פיל מדברי

פיל מדברי (באנגלית: Desert elephant) הוא כינוי לפרטים של פיל סוואנה אפריקני אשר נוטים לחיות במדבריות סהרה, קלהארי ונמיב, בניגוד לקרוביהם החיים בסוואנות; אף על פי שהם אינם מהווים מין נפרד, כתוצאה מבית הגידול שבו הם חיים האקולוגיה שלהם שונה למדי מהפילים האפריקנים הרגילים. בעבר הם אף נחשבו כתת-מינים נפרדים. פילים מדבריים היו נפוצים בעבר באפריקה, אולם בשנות האלפיים, הטווח שלהם קטן בהרבה והם מוגבלים למדינות מאלי ונמיביה ובמידה חלקית גם לבורקינה פאסו. לפילים אלו יש דפוס נדידה שבו הם חולפים במדבר מבור מים אחד למשנהו בשבילים קבועים בדרך כלל, ונדידתם תלויה בזמינות העונתית של מים ומזון. הפילים המדבריים מאוימים מצד ציד, אובדן בית גידול ופגיעה במקורות מים על ידי האדם.

היסטוריה ואזכורים

הפילים המדבריים היו מפורסמים יותר בימי קדם כאשר תפוצם השתרעה על פני כל צפון אפריקה - מהרי האטלס במרוקו לתוך פנים המדבר הלובי ועד לאזור ההררי של אתיופיה. אומנויות סלע ברחבי הסהרה מהתקופה הנאוליתית מעידות על הנוכחות הנרחבת שלהם. ציור של פילים מאולפים בבית המשפט של תחותמס השלישי (1505-1450 לפנה"ס) מראה כי הם היו ידועים במצרים.

בתקופות הקלאסיות, מצביא קרתגו - חניבעל הכניס את השימוש בפילים צפון-אפריקנים במלחמה, לאחר שלמד את אמנות לכידתם והכשרתם לקרב ממאהוטים ההודים שהובאו על ידי אלכסנדר מוקדון מאסיה. לאחר ניצחון הרומאים במלחמה הפונית השנייה, הם אסרו על קרתגו לייבא ולהחזיק פילים, מה ששם קץ לשימוש בפילים המדבריים בצפון אפריקה לצורכי מלחמה. אף על פי שהרומאים לא השתמשו בפילים במלחמותיהם, הם אלו שגרמו במידה רבה להכחדת הפילים הצפון אפריקנים לאחר ששבו אותם לאמפיתיאטרונים על מנת לשעשע את המון העם ברומא במלחמות בין פילים לבין אריות או גלדיאטורים.

ההיסטוריון ערבי בן המאה התשיעית - אבו עות'מאן אל-ג'אהיז, הציע אמצעי מנע צבאיים נגד פילי המלחמה הצפון אפריקנים מתוך ידיעותיו על מוח הפיל. בספרו "כתאב על-האייאואן" (ספר בעלי חיים) הוא כתב: "האריה מפחיד אותו מאוד ואחת הדרכים להתמודד עם הסתערות של פילי מלחמה היא שחרור אריות כנגדם". אף על פי שהפילים המדבריים (ופילים בכלל) אינם ילידי חצי האי ערב, הפילים הופיעו בכל זאת בספרות שם פעם אחת. בסורה 105 של הקוראן הקרויה סורת אל-פיל, מסופר כיצד אללה הגן בניסים על העיר מכה בכך שהשמיד צבא פילים מדבריים בפיקודו של אברהא מלך אתיופיה כחודשיים לפני לידת מוחמד:

האם לא ראית כיצד עשה ריבונך בבעלי הפיל. האם לא הפך את מזימתם לטעות. ושלח כנגדם ציפורים בלהקות. שזרקו עליהם אבנים מחימר שרוף. ועשה אותם כמוץ אכול.

— סורת אל-פיל (סורה 105) בקוראן

בעקבות האצת תהליכי המדבור במאות האחרונות, אוכלוסיות פילי המדבר הצטמצמו יותר ויותר לדרום הסהרה בשל הידלדלות מקורות מזון ומים. חוקרי הטבע סבורים כי הפילים המדבריים שנותרו בדרום הסהרה אינם שייכים לתת-המין הצפון אפריקני אלא לתת-מינים הדרומיים יותר.

מאפיינים ואקולוגיה

כתוצאה מבית גידולם, הפילים המדבריים פיתחו התאמות מסוימות לחיים במדבר: אף על פי שבאופן כללי מסת הגוף שלהם זהה לקרוביהם בסוואנה, גופם פחות מגושם בשל צריכת המזון הנמוכה, ורגליהם רחבות יותר כתוצאה מהליכה ממושכת בחול אשר גורמת לכפות הרגליים להיות פרושות. פיל מדברי זכר עשוי לשקול עד 6 טון ולהגיע לגובה מקסימלי של 4 מטר בכתף - במידה רבה בשל הרגליים הארוכות יחסית לפילים האפריקנים האחרים. מסיבה זאת יש המכנים את הפיל המדברי פיל ג'ירפי. נקבות בדרך כלל שוקלות מעט יותר ממחצית ממשקל הזכרים. צבע עורם גם הוא בהיר למדי ונע בין גוונים חוליים לגוונים אפרפרים חיוורים. אצל חלקם מתרחשת לעיתים "קריסת חט" שבעקבותיה צומח לפיל חט חדש.

הפילים המדבריים הם אוכלי עשב, והתזונה שלהם משתנה במהלך עונות השנה. בעונת הגשמים הם מעדיפים ניצנים ועלים ירוקים טריים, אך בעונה היבשה הם מסוגלים להתקיים גם על צמחי בצורת כמו עץ קוץ הגמל (Acacia erioloba), שיחי המור (Commiphora), עץ מופאנה (Colophospermum mopane) ועלים, תרמילים וזרעים של שיטה מלבינה. כמו כן בכל העונות הם עשויים לאכול שיחים, ענפים, עשבי תיבול, קליפות עצים ופירות. פילי מדבר מבוגרים מסוגלים לאכול מדי יום מזון בכמות של 250 ק"ג ולשתות מים בכמות של 160 ליטר. עם זאת, הם יכולים להסתדר בלי מים עד 3 ימים. הם נוהגים להשתמש במים, בבוץ או באבק לרחצה או לציפוי העור שלהם כמגן מפני השמש הקופחת ועקיצות חרקים. הם מתקשרים ביניהם על ידי מגוון קולות שחלקם נעשים בתדר נמוך שאינו נשמע לאוזני בני אדם.

הפילים המדבריים חיים בעדרים משפחתיים המורכבים מנקבה בוגרת, אחיותיה, דודותיה וצאצאיה, אך לעיתים גם נקבות שאינן קשורות בקשר משפחתי. הקבוצות המשפחתיות קטנות בדרך כלל מקבוצות הפילים שבסוואנה ומונות כ-20 פילים בדרך כלל. הקבוצה מובלת על ידי הנקבה המבוגרת שלה יש את הזיכרון הטוב ביותר של מקורות מים ומזון המסייעים לעדר לשרוד במדבר ובעקבותיה צועד העדר כולו. הזכרים הבוגרים והמבוגרים חיים לרוב בבדידות והם נוהגים לצעוד בגפם למרחקים ארוכים בניגוד לנקבות. הפילונים הזכרים עוזבים את הקבוצה המשפחתי שלהם בגיל ההתבגרות (בסביבות 12–14 שנים) ולעיתים קרובות מספר פילונים יקימו עדרי רווקים רופפים. לעיתים פילון עשוי לצעוד בעקבות זכר מבוגר למשך תקופה ארוכה ומתייחס אליו בתור ה"חונך" שלו. הזכרים הבוגרים מגיל 20 לערך, עוברים תקופות של מצב הורמונלי מוגבר הקרוי מוסט, ובמהלכו הם הופכים לתוקפניים ביותר עבור סביבתם. הנקבות ממליטות לראשונה בגיל 12 לאחר תקופת הריון של 22 חודשים. הפילונים יונקים מאימם במשך כ-6 שנים.

תפוצה

בנמיביה

אזור קוננה בצפון-מערב נמיביה, הוא שטח של מדבר חולי בעיקר הכולל גם הרים מסולעים ומישורים ענקיים ומשתרע על פני 115,154 קמ"ר. הפילים המדבריים חיו באופן מסורתי בתחום זה שנים רבות, ובתחילת המאה ה-20 חיו באזור כ-3,000 פילים. בעקבות ממטרי גשמים גדולים בשנת 1995, הפילים אף הרחיבו את הטווח שלהם דרומה לעבר נהר יוגאב (אנ'). עד 1980 מספרם פחת בצורה דרסטית, אולם בעקבות מאמצי שימור מספרם החל לעלות שוב באיטיות ונכון לשנת 2013 מספרם מוערך בכ-600 פרטים.

הפילים המדבריים מצויים גם סביב נהר הואניב (אנ') הנמצא בתחומי הדאמרלנד. באזור זה, לחלק מהפילים ישנה תכונה תורשתית אצל כשני שלישים מהנקבות של חוסר חטים וזאת בניגוד לזכרים שתמיד מתאפיינים בחטים גדולים. פילי המדבר הזכרים חיים בדרך כלל בבדידות ומשוטטים על פני שטחים גדולים. פיל אחד נצפה כשהוא נודד במשך מספר חודשים מהפארק הלאומי חוף השלדים לחופי האוקיינוס האטלנטי ועד הפארק הלאומי אטושה הנמצא במרכז נמיביה. פילים אחרים גם עברו מדי פעם לאזורים מזרחיים יותר בתורם אחרי בתי גידול טובים וגשומים. קבוצות הנקבות לעומת זאת נודדות על פני שטחים קטנים יותר. חלק מקבוצות הפילים מתגוררות בעמק נהר הוארוסיב, וקבוצה אחת נשארה אף לצמיתות ליד נהר הואניב. קבוצות אחרות לעומתן, מעדיפות לנוע בין שני אזורים המרוחקים זה מזה עד כ-70 קילומטר, ואז הן מצטרפות לעדרים גדולים של כ-30 פילים או יותר. הן בדרך כלל מבצעות את הנדידה במהלך לילה אחד כאשר קר יותר. בתקופות מסוימות של השנה מרבית הפילים המדבריים חולפים בשבילים קבועים צרים הסמוכים לאזורים הרריים בחיפוש אחר שיחי המור בעלי השרף המתוק שהם אחד המזונות האהובים אליהם (ייתכן גם עבור סגולותיהם הרפואיות). בעבר, הפילים בנמיביה כקרוביהם במאלי היו מבצעים נדידה מרהיבה מנהר קוננה בגבול אנגולה לנהר הוארוסיב, אולם בעקבות מלחמת האזרחים באנגולה וציד הפילים באנגולה נדידות אלו אינן קיימות יותר.

במאלי

הפילים המדבריים מוגבלים לאזור גאורמה המרוחק בצפון מאלי ומוקף בחלקו על ידי נהר ניז'ר בסמוך לעיר טימבוקטו. פילים אלו הם שרידים של מספר קבוצות שאכלסו בעבר שטחים גדולים ברחבי הסאהל עד 1970, בטרם נעלמו ממרבית האזור בידי הציידים. אוכלוסיית הפילים במאלי אשר מוערכת בכ-400 פרטים, מבצעת מדי שנה את מסע נדידה הגדול ביותר של הפילים באפריקה המוערך בכ 800 קילומטרים, כשהפילים גומאים מדי יום כ-35 קילומטרים. הפילים נעים אחרי תוואי דרך שמובילים אותם דרך בורות מים זמניים וקבועים. הם נשארים בחלקים הצפוניים של מאלי בסמוך לנהרות עד שהגשמים מגיעים ביוני. בתקופה זאת הם פונים דרומה ונעים בחופזה לעבר אזורים פוריים בצפון בורקינה פאסו, לאחר מכן פותחים שוב בנדידה צפונה לאזורים המוצפים במאלי. הפילים המדבריים במאלי חמקמקים יחסית, כשהם מוסתרים ונחים במהלך היום בין עצי השיטה ומתעוררים בלילה לשתות ולאכול.

קרן WILD וארגון השימור הצילו את הפילים, עובדים עם ממשלת מאלי כדי לשמר את אוכלוסיות הפילים המדבריים. מספר פרטים צוידו בקולרים עם משדר GPS כדי לעקוב אחת תנועותיהם במדבר ולזהות שבילים קבועים שבהם הם חולפים במהלך הנדידה כדי שיוכלו למנוע הקמת יישובים על המסלולים שלהם. אנשי הטוארג הנוודים שחיים באזורים המדבריים של הסהרה והסאהל עם עדריהם, סובלניים לנוכחות הפילים ואינם צדים אותם, ואף על פי שאירעו מקרים של תקיפת והריגת אנשים, הפילים באזור פחות תוקפניים מפילים באזורים אחרים באפריקה ולא היו כלל מקרים של הריגת בני אדם בעשור האחרון. הטוארג טוענים שאין תחרות בין הפילים לבין חיות המשק שלהם, שכן הפילים אוכלים את העלווה העליונה של העץ, הגמלים את העלווה בצדדים, והעיזים את העלווה התחתונה הסמוכה לבסיס העץ. הטוארג גם היו יודעים בעבר מתי הפילים אמורים לעבור דרך הכפרים שלהם כדי לבקר בבורות המים שבהם הם משתמשים להשקיית עדריהם. כן הם טוענים כי בכל עדרי הפילים המדבריים יש תמיד פיל בסוף העדר המכונה "אדילאל" ("הגדול") שהוא הגדול מכולם, ופיל בתחילת העדר המכונה "טאמזאגט" ("החרש") שהוא תוקפני במיוחד. חוקרי טבע סוברים שה"אדילאל" הוא הזכר המבוגר בעדר שבהתאם לגילו גדול מהאחרים וגם מפגר מעט אחריהם בשל גודלו, בעוד שה"טאמאזאגט" בתחילת העדר הוא למעשה הפילה המנהיגה את העדר שבהתאם למעמדה ואחריותה לשמירה על העדר תוקפנית מן הרגיל.

עם חדירת הציליוויזציה לאזורי המדבר, שבטי הטוארג הופכים יותר ויותר את מגוריהם למגורי קבע, ולצד בניית בתים חזקים הם מקימים בריכות מים ונוטעים פרדסים ושדות לצורך מספוא בסמוך לבריכות. משמעות הדבר היא שישנה עלייה בתחרות בין הפילים ושבטי הטוארג על מקורות המזון והמים - מה שעלול להביא לציד פילים מצד הטוארג. יוזמה מקומית שקרויה "Les Amis des Elephants" הוקמה בשנת 1997, ומטרתה ליידע את הכפרים כאשר הפילים צפויים להגיע לאזור ולהיערך לכך בהתאם. היוזמה מעודדת את הטוארג לשמש כמדריכי ספארי ובכך לקדם תיירות אקולוגית שתהווה בסיס תמיכה כלכלי לקהילות המקומיות בסהרה.

במהלך הבצורת הממושכת במאלי בשנת 1983, הממשלה שלחה משאיות מים על מנת להשקות את הפילים התשושים ברחבי המדבר. הדבר החמיר עוד יותר בשנת 2008 כאשר לא ירדו גשמים במדבר והאגם החשוב ביותר באזור גאורמה - אגם באנזנה התייבש לחלוטין. הפילים הבוגרים ניסו לדלות מים מהחול הבוצי של האגם על ידי יצירת שקעים עם ברכיהם והחדרת החדק לתוכם, אולם הפילונים שלא היו מסוגלים לכך מתו בצמא. למרות מאמצי הממשלה, שכללו הבאת שתי משאבות מים לאגם כדי להשקות את הפילים, היו מקרים רבים בהם נמצאו פילונים צעירים מתים או תשושים מוטלים בבורות לאחר שנפלו לתוכם במהלך חיפוש אחר מים. שבטי הטוארג אף הם סובלים משעורי ההתאדות הגבוהים באזור כאשר פרות רבות מתות מחוסר מים, וחוקר טבע שחזר מביקור באזור סיפר שהאזור מלא בצחנה של גופות נרקבות של בקר, ושקעי מים הפכו לבלתי ראויים לשתייה עקב החום שלהם. לדבריו, הדו-קיום הנורמלי בין הפילים לשבטים באזור עשוי להישבר בשל המחסור החמור במים.