מוביל (אלבמה)
 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | |||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 אלבמה | |||||||||||||||||||||||||||||||
| מחוז | מוביל | |||||||||||||||||||||||||||||||
| ראש העיר | סנדי סטימפסון | |||||||||||||||||||||||||||||||
| תאריך ייסוד | 1702 | |||||||||||||||||||||||||||||||
| שטח | 412.8 קמ"ר | |||||||||||||||||||||||||||||||
| גובה | 3 מטרים | |||||||||||||||||||||||||||||||
| אוכלוסייה | | |||||||||||||||||||||||||||||||
| ‑ בעיר | 198,915 (2007) | |||||||||||||||||||||||||||||||
| ‑ במטרופולין | 399,843 (2000) | |||||||||||||||||||||||||||||||
| ‑ צפיפות | 651.4 נפש לקמ"ר (2007) | |||||||||||||||||||||||||||||||
| קואורדינטות | 30°41′40″N 88°02′35″W / 30.694444°N 88.043056°W | |||||||||||||||||||||||||||||||
| אזור זמן | UTC -6 | |||||||||||||||||||||||||||||||
| www.cityofmobile.org | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||
מוֹבִּיל (באנגלית Mobile) היא העיר השלישית בגודלה במדינת אלבמה שבארצות הברית, ומשמשת כעיר מחוז מוביל. העיר שוכנת בשפך נהר מוביל, על חוף מפרץ מקסיקו. במפקד אוכלוסין בשנת 2000 נמנו בעיר 198,915 תושבים. זוהי העיר הגדולה ביותר לחוף מפרץ מקסיקו בין הערים ניו אורלינס וסיינט פיטרסברג. אוכלוסיית המטרופולין מוביל מונה 399,843 תושבים (נכון לשנת 2000), וזהו המטרופולין השני בגודלו באלבמה.
תחילתה של מוביל כעיר הבירה של לואיזיאנה הצרפתית בשנת 1702. העיר נקראת על שם השבט האינדיאני מוביליאן אשר שכן לחוף מפרץ מוביל. במהלך 100 שנותיה הראשונות של העיר היא שמשה עיר קולוניאלית מרכזית, תחילה למתיישבים הצרפתים בצפון אמריקה, אחריהם לבריטים ולבסוף לספרדים. מוביל הפכה לחלק מארצות הברית בשנת 1810 עם סיפוח מערב פלורידה בעת כהונת הנשיא ג'יימס מדיסון. בין השנים 1861–1865 הייתה העיר בשטח קונפדרציית המדינות של אמריקה.
מוביל היא עיר הנמל היחידה במדינת אלבמה. נמל העיר היווה גורם כלכלי משמעותי לאורך כל שנות קיומה של העיר, ובשנותיה הראשונות של העיר היה למרכז סחר בין הצרפתים לילידים האינדיאנים. בתחילת המאה ה-21 נמל מוביל הוא ה-9 בגודלו בארצות הברית. העיר מוביל היא אף מרכז תרבותי לחופי מפרץ מקסיקו, ושוכנים בה מספר מוזאונים לאמנות, תזמורת סימפונית, בית אופרה, מרכז בלט, וריכוז גדול של מבנים בעלי חשיבות ארכיטקטונית היסטורית. במוביל קיימת המסורת הארוכה ביותר בארצות הברית של קרנבל מקומי, המתקיים מאז 1830.
היסטוריה
התקופה הקולוניאלית
ההתיישבות האירופאית במוביל, אשר הייתה ידועה אותה עת בשם פורט לואי דה לה לואיזיאנה (Fort Louis de La Louisiane), החלה בשנת 1702 על גדת נהר מוביל והייתה לבירתה הראשונה של המושבה הצרפתית לואיזיאנה. היישוב נוסד על ידי האחים הצרפתים-קנדים פייר וז'אן באפטיסט לה מוין. ז'אן באפטיסט התמנה למושלה הראשון של לואיזיאנה הצרפתית בשנת 1701. בשנת 1703 הוקמה קהילת הכנסייה הקתולית הראשונה במוביל. בשנת 1704 הגיעו ליישוב 23 נשים צרפתיות, על סיפון האניה "פליקן". יחד עם הנשים הגיעה ליישוב אף מחלת קדחת צהובה, בה נדבקו בעת ששהו בהוואנה. המחלה התפשטה חיש מהר לתושבים צרפתים אחרים ולילידים האינדיאנים, אשר רבים מהם מתו לאחר שחלו. באותה תקופה הובאו לעיר אף עבדים שחורים מן המושבה הצרפתית סן דומינג שעל האי היספניולה. מספר תושבי היישוב ידע עליות וירידות במשך מספר שנים, בשנת 1708 נמנו ביישוב 279 תושבים, אולם שנתיים אחר כך פחת מספרם ל-178 נפש, לאחר שרבים מתו במגפות.
המגפות שפשטו ביישוב וסדרת שטפונות, הביאו את המושל לצוות בשנת 1711 על העתקת מיקומה של העיר למיקום חדש, מספר קילומטרים במורד הנהר, למיקומה הנוכחי, בשפך נהר מוביל לתוך מפרץ מוביל. במיקום החדש נבנה המבצר פורט לואי, אשר היה מוקף בערימות עפר וגדר כלונסאות. בשנת 1712 התמנה אנטואן קרוזט למושל החדש של המושבה ומניין התושבים היה 400 נפש. בשנת 1720 הועברה בירת המושבה לעיר בילוקסי, ואילו מוביל נותרה מרכז צבאי ומסחרי. בשנת 1723 החלה בניית מבצר חדש, עשוי לבנים, הניצב על יסודות סלע, ושמו פורט קונדה (Fort Condé).
עם חתימת חוזה פריז מ-1763, אשר הביא קץ למלחמת הצרפתים והאינדיאנים, הועברה העיר מוביל והשטחים סביב לה לשליטת בריטניה, והם הפכו לחלק מן המושבה הבריטית מערב פלורידה. הבריטים שינו את שמו של המבצר במוביל למבצר שרלוט, על שם המלכה שארלוט ממקלנבורג-שטרליץ, אשת ג'ורג' השלישי.
כדי למנוע הגירת תושבים מן העיר הבטיחו הבריטים חופש דת למתיישבים הצרפתים, 112 צרפתים מתושבי העיר נותרו בה תחת השלטון הבריטי. הסובלנות הדתית החדשה, תחת השלטון הבריטי, אף הביאה לתחילתה של ההתיישבות היהודית במוביל, בשנת 1763. באופן רשמי, לא הותרה התיישבות יהודים בשטחי לואיזיאנה הצרפתית על פי צו הקוד השחור (Code Noir) אותו הנהיג לואי הארבעה עשר, מלך צרפת, בשנת 1685, ואשר אסר על קיומה של כל דת, זולת הנצרות הקתולית בשטחי המושבות הצרפתיות ועל הוצאת היהודים מהן. ההתיישבות היהודית הראשונה במוביל הורכבה ברובה מסוחרים אשר תרמו להתפתחותה הכלכלית של העיר. בשנת 1766 נמנו על תושבי העיר 860 נפש, אף ששטח העיר היה קטן מזה שבתקופת המושבה הצרפתית. בתקופת מלחמת העצמאות של ארצות הברית הייתה מערב פלורידה מקלט לנאמני המלוכה הבריטית אשר נמלטו לשם ממושבות אחרות.
בעוד הבריטים נלחמים במתיישבים המורדים לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי, הצטרפו הספרדים למלחמה לצידה של צרפת ובשנת 1780 נפלה העיר לידי הספרדים. השליטה הספרדית בעיר נמשכה עד לשנת 1813, אז נפלה בידי כוחות ארצות הברית בפיקוד הגנרל ג'יימס וילקינסון במסגרת מלחמת 1812.
המאה ה-19
בשנת 1813, בעת שהעיר מוביל הפכה לחלק מטריטוריית מיסיסיפי, פחתה אוכלוסייתה לכ-300 נפש. בשנת 1817 הועברה העיר לתחום הטריטוריה של אלבמה, זאת לאחר שמיסיסיפי זכתה למעמד של מדינה בארצות הברית. בשנת 1819 זכתה אף אלבמה למעמד של מדינה, אותה עת מנתה אוכלוסייתה של העיר 809 תושבים.
משיושבו גדות הנהר באלבמה ומסיסיפי על ידי חקלאים וכלכלת החוות החלה משגשגת, חל גידול מהיר באוכלוסיית העיר. בעיר התיישבו סוחרים, עורכי דין, מכונאים, רופאים ובעלי מקצוע אחרים שקיוו ליהנות מעסקים עם מתיישבי האזורים החקלאיים במעלה הנהר. מיקומה הנוח של העיר לצורכי מסחר, ונגישותה לתחבורה ימית על הנהר מרוב חלקי המדינה ואף מיסיסיפי השכנה, הביאו לגידול של ממש באוכלוסייתה עד שבשנת 1822 ישבו בה כ-2800 תושבים.
החל משנות ה-30 של המאה ה-19 התפתחה בעיר כלכלת מסחר המבוססת בעיקר על הסחר בכותנה. על חופה של העיר נבנו מזחים ומחסנים עשויים לבנים. ייצוא הכותנה מנמל העיר גדל באופן מקביל לגידול בתפוקת הכותנה במדינת אלבמה, ובשנת 1840 היה נמל מוביל שני בכמות יצוא הכותנה, בכל ארצות הברית, אחרי נמל ניו אורלינס. כיוון שכלכלתה של העיר הייתה תלויה בענף בודד, העיר ידעה משברים כלכליים כל עת שאירע משבר בענף הכותנה. על אף שבמוביל היו מעט בעלי עבדים, ביחס לשאר מדינת אלבמה, העיר שמשה כמרכז המדינה לסחר עבדים, עד אשר עיקר סחר העבדים עבר בשנות ה-50 של המאה ה-19 לעיר מונטגומרי. בשנת 1853 גרו בעיר כ-50 משפחות יהודיות, ביניהן פיליפ פיליפס, עורך דין אשר נבחר לבית הנבחרים של אלבמה ואחר כך לבית הנבחרים של ארצות הברית. בשנת 1860 התגוררו בעיר 29,258 תושבים, העיר ה-27 בגודלה בארצות הברית והרביעית בגודלה בין ערי קונפדרציית המדינות של אמריקה. במחוז מוביל התגוררו 29,754 תושבים חופשיים, ביניהם רק 1195 שחורים. בנוסף החזיקו 1785 בעלי עבדים ב-11,376 עבדים, ובסך הכל התגוררו במחוז מוביל 41,130 נפש.
בתקופת מלחמת האזרחים האמריקנית הייתה העיר בתחום הקונפדרציה. הצוללת האנלי, הראשונה בהיסטוריה בה נעשה שימוש צבאי ואשר הטביעה ספינת אויב, נבנתה בעיר מוביל. אחד הקרבות הימיים הבולטים במהלך המלחמה היה קרב מפרץ מוביל, אשר הסתיים בהשתלטות צבא האיחוד על מפרץ מוביל ב-5 באוגוסט 1864. ב-12 באפריל 1865, שלושה ימים לאחר כניעת רוברט לי בבית המשפט באפומטוקס, וירג'יניה, נכנעה העיר מוביל לכוחות צבא האיחוד כדי למנוע סכנת הרס. באופן אירוני, כחודש אחר כך, ב-25 במאי 1865, נספו כ-300 איש בעיר מוביל לאחר שמחסן תחמושת התפוצץ בלב העיר, וחלקה הצפוני של העיר נהרס.
לאחר ששבה והצטרפה לארצות הברית, החל שיקום של העיר על ידי הממשל הפדרלי, אשר הסתיים בשנת 1874, כאשר חברי המפלגה הדמוקרטית זכו ברוב במועצת העיר. הרבע האחרון של המאה ה-19 התאפיין במיתון כלכלי במוביל וחדלות פרעון של הממשל המקומי. אות למיתון זה ניתן למצוא בהיקף היצוא מנמל העיר: בשנת 1878 יוצאו מנמל מוביל סחורות בשווי 9 מיליון דולר, בשנת 1882 יוצאו סחורות רק ב-3 מיליון דולר.
המאה ה-20
בעשורים הראשונים של המאה ה-20 ידעה העיר תקופת צמיחה כלכלית מחודשת לצד גידול מחודש באוכלוסייה. בשנת 1900 ישבו בעיר כ-40,000 תושבים ובשנת 1920 הגיע מספרם לכ-60,000. בתקופה זו קיבלה העיר מענקי סיוע פדרלי בכ-3 מיליון דולר לצורך העמקת הנמל ודרכי הגישה אליו. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הפכה התעשייה בעיר לגורם כלכלי משמעותי, בניית אוניות ומפעלי פלדה היו בין ענפי התעשייה הבולטים. מנגד, בתקופה זו חלה התדרדרות במדדי הצדק החברתי והיחסים בין הגזעים בעיר. בשנת 1902 חוקק השלטון המקומי את חוק העזר העירוני הראשון בנושא הפרדה גזעית, אשר ציווה על הפרדה בין הנוסעים בתחבורה הציבורית בעיר. החוק קיבע מנהג שהיה קיים למעשה זמן ארוך קודם לכן. השחורים תושבי העיר הגיבו על החוק בהטלת חרם בן חודשיים על התחבורה הציבורית, אולם החוק לא בוטל. חוקי הפרדה גזעית נוספים התקבלו בעיר לאחר חוק זה במטרה לשמר את השליטה הלבנה בעיר.
בתקופת מלחמת העולם השנייה הייתה העיר מרכז למאמץ תעשייתי אדיר, אשר הביא לגידול משמעותי באוכלוסייתה, בעיקר עובדים שהגיעו לעבוד במספנות ובבסיס חיל האוויר ברוקלי. בין השנים 1940-1943 עקרו לעיר למעלה מ-89,000 איש לצורכי עבודה ותרומה למאמץ המלחמתי. המספנות בעיר מוביל היו אחד מ-18 אתרים בהם יוצרו ספינות ליברטי לחיל הים האמריקאי, עוד יוצרו במספנות העיר שולות מוקשים, משחתות ואוניות משא.
בשנים שלאחר המלחמה ידעה העיר שינויים במבנה החברתי ובכלכלה. המספנות איבדו ממעמדן המוביל בכלכלת העיר ואילו תעשיות הנייר והכימיקלים החלו להתפתח. רוב הבסיסים הצבאיים בסביבות העיר הפכו למתקנים אזרחיים. עם תום המלחמה הגבירו תושבי העיר השחורים את מאמציהם לזכות בשוויון זכויות ובצדק חברתי. חלק מתושבי העיר ראו בה עיר סובלנית יותר מערים אחרות בדרום ארצות הברית, במיוחד לאור שילוב שחורים במשטרה המקומית ובמכללת ספרינג היל, כבר בשנות ה-50. ההפרדה הגזעית בתחבורה הציבורית ובמזנוני המזון הופסקה ביוזמה מקומית בתחילת שנות ה-60. אולם תושבי העיר השחורים לא היו מרוצים מן הסטטוס קוו ובשנת 1963 הגישו תביעה לבית המשפט כדי לאפשר לתלמידים שחורים להתקבל לבית הספר התיכון מורפי. בית המשפט ציווה על קבלתם ללימודים של שלושה תלמידים שחורים בשנת 1964, דבר שהוביל לביטול ההפרדה הגזעית בכל בתי הספר של מחוז מוביל. ההפרדה הגזעית בוטלה בכל ארצות הברית בחוק זכויות האזרח משנת 1964. בשנות ה-60 ספגה העיר מהלומה כלכלית עם סגירתו של בסיס חיל האוויר בברוקלי, אשר בישר את תחילתו של מיתון כלכלי לכל אורך שנות ה-70.
בשלהי שנות ה-80 יזם ראש העיר מייק דאו יוזמה כלכלית חדשה בשם "יוזמת שרשרת הפנינים" במטרה להפוך את העיר למוקד משיכה לעסקים. במסגרת יוזמה זו נבנו מוסדות רבים חדשים ומאות בניינים היסטוריים שופצו במרכז העיר. רמת הפשיעה בעיר פחתה ויוזמות כלכליות חדשות החלו בעיר. יוזמה זו נמשכת עד לתחילת המאה ה-21. בשנת 1999 עם יסודה של חברת Austal USA החלו המספנות בעיר לשוב ולתפוס חלק משמעותי בכלכלתה.
אקלים
מיקומה של מוביל, על חוף מפרץ מקסיקו, יוצר בעיר אקלים סובטרופי גשום, עם טמפרטורה שנתית ממוצעת של 19.3 מעלות. ממוצע הטמפרטורה בחודשים דצמבר-ינואר הוא 4.4 מעלות ואילו בקיץ ממוצע הטמפרטורה הוא 32.8 מעלות. עונת הקיץ במוביל היא חמה ולחה, ואילו בחורף מזג האוויר גשום. מחקר שנערך בשנת 2007 מצא כי כמות המשקעים בעיר היא הגבוהה ביותר מכל 48 המדינות המרכזיות בארצות הברית (להוציא את אלסקה והוואי), עם ממוצע משקעים שנתי של 1,680 מ"מ. בעיר כ-120 ימים גשומים בשנה בממוצע. רק לעיתים נדירות יורד שלג במוביל.
מדי פעם חולפות בעיר סופות טרופיות והוריקנים. ב-12 בספטמבר 1979 עבר בעיר הוריקן פרדריק והותיר הרס רב במרכז העיר ובסביבותיה. בעיר פגעו הוריקנים נוספים בשנים 1995 ו-2004. בשנת 2005 סבלה העיר נזקים רבים מפגיעת הוריקן קתרינה, לאחר שחלקים ניכרים ממרכז העיר הוצפו.
תיירות
מוזיאונים
במוביל מגוון מוזיאונים. Battleship Memorial Park הוא פארק למוצגים היסטוריים צבאיים על גדת מפרץ מוביל, בין מוצגיו אוניית המלחמה אלבמה, אוניית מערכה מסדרת דקוטה הדרומית. בפארק אף אנדרטאות לחללי מלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם, ומגוון גדול של ציוד צבאי. במוזיאון העיר מוביל, השוכן בבניין העירייה הישן, מתועדים 300 שנים של ההתיישבות בעיר. במבני אוקלי משוחזרים חייהם תושבים משלושה מעמדות שונים בעיר מוביל שבאמצע המאה ה-19. מוזיאון הקרניבל של מוביל מתעד את ההיסטוריה של הקרניבל במוביל, כולל תצוגות של תחפושות ותצוגות על גלגלים. בעיר פועלים אף בתים היסטוריים הפתוחים לקהל, מוזיאון רפואי, מוזיאון מכבי אש, מוזיאון משטרה, ומוזיאון טבע.
גנים ציבוריים ואתרים תיירות אחרים
במוביל גנים הבוטניים המתפרסים על למעלה מ-400 דונם. בית בלינגראת' וגניו מתפרסים על כ-260 דונם ומכילים גנים מעוצבים ובית חווה אשר נבנו בשנות ה-30 של המאה ה-20. ברחבי העיר יותר מ-45 גנים ציבוריים, חלקם גנים היסטוריים. פארק לנגאן משתרע על שטח של כ-2900 דונם ובתוכו אף מוזיאון לאמנות. מבצר קונדה הוא מבנה משוחזר של המבצר ההיסטורי שהוקם בעיר במאה ה-18 ומשמש אף כמרכז מידע תיירותי.
כלכלה
תעופה וחלל, קמעונאות, שירותים, בניין, רפואה וייצור הם תחומי התעשייה העיקריים בעיר מוביל. בסוף שנות ה-80 החלה בעיר צמיחה כלכלית מחודשת לאחר עשרות שנים של דעיכה כלכלית. בין השנים 1993-2003 נוצרו 13,983 משרות חדשות כאשר 87 חברות נוסדו בעיר ו-399 חברות אחרות הרחיבו את עסקיהן. בעקבות המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008 עלה אחוז האבטלה בעיר ובינואר 2009 נאמד ב-7.8%.
לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-21 הורחבו הרציפים בנמל מוביל ואתר איחסון המכולות בנמל הורחב פי 10 בהשקעה של מעל 300 מיליון דולר. השקעה זו הפכה את נמל מוביל לאחד הנמלים המובילים בארצות הברית לאוניות מכולות והציבה את הנמל במקום התשיעי בין נמלי ארצות הברית במשקל הסחורות העוברות בו. חברת Austal USA, המייצרת ספינות הבנויות מאלומיניום לצרכים אזרחיים וצבאיים, הרחיבה בשנת 2005 את מספנותיה בעיר, ובשלהי 2007 הודיעה כי תגדיל את מספנותיה פעם נוספת לאחר שזכתה במכרז בשווי מיליארד דולר לאספקת ספינות לצבא ארצות הברית. בשנת 2007 הכריזה חברת ThyssenKrupp הגרמנית כי תקים בעיר מפעל פלדה בהשקעה של 4.65 מיליארד דולר, אשר יהיה למפעל הפלדה הגדול בעולם.
תחבורה
סמוך לעיר ממוקם שדה התעופה האזורי של מוביל וממנו טיסות סדירות לחמישה שדות תעופה מרכזיים: שרלוט, דאלאס, אטלנטה, יוסטון, וממפיס. בתחומי העיר פועל אף שדה תעופה המשמש מטוסי מנהלים וטיסות פרטיות.
העיר מחוברת לרשת מסילות הברזל בקווים של ארבע מחברות רכבות המשא הגדולות בארצות הברית. עד לשנת 2005 פעל אף קו רכבת נוסעים אשר קישר בין מוביל לניו אורלינס ולג'קסונוויל בפלורידה. פעילות קו זה הופסקה בעקבות הוריקן קתרינה. שני כבישים בינמדינתיים מגיעים לעיר מוביל, כביש I-10, וכביש I-65. מן העיר אף יוצאים כבישים מדינתיים ראשיים, המקשרים אותה היטב לשאר אזורי אלבמה. בתחומי העיר רשת קווי אוטובוס וכן קו קרוניות נוסעים חשמליות ובו 22 תחנות.
בנמל מוביל פועל מסוף נוסעים בו עוגנות אוניות השייכות לחברת קרניבל.
