם התנא רבי אלעזר ברבי שמעון, שעליו נאמר במדרש[1] כי היה דרשן ופייטן[2]. (לגרסה אחרת, המדרש עוסק ברבי אלעזר בן ערך, ובהתאם לה יש שזיהו את הקליר עמו[3]). גם המצטטים סברה זו רואים בה כאחת האפשרויות, ומוסיפים אפשרות נוספת שהוא חי לאחר חיתום התלמוד הירושלמי, וכן עולה מדברי כמה ראשונים שזמנו היה בתקופת הגאונים[4].

חכמי המקובלים סברו גם הם כי הקליר הוא רבי אלעזר ברבי שמעון, כמו שמביא רבי חיים ויטאל בספרו שער הכוונות בשם רבו האר"י: "שמעתי בשם מורי ז"ל, כי הקליר שסדר קרוב"ץ במחזור האשכנזים הוא רבי אלעזר בר' שמעון", אך הוסיף הסתייגות "אבל אני לא שמעתי ממורי"[5]. בתקופת ההשכלה נטו לאחר את זמנו, וסברו שהוא בן המאה ה-10 או ה-11 באיטליה, והיו מהם שאף זיהו את מקום מגוריו עם קליארי (Cagliari).

עם גילוי גניזת קהיר, ובהּ אוסף גדול של פיוטיו, סבורים החוקרים שזמנו מאוחר מתיארוך הראשונים. במערבית לראש השנה שחל להיות בשבת חתם בברכת גאולה כחתימה הבבלית 'גאל ישראל' (במקום נוסח ארץ ישראל לחתום 'צור ישראל וגואלו'), מה שמוכיח לכאורה שזמנו מאוחר.[6] במקומו של הקליר ייתכן שכבר נהגו בשני ימים של ראש השנה[7] (במקום המנהג המוקדם יותר לחוג את ראש השנה רק ביום אחד[8]). וכנראה נהגו לסיים מחזור קריאת התורה מדי שנה (במקום המחזור התלת-שנתי הארץ ישראלי)[9].

בפיוטיו יש אזכורים רבים לשלטון הנוצרי בארץ ישראל, ומכך, נוסף לבחינת סגנון פיוטיו, מסיקים שחי במאה ה-6 או בראשית המאה ה-7, בסוף התקופה הביזנטית. בעבר רווחה הדעה כי חי טרם הכיבוש הערבי בשנת 638 לספירה, והמוסכמה הייתה כי אין זכר לערבים בפיוטיו, אך עם השנים נמצאו בפיוטיו אזכורים מועטים לערבים[10], ועל פי אזכורים אלו, נראה שבסוף ימיו ראה את הכיבוש הערבי[11]. אם כן, ניתן לתארך את תקופתו על פי זה למחצית הראשונה של המאה השביעית, ואולי סוף המאה השישית.

עזרא פליישר הצביע על פיוט לט' באב של הקליר, שלדעתו מתייחס למרד הרקליוס ולפיכך נכתב בין השנים 629 ל-634[12], מכאן הוא הביא ראיה סופית, לדעתו, שהקליר פעל במחצית הראשונה של המאה השביעית. חוקרים אחרים חלקו על פרשנותו לסילוק זה וממילא לראיה שהובאה ממנו[13].

בחלק מפיוטיו חתם בראשי השורות (אקרוסטיכון) בשם עירו "קריית ספר", עיר לא מוכרת, שעל פי סברה אחת היא טבריה, שהייתה מרכז לחכמים ולסופרים עד לכיבוש הערבי. לא ידוע על מקום מגוריו אחרי כן.

מקור שמו

משמעות השם קליר אינו ברור (לעיתים מופיע גם קלר וקיליר). על פי רבי נתן בעל 'הערוך', מקור השם במילה היוונית, κολλύρα[14] שפירושהּ עוגה, וזאת מפני שחכמתו של ר' אלעזר באה לו מעוגה שאכל ושהיה בתוכה קמע[15]. שד"ל הציע שייתכן שמקורו בהיפוך אותיות של השם הביזנטי קיריל, ויש לקראו קיליר[16].

יש הסבורים שמקור שמו הוא במונח קלירוס (יוונית: κλήρος, זכר יחיד), מונח כנסייתי מוקדם המציין איש ממסד כנסייתי לעומת נוצרים רגילים[17]. ייתכן שמילה זו שימשה גם לגבי אנשי דתות אחרות כמו רבנים. תופעה דומה נצפתה גם בשפות אחרות; כך למשל, שם המשפחה היהודי הנפוץ "קפלן" בא מן המונח לאיש דת באיטלקית.

יצירותיו הפיוטיות

הקליר חיבר מאות פיוטים שונים:

עובדה בולטת בפיוטי הקליר היא חסרונם של היוצרות (קטעי פיוט לברכות קריאת שמע) מיצירתו. במנהגי אירופה יוחסו לו היוצר ליום ראשון של ראש השנה[18], שני היוצרות של יום ראשון של סוכות[19], היוצר לשמיני עצרת, והיוצרות לשבתות ארבע פרשיות, אך כל היוצרות הללו אינם כתובים בסגנונו ואינם חתומים בשמו, ולכן ייחוסם מוטל בספק. בגניזת קהיר נמצא מחזור גדול הכולל פיוטים לכל השנה עם החתימה "אלעזר ברבי קילר", אך הוכח שמדובר בפייטן אחר ומאוחר בהרבה[20]. אכן נמצאו בגניזה מעט חלקי יוצר המיוחסים אליו ברמה גבוהה של ודאות, אך מדובר בחומר מועט למדי.
עם זאת, שולמית אליצור מצאה בכתבי יד שרידים של שלוש מערכות יוצר שונות של הקליר המיועדות כולן לחג השבועות, והסיקה מכך שככל הנראה כתב גם הרבה יוצרות שלא הגיעו לידינו למועדים נוספים. יוצרות אלו לא שרדו בגניזה הקהירית כנראה משום שפייטנים מאוחרים יותר הרבו לכתוב יוצרות, שדחקו את המערכות הקדומות יותר. גם חלק מיוצרות אלה לא חתומים בשמו במפורש, ולכן ייתכן שחבר מערכות נוספות (כמו גם המערכות שיוחסו לו באירופה) אך לא חתם בהן את שמו ולכן ייחוסם אליו נעלם[21].

פיוטיו של הקליר שימשו יסוד לדורות של פייטנים שבאו אחריו. לעומת הסגנון השירי שלפני תקופת הקליר, בפיוטיו של הקליר וממשיכיו כבר קיימת חריזה משוכללת יחסית, השורות בנויות במשקל תיבות (אם כי חופשי למדי), ומבנה השיר עשוי לפי כללים ברורים בשורות, בבתים ובפרקי הפיוט השונים. משתכלל גם השימוש באקרוסטיכון ונוספת חתימת הפייטן בראשי הבתים. נעשה גם שימוש רב בכינויים במקום בשמם המפורש של אישים ומקומות ("אזרח" במקום אברהם, "נעקד" במקום יצחק), לרוב על סמך המדרש. ההיזקקות לאמצעי סגנון אלה מלוּוה בהתעשרות ובהתעצבות של לשון השיר, הן בצורות דקדוקיות והן באוצר מילים חדש. שפת השיר ברובה לקוחה מלשון המקרא, אולם ניכרים בה גם יסודות מלשון חז"ל, ובמידה פחותה גם השפעה של ארמית ויוונית, השפות שדוברו באותה תקופה בארץ ישראל. בין מאפייני שפת הפיוט הקלירי:

  • מעבר של פעלים בזמן עבר מכל הגזרות אל גזרת ע"ו: סָע במקום נָסַע, עָשׂ במקום עָשָׂה, בָּט במקום הִבִּיט ועוד רבים
  • החלפה חופשית של בניינים ומשקלים: עִבֵּר במקום העביר, רֶדֶם במקום תרדמה; יש נטייה להשתמש הרבה במשקלים הסגוליים
  • גזירת שמות מפעלים ופעלים משמות: הִמְגִיד ממֶגֶד, עֶתֶר מהֶעְתִּיר
  • צורות מקוצרות והפיכת לשון נקבה ללשון זכר: מַעַשׂ במקום מעשה, תַחַן במקום תחינה
  • הצמדת אותיות שימוש לפעלים וקיצור הפעלים: כחז במקום כאשר חזה
  • שימוש רב בכינויים כרמז לדמויות, במקום שמותיהם: נעקד כרמז ליצחק אבינו, אומן כרמז למרדכי היהודי

כדוגמה לסגנונו של הקליר מביאים פעמים רבות את פיוטו לפורים "אץ קוצץ", המסמל את החידתיות והמורכבות של לשונו[22]:

אָץ קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ / קְצוּצַי לְקַצֵּץ
בְּדִבּוּר מְפוֹצֵץ / רְצוּצַי לְרַצֵּץ
לֵץ בְּבוֹא לְלוֹצֵץ / פֻּלַּץ וְנִתְלוֹצֵץ
כְּעָץ מְחַצְּצִים לְחַצֵּץ / כְּנֵץ עַל צִפּוֹר לְנַצֵּץ

ביקורת והערכה

סגנונו עורר ביקורת רבה בתקופות שלאחריו. בתור הזהב של יהדות ספרד נחשבו רבים ממאפייני הסגנון הקלירי פסולים לשירה איכותית. ר' אברהם אבן עזרא סיכם את ביקורתו בפירושו על הפסוק "על כן יהיו דבריך מעטים" (קהלת, ה', א'):

יש בפיוטי רבי אליעזר הקליר מנוחתו כבוד, ארבעה דברים קשים: הדבר האחד כי רובי פיוטיו חידות ומשלים [...] והדבר השני, שפיוטיו מעורבים בלשון תלמוד, וידוע כי יש כמה לשונות בתלמוד ואינמו לשון הקודש [...] והדבר השלישי, אפילו המלות שהם בלשון הקודש יש בהם טעויות גדולות [...] כי לשון הקודש ביד רבי אליעזר [הקליר] נ"ע עיר פרוצה אין חומה, שיעשה מן הזכרים נקבות והפך הדבר [...] אמר אחד מחכמי הדור, הוצרך לומר [באחד מפיוטיו: "שושן עמק] אֻיְּמָה"[23], בעבור שתהיה חרוזתו עשירה. השיבותי, אם זאת חרוזה עשירה, הנה יש בפיוטיו חרוזים עניים ואביונים מחזרים על הפתחים, שחיבר הר עם נבחר...

אבן עזרא הביא כדוגמה את חרוזו של הקליר "ליראי יקפיל, וחדשים יכפיל, ליום זה פור הפיל, ומציון ימלוך"[24], ותוך שהוא מביא פירושים רבים וסברות שונות לפרש את כוונתו הנעלמה של הקליר בחרוז זה, הוא מראה כי דבריו חתומים וסתומים והמתפלל אינו יכול להבינם על בוריים, בניגוד לתפילות ולבקשות המצויות בתנ"ך - שאף שאומריהן היו פיקחים יותר מהמתפללים שבעבורם חיבר הקליר את פיוטיו, בכל זאת התפללו בלשון ברורה ופשוטה, ולא ראו צורך לחרוז חרוזים או לסלסל דבריהם במילים גבוהות[25].

כנראה בעקבות הביקורת הקשה של האבן עזרא על הקליר, הוצאו פיוטיו מסידורי התפילה של הספרדים ובני עדות המזרח, ובמקומם הוכנסו פיוטיהם של משוררי ימי הביניים, כגון: ר' אברהם אבן עזרא, ר' משה אבן עזרא, ר' שלמה אבן גבירול ועוד.

בלשונו של הקליר זלזלו גם כמה מאנשי תנועת ההשכלה ומאנשי תחיית הלשון העברית. מנדלי מוכר ספרים טבע את הפועל "מתאָצקוֹצצים" כדי ללגלג על סגנונם הסתום – בעיניו – של הפייטנים[26], וביאליק כינה את הסגנון "אבני חצץ של אץ קוצץ"[27].

מצד שני, פיוטי הקליר גם זכו לשבחים רבים במשך הדורות: מבין מחיי השפה העברית עצמם, העריץ אליעזר בן-יהודה את הקליר וקרא לו "ראש מחיי לשון עברית"[28]; ועם התגברות המחקר במאה ה-20, וגילוי אוצר גדול של פיוטים בני התקופה בגניזת קהיר, עמדו החוקרים על עושרו ועל מורכבותו של הסגנון הקלירי. מילים רבות שנתחדשו בפיוטיהם של הקליר ובני דורו נכנסו אל העברית החדשה.

ר' חיים ויטל מעיד על רבו, האר"י הקדוש, כך:[29]

ועתה אכתוב נוסח התפילה שקבלתי ממורי ז"ל ובראשונה אכתוב עניין אחד שאמר לי מורי ז"ל בעניין הפזמונים והפיוטים שתקנו האחרונים. דע כי מורז"ל לא היה אומר שום פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו האחרונים כגון ר' שלמה אבן גבירול וכיוצא, לפי שאלו האחרונים לא ידעו דרכי הקבלה... אבל היה אומר התפילות והבקשות והפזמונים שתקנו הראשונים כמו תפילת רבי עקיבא ע"ה ותפילת ר"א בן ערך ותפילת ר' נחוניה בן הקנה וכן היה אומר כל הפיוטים והפזמונים שתיקן ר"א הקליר.

רש"י מזכירו בפירושיו לתנ"ך ולתלמוד במקומות רבים; לדוגמה, בפירושו לספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"ב מצטט רש"י מתוך הקרובות ליום הראשון של ראש השנה - "הוא שייסד הפייטן ”הָאַדְמוֹן כְּבָט שֶׁלֹּא חָלָה, צָבָה לְקַחְתָּהּ לוֹ וְנִבְהֲלָה.”" הפייט המוזכר הוא ר' אלעזר הקליר ב"משלש" בקדושתא לראש השנה הפותח במילים "אבן חוג". גם בעלי התוספות וראשונים אחרים מצטטים רבות בפירושיהם מפיוטיו של הקליר, תוך הסתמכות על דבריו או לעיתים לשם משא ומתן בהם[30], לגילוי מקורם במקרא ובמדרש[31] ולהתאמתם עם האמור בתלמוד[32]. התוספות כתבו שפיוטי הקליר מיוסדים על אגדות ארץ ישראל והתלמוד הירושלמי ולא על התלמוד הבבלי שטרם התפשט בארץ ישראל בזמנו[33]. רבי יהודה החסיד מחה על המחליפים את פיוטי הקליר המקובלים בפיוטים חדשים, וקרא עליהם את הפסוק: "אל תשיג גבול עולם אשר עשו אבותיך"[34].

הנצחה

שלט רחוב על שמו בתל אביב

על שמו נקראים רחוב הקליר בשכונת שערי חסד בירושלים, בתל אביב (מצפון לבניין העירייה), בחולון ובנתניה.

לקריאה נוספת

מהדורות של פיוטיו

יצירות רבות של רבי אלעזר בירבי קליר נדפסו במחזורי אשכנז השונים ומספר יצירות נוספות במחזורים נדירים יותר (למשל נוסח רומניא). יצירות רבות שלא הגיעו למחזורי אירופה נתגלו בגניזה, וחלקן נתפרסמו באקראי במאמרים שונים. קבצים שלמים שהוקדשו לריכוז פיוטיו:

  • קדושה ושיר: קדושתאות לשבתות הנחמה לר' אלעזר בירבי קיליר, התקינה שולמית אליצור, ירושלים תשמ"ח.
  • בתודה ושיר – שבעתות לארבע הפרשיות לר' אלעזר בירבי קליר, התקינה שולמית אליצור, ירושלים תשנ"א.
  • רבי אלעזר בירבי קליר: קדושתאות ליום מתן תורה, התקינה שולמית אליצור, ירושלים תש"ס.
  • "פיוטים לשמיני עצרת פרי עטו של אלעזר בירבי קיליר", מיכאל רנד, גנזי קדם ג (תשס"ו), חלק לועזי, עמ' 9*–99*.
  • רבי אלעזר בירבי קליר: פיוטים לראש השנה, ביארה והוסיפה מבוא שולמית אליצור, התקין מכתבי היד מיכאל רנד, האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים תשע"ד. יצא בהדפסה שנייה עם קונטרס הוספות ותיקונים בתשפ"א.
  • רבי אלעזר בירבי קליר: פיוטים ליום הכיפורים, ביארה והוסיפה מבוא שולמית אליצור, התקין מכתבי היד מיכאל רנד, האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים תשפ"א[35].
  • פיוטים לחנוכה / אלעזר בירבי קליר, ההדיר והוסיף מבוא וביאורים אופיר מינץ-מנור, מוסף פעמים 4, מכון בן-צבי, ירושלים תשפ"ב.

עליו

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: מחבר:אלעזר הקליר

הערות שוליים

  1. ^ ויקרא רבה, פרשה ל'.
  2. ^ תוספות, מסכת חגיגה, דף י"ג עמוד א', ד"ה ורגלי ומקורו מתשובת רבינו תם המובאת במחזור ויטרי סימן שכה, אור זרוע הלכות ק"ש סימן יט ובשבלי הלקט סימן כח, שם צידד באפשרות שהיה תנא להצדקת מנהג הפיוטים מן הטענות ההלכתיות שהועלו נגדו, וברא"ש מסכת ברכות פרק ה סימן כא הביאו בלשון יש אומרים שהיה תנא, וראו במעדני יום טוב סק"ה.
  3. ^ שו"ת הרשב"א א' תס"ט
  4. ^ שו"ת רבינו גרשום מאור הגולה סימן א', ספר הפרדס הגדול לרש"י סימן קעד, שו"ת רדב"ז חלק ג סימן קל"ב, רבי יוסף שטיינהארט בשו"ת זכרון יוסף סימן יג, וכן הוכיחו מאי הימצאות פיוטיו במנהג ספרד, מתאריכים המוזכרים בפיוטיו ומאיזכורו של רב האי גאון בספרו כבודה, ראו רבי וולף היידנהיים, מחזור <רעדלהיים, אשכנז>, שבועות, באתר אוצר החכמה
  5. ^ היעב"ץ בספרו מור וקציעה [קיא] הביא בשם האר"י, שהיה גלגול של ר' אלעזר ברבי שמעון, ולא הוא, אך החיד"א העיר על דבריו שהאר"י לא כתב כן אלא כתב שזהו ממש
  6. ^ ראו פליישר, 'פיוט על סדרי התקיעה', תרביץ שנה נ"ד חוברת א', הערה 14.
  7. ^ ראו: פליישר, תרביץ נב, עמ' 237 ואילך, ועמ' 258 ואילך. התוספות בתלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ג עמוד א' הוכיחו שבימי הקליר היו מקדשים ע"פ הראייה מכך שלא חיבר לר"ה אלא קרוב"ץ אחד, אך ניתן ליישב זאת בכך שדרכו לפייט על קריאת התורה של היום[דרוש מקור: אם זה כתוב אצל פליישר, צריך לנסח אחרת.], וקריאת התורה (במפטיר) של שני הימים של ר"ה שווה. ובשו"ת הרדב"ז חלק ג סימן תקל"ב דחה ראיה זו שבארץ ישראל נהגו בזמנו יום אחד, ראו גם פיוטים לראש השנה בעריכת שולמית אליצור, ירושלים תשע"ד, עמ' 161.
  8. ^ מובא בבעל המאור ראש השנה דף ג עמוד א. ראו: מ"ד הר, 'על שני ימים של ראש השנה בארץ ישראל', תרביץ נ"ג (תשמ"ד), עמ' 124 ואילך; וראו גם פליישר, 'הערה להארה: בדבר שני ימים של ראש השנה בארץ ישראל', שם עמ' 293 ואילך.
  9. ^ ראו גם: חיים סיימונס, "הבדלים בקריאת הפרשיות בין בני א"י ובין בני חו"ל", סיני קו (1990), עמ' לד
  10. ^ ראו למשל: עזרא פליישר, "לוח מועדי השנה בפיוט לר' אלעזר בירבי קליר", תרביץ נב [ב] (טבת תשמ"ג), עמ' 254–257.
  11. ^ שולמית אליצור, סוד משלשי קודש, האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים תשע"ט, עמ' 697–703.
  12. ^ עזרא פליישר, "לפתרון שאלת זמנו ומקום פעילותו של ר' אלעזר בירבי קיליר", תרביץ נד [ג] (ניסן תשמ"ה), עמ' 383–427.
  13. ^ Hillel I. Newman, "Apocalyptic Poems in Christian and Jewish Liturgy in Late Antiquity", in Brouria Bitton-Ashkelony and Derek Krueger (eds.), Prayer and Worship in Eastern Christianities, 5th to 11th Centuries, London 2016, pp. 244-248.
  14. ^ "ḲALIR, ELEAZAR". האנציקלופדיה היהודית (באנגלית). 1906. נבדק ב-30 בספטמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ ערוך ערך קלר. האכלת ילדים בעוגות שיש עליהם פסוקים אינו זר ליהדות. אלעזר בעל הרוקח מביא מנהג להאכיל ילדים עוגות שעליהם פסוקים מישעיהו נ', ד-ה ויחזקאל ג, ג בעת כניסתם ללימוד תורה בליל שבועות.
  16. ^ שד"ל מצטט רעיון זה מאת רבי משה לנדאו, נכדו של הנודע ביהודה, בפירושו על הערוך "מערכי לשון".
  17. ^ המילה היוונית κλήρος בפירושה הבסיסי משמעותה חלקת קרקע, גורל, כרטיס או אסימון המשמש להגרלה, רכוש או דבר מה שמקבלים בהגרלה, וכדומה. מונח קשור למילה הזאת ביוונית הוא ירושה, כאשר κληρονομος היא מילה ליורש - מי מקבל רכוש בהגרלה או בירושה.
  18. ^ דניאל גולדשמידט, מחזור לימים נוראים, ירושלים תש"ל, חלק א (ראש השנה), עמ' 44
  19. ^ כלומר, מה שאומרים בחו"ל בשני הימים הראשונים, שנכתב כנראה במקור כשתי אופציות ליום הראשון. דניאל גולדשמידט ויונה פרנקל, מחזור לסוכות, ירושלים תשמ"א, עמ' 81, 83.
  20. ^ שולמית אליצור, פיוטי אלעזר בירבי קילר ויחסם ליצירתו של אלעזר בירבי קליר, ירושלים תשמ"א.
  21. ^ שולמית אליצור, למקומו של היוצר במורשתו של ר' אלעזר בירבי קליר: גילויים חדשים, תרביץ, סו, ג (ניסן תשנ"ז), עמ' 351-394, באתר JSTOR; המאמר באתר אוצר החכמה.
  22. ^ על הפיוט "אץ קוצץ בן קוצץ" באתר "השפה העברית"
  23. ^ זו תחילתו של פיוט "מגן" בקדושתא למוסף בראש השנה.
  24. ^ מתוך פיוט תקיעתא למלכויות.
  25. ^ ראו דברי המהר"ל מפראג בנתיבות עולם, נתיב העבודה יב (מובא גם בסידור מהר"ל מפראג, בהוצאת מכון ירושלים תשס"ח, חלק א, עמ' 466–467), שמשיב על דברי האבן עזרא, ומבאר למה לא צריכים להקפיד בדקדוק הלשון בפיוטים.
  26. ^ "והלשון של אותו הספר כפתור ופרח! ברוחם של היהודים ובטעמם... "אץ קוצץ" הרי לשונו אף היא יפה, אבל בעלי "אץ-קוצץ" יש ויש עכשו בעולם, ואיך שלא יהיו מתאָצקוֹצצים – סוף סוף אפשר למצוא חידתם, אם לא בלה, על כל פנים מקצתה, ואם כן מה רבותא של לשון זו? אין דבור חביב ומרוצה ליהודים אלא זה, שלאו מוחו של אדם סובלו, כיון שאין מבינים אותו ודאי עמוק עמוק הוא... אבל אין זה מענייני." (מנדלי מוכר ספרים, ספר הקבצנים, עמ' 23–24)
  27. ^ ח"נ ביאליק, "שירתנו הצעירה", אודסה, כסלו תרפ"ו, בפרויקט בן-יהודה
  28. ^ לנג, יוסף, "דַּבֵּר עִבְרִית! חיי אליעזר בן יהודה", יד יצחק בן־צבי, ירושלים תשס"ח
  29. ^ שער הכוונות, 'דרושי עלינו לשבח'
  30. ^ ראו למשל: תוספות מסכת ראש השנה דף כז עמוד א, ד"ה כמאן; מסכת מגילה דף כה עמוד א, ד"ה מפני; מסכת חגיגה, דף יג עמוד א, ד"ה ורגלי. מלחמות השם (רמב"ן) מסכת יומא, דף א עמוד א
  31. ^ לפעמים בלשון קצר: "זהו שיסד הפייט".
  32. ^ תוספות, מסכת ראש השנה, דף כ"ז עמוד א', ד"ה כמאן, תוספות, מסכת עירובין, דף כ"א עמוד א', ד"ה אחד
  33. ^ תוספות, מסכת חגיגה, דף י"ג עמוד א', ד"ה ורגלי תוספות, מסכת חולין, דף ק"ט עמוד ב', ד"ה נדה שבלי הלקט מילה סימן ז
  34. ^ ספר חסידים (מרגליות) סימן קיד
  35. ^ אתר למנויים בלבד עמרי לבנת, הקורפוס השירי הענק שהשאיר אחריו הפייטן הארץ ישראלי, באתר הארץ, 3 במאי 2022
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30834778אלעזר בירבי קליר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רבי_אלעזר_בירבי_קליר&oldid=2613985"