המודל ההליוצנטרי
המודל ההליוצנטרי הוא שמה של תאוריה לפיה מרכז מערכת השמש הוא השמש. בניגוד למודל הגאוצנטרי הגורס שכדור הארץ נמצא במרכז. בעבר אף סברו שמרכז מערכת השמש הוא גם מרכז היקום אולם גישה זו איננה מקובלת עוד.
עד המאה ה-16 שלטה באירופה הנוצרית התפיסה הגאוצנטרית לפיה כדור הארץ נמצא במרכז היקום, שהשמש וכוכבי הלכת סובבים סביבו וששאר הכוכבים, אלו המכונים "כוכבי שבת", (על מנת להבדילם מכוכבי הלכת) נותרים במקומם.
עם התפתחות האסטרונומיה והתצפיות השמימיות, נעשו ניסיונות לתאר את התנועה של כוכבי הלכת סביב כדור הארץ בעזרת תיאור התואם את המודל הגאוצנטרי. אך התיאורים הפשוטים שניתנו לא תאמו את התצפיות והתגלו הבדלים בין מיקומי הכוכבים בתצפיות לבין המיקומים שלהם על פי התיאורים של המודל. דבר זה דרש הרכבת חלקים נוספים לתיאור תנועת כוכבי הלכת אשר הפכה מסובכת יותר ויותר. בסביבות שנת 200 יצר תלמי את הגרסה המקובלת ביותר של תיאור תנועת כוכבי הלכת.
נהוג לחשוב שהמעבר מהתפיסה הגאוצנטרית לתפיסה ההליוצנטרית, התרחש בסביבות המאה ה-16: החל בתקופתו של ניקולאוס קופרניקוס והמשיך עד לתקופתו של אייזק ניוטון שהציג תיאור כולל יותר של המציאות האסטרונומית. התפיסה הורחבה על ידי יוהאנס קפלר. קיימות כמה עדויות כגון מנגנון אנטיקיתרה המרמזות שייתכן והגישה הליוצנטרית הייתה מקובלת כבר בתקופת יון העתיקה, אך ידע זה אבד עם השנים או שהאמונה בו פחתה.
ההיסטוריה של המודל ההליוצנטרי
תאוריות מוקדמות
פילולאוס (המאה ה-5 לפנה"ס) היה מהראשונים שהעלו את אפשרות תנועתו של כדור הארץ, כנראה בהשפעת התאוריות שהציג פיתגורס בדבר הגלובוס העגול.
מאוחר יותר פיתח אריסטרכוס מסאמוס (המאה ה-3 לפנה"ס) כמה תאוריות של הרקלידס פונטיקוס (שכבר דיבר על סיבוב של כדור הארץ סביב צירו) והציע את התאוריה הרצינית הראשונה המוכרת לנו של מערכת שמש הליוצנטרית. אריסטרכוס לא יכול היה להביא אף ראיה לדבריו, והוא עמד בפני שלוש בעיות בולטות:
- כל בר-דעת יכול לחוש שהארץ אינה נעה.
- לו הייתה הארץ משנה את מקומה, צריכים היינו לראות שינוי מקום של כוכבי השבת הקרובים, הנובע מפרלקסה
- האפשרות למקם את הארץ בכל מקום שאינו מרכז היקום עמדה בניגוד להשקפה הגאוצנטרית הפילוסופית של אותו דור.
היום ידוע לנו שהמכשול הראשון מוסבר בקיומו של כוח הכובד, בעוד שהשני נובע ממרחקם העצום של כוכבי השבת הסמוכים ביותר, הגורם לכך שרק בטלסקופ ניתן לצפות בשינויי המקום הנובעים מתנועת כדור-הארץ סביב השמש. אולם, באותו זמן היו אלה התנגדויות מכריעות, והמודל ההליוצנטרי נדחה מפני המודל של אריסטו. חיבורו של אריסטרכוס לא שרד, והמודל שלו נשכח מלב. בין העדויות המצויות בידינו לקיומו של חיבור זה קיימת האשמתו של פלוטרכוס, כותב אחר בן זמנו של אריסטרכוס, את אריסטרכוס בחוסר אדיקות כיוון ש"הניע את הארץ".
קופרניקוס ציטט את אריסטרכוס ופילולאוס בגרסה הראשונה של ספרו, וכתב: "פילולאוס האמין בתנועת הארץ, ויש אף שאומרים כי גם אריסטרכוס מסמוס היה בדעה זו". מסיבות עלומות, מחק קופרניקוס פסקה זו לפני שפרסם את ספרו.
החיבור של האסטרונום המוסלמי בן המאה ה-14, אבן אל-שאטיר, כולל תצפיות וחישובים הדומים לאלה של קופרניקוס, ויש שהציעו כי קופרניקוס הושפע ממנו.
התאוריה הקופרניקאית
התאוריה של קופרניקוס פורסמה בספר "על תנועתם של הספרות השמימיות" (De revolutionibus orbium coelestium) בשנת מותו, 1543, אף שהוא פיתח אותה כמה עשורים מוקדם יותר.
ספר זה מציין את ראשית המעבר מיקום גאוצנטרי (ואנתרופוצנטרי), שהארץ במרכזו. קופרניקוס טען כי הארץ היא אחת מכמה כוכבי לכת, שמסתובבים סביב שמש שאינה נעה, וכי היא משלימה את ההקפה פעם בשנה, יחד עם סיבוב סביב צירה פעם ביום. הוא הגיע לסדר הנכון של כוכבי הלכת, ואף הצביע על שינוי איטי במקום הציר של כדור הארץ כגורם לתופעה הידועה כנקיפה, וכן הסביר כי העונות נגרמות משום שהציר אינו ניצב למישור הסיבוב של כדור הארץ, אלא נטוי בזווית. הוא אף הוסיף למערכת החישובים תנועה נוספת של כדור הארץ, השומרת על כך שהציר שלה יהיה מכוון כל הזמן לאותה הנקודה (צפון-דרום). בזמנו של גלילאו הובהר, כי אין כאן תנועה נוספת, וכי אם הארץ לא הייתה נשארת באותה נקודה – אז היה צורך בתנועה כזו.
קופרניקוס טען כי כל המסלולים במערכת השמש הם מעגליים, דבר שאינו נכון, שכן הם אליפטיים, ולפיכך המודל שלו היה לא מדויק ולא ניתן לחזות באמצעותו אירועים אסטרונומיים בצורה טובה יותר מאשר בשימוש במודל של תלמי, שהיה מקובל אז. הוא גם חשב שמערכת השמש קטנה בהרבה ממה שהיא באמת, כמו רוב האסטרונומים בתקופתו.
ובכל זאת, למודל שלו הייתה השפעה מכרעת על מדענים רבים כמו גלילאו, טיכו ברהה ויוהאנס קפלר, שאימצו אותו ושיפרו אותו (הדבר אמור בעיקר כלפי קפלר).
רק התצפיות של גלילאו על כוכב הלכת נוגה בעזרת הטלסקופ החדש שהמציא היו הראיות הממשיות הראשונות לתאוריה של קופרניקוס.
את המערכת הקופרניקאית אפשר לסכם בשבע נקודות, כפי שקופרניקוס עצמו עשה בסיכום שנמצא ופורסם רק ב-1878:
- למסלולים של גופים אסטרונומיים אין מרכז אחד ששייך לכולם.
- מרכז הארץ אינו מרכז היקום, אלא רק המרכז של מסת הארץ ושל המסלול של הירח.
- כל כוכבי הלכת מסתובבים במסלול סביב השמש, ולכן השמש היא מרכז היקום (קופרניקוס לא היה בטוח האם השמש נעה או לא, כשהוא טוען כי מרכז היקום הוא "בשמש, או לידה").
- המרחק בין הארץ לשמש, ביחס למרחק בין הארץ לכוכבים הקבועים, הוא קטן מאד.
- התנועה היומית של השמש היא למראית עין בלבד, והיא נראית כנעה בגלל הסיבוב של כדור הארץ סביב צירו.
- הארץ סובבת סביב השמש, כמו שאר כוכבי הלכת, כך שכל התנועות-לכאורה של השמש במהלך השנה הם למעשה תנועה של הארץ.
- כשלוקחים בחשבון תנועות אלה של הארץ ושל השמש ניתן לחשב את כל המסלולים והמיקומים של שאר כוכבי הלכת.
הטלסקופ של גלילאו
ככל הנראה, היה אחד מממציאי הטלסקופ הולנדי בשם הנס ליפרסהיי, מלטש עדשות במקצועו, שגילה באקראי את יכולתן של עדשות להגדיל כאשר צפה במגדל בעירו. ב-1608 בנה ליפרסהי את הטלסקופ הראשון שתועד בהיסטוריה. שמע ההמצאה הגיע לגלילאו שהצליח לבנות טלסקופ משלו בעל כושר הגדלה של פי 32. הוא אף הצליח לאחר מכן לשכללו, כשהוא משמש בסיס לטלסקופים ענקיים בעתיד.
גלילאו השתמש בהמצאתו באופן מיידי לצורכי תצפית בגרמי השמיים. בשנת 1610 הוא גילה את ארבעת ירחיו הגדולים של צדק, ובכך הוכיח באופן ברור שתנועה שאינה סביב כדור-הארץ היא בגדר האפשר. גילוי ההרים והגאיות על-פני הירח וגילוי כתמי השמש, ערערו לחלוטין את הדוֹגמה של השמים שאינם משתנים.
גילוי זה נתן חיזוק משמעותי לתורתו של קופרניקוס ואישש את מה שגלילאו שיער אפריורי, שלשמש יש כוכבי לכת, שכדור-הארץ הוא אחד מהם, ולכוכבי הלכת ירחים כמו ירחו של כדור-הארץ, והשמש משמשת להם מרכז במערכת שהיא הגוף הדומיננטי בו.
בספרו "מכתבים על כתמי השמש" (1613) הצהיר גלילאו כי המודל ההליוצנטרי הוא היחיד התואם את הנתונים. ב-1632 כתב גלילאו את "דיאלוג על שתי השיטות הגדולות של העולם" (השיטה התלמאית והשיטה הקופרניקאית). במסווה של דיאלוג אובייקטיבי בין שלושה דוברים, ששניים מהם מייצגים את שתי השיטות והשלישי הוא מאזין נייטרלי, שם גלילאו לחוכא ואיטלולא את השקפת הכנסייה על מיקומה של הארץ במרכז היקום. הספר, שנכתב באיטלקית ולכן היה נגיש לכל שכבות העם, הוכנס כמעט מיד לאינדקס הספרים האסורים (ממנו הוצא רק ב-1822). אולם, מאסרו ומשפטו של גלילאו לא יכולים היו לבלום את התפשטות הנתונים שהציג, ועד אמצע המאה ה-17 כבר הייתה ההשקפה הגאוצנטרית נחלת העבר.
ניוטון - מבסס התאוריה ההליוצנטרית
ניוטון ביסס את התאוריה הקופרניקנית מבחינה מדעית. אמנם גלילאו גליליי קידם את השיטה ההליוצנטרית בזכות תצפיותיו האסטרונומיות, אך עדיין לא ידעו הקופרניקנים לתרץ את הטיעונים הנגדיים של תומכי השיטה הגאוצנטרית. לדוגמה, איך ניתן היה להסביר שאבן הנזרקת באוויר כלפי מעלה נופלת באותו מקום, מבלי להתחשב בסיבובו של כדור הארץ. האיש שהצליח להעמיד פיזיקה חדשה שתתאים לקוסמולוגיה ההליוצנטרית, הוא ניוטון. בשנת 1687, כמעט מאה וחמישים שנה לאחר פרסום הספר של קופרניקוס, פרסם ניוטון את ספרו הנודע, ה"פרינקיפיה", או בשמו המלא "היסודות המתמטיים של פילוסופיית הטבע", שבו השלים את המהפכה הקופרניקנית. בספר זה הציג ניוטון את תורתו הפיזיקלית על חוקי התנועה (הידועים בשמות החוק הראשון של ניוטון, החוק השני של ניוטון והחוק השלישי של ניוטון) ועל חוק המשיכה האוניברסלי.
מכאן ואילך שלטה בעולם המדע ההשקפה הניוטונית, ללא עוררין. רק בתחילת המאה ה־20 התחוללה מהפכה מדעית-פילוסופית חדשה, כשאלברט איינשטיין הציג את תורת היחסות שלו.
השלכות תרבותיות של פיתוח המודל ההליוצנטרי
הפולמוס הדתי
ערעור מרכזיותה של האדמה היה מבחינת הכנסייה ערעור על ההגמוניה שלה ופיחות במעמדה, לכן אולץ גלילאו לחזור בו מ"כפירתו" כלומר חזרה מתפיסת קופרניקוס בה דגל ובעצם תגליותיו נתן לה חיזוק ואישוש.
המשפט המפורסם "ואף על פי כן נוע תנוע" (במקור "EPPUR SI MUOVE") נקשר בשמו של גלילאו כתגובה לפסק דינו בעת שנשפט מול הכנסייה, אולם לא סביר להניח שמשפט זה אכן נאמר בפני הכנסייה שבכוחם היה לדונו לחיים או למוות.
בהזדמנות זו יש גם לזכור שקופרניקוס לא העז להעלות את רעיונותיו החדשניים בימי חייו. קופרניקוס שהיה איש הממסד הדתי, כומר במקורו, לא העז לפרסם את ספרו "על הסיבובים" בו הוא מפרט את תורתו בימי חייו אלא ממש סמוך למותו בשוכבו על ערש דווי, וגלילאו לא היה מוכן "למות על תורתו" או "על קידוש" אמונתו, וחזר בו, לפחות למראית עין, מהשקפותיו. אם כי מסופר שלאחר מכן התבטא "ואף על פי כן נוע תנוע", כאומר, האמת למעשה כי הארץ היא הסובבת את השמש, ולא קבועה במקומה והשמש סובבת אותה (בניגוד למותו ההרואי של ג'ורדנו ברונו גלילאו מת בשיבה טובה במיטתו בשנת 1642).
מדע ופילוסופיה
ההפרדה בין חומר לרוח
הפולמוס הדתי עם הכנסייה נבע מערעור שהציב המודל ההליוצנטרי על התפיסה האריסטוטלית ששלטה בעולם המדעי וקודמה על ידי הכנסייה. בעת העתיקה ובימי הבינים ההפרדה בין מדע ופילוסופיה הייתה מועטה ביותר. גם גישתו של אריסטו הייתה, במובן הזה, הוליסטית.
ניתן לציין כמה נקודות בהן ערער המודל המדעי החדש על תפיסתו הפילוסופית של אריסטו.
ראשית, היחסים בין הארץ לגרמי השמיים היוו ייצוג של היחסים בין חומר לרוח. העובדה שכדור הארץ לא זז, על פי הגישה הישנה, ייצגה את החומר, שאין לו רצון. הוא נמשך למטה, אל המצב הסטטי. הוא רק מתבלה כל הזמן. האדם מורכב מחומר ורוח. החומר שבו מושך אותו למטה, אל כדור הארץ, אל חוסר היכולת לשנות. הרוח שבו מושכת אותו כלפי מעלה, אל התנועה הרצונית, המכוונת. גרמי השמיים הם אידיאל רוחני. הם נעים, ותנועתם המעגלית מעידה על כך שתנועתם היא מטרה בפני עצמה. באופן מסוים, גרמי השמים נמשלו לא-ל, שקיומו אינו לצורך מטרה מסוימת אלא לצורך עצמו. ערעור על הגישה של "למעלה" ו"למטה" מוחלטים משותפים לכוכבים ולכדור הארץ, יחסיים למרכז כדור הארץ, הוא ערעור על האמונה בקיום חומר בזוי מול רוח נעלה.
טלאולוגיה
הגישה המדעית החדשה הכניסה מוטיבים של מקריות וחוסר תכלית. בעוד שניתן לנמק, אידאולוגית, את מרכזיותו של כדור הארץ, את מרכזיותה של השמש קשה יותר לנמק. (קופרניקוס בעצמו הציג את שיטתו כשיטה מדעית בלבד, שאין לה קשר לפילוסופיה. זה היה תקדים בהפרדתו של המדע מן הדת.) בתפיסתו של אריסטו, כפי שאומצה על ידי הכנסייה, העולם בנוי בצורה טלאולוגית, כלומר- לכל תכלית, והדברים הנעלים ביותר הם תכלית עצמם. כשם שהייתה תכלית לזרע של פרח כך גם הייתה תכלית לאדם. ברגע שהמרכז הוא השמש וכדור הארץ מקיף אותה "סתם", גם תכליתם של דברים אחרים, כמו בני אדם, מוטלת בספק, כמו גם קיומו של הא-ל כתכלית לעצמו. מכאן ברורה התנגדותה של הכנסייה למודל ההליוצנטרי.
הערעור על תפיסת החושים
המודל ההליוצנטרי הביא להכרה שהחושים אינם מייצגים נאמנה את המציאות. גם אם נראה שגרמי השמים סובבים סביב הארץ - אין זה מחייב שכך היא אכן המציאות. בעקבות זאת השתנו הגדרות האונטולוגיה, כלומר התפיסה של "מהות הדבר הקיים". התכונות נתפסו כנפרדות מן העצמים, בניגוד לתפיסה מוקדמת יותר שגרסה מהות פנימית לתכונות, עד שנחשבו לחלק מן העצמים.
שינוי התפיסה האונטולוגית חייב שינוי במתודה המדעית ובפילוסופיה של המדע. התפיסה האינסטינקטיבית של המתודה המדעית של אריסטו, שהתבססה על תצפיות ישירות בטבע ובארגונו, הוחלפה בפיתוח התאורטי-מתמטי של המדע ובשימוש באביזרי תצפית משוכללים יותר שביטלו את ביטחונם של הפילוסופים במראית העין. ניתן לראות השפעות של תפיסה זו בכתבי רנה דקארט, בספרו "על המתודה" הוא עורך ניסוי מחשבתי שבתחילתו הוא מניח שכל תחושותיו ותפיסותיו אינן מדויקות, ובסופו הוא מגיע למסקנה כי הדרך היחידה לבסס את קיומו של העולם כפי שהוא מכיר אותו היא על דרך הניסוי המחשבתי ולא על סמך התצפית.
ניתן לראות את ההתפתחות בתפיסת החושים גם באמנות של אותה תקופה, ציירים ואדריכלים הרחיבו את השימוש באשליות אופטיות בציורים, ובראשן - פרספקטיבה.
המודל ההליוצנטרי ביהדות
חכמי ישראל לא עסקו באסטרונומיה או אסטרולוגיה באופן שיטתי עצמאי, אך מודל אסטרונומי היה נחוץ, בעיקר לצורך חישוב לוח השנה וזמני היום, וגם כבסיס לתפיסות עולם מטאפיזיות.
פשטות לשון התנ"ך ודברי חז"ל תואמים את המודל הגאוצנטרי, והחל מימי הביניים ניתן למצוא התייחסות מפורשת למודלים אסטרונומים בקרב חכמי ישראל, וניתן לראות, באופן כללי, קבלה מוחלטת של המודל הגאוצנטרי. הרמב"ם (בהלכות יסודי התורה) הביא תיאור מלא של המודל הגאוצנטרי, כולל התיקונים האפיציקלים, ושם ציין את מקורה היווני של התאוריה:
כל הגלגלים האלו המקיפין את העולם הן עגולין ככדור והארץ תלויה באמצע ויש למקצת מן הכוכבים גלגלים קטנים שהן קבועים בהן ואין אותם הגלגלים מקיפין את הארץ אלא גלגל קטן שאינו מקיף קבוע בגלגל הגדול המקיף. מספר כל הגלגלים המקיפין את כל העולם שמונה עשר ומספר הגלגלים הקטנים שאינן מקיפין שמונה וממהלך הכוכבים וידיעת שיעור סביבתן בכל יום ובכל שעהו ומנטייתן מרוח דרום לרוח צפון ומרוח צפון לרוח דרום ומגבהן מעל הארץ וקריבתן יודע מספר כל אלו הגלגלים וצורת הליכתן ודרך הקפתן וזו היא חכמת חשבון תקופות ומזלות וספרים רבים חיברו בהן חכמי יון.
עם זאת, היו מחכמי ישראל שהתווכחו עם היסודות המטאפיזיים הקשורים במודל הגאוצנטרי.
כך, למשל, כתב האבן-עזרא בפירושו לתהילים, פרק י"ט, פסוק ב':
תנועת הגלגלים שהן שוות בדרך אחת ושונות בדרך אחרת והולכות על דרך ישרה בעצמם, ואיננה ישרה כנגד יושבי הארץ, ומדת התנועה לא תוסיף ולא תגרע בראיות גמורות והיא תוסיף ותגרע במראית העין.
וכן כתב רבי יהודה הלוי:
ואשר הביא הפילוסופים להרבות האלוהים, בחינתם בתנועות הגלגלים, ספרום והגיעום אל יותר מארבעים, וראו כי לכל תנועה מהם סיבה זולת סיבת האחרת, והוציא להם העיון כי התנועות ההם חפציות לא הכרחיות ולא טבעיות, והתחייב שתהיה כל תנועה מנפש, ולכל נפש שכל, והשכל ההוא הוא מלאך נפרד מחומר, וקראו השכלים ההם אלוהים ומלאכים ועלות שניות וזולת זה מהשמות, ואחרית מדרגתם והקרוב מהם אצלנו השכל הפועל: אמרו כי הוא מנהיג העולם הזה התחתון, ואחר כן השכל ההיולני, ואחר כך הנפש, ואחר כך הטבע, ואחר כך הכוחות הטבעיות והכוחות החיוניות, וכוח אבר אבר, וזה כולו דקדוק יקנה חידוד לא אמת, והנפתה לו על כל פנים אפיקורוס.
— ספר הכוזרי, מאמר חמישי (בתרגום יהודה אבן תיבון)
עם זאת, בניגוד לקביעת הכנסייה, הסובר כדעה החדשה לא נחשב כמין ואפיקורס בדברי חז"ל[1]. מאידך, יש שהסכימו לקבל שיטה זו ואף הוכיחו כן מדברי חז"ל[2]. יש שהציע, ששיטה זו היא "סוד העיבור" שלא גילו חז"ל לכל אדם[3].
עם התפשטות קבלת המודל ההליוצנטרי, היו שטענו שקבלתו מהווה כפירה בתורה ובדברי חז"ל, שבהם תוארו הדברים לפי המודל הגאוצנטרי, כנגד דעות אלו כתב החתם סופר כי אין בהן צדק, ואין בקבלת המודל ההליוצנטרי כפירה בתורה וחז"ל, היות שבהם תוארו הדברים בהתאמה למציאות שהייתה מוכרת באותם ימים, ולא במטרה לקבוע שכך היא דווקא המציאות. יתר על כן, בפירושו לחומש דברים הוא כותב במפורש כי קופרניקוס צודק בהשערתו ואף מפרש בעזרתה את הפסוק שם[4].
בעקבות גילויה של תורת היחסות הפרטית, טען האדמו"ר מליובאוויטש כי שוב ניתן לחזור להבנת המקראות ודברי חז"ל כפשוטן, מאחר שנמצא שאין אפשרות להכריע מבחינה מדעית באחד מהמודלים[5].
לקריאה נוספת
- Thomas S. Kuhn, The Copernican Revolution: Planetary Astronomy in the Development of Western Thought, New York: MJF Books, 1957
קישורים חיצוניים
- אבני דרך, עשר התגליות הגדולות בפיזיקה ובאסטרונומיה, באתר ifeel
- המערכת ההליוצנטרית, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- המודל ההליוצנטרי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ ספר הברית חלק א פרק ט, וראו עלה יונה עמ' עג.
- ^ רבי יעקב עמדין בסידור בית יעקב, פירוש המעמדות יום שלישי; רבי דוד גנז, נחמד ונעים שער א סימן כה. בקובץ תשובות חתם סופר סימן כו כתב, שאין בידו לדחות השיטה החדשה שיש לה ראיות עצומות.
- ^ שבילי דרקיע על ברייתא דשמואל הקטן
- ^ חתם סופר על ספר דברים, פרק ד', פסוק י"ט.
- ^ האם הארץ מסתובבת סביב השמש?, באתר חב"ד, 14 באוקטובר 2010
המודל ההליוצנטרי35102716Q103983