נשר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף נשר (חיה))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "נשרים" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו נשרים (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןנשר
נשר מקראי בתעופה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: דורסי יום
משפחה: נציים
תת־משפחה: נשרי העולם הישן
סוג: נשר
שם מדעי
Gyps

נֶשֶׁר (שם מדעי: Gyps) הוא סוג בתת-משפחת נשרי העולם הישן של עופות דורסים גדולים ואוכלי פגרים. הנשר הוא אחד העופות הדורסים הגדולים בטבע.

שמו של הנשר

ראשו של נשר מקראי
נשר ההימלאיה
נשר אפריקני
נשר הכף
נשר דרומי

יש להבדיל בין הנשר (Gyps), שהוא אוכל נבלות, לבין העיט שהוא טורף (Aquila)[1]. הבלבול בין שני אלו עתיק יומין, וכבר בתוספות[2] העירו, שהזיהוי של נשר עם "אייגלא" (כך בתעתוק לעברית) הוא שגוי, שהרי בתלמוד נאמר שלנשר אין "אצבע יתירה" (אצבע אחורית) בעוד ל"אייגלא" יש אצבע כזו.

ב-1973 בישיבה 115 של האקדמיה ללשון העברית הוחלט ליישב את הסוגיה בין נשר לעיט באופן סופי. אנשי האקדמיה ללשון העדיפו לכנות בשם נשר את ה-Aquila ואלו הזואולוגים צידדו במתן השם נשר ל-Gyps, זאת לפי המונח של הרמב"ן "נשר קירח" שמתייחס לנשר המקראי Gyps fulvus. לבסוף, לאחר שהזואולוגים איימו בפנייה לבג"ץ, נאותה האקדמיה לקבל את דעתם והשמות התקבעו בשפה העברית[3].

יש הטוענים[דרושה הבהרה] שהמקור לשמו של הנשר הוא מן השורש נ.ש.ר, על שום נשירת נוצותיו ופלומת השיער המכסה את ראשו ואת צווארו[4][5][6]. הנשר אוכל מבשר הנבלה תוך תחיבה של ראשו אל קרביו של הטרף, ולכן הוא זקוק לנשירת הנוצות בצווארו, כדי שלא יפריעו לאכילתו. הנשר הישראלי מכונה נשר מקראי. באנגלית הוא מכונה Griffon Vulture, ובערבית הוא קרוי "נַסְר" نَسْر[7].

האבן עזרא מביא דעה כי הנשר מכונה כן על שם ראייתו החדה, ושמו נגזר ממלת 'אשורנו', שפירושה 'אראנו'[8].

הנשר בשפה העברית

בשפה העברית קיים לא פעם בלבול בין נשר לבין עיט – הנשר גדול מהעיט, חסר נוצות לראשו והוא בעל צוואר ארוך וקירח. מקורו של הנשר עבה וארוך יותר והוא ניזון בעיקר מנבלות. העיט לעומתו בעל ראש מנוצה, המקור קצר יותר והוא עט על טרף חי שהוא מעדיף אותו על פגרים.

מאפיינים גופניים

נשר מקראי ונשר בנגלי

צווארו של הנשר ארוך, מקורו מעוקל בצורת קרס. ורגליו חזקות וקצרות ומכוסות פלומה לבנה עד לברכיו. ציפורני אצבעותיו כפופות מעט ואינן חדות במיוחד. בצעירותו, ראשו וצווארו של הנשר עטויים פלומה לבנבנה. בבגרותו, ראשו מקריח ופלומת צווארו נושרת. בסיס צווארו של הנשר עטוי צווארון לבן, המורכב מנוצות קשיחות. שאר גופו עטוי נוצות בגוון אפור-חום. אורך גופו 110–114 ס"מ, מוטת כנפיו מגיעה עד 280 ס"מ ומשקלו 5.3–8 ק"ג. הזכר גדול מעט מהנקבה, דבר שאינו אופייני לעופות דורסים אחרים[9]). הנשר חי 40–50 שנה.

בניגוד למרבית העופות, לנשר חוש ריח מפותח[דרוש מקור][מפני ש...].

תזונה

קן של נשר הודי

לעיתים רחוקות הנשר תוקף בעל חיים בריא. הנשר יכול להרוג בעל חיים חולה או פצוע. לנשר יש זפק המסוגל להתרחב במידה רבה. הנשר מסוגל לאכול כמויות בשר גדולות (יותר מק"ג)[7] עד מלוא נפח הזפק שלו, כך שניתן לראות את הזפק שלו בולט בצווארו[10]. לאחר ארוחתו הנשר נח מעט בישיבה לעיתים מנומנם, ומעכל את מזונו. עם זאת הנשר עשוי גם לצום ללא כל נזק לגופו, במשך 5–6 ימים. הנשר יכול לראות למרחק של 45 מטרים בקירוב חפץ בגודל של סנטימטר אחד בלבד. הוא אינו רואה יותר טוב מן הנץ אף על פי שהוא נקרא מלך העופות. הנשר אינו מסוגל לשאת את טרפו בטופריו, אלא רק לפלוט אותו מעוכל מן הזפק שלו. כך הנשר מאכיל את גוזליו. הנשר הוא בעל ערך רב כאוכל נבלות. הנשר חסין באופן טבעי מפני הרעלן בוטולינום, הוא הרעלן הגורם למחלת הבוטוליזם. בנוסף לכך, הנשר מסוגל לאכול בשר רקוב המכיל חיידקי אנטרקס וחיידקי כולרה מבלי שייגרם נזק לבריאותו[11].

רבייה

הנשר הוא עוף חברותי. הוא דוגר ולן במושבות במצוקים גבוהים.

בין ינואר למרץ מטילה הנקבה ביצה אחת שצבעה לבן, שבוקעת לאחר 52–56 יום. שני ההורים משתתפים בדגירה על הביצה ובהאכלת הגוזל הבוקע פקוח עיניים ועוטה פלומה לבנה, הגוזל פורח מהקן בגיל 140–125 יום.

הקשר בין בני הזוג הוא קשר מונוגמי הנמשך כפי הנראה, למשך כל חייהם, בתקופת החיזור מסרקים בני הזוג זה את זה, מבצעים מעופי ראווה ומרבים להשמיע קול.

תפוצה בעולם

תפוצה בעולם: מדרום אירופה דרך טורקיה ואיראן, במזרח התיכון ועד מרכז אסיה.

הנשר בישראל

הנשר הנפוץ בישראל הוא הנשר המקראי.

תפוצה בארץ: ריכוזים של נשרים מקננים ברמת הגולן, בכרמל, בנחל גמלא, בנחל צין ובנגב[7]: עוף זה נמצא באזורים הרריים בעלי מצוקים. בעבר הייתה אוכלוסיית הנשרים בישראל גדולה בהרבה מאשר כיום. אוכלוסיית מין זה הצטמצמה עקב שלל גורמים, ביניהם: ציד, הרעלה, התחשמלות, הידלדלות מקורות מזון, והפרעה באתרי קינון.

בישראל מצוי הנשר בסכנת הכחדה. הסיבות לצמצום באוכלוסיית הנשרים בארץ הן בעיקר הרעלות בקר, התחשמלות בקווי מתח גבוה, ציד והילכדות ברשתות חקלאיות. הרעלות בקר הנובעות מסיבות שונות, מתגלגלות אל פתחו של הנשר ופוגעות בו. בפברואר 2005 למשל, נספרו כ-200 נשרים בלבד בארץ[12]. זהו מספר הנמוך בעשרות אחוזים לעומת שנים קודמות.

בשנים האחרונות ניזום פרויקט שיקום של אוכלוסיית הנשרים על ידי חי בר כרמל, כחלק משיקום כל המינים שחיו בארץ בתקופת המקרא. כחלק מהשיקום גידל החי-בר גוזלים בשבי וסייע להם להתבגר ולהפוך לעצמאיים בשטח. את השטח עצמו דאג החי-בר לנקות מגורמים מסכנים: פריסת מגני התחשמלות מגומי על קווי מתח גבוה בשיתוף חברת החשמל, פעילות הסברה בקרב החקלאים לצמצום השימוש ברעלים, וכן הקמת שטחי האכלה נקיים, שבהם אנשי החברה בשיתוף החקלאים הביאו ביוזמתם נבלות, לשם הזנת הנשרים שהתקשו למצוא מזון.

החי-בר שחרר את הבוגרים עם צמיד מעקב לוויני על רגליהם לשם חקר יכולת ההסתגלות והנדידה שלהם. אחד מהנשרים הרחיק עד ערב הסעודית ונתפס. הרשויות, שהופתעו להיתקל בנשר עם צמיד מעקב ישראלי, טענו בתוקף שמדובר בנשר-מרגל של המוסד[13].

בשנת 2017, הגישה החברה להגנת הטבע לממשלה דו"ח, על פיו הקמת טורבינות ברמת הגולן עלולה להכחיד את אוכלוסיית הנשרים[14].

שני מינים נוספים נצפו גם הם בישראל: נשר דרומי נצפה בפעם הראשונה בישראל, ב-5 במאי 2014, בגבעות גד, ונשר אפריקני נצפה בישראל לראשונה ב-1 במאי 2021, בנחל אוג.[15]

באוקטובר 2021, מתו 12 נשרים מהרעלה בדרום הארץ, ובנובמבר מתו 3 נשרים נוספים, שסיבת מותם טרם ידועה[16].

הנשר בתנ"ך

הנשר מוזכר בתורה בראש רשימת העופות הטמאים, האסורים למאכל: ”וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה.”[17]

בגלל גודלו, אורך כנפיו וגובה מעופו הנשר מהווה סמל לכוח אדיר ממדים. הנביא יחזקאל ממשיל את מלך בבל האדיר, נבוכנדצאר, לנשר:

הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל גְּדוֹל הַכְּנָפַיִם אֶרֶךְ הָאֵבֶר מָלֵא הַנּוֹצָה אֲשֶׁר לוֹ הָרִקְמָה בָּא אֶל הַלְּבָנוֹן וַיִּקַּח אֶת צַמֶּרֶת הָאָרֶז:

  • ”קָרְחִי וָגֹזִּי עַל-בְּנֵי תַּעֲנוּגָיִךְ הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר כִּי גָלוּ מִמֵּךְ” (מיכה, א', ט"ז).

הנשר משמש סמל של כוח, קלות מעוף, מהירות ורעבתנות:

  • ”הִנֵּה כַּעֲנָנִים יַעֲלֶה וְכַסּוּפָה מַרְכְּבוֹתָיו קַלּוּ מִנְּשָׁרִים סוּסָיו אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ” (ירמיהו, ד', י"ג).

התורה מדמה את יציאת מצרים למשא על כנפי נשרים:

  • ”אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי” (שמות, י"ט, ד')

על שאול ויהונתן נאמר: "שאול ויהונתן הנאהבים בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו" (שמואל ב', א', כ"ג). גם שלמה המלך מתפעל מהנשר ואומר: "כנשר יעוף השמים" (משלי, כ"ג, ה'), ועוד אומר שלמה: "שלושה המה נפלאו ממני דרך נשר בשמים" (משלי, ל', י"ח). באיוב נאמר על הנשר: "באשר חללים שם הוא" (איוב, ל"ט, כ"ח), וביחזקאל "ופני הנשר לארבעתן" (יחזקאל, א', י'). הנביא ישעיהו מזכיר את הנשרים ומדגיש את כוחם: "וקווי ה' יחליפו כוח, יעלו אבר כנשרים ירצו ולא ייגעו ילכו ולא יעפו" (ישעיהו, מ', ל"א). הנשר מוזכר כעוף הדואג ומסור לגוזליו, כפי שנאמר: "כנשר יעיר קינו" (דברים, ל"ב, י"א).

רש"י מסביר: כי הקב"ה מתייחס לבניו כאותו נשר הנוהג בחמלה ורחמים כלפי גוזליו ואינו נכנס בבת אחת אל הקן, אלא קודם מנענע את ענפי העץ ועף ביניהם עד שבניו יתעוררו ויהיו מוכנים לקבלו.

בגמרא הנשר אף מוכתר ל"מלך העופות"[18].

הנשר בהלכה

חז"ל[19] כתבו, שבנשר קיימים ארבעה סימני זיהוי שמייחדים עופות טמאים: א. "אין לו אצבע יתירה". ב. "אין קורקבנו נקלף" ג. אין לו זפק ד. "דורס ואוכל".

האחרונים התקשו למצוא סימנים אלו בנשר המקראי, כי הנשר אוכל נבילות בלבד, וממילא אינו דורס בעלי חיים. כמו כן יש לנשר שלוש אצבעות מלפניו ואצבע אחת מלפניו, וכן יש לו זפק גדול וניכר (הסימן ש"אין קורקבנו נקלף" אכן קיים בנשר המקראי). בפיתרון אי ההתאמה הועלו מספר אפשרויות א. יש להבין את הסימנים שאמרו חז"ל באופן שונה. ב. טבעו של הנשר השתנה במהלך הדורות, ולכן אין הסימנים קיימים בו כיום[20].

הנשר בתלמוד

במסכת שבת (דף עז ע"ב) תוארו מספר דוגמאות בהן החזק מפחד מן החלש, שיכול להזיקו על אף יחסי הכח שביניהן. אחת מהדוגמאות היא 'אימת סנונית על הנשר'. ופירש רש"י שהוא עוף קטן שנכנס תחת כנפי הנשר ומונע אותו מלעוף.

במסכת חגיגה (דף יג ע"ב) ביארו את לשון הפסוק 'אשירה לה' כי גאה גאה'[21] שהקב"ה מתגאה על הגאים, ופירשו: 'מלך שבחיות - ארי, מלך שבבהמות - שור, מלך שבעופות - נשר, ואדם מתגאה עליהן, והקדוש ברוך הוא מתגאה על כולן ועל כל העולם כולו'.

במסכת בבא בתרא (דף טז ע"א) הביאו את לשון הכתוב באיוב [22] 'הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות תשמור', ופירשו בו: 'יעלה זו אכזרית על בניה, בשעה שכורעת ללדת, עולה לראש ההר כדי שיפול ממנה וימות, ואני מזמין לה נשר שמקבלו בכנפיו ומניחו לפניה, ואלמלי מקדים רגע אחד או מתאחר רגע אחד מיד מת'.

ביטוי לבלבול הקיים בזיהוי בן נשר לעיט אנו מוצאים בתוספות בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס"ג עמוד א': "נץ - פירש בקונטרס אשפרוי"ר ואי אפשר לומר כן דהא נץ הוא מי"ט עופות ואינן דורסין כדפירש לעיל וחזינן ליה דאשפרוי"ר דריס בין לפירוש הקונטרס בין לפירוש רבינו תם שלוכד העוף ואוכלו מחיים. וכמו כן טועין גבי נשר שקורין אייגל"א, ואינו, דנשר יש לו ד' סימני טומאה ואייגל"א יש לו אצבע יתירה".

בתרבות

הכינוי "נשר" שכוון לאנשי הצבא הרומאי מקורו בסמלי לגיונותיו שנשאו דגלים וניסי יחידה טקסיים שעליהם צוירה או נחקקה דמותו של דורס גדול. על מעמדו של ה"נשר" כסמל רומאי אנו קוראים גם בספרו של יוסף בן מתתיהו, "קדמוניות היהודים", (ספר י"ז ו'). בו הוא מתאר קביעת "נשר" זהב מעל שער הר הבית על ידי הורדוס.

מחברים רבים שהתייחסו לזיהוי הנשר והעיט טענו שההחלפה בין שמותם מקורה כבר במקרא. הם מבססים את טענתם על כך שמתוך כמה מההקשרים בהם הוזכר שמו של אחד מהמינים משתמע שהכוונה היא למין השני. באופן כללי המגמה המסתמנת היא שהשימוש בשם "נשר" ביחס לנשר המקראי נפוץ יותר. לעומת זאת בלשון חז"ל, בדרך כלל ה"נשר" הוא העיט הזהוב אלא אם כן מדובר בציטוטים מתוך המקרא.

ייתכן וההבדל בין התקופות קשור לכך שבתקופת המקרא הנשר נחשב לעוף "קדוש" וסמל מלכותי בארצות כמו מצרים, פרס ואשור. מאוחר יותר לאחר שאלכסנדר הגדול (356–323 לפנה"ס) החליף את הנשר וקבע את העיט הזהוב כסמל מלכותי התחיל בלבול בינו לבין הנשר. מקור הטעות הוא בכך שהעיט הזהוב נפוץ באירופה ואילו הנשר נדיר יחסית. השם נשר שהיה מוכר באירופה איבד את משמעותו לטובת המין שהיה נפוץ יותר. השם המקראי מבטא את המשמעות שהייתה מקובלת במרחב השמי שבו הנשר המקראי היה נפוץ. לכן הנשר מוזכר בשם זה בכל השפות השמיות: אכדית, אוגריתית, ארמית, ערבית, אתיופית ועוד. לעומת זאת בספרות חז"ל, שהושפעה מהשפות היוונית והרומית-לטינית, ובתרגומים הלועזיים של התנ"ך תורגם הנשר ל – Aquila כלומר לעיט.

הדמיון הרב הקיים בין הנשר ועיט הסלעים בתכונות רבות תרם הן לבחירת עיט הסלעים כסמל על ידי אלכסנדר הגדול והן להחלפה בין המינים.

את העיט "על תקן" נשר אנו מוצאים מאוחר יותר באיורים על גבי תשמישי קדושה, ארונות קודש, פרוכות, קירות בתי כנסת, שערי ספרים ועוד. הרקע לאיורים אלו הוא המשנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה כ': ”יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים וכו'”. בעלי החיים המופיעים במשנה זו יצגו מודל מועדף באמנות היהודית וכאמור ניתן לפגשם בהקשרים רבים.

בקוראן מוזכר את שמו של נסר כאחד מאלילי הישמעלים לפני בואו של מוחמד. "ויאמרו איש אל אחיו: אל נא תעזבו את אלהיכם: את וד ואת סואע, את ועוש, את יעוק, ואת נסר"[23].

בערבית הקלאסית קבוצת הכוכבים נשר נקראת אנסאר (א-תאיר).

בספרות

פעמים רבות הנשר מתואר כ"מלך העופות". כך למשל במשלו של קרילוב "הנשר והקוקיה":

"הנשר, מלך הציפורים, מינה פעם את הקוקיה לשופטת הזמיר"

בגלל מעופו הגבוה והמהיר הנשר משמש גם כסמל המעוף והגובה. במובן זה משמש הנשר (יחד עם האריה, הצבי והנמר) כאחת מ"ארבע החיות" המופיעות כמוטיב חוזר בעיטור בתי כנסת ותשמשי קדושה. הביטוי "על כנפי נשרים" שימש כשמו של מבצע העלאת יהודי תימן, וכך גם בשיר "כנפי רוח":

בֶּן אָדָם, עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה. כִּי כֹּחַ עַז לְךָ יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים.

הביטוי "עיני נשר" מתאר יכולת ראייה והבחנה למרחוק. כמו בשירה של לאה גולדברג:

"אך מי עיני נשר לו ויראנו ומי לב חכם לו ויכירנו מי לא יטעה מי לא ישגה מי יפתח לו הדלת?"

מיון

קבוצת הנשרים אינה טקסונומית והיא כוללת נשרים בשתי סדרות עיקריות. נשרי העולם הישן משתייכים למשפחת הנציים ומצויים באפריקה, באסיה, באירופה ובמזרח התיכון. נשרי העולם החדש משתייכים למשפחת הקונדוריים ומצויים רק ביבשת אמריקה.

מיני הנשרים:

שם שם מדעי תמונה/איור שימור:
נשר מקראי Gyps fulvus שימור LC
נשר דרומי Gyps rueppelli שימור EN
נשר הודי Gyps indicus שימור CR
נשר אפריקני Gyps africanus שימור EN
נשר ההימלאיה Gyps himalayensis שימור NT
נשר בנגלי Gyps bengalensis שימור CR
נשר הכף Gyps coprotheres שימור VU
נשר צר-מקור Gyps tenuirostris שימור CR

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נשר ועיט, באתר "השפה העברית"
  2. ^ בתוספות במסכת חולין סג, א דיבור המתחיל 'נץ'
  3. ^ ישיבה 115 של האקדמיה ללשון העברית בשנת 1973. דיון לגבי שמו של הנשר
  4. ^ פירוש בעל הטורים לויקרא יא, יג
  5. ^ רוביק רוזנטל, בלגן בגן החיות, בבלוג השפה העברית של מילון רב-מילים, 25 בדצמבר 2012: ”הנשר הוא מקריח, ועל כן נוהגים לומר ששמו נגזר מנשירת השיער שעל ראשו, אבל הטענה הזו שנויה במחלוקת.”
  6. ^ המילון העברי החדש א. אבן שושן, 1967
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 נשר מקראי, באתר החברה להגנת הטבע
  8. ^ ראה אבן עזרא על ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק י"ד והחזקוני שם, פסוק יג
  9. ^ שם התמונה: נשר - Gyps fulvus, באתר רשות הטבע והגנים
  10. ^ תמונת נשר עם זפק בולט בגלריית תמונות יוגנד
  11. ^ עובדות על נשרים, באתר Web Vulture
  12. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ

    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים
    אלי אשכנזי, הנשרים בסכנת הכחדה - בגלל הרעלות הבקר בצפון, באתר הארץ
  13. ^ סעודיה: נשר שהגיע מישראל - "מרגל מוסד", nrg, ינואר 2011
  14. ^ עדי רובינשטיין, ‏איומים ברמה, באתר ישראל היום, 1 בדצמבר 2017
  15. ^ אילנה קוריאל, לראשונה: נשר לבן גב נראה בישראל, באתר ynet, 1 במאי 2021
  16. ^ נעה פישר, אילנה קוריאל, מכה לאוכלוסיית הנשרים בדרום: שלושה נשרים נוספים מתו, באתר ynet, ‏21/11/2021
  17. ^ ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק י"ג
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ג עמוד ב'
  19. ^ מסכת חולין, דף ס"א עמוד א'.
  20. ^ ראה 'שיחת חולין' על מסכת חולין דף ס"א עמוד א', שהאריך בזה.
  21. ^ שמות טו, א
  22. ^ לט, א
  23. ^ סורה 71 פסוקים 22-23


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35516983נשר