ריכוז ההקרבה במקום המקדש
ריכוז ההקרבה במקום המקדש
|
---|
ג אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.ד וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ. ה לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַה' אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַה' אוֹתָם. ו וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם עַל מִזְבַּח ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְטִיר הַחֵלֶב לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה'. ז וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם. ח וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה אוֹ זָבַח. ט וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַה' וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו. |
ספר ויקרא, פרק י"ז, פסוקים ג'-ט', ספר דברים, פרק י"ב, פסוקים א'-י"ד |
חוק ריכוז ההקרבה במקום המקדש במקרא, הוא מצווה המופיעה בספר ויקרא ובספר דברים, המגבילה את עבודת הקרבנות למקום יחיד אשר אותו יבחר ה', ואוסרת על הקרבה בבמות יחיד.[1] למצווה זו ישנם שני מרכיבים: המרכיב הראשון הוא איסור ההקרבה בבמות המביאה לתעייה אחרי עבודה זרה, והמרכיב השני הוא ריכוז העבודה במקדש אחד במקום אשר אותו יבחר ה'.
עד להקמת המקדש מותר היה לבני ישראל להקריב בכל מקום כפי הכתוב המופיע בספר שמות,[2] היתר ההקרבה במזבחות פרטיים (במות) התבטל עם הקמת משכן שילה, חזר לתוקפו עם חורבן המשכן, אך בטל לצמיתות עם בחירת ה' בהר המוריה[3].
מתקופת השופטים עד סוף ימי בית ראשון, לא נאכף איסור הבמות בחוק ממלכתי, ורוב העם הקריב בפועל במקומות רבים. המנהג הקדום של הקרבה חופשית היה מושרש מאד, ורוב מלכי יהודה וישראל לא יכלו לאכוף את האיסור, בפרט לאחר פיצול הממלכה, מה שהביא בפועל לקיומם של פולחנים אליליים. גם הריסת הבמות לא התאפשרה מפני שהן נחשבו לאתרים קדושים[4]. ריכוז העבודה בירושלים החל לאחר גלות עשרת השבטים, על ידי חזקיהו מלך יהודה, ואחריו נינו יאשיהו במסגרת חידוש הברית שעשה, בה התחזק עם מציאת ספר התורה על ידי חלקיהו בן שלום הכהן, בזמן תיקון בדק הבית שערך בבית המקדש.
עיקרי המצווה
עיקרי המצווה באים לידי ביטוי בשני מרכיבי החוק בפרשת ראה: טיהור הארץ מהפולחן האלילי, ניתוץ במות ופסלי עבודה זרה,[5] וריכוז העבודה במקום אחד, אשר אותו יבחר ה'.[6] ההדגשה במצווה שלא להשתמש בבמות הפולחן של הגויים לשם הקרבה לה' אלא לאבדם כליל.[7]
המקום אשר יבחר ה'
לאורך ספר דברים מוזכר כמה פעמים "כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם", כלומר המקום שייבחר על פי נביא בשם ה', אבל לא מצוין מהו המקום. הרמב"ם מנמק את אי האיזכור המפורש בתורה, כדי שלא יתעוררו מלחמות מול האומות או בין השבטים על האחיזה בו, עד העמדת מלך שיאחד את העם, ותחת ממלכתו ייבנה הבית.[8] לאורך תקופת השופטים שימשה באופן זמני שילה בנחלת אפרים כמקום הנבחר, ובה שכן משכן שילה. לאחר שהובטחה מלכות דוד, נבחר הר המוריה שבעיר בירתו ירושלים כמקום המקודש לדורות.
טעם המצווה
הסבר למצווה מופיע כבר אצל פילון האלכסנדרוני.[9]
במפרשי התורה
רבי יהודה החסיד, מסביר בפירושו על התורה את התופעה של חידוש החוק בימי חזקיהו בכך שלמרות ששחיטת חולין הותרה כבר בספר דברים, עדיין העם החשיב זאת לטאבו דתי חמור, וכיוון שהיה מרוחק ממקום המקדש, שחט בבמות; גם בתקופה בה נאסרו הבמות, עדיין - מחמת טאבו זה - שחט העם בבמות, ונביאים והמלכים שתקו על כך, משום שחששו שאם יחדירו את איסור הבמות אל ההמון - יעבור העם להקריב את קרבנותיו אצל עגלי ירבעם, שהוא חטא חמור יותר; לאחר שגלו עשרת השבטים בטלו עגלי הזהב של ירבעם והחשש הראשון פג; לאור כך הפעיל חזקיהו את החוק במלואו.[10]
- ערך מורחב – איסור הקמת מצבה
האבן עזרא מפרש בדרך הפשט, שלמרות מה שנכתב "שבר תשברו את מצבותיהם", הציווי כלל רק חובת הריסת מצבות עבור פולחן האלילים הרבים, ומצבות לעבודת ה' – לא נאסרו כפי שיעקב הקריב על מצבה.[11] אך בחז"ל מבואר שהקרבה על מצבה אסורה גם לשם שמים, ואף שהיתה רצויה בימי האבות נאסרה מחמת שנהגו להקריב בה לעבודה זרה[12].
היסטוריה
המלכים שנזכרו כמי שנלחמו בהקרבה בבמות היו בממלכת יהודה כאשר חזקיהו מלך יהודה הסיר את הבמות.[13] טיהור הארץ מהבמות, הביא לביטול ההקרבה בבמות, ולריכוזה במקום אחד, בירושלים. בנו של חזקיהו, מנשה, חזר ובנה את הבמות שאביו הרס. יאשיהו מלך יהודה, טימא את הבמות והרס את המקדשים שיוחדו לפולחן עבודה זרה ברחבי הארץ, והתיר את העבודה בירושלים בלבד. החל מתקופה זו חדל מישראל הפולחן האלילי לפחות בפרהסיה. בעת שיפוץ בית המקדש ("בדק הבית") בזמנו של יאשיהו, נמצא ספר התורה שנכתב על ידי משה רבנו והוטמן במקדש בתקופת אחז. קריאת התוכחה הכתובה בו חיזקה את ידי המלך הצעיר במלחמתו לביעור הבמות ופולחנם.
מתקני הבמות בישראל וביהודה, הוקמו במקומות בהם היו מקדשים לאלילים רבים. ריכוז העבודה בבית המקדש נקשר בחיסול פולחן עמי כנען, במטרה שלא תתאפשר השפעתה של עבודת אלילים. עיקרה של מלחמתו היתה בטיהור הפולחן האלילי, ניתן לראות זאת בעיקר במעשיו של יאשיהו בעת טיהור האלילים שביצע. כך נפסקה עבודת האלילים ועבודת ה' רוכזה בבית המקדש בירושלים.[14]
ביעור העבודה הזרה הוא המרכיב הראשון במצווה. בספר דברי הימים מסופר כי אסא היה הראשון, שהרס את הפולחן האלילי בימי מלכותו הראשונים:[15]
א וַיַּעַשׂ אָסָא הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהָיו. ב וַיָּסַר אֶת-מִזְבְּחוֹת הַנֵּכָר, וְהַבָּמוֹת; וַיְשַׁבֵּר, אֶת-הַמַּצֵּבוֹת, וַיְגַדַּע, אֶת-הָאֲשֵׁרִים
— דברי הימים ב יד א'-ב'
את מבצע ביעור הפולחן המשיך יהושפט.[16] על חזקיהו מסופר שהחריב את הפולחן האלילי בממלכת יהודה שהוחדר לבית המקדש על ידי אחז;[17] הסיבה לכך על פי ספר דברי הימים ב' היא להשיב את כעסו של ה': "כִּי-מָעֲלוּ אֲבֹתֵינוּ וְעָשׂוּ הָרַע בְּעֵינֵי ה'".[18] ספר מלכים מציין את חידוש העבודה של חזקיהו ומדגיש את טיהור המקדש מיסודות אליליים רבים[19], וספר דברי הימים מוסיף ומדגיש את תחילתה של עבודת ה' בבית המקדש בניצוחו של חזקיהו.[21] אירוע זה של פתיחתו מחדש של בית המקדש היה לאירוע מכונן שתואר בצורה מקיפה בדברי הימים ב' כ"ט-ל"א.[22]
יאשיהו החל לדרוש לה' בשנתו השמינית למלוכה. לאחר שלוש שנים טיהר מיהודה וירושלים את הפולחן האלילי. בשנתו השמונה עשרה (622 לפנה"ס) הובא אליו ספר התורה שנמצא במסגרת שיפוץ שנערך בבית המקדש, ובעקבותיו התחזק לסיים את ניתוץ הבמות ולהקים ברית לאנשי יהודה לקיים את חוקי התורה.[23]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- רבי יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים תקופת המקרא, עמוד 131, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ ספר דברים, פרק י"ב, פסוק י"א: "וְהָיָ֣ה הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֥ם בּוֹ֙ לְשַׁכֵּ֤ן שְׁמוֹ֙ שָׁ֔ם שָׁ֣מָּה תָבִ֔יאוּ אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֑ם עוֹלֹתֵיכֶ֣ם וְזִבְחֵיכֶ֗ם מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶם֙ וּתְרֻמַ֣ת יֶדְכֶ֔ם וְכֹל֙ מִבְחַ֣ר נִדְרֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּדְּר֖וּ לַיהֹוָֽה".
- ^ מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלֹתֶיךָ וְאֶת-שְׁלָמֶיךָ, אֶת-צֹאנְךָ וְאֶת-בְּקָרֶךָ; בְּכָל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת-שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ. (שמות כ', כ')
- ^ משנה, מסכת זבחים, פרק י"ד
- ^ שו"ת חתם סופר אורח חיים סימן ל"ב
- ^ ספר דברים, פרק י"ב, פסוק ג'
- ^ ספר דברים, פרק י"ב, פסוק ד'
- ^ אברבנאל דברים י"ב, א
- ^ מורה נבוכים חלק ג פרק מה
- ^ פילון האלכסנדרוני, על החוקים המיוחדים - א, 12, 67. פילון עצמו לא מזכיר כלל את מקדש חוניו בכתביו, ומספר על עצמו שכאשר רצה להקריב קרבן - עלה לירושלים. צבי וולפסון, פילון - יסודות הפילוסופיה הדתית היהודית, פרק י"ג, סעיף ג', תרגום משה מייזלש, מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ל, כרך ב', עמ' 242.
- ^ גרשון ברין, "עיון בפירושי ר' יהודה החסיד לתורה", בתוך: סיני, כרך פ"ח, ירושלים תשמ"א, עמ' ט"ז.
- ^ אבן עזרא על ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק כ"ב
- ^ ספרי שופטים פיסקא קמ"ו
- ^ ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק ד'
- ^ דוד כהן-צמח, עולם התנ"ך: דברים, תל אביב, דוידזון עתי, 2002, עמ' 112
- ^ חנוך רביב, החברה בממלכות ישראל ויהודה, ירושלים, מוסד ביאליק, 1993, עמ' 139
- ^ ספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוק מ"ז
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ"ט
- ^ דברי הימים ב', כ"ט, ו'
- ^ ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק ד'
- ^ דברי הימים ב', כ"ט, ג'
- ^ [20]
- ^ שמואל ורגון, בארצות המקרא : מחקרים בנבואה, בהיסטוריה ובהיסטוריוגרפיה נבואית, רמת גן, בר-אילן, 2015, עמ' 21
- ^ דברי הימים ב', ל"ד -ל"ה
הקרבנות | ||
---|---|---|
סוגי הקרבנות | ||
סוגי הקרבנות היסודיים | עולה • חטאת • אשם • שלמים • בכור • מעשר • פסח • מנחה | |
קרבנות ציבור | קרבן התמיד • קרבן מוסף • לחם הפנים • מנחת העומר • שתי הלחם • קרבנות יום הכיפורים • פר העלם דבר של ציבור • שעיר עבודה זרה • קיץ המזבח • שעיר ראש חודש | |
קרבנות יחיד במועדים | עולת ראייה • שלמי חגיגה • שלמי שמחה • קרבן פסח • חגיגת ארבעה עשר • פר ואיל של כהן גדול ביום הכיפורים | |
קרבנות יחיד נוספים | קרבן עולה ויורד • קרבן תודה • קרבן עוף • קרבנות נזיר • קרבן יולדת • קרבן מצורע • מחוסר כיפורים • פר כהן משיח • מנחת חביתין • קרבן עצים | |
הקרבת הקרבנות | ||
תהליך ההקרבה | לבישת בגדי כהונה • קידוש ידיים ורגליים • סמיכה • שחיטה/מליקה • קבלה • הולכה • זריקה • שפיכת שיריים • מליחה • הגשה • קמיצה • קידוש הקומץ • תנופה • הקטרה • נסכים | |
איסורים ופסולים | פיגול • נותר • טומאה • מחשבת שלא לשמו • מחשבת חוץ למקומו • תמורה • בעל מום • טרפה • ממשקה ישראל • מעילה • מחוסר זמן | |
מקום ההקרבה | במות • בית המקדש • מזבח החיצון • המערכה הגדולה • חידוש עבודת הקרבנות בימינו |
37716971ריכוז הפולחן