כפירה (דת)
כופר (ביהדות: מין או אפיקורוס) הוא כינוי לאדם אשר אינו מאמין באמונות היסוד של הדת.
ביהדות
ערך מורחב – עיקרי האמונה היהודית
בתורה מוזהר עם ישראל "פן יש בכם איש או אישה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה מעם ה' אלוקינו ללכת לעבוד את אלוהי הגויים ההם" (דברים כט יז) ואף עונשו של הכופר מוזכר מיד "ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ה' את שמו מתחת השמים". גם מי שאינו מאמין כי אפילו אות אחת מהתורה לא ניתנה מהקב"ה, הוא כופר. בתלמוד מובא[1] כי אף הכופר בתחיית המתים אין לו חלק בחיי העולם הבא.
ההלכה העקרונית קובעת, כי הכופר יצא מכלל ישראל ויש לגרום לו מיתה[2], מפני שהאפיקורסים ”מצירים לישראל ומסירים את העם מאחרי ה'” (משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק י', הלכה א'). הרמב"ם מציין שהלכה זו נוהגת גם בזמן הגלות, והתקיימה למעשה בכמה מקרים בארצות המגרב.[3]
הרמב"ם צמצם את הדין לגבי הקראים (יהודים שמאמינים רק בתנ"ך ולא בתורה שבעל פה) באומרו שהדינים החמורים שנאמרו לגבי כופרים מתייחסים רק ל"איש שכפר בתורה שבעל פה במחשבתו" אבל מי שגדל להורים קראים, אפילו אם ראה אחר כך את הרבניים ואת דרכיהם, נחשב כ"תינוק שנשבה" ואנוס ו"לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום".[4]
החזון איש כתב, שהדין נהג בדורות עברו, שהאמונה הייתה נחלת כל העם, והכופרים היו בודדים פורצי גדר, וביעורם נועד לתקן הפירצה ולהסיר המכשול, אך בזמננו שהכפירה מצויה, הדבר לא יתקן ועוד יביא לתוספת פירצה, לפיכך הדין אינו נוהג אלא אדרבה, יש להשתדל להחזירם למוטב בדרך ימין מקרבת.[5]
הרב קוק כתב שאין לדון את הכופרים היום במלוא החומרה מכיוון שאין כוונתם לעזוב לגמרי את עם ישראל ואין כוונתם לפגוע בו. זאת, בניגוד לכופרים הקדומים שלדעת הרב, כן התכוונו לכך.[6]. בתשובה הלכתית הוא כותב שיש להבחין בין כופר אמיתי, למי שמצהיר על היותו כופר כדי להחשב כמתקדם: "יש לפעמים מי שמדבר דברי כפירה ולא מלבו כי אם להתפאר, שהוא יודע דברי העולם והשכלת הזמן לפי דעתם המשובשת".[7] לדעת הרש"ש יש להבחין בין "כופר" המכחיש את האמונה אחר העיון והחקירה בנושא, לבין "אינו מאמין" מתוך אי התעמקות בדברים.[8]
חלקם היחסי של הלא-מאמינים בקרב האוכלוסייה היהודית נע בין 9% ל-20%. [9]
הרמב"ם מונה עשרים וארבעה קטגוריות של סטייה מיהדות, אשר לאנשיהם אין חלק בעולם הבא – וכלשונו:
ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא, אלא נכרתים ואובדים ונידונים על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים: המינים, והאפיקורוסים, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל, המורדים, ומחטיאי הרבים, והפורשים מדרכי צבור, והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיה כיהויקים, והמוסרים, ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים, ושופכי דמים, ובעלי לשון הרע, והמושך עורלתו.
— משנה תורה לרמב"ם · ספר המדע · הלכות תשובה · פרק שלישי, הלכה ו
יחד עם זאת, להלן הגדרת ה'כופר בעיקר' – על פי הרמב"ם:
וכשנתקלקל לאדם יסוד מאלה יג היסודות הרי יצא מן הכלל וכפר בעיקר, ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, ומצווה לשונאו ולאבדו, ועליו נאמר "הלא משנאך ה׳ אשנא"(תהלים קלט, כא)
— פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א:
מצומצמת עוד יותר היא ההגדרה הבאה לכופר בעיקר, הקולעת למשמעות המילה 'אתיאיסט':
וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי ה' א-להיך וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה עובר בלא תעשה שנאמר לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני וכופר בעיקר שזהו העיקר הגדול שהכול תלוי בו.
— רמב"ם יסודי התורה פ"א ד+ו
בדתות אחרות
הכפירה בנצרות
בנצרות ישנם עיקרי אמונה ובהם הכרה באותו האיש כאלוהי. אדם המסרב להכיר בהם נחשב כופר.
הנצרות דגלה בהצלת נשמותיהם של הכופרים על ידי צירופם לכת המאמינים בדרכים שונות ולשם כך הוקם המיסיון שהביא להפצת הנצרות ברחבי העולם ולהפיכתה לדת בעלת מספר המאמינים הגדול ביותר.
על פי ההגדרות המקובלות על ידי האינקוויזיציה הקתולית:
- כופר – הוא אדם הטועה ומתעקש על טעותו
- מאמין בכפירה – מי שמאמין בטעות של הכופרים ומאמץ אותה
- חשוד בכפירה – מי שנוכח בטקס של הכופרים או השתתף באחד מטקסיהם
- מחפה – מי שמכיר כופרים אבל לא מסגיר אותם
הכפירה באסלאם
האסלאם מאמין בא-ל אחד ומחלק את הכפירה לשתי רמות: הכפירה החמורה היא של אלו שאינם מונותאיסטים, שלא מאמינים בא-ל אחד, הרמה השנייה של כפירה רואה בנוצרים ככופרים אשר הוסיפו להם אלוהות, מוחמד על פי האסלאם הוא שליחו של האלוקים ומי שאיננו מאמין בזאת הוא כופר.
עונשו של הכופר
לאורך ההיסטוריה נענשו כופרים בחומרה. לשיא הגיעו רדיפתם בתקופת ימי הביניים ובימי האינקוויזיציה הספרדית שחקרה חשודים בכפירה תוך שימוש בעינויים. בדרך כלל נעשה ניסיון של שכנוע הכופר שיכיר ב'אמת', הכופר אשר מסרב להכיר באמת מחויב מיתה, ונטען שבעולם הבא הוא נשלח לגיהנום. השיטה המקובלת בעולם הנוצרי להוצאה להורג של כופרים בימי הביניים הייתה העלאה על המוקד.
בשנת 1998 הקונגרגציה של דוקטרינת האמונה האשים בכפירה את אנתוני דה מלו, שנפטר עוד בשנת 1987 והוחלט להוציא כל ספריו מספריות כנסייתיות.
גם במאה ה-21, הורשע אשרף פיאד בערב הסעודית בהפצת אתאיזם ונגזר עליו עונש מוות, שבעקבות לחץ פוליטי הומתק למלקות ומאסר.
כופרים מפורסמים
- אפיקורוס, הפילוסוף היווני שחי לפני כאלפיים וארבע מאות שנה. יש הטוענים כי משמו נגזרה המילה "אפיקורוס", אם כי הרמב"ם טוען שמילה זו מקורה בארמית.
- הקיסר פלאויוס קלאודיוס יוליאנוס המכונה יוליאנוס הכופר, קיסר רומא האחרון שלא היה נוצרי (אף שקדמו לו קיסרים נוצרים), הנצר האחרון לשושלת הקונסטנטינית. הוא נקרא "הכופר" מאחר שלא הסכים לקבל את הנצרות שהתפשטה אז במהירות והמשיך לדבוק בפגאניות הרומית.
- תומאס פיין שהיה מהאבות המייסדים של ארצות הברית הוקע ככופר בנצרות לאחר כתיבת ספרו "עידן התבונה" שהכיל ביקורת על הדת הממוסדת ועל התנ"ך.
- ברוך שפינוזה, פילוסוף יהודי בן המאה ה-17 שכפר בדת היהודית. שפינוזה לרוב נחשב ליהודי החילוני הראשון בהיסטוריה היהודית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- כפירה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ סנהדרין, צ', א'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ממרים, פרק ג', הלכה ב' משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ד', הלכה י'
- ^ פירוש המשנה לרמב"ם חולין פרק א משנה ב
- ^ משנה תורה, ספר שופטים, הלכות ממרים פרק שלישי
- ^ חזון איש יורה דעה סימן ב אות טז
- ^ על במותינו חללים, מאמרי הראיה.
- ^ שו"ת עזרת כהן עניני אבן העזר סימן כא
- ^ רש"ש שבת דף לא עמוד א
- ^ מי שמאמין: המספרים שמאחורי האמונה בחברה הישראלית, באתר www.maariv.co.il
35036288כפירה (דת)