אופיר פינס-פז

אופיר פינס-פז

אופיר פינס-פז, 2005
לידה	11 ביולי 1961 (גיל: 63) ראשון לציון, ישראל
מדינה
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב
סיעה	ישראל אחת, העבודה-מימד-עם אחד, עבודה-מימד, העבודה
שר הפנים ה־21 10 בינואר 2005 – 23 בנובמבר 2005 (45 שבועות ו־3 ימים) → אברהם פורז אריאל שרון ←
שר המדע, התרבות והספורט ה־20 4 במאי 2006 – 1 בנובמבר 2006 (26 שבועות) → רוני בר-און יולי תמיר ←
חבר הכנסת 17 ביוני 1996 – 10 באוקטובר 2010 (14 שנים) כנסות 14 - 18
יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט ה־15 19 במרץ 2001 – 17 ביולי 2002 (שנה ו־17 שבועות) → אמנון רובינשטיין מיכאל איתן ←
יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה ה־18 7 בפברואר 2007 – 24 בפברואר 2009 (שנתיים) → ראלב מג'אדלה דוד אזולאי ←
יו"ר הועדה המיוחדת לבעיית העובדים הזרים ה־1 4 בפברואר 1998 – 15 באוגוסט 1998 (27 שבועות ו־4 ימים) יצחק כהן ←
תפקידים בולטים יו"ר הקואליציה מזכ"ל מפלגת העבודה יו"ר הרשות לשיקום האסיר

אופיר פינס-פז (נולד ב-11 ביולי 1961), שימש חבר הכנסת, שר הפנים ושר המדע, התרבות והספורט מטעם מפלגת העבודה. לאחר פרישתו מן החיים הפוליטיים, ייסד את המכון לחקר השלטון המקומי באוניברסיטת תל אביב ומאז, הוא עומד בראשו. החל מ-2014 שימש כיו"ר איגוד ההתעמלות עד למינויו של רז פלד.

במהלך כהונתו כשר קיבל את אות אומ"ץ לשמירת המינהל התקין, הצדק החברתי ושלום הציבור. האות הוענק לו על מלחמתו בשחיתות ועל פעולתו להגברת השקיפות השלטונית. ב-24 באפריל 2008 זכה ב"אות אביר איכות השלטון" מטעם התנועה לאיכות השלטון.

ביוגרפיה

פינס-פז נולד בראשון לציון כבכור בין שלושת ילדיהם של יהודה פינס, אופטיקאי וטכנולוג במכון ויצמן למדע, יליד הולנד, ורות, ציירת. האב שרד את השואה כשהסתתר עם חלק ממשפחתו בעליית גג של משפחה נוצרית ואחר כך שהה במחיצת חברי המחתרת האנטי-נאצית בהולנד. הסב מצד האב, לאו פינס, שהיה מראשי הציונים בעיירה זוולה שבצפון הולנד, נרצח באושוויץ.

אופיר פינס למד בגימנסיה הריאלית בראשון לציון. שירת בצה"ל בשנים 1979–1982. הוא בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מטעם האוניברסיטה העברית ותואר שני במדיניות ציבורית מטעם אוניברסיטת תל אביב.

בראשית שנות התשעים שימש כראש אגף הארגון של מפלגת העבודה. בין השנים 1993–1996 כיהן כיו"ר הרשות לשיקום האסיר ולאחר מכן, כסמנכ"ל מחלקת עלייה וקליטה בסוכנות היהודית.

בבחירות המקדימות במפלגת העבודה בשנת 1996, לקראת הבחירות לכנסת הארבע עשרה, התמודד על המקום המשוריין למחוז ירושלים והגיע ראשון עם 5,169 קולות, לאחר מרוץ צמוד מול צלי רשף. בהתאם לכך, שובץ פינס-פז במקום ה-25 ברשימת מפלגת העבודה לכנסת ה-14. באותן בחירות נכנס לראשונה לכנסת, וכיהן כיו"ר הוועדה למיסים והוועדה לבעיות העובדים הזרים. כמו כן, שימש יושב-ראש השדולות למען ירושלים ולמען הארכאולוגיה.

בשנת 1997 קיבל את אות אמיתי למנהל תקין וטוהר המידות. בשנת 1999 מונה על ידי ראש הממשלה אהוד ברק לתפקיד יו"ר סיעת העבודה והקואליציה. לאחר בחירות 2001 מונה גם ליו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט. היה סגן יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-16.

בשנת 2001 מונה למזכ"ל מפלגת העבודה לאחר התפטרות המזכ"ל רענן כהן. הוא פרש מתפקיד זה בשנת 2003, בניגוד להבטחתו עם היבחרו, שיכהן בתפקידו קדנציה מלאה.

בשנת 2005 זכה במקום הראשון בהצבעה שנערכה במרכז מפלגת העבודה לקביעת שרי המפלגה בקואליציה עם הליכוד והתמנה, לפי בקשתו, כשר הפנים בממשלת אריאל שרון השנייה. ביוני 2005 בתקופת כהונתו כשר הפנים יזם חוק המאפשר לעובדים זרים ולילדיהם (אשר עומדים בתנאים הקבועים בחוק) להסדיר מעמדם במדינת ישראל. הוא הצליח בייזום החוק החדש (שהיה למעשה שינוי במדיניות ההגירה הברורה של לא-יהודים למדינת ישראל) חרף ההתנגדות של חבריו לקואליציה מסיבות הקשורות בצביון המדינה כמדינה יהודית ומסיבות כלכליות, אך זכה לתמיכה מארגוני זכויות אדם. לאחר כשנה בתפקיד שר הפנים, פרש מהממשלה יחד עם חברי מפלגתו. בפריימריס לקביעת הרשימה לכנסת ה-17 זכה בדירוג השני בבחירות והוצב במקום השלישי ברשימת "העבודה" לכנסת ה-17.

ב-4 במאי 2006 הושבע כשר המדע והטכנולוגיה בממשלת אולמרט. ב-7 במאי 2006 החליטה הממשלה לצרף למשרדו את סמכויות התרבות והספורט, שהועברו אליו ממשרד החינוך. ב-30 באוקטובר 2006 התפטר מהממשלה לאחר שהביע את התנגדותו וכמחאה על הצטרפות סיעת ישראל ביתנו לקואליציה ומינויו של אביגדור ליברמן לשר.

בפברואר 2007 נבחר ליו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, במקומו של ראלב מג'אדלה, שמונה לשר. בנוסף, כיהן כחבר בוועדת חוקה חוק ומשפט. החל מיולי 2008 עמד בראש ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא ועידת התביעות.

פינס-פז התמודד על ראשות מפלגת העבודה בבחירות המקדימות, שנערכו ב-28 במאי 2007, אך זכה ל-8 אחוזי תמיכה. בסיבוב השני של המרוץ תמך באהוד ברק.

בפריימריז של "העבודה" בדצמבר 2008 הגיע למקום השני בין המתמודדים ברשימה הארצית. בהתאם לכך, מוקם במקום השלישי ברשימת המפלגה לכנסת ה-18. במרץ 2009, כאשר עלה הנושא לדיון, היה בין המתנגדים להצעתו של יושב-ראש המפלגה, אהוד ברק, בדבר הצטרפות לממשלתו השנייה של בנימין נתניהו. לאחר שנכשל בהתנגדותו, היה שותף יחד עם חברי הכנסת עמיר פרץ, יולי תמיר ואיתן כבל בקבוצת "מורדים" בסיעת העבודה, אשר מתנגדת למהלכיה של הממשלה, אף על פי שבאופן רשמי היא חלק מהקואליציה.

ב-7 בינואר 2010 הודיע על התפטרותו מהכנסת ופרישה מהחיים הפוליטיים באומרו: "מפלגת העבודה איבדה את דרכה ואין באפשרותי להמשיך ולהשפיע". עוד אמר, כי הוא חש שאין לו סיעה ואין לו מנהיג. בעקבות התפטרותו, מונתה ד"ר עינת וילף לחברת כנסת במקומו.

לאחר הפרישה מהחיים הפוליטיים

ביוני 2010 הצטרף לסגל המרכז הבינתחומי הרצליה, ומונה לראש החטיבה ללימודי השלטון המקומי. באפריל 2012 עבר לאוניברסיטת תל אביב, הקים את "המכון לשלטון מקומי", והוא עומד מאז בראשו.

באוגוסט 2011 מונה ליו"ר חברת השילוח "אוריין".

בינואר 2013 הודיע כי הוא חוזר לשורות מפלגת העבודה ותומך בה בבחירות לכנסת ה-19.

בפברואר 2013 נבחר לתפקיד יושב ראש הוועד המנהל של בית לוחמי הגטאות.

ביוני 2013 מונה לתפקיד יו"ר איגוד ההתעמלות.

נשוי לעורכת הדין אורלי פינס ואב לבן ובת. מתגורר ברעננה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אופיר פינס-פז בוויקישיתוף

• אופיר פינס-פז, באתר הכנסת
• אופיר פינס-פז, באתר כנסת פתוחה
• מזל מועלם ויהונתן ליס, חבר הכנסת אופיר פינס ממפלגת העבודה התפטר מהכנסת: "מעדיף לשמור על הערכים", באתר הארץ, 7 בינואר 2010
• מזל מועלם, (הקישור אינו פעיל, 4 במאי 2018)השר לשעבר פינס: השמאל הניף דגל לבן מול פריחת הימין, באתר אל-מוניטור, 9 באוקטובר 2014

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25528852אופיר פינס-פז