פייר גסנדי
 | |
| הושפע מ | אריסטו, אפיקורס |
|---|---|
| השפיע על | הובס, לוק, לייבניץ |
פייר גסנדי (בצרפתית: Pierre Gassendi או Pierre Gassend, בלטינית: Petrus Gassendi; 22 בינואר 1592 - 24 באוקטובר 1655) היה פילוסוף, תאולוג נוצרי, אסטרונום ומתמטיקאי צרפתי.
קורות חיים
גסנדי נולד בשנת 1592 באלפים הצרפתיים. כבר בהגיעו לגיל 16 שנים התמנה בעיירה קטנה כמורה לרטוריקה. מאוחר יותר למד תאולוגיה והתמנה לכומר מטעם הכנסייה הפראנציסקנית. בהגיעו לגיל 25 התמנה לפרופסור לפילוסופיה ותאולוגיה באוניברסיטת אכס. בשנת 1645 כיהן כמורה למתמטיקה בקולז' המלכותי שבפאריס, שם פעל עד סוף ימיו (שנת 1655). גסנדי היה אחד ממניחי אבני היסוד של המחשבה המודרנית, ומשום כך הוא נחשב לאחד מגדולי הוגי הדעות הצרפתיים של תקופת הרנסאנס.
פעילותו המדעית
הפעילות המדעית העיקרית של גסנדי הייתה בביסוס התאוריה האטומיסטית של הפילוסופים היווניים- דמוקריטוס ואפיקורוס, אשר תוארה בפירוט על ידי המשורר הרומאי לוקרטיוס, תלמידו של אפיקורוס. לפי ההשקפה האטומיסטית האטומים נעים בחלל הריק בתנועה אקראית (תנועה תרמית), וכאשר הם "מתנגשים" פועלים ביניהם כוחות. התנועה האקראית של האטומים והכוחות הפועלים ביניהם הם שני הגורמים אשר יצרו ויוצרים את כל החומרים המוכרים לנו ביקום, כולל נוזלים, גזים, מוצקים ואפילו יצורים חיים. גסנדי תרם לביסוס התאוריה באמצעות ראיות המבוססות על תצפיות וניסויים. הוא היה הראשון שסיפק הסבר לשינויים במצבי הצבירה של החומר באמצעות התאוריה האטומית. פעילותו המדעית והפילוסופית בנושא זה סייעה לתחיית התאוריה האטומית לאחר שנזנחה במהלך כל תקופת ימי הביניים. בתחום המכניקה ביסס גסנדי את חוק ההתמדה אשר נוסח לראשונה על ידי גלילאו גליליי. גסנדי אף הצליח להוכיח כי מהירות התפשטות גלי קול אינה תלויה במשרעת הגל או בתדירות הגל, אלא בתכונות התווך (החומר) שבו מתפשט הגל בלבד.
פעילותו בתחום הפילוסופי
גסנדי היה אחד ממניחי כלי החשיבה המאפיינים כיום את המדע המודרני. הוא הושפע מגלילאו גליליי וביסס את מחקריו המדעיים על הניסוי ועל הניסוח המתמטי. כמו כן פעל כדי להפוך את המאפיינים הללו לחלק אינטגרלי והכרחי בכל תאוריה מדעית. גסנדי טרח לשכנע את הכנסייה שאין כל סתירה בין התאוריה האטומית לבין האמונה בא-לוהים. הפילוסוף אפיקורס שילב את ההשקפה האטומיסטית בהשקפתו הפילוסופית הרחבה אשר שללה את קיומו של הא-לוהים, וכפרה באמונה בקיומה של נפש. אם האטומים נעים בתנועה אקראית והם נתונים להשפעתם העיוורת של הכוחות היסודיים שבטבע, אז לכאורה קיומו של הא-לוהים כישות המשגיחה ומקיימת את המציאות בכל רגע מיותר. מסיבה זו הוכרזה השערת האטומים ככפירה בדת הנוצרית, והיא "נשכחה" במשך אלף שנות ימי הביניים. גסנדי טען כי אין סתירה בין השקפה זו לבין ההשקפה הדתית הנוצרית, כיוון שגם אם הטבע פועל מעצמו ואינו זקוק להשגחה א-לוהית תמידית, ישנו מקום לא-לוהים כישות אשר יצרה את האטומים ואת הכוחות השולטים בהם ומכתיבים את התנהגותם בטבע. טענותיו של גסנדי סייעו להחלשת ההתנגדות של הכנסייה לתאוריה האטומיסטית ובכך הוא תרם תרומה חשובה לתחייתה של התאוריה אשר מהווה כיום את אחד מעמודי התווך החשובים של המדע המודרני. מתוך אמונתו בתאוריה האטומית ככלי רב עוצמה לתיאור הטבע, תמך גסנדי בהשקפה הפילוסופית המטריאליסטית הרואה בחומר ובכוחות הפיזיקאליים אשר להם הוא כפוף את ההסבר הבלעדי להוויה כולה. הוא טען כי ההכרה האנושית (המחשבות, התחושות החלומות וכיוצא בזה) אינה תוצאת הפעולה של משהו נפרד מן החומר (נפש) אלא היא היבט מסתורי ובלתי מובן של החומר כאשר הוא מגיע לרמת מורכבות מסוימת. כמו אפיקורוס הוא טען כי הבעיה הפסיכו פיזית (בעיית גוף-נפש) בלתי מובנת לנו כיוון שהחשיבה שלנו והידע המדעי שלנו מוגבלים. הוא נמנע מלפתח תפיסה זו כיוון שחשש ככל הנראה מתגובת הכנסייה לרעיונות "כפירה" מעין אלו. פעולותיו של גסנדי בתחום התאוריה האטומיסטית ובפילוסופיה של המדע מקנות לו מעמד של אחד מגדולי הוגי הדעות של תקופת הרנסאנס- התקופה שבה החלו ניצניו של המדע המודרני לפרוח.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
30175157פייר גסנדי