שלג

שלג על הרי האלפים

צילום מאקרו של פתית שלג. זהו פתית גדול יחסית, בקוטר 4–5 מ"מ.

שלג הוא משקע אטמוספירי בצורת פתיתי קרח גבישיים ואווריריים, גדולים יחסית, הנופלים מהעננים לקרקע.

השלג מכסה חלקים גדולים של כדור הארץ, חלקם רק בעונת החורף וחלקים אחרים בכל עונות השנה. מרבד השלג משפיע על אורחות בני האדם החיים בסביבה מושלגת, על החי ועל הצומח, הוא יוצר קרחונים שעקבותיהם נחרטים גם בסלע, וצבעו הלבן מחזיר אל החלל חלק מקרינת השמש ומשפיע על אקלים כדור הארץ.

היווצרות השלג והגאומטריה שלו

הגבישים שמהם מורכבים פתיתי השלג יוצרים צורות מורכבות

תמונת מיקרוסקופ אלקטרוני של פתיתי שלג. הצבעים נוצרו על ידי מחשב.

השלג נוצר, בדומה לגשם, כשיש לחות גבוהה באוויר ואדי המים שבעננים עוברים תהליך של התגבשות והצטננות איטית בטמפרטורה הנמוכה מטמפרטורת הקיפאון. תחילה אדי המים עוברים ריבוץ והופכים לגבישי קרח. גביש הקרח נוצר סביב חלקיק חומר כלשהו - "גרעין קרח" (IN -Ice Nucleus), גרגר אבק זעיר, עשן או אפילו חיידק. כשהגבישים מגיעים לגודל המתאים הם נופלים ארצה. תנאי מוקדם לכך שפתית השלג יגיע לקרקע הוא טמפרטורה נמוכה של האוויר דרכו הוא עובר, אחרת הפתית יינתך וייהפך לטיפת מים והשלג ירד בצורת גשם.

חוקרים מתחום הצומח אספו ראיות לכך שחיידקים מהמין Pseudomonas syringae, מפרישים חלבונים המעודדים את היווצרות גבישי הקרח היוצרים את פתיתי השלג. על פי הממצאים שנאספו, לחיידקים אלה יש השפעה משמעותית על כמות השלג הנוצרת ועל מזג האוויר.

במהלך נפילתם באטמוספירה נאחזים פתיתי השלג זה בזה באמצעות הזרועות המסועפות וכך נוצרות הצורות הפרקטליות שלהם, שהן בצורות משושה. צורת המשושה של פתית השלג נובעת מהרכב מולקולת המים - אטום חמצן אחד ושני אטומי מימן היוצרים משולש התואם את הזווית הפנימית של משושה. המבנה המיוחד של פתית השלג גורם להחזרת אור גבוהה, והימצאותם של גבישים רבים יחד יוצרת את הצבע הלבן, בדומה לגבישי הסוכר או המלח.

סמל היישוב מולשה בשוודיה הכולל ציור של פתית שלג

בראשית המאה ה-17 כתב האסטרונום הגרמני יוהאנס קפלר ספר בשם "על פתית השלג המשושה", שבו תיאר את הנטייה הטבעית של חפצים, הדומים בגודלם ובצורתם, להתארגן בצורת משושים; מכך הסיק, שפתית השלג נוצר מהצטברות של יחידות זעירות וזהות. הצורות הסימטריות של פתיתי השלג שבו את הדמיון האנושי ושולבו בתרבות האנושית, למשל בסמלי אצולה ויישובים.

גודלו של פתית השלג תלוי בלחות האוויר – ככל שהיא גדולה יותר, כך הפתית גדל. שטח הפנים של פתית השלג גדול יחסית למסה שלו, ולכן הוא נתקל בהתנגדות גדולה של האוויר בעת נפילתו, התנגדות המאיטה את הנפילה. משבי האוויר גורמים לכך שהנפילה אינה בקו ישר ונוצרת אשליה אופטית של ציפת פתיתי השלג באוויר.

לשלג יש צורות שונות, התלויות גם בטמפרטורה, בכמות המים, ובסביבת ההיווצרות באטמוספירה. צורות מסוימות קשורות בתופעות אופטיות. כאמור עד ל-40 מע' מתחת לאפס, ניתן לשמור מים בקירור יתר. מעל 8 ק"מ באטמוספירה, כל העננים עשויים קרח בלבד. לחץ על רוויה של קרח נמוכה יותר משל מים. כלומר לחץ אדים של 100% עבור מים, יהיה על רוויה עבור קרח, ובמצב כזה ייווצר קרח. אם מופיעים גבישי קרח בענן, הם יספחו אליהם את הטיפות. לגבישי קרח קשה מאוד להיווצר ללא גרעיני קרח (IN-Ice Nuclei). על מבנה הסריג של הקרח להיות דומה למבנה של הקרח, כך למשל NaCl אינו מתאים, לעומת יודיד הכסף AgI.

יצירת קרח בענן

ייתכנו מספר אפשרויות ליצירת קרח בענן קר (ענן המכיל פאזת קרח בנוסף לפאזה הנוזלית, בניגוד לענן חם):

• השתקעות הטרגונית (heterogeneous deposition) – מעבר ישיר מאדי מים בפאזה גזית לקרח על גרעין קרח הוא נדיר מאוד באטמוספירה.
• עיבוי ואחריו קפיאה – התעבות ליצירה טיפה נוזלית, אך חלק מגרעין ההתעבות בטמפרטורה מסוימת מהווה גם גרעין קרח.
• מגע (contact) – טיפה במצב של קירור-על פוגשת בגרעין קרח וקופאת.
• הטמעה (immersion) – התנגשות של טיפה עם גרעין קרח בטמפרטורות חמות, לאחר מכן נסיקת הטיפה לטמפרטורות קרות וקפיאה.

מנגנונים שניוניים של יצירת קרח

• שבירת גבישי קרח גדולים לחלקים קטנים יותר כתוצאה מהתנגשות.
• פגיעת טיפות מים גדולות מ-25 מיקרומטר בגראופל מביאה להיווצרות גבישי קרח.

קיים ריכוז נמוך יחסית של גרעיני קרח באטמוספירה, ולכן לא ברור מדוע ישנה כמות רבה של קרח באטמוספירה. הסבר אחד הוא, כאמור, שגבישי קרח נשברים לחלקיקים רבים שמהווים גרעיני קרח. ריכוז גרעיני הקרח הפעילים תלוי בטמפרטורה (חלקם נעשים אפקטיביים רק בטמפרטורה מסוימת), ובמבנה הכימי והפיזיקלי של האירוסול – בהגדרתו, לגרעין קרח יש מבנה סריגי דומה לזה של קרח. לחלק מגרעיני הקרח יש גם תכונות של גרעיני התעבות, וכך טיפה יכולה לקפוא בשלב מאוחר יותר. לעיתים נדירות בלבד יש יותר מ-10 גרעיני קרח לליטר. חלק גדול מגרעיני קרח הם חומרים אורגניים.

ריכוז גרעיני הקרח בענן נע בין 0 ל-100 חלקיקים בליטר. כמו כן, לרוב יש הבדל של כ-4 סדרי גודל בין ריכוז גרעיני הקרח וריכוז גבישי הקרח ולכן מסתבר שיש ריבוי כלשהו בכמות הגבישים.

גידול גבישים באמצעות דיפוזיה

לא פשוט לחשב את מידת הגידול של גבישי הקרח מאחר שצורתם אינה כדורית, ולפיכך שטף האדים אינו איזוטרופי.

אוויר הנחשב רווי עבור מים, נמצא במצב של על-רוויה עבור קרח, במיוחד בטמפרטורות הנמוכות מאפס. ב-15 מע' מתחת לאפס, על-רוויה של קרח היא כ-10%. לכן, אם גביש קרח נוצר באזור, או נופל לאזור שבו יש טיפות מים רבות המצויות בקירור-על, האדים יהיו בעל-רוויה עבור גבישי הקרח, ואלה יגדלו במהרה (תהליך ברגרון - Bergeron). כאשר גבישי הקרח גדלים, הם מורידים את רמת העל-רוויה מתחת לרמה הדרושה להיווצרות טיפות מים, וכתוצאה מכך יפסידו הטיפות אדים לטובת גבישי הקרח. מאחר שגבישי קרח גדלים מהר, זהו תהליך חשוב מאוד ביצירת גשם.

מקסימום הגידול הדיפוסיבי מתרחש בין ‎-10 ל-(‎-20) מעלות צלזיוס. הצורות של גבישי הקרח תלויות בטמפרטורה ובלחץ האדים. במדידות שנעשו באמצעות מטוסים בענני צירוס בגבהים שונים נמצא כי יש שלושה גדלים של גבישי קרח בכל גובה. לצורות שונות יש תכונות אופטיות שונות, ואלה גורמות לתופעות אופטיות. מהירות הנפילה של גבישי קרח נקבעת לפי קוטר הטיפה המתאימה לכל גביש ועוד שני קבועים המתאימים לכל צורת גביש.

המהירות נתונה בנוסחה: $U=kD^{n}$

כאשר D הוא קוטר טיפת המים האקוויוולנטית לפתית השלג. עבור דנטריטים (פתיתי שלג בצורת כוכב) k=160 ו-n=0.3. עבור פתיתים עמודיים (columns) או שטוחים (plates)‏, k=234, n=0.3. היחס בין הקוטר והמסה של גבישים שונים נתון בנוסחה $m=aD^{b}$.

גידול הגביש בהתלכדות

התהליך העיקרי בהתפתחות גשם הוא התלכדות גבישי קרח עם טיפות בקירור יתר. תוצאת התהליך היא קפיאה מיידית של הטיפות – בתהליך המכונה באנגלית Riming (מהמילה rime, כפור). רמת הקפיאה תקבע את צפיפות החלקיק. קפיאה מהירה תביא לגראופל (ברד רך), וקפיאה איטית תביא לברד. התנגשויות בין גבישי קרח נקראת אגרגציה (באנגלית: aggregation. מילולית: הצטברות, היאספות).

במהלך התנגשויות בין טיפות בקירור יתר ובין גראופל, רוב החום הכמוס המשוחרר מועבר לחתיכות הגראופל. אם ההתנגשויות אינטנסיביות, שחרור החום הכמוס עשוי לגרום להפשרת הגראופל או להמראתו.

השפעות אקולוגיות

לשלג יש כושר בידוד גבוה, הנובע מכמות האוויר הרבה הכלואה בתוכו – משקלו הסגולי הוא רק עשירית משל מים. פעמים רבות קרה, שאנשים שהיו קבורים שעות בשלג לאחר מפולת נשארו בחיים בזכות שמירת חום הגוף. מעטה השלג מבודד את הקרקע ומונע בריחת חום.

הרכבל בחרמון

שלג ביער השחור

לובן השלג גורם להחזרת כ-80% מקרינת השמש אל החלל, אפקט אלבדו התורם להתקררות כדור הארץ. ההתחממות של כדור הארץ עלולה לגרום להמסת שלגים ויצירת תגובת שרשרת, פחות שלג - יותר חום, יותר חום - פחות שלג וכך הלאה, התחממות גדלה והולכת. בעבר היה חשש מתהליך הפוך - ב-1976, הקלימטולוג לוואל פונטה (Lowell Ponte) פיתח, בספר "התקררות: האם התחיל עידן הקרח הבא?" (The Cooling: Has the Next Ice Age Already Begun?), שהיה לרב מכר, תאוריה שעל פיה התרחבות האזורים המכוסים בשלג עלולה לגרום לתחילתו של עידן קרח חדש. על פי התאוריה, די היה בחמישה חורפים קשים רצופים לשם כך. ההיסטוריון הצבאי דאגלס אורגיל וחוקר האקלים והאסטרופיזיקאי ג'ון גריבין, שניהם מהחברה הגאוגרפית המלכותית, כתבו את המותחן "החורף השישי", שנושאו עתיד אפשרי, המגיע לאחר רצף של חמישה חורפים קשים וראשיתו של עידן קרח חדש. הספר תורגם לעברית והופיע בישראל בכתר הוצאה לאור. בהמשך הופק גם סרט קולנוע בשם "היום שאחרי מחר", עם שינויים מסוימים. השינויים האקלימיים מאז לא אששו את ההנחה והוגה התאוריה חזר בו.

השלג משפיע על החי ועל הצומח ומאלץ אותם להסתגל לנוכחותו. רובד השלג, המכסה את הקרקע תקופה ארוכה יחסית, חונק את הצמחייה שמתחתיו, עומס השלג על ענפי העצים גורם לשבירת ענפים ואף להתמוטטות העצים. רק בעלי חיים מעטים מסוגלים למצוא את מזונם מתחת למעטה השלג, לכן עוברים האחרים לאסטרטגיות הישרדות שונות, כמו נדידת בעלי חיים ועופות לאזורים חמים יותר או תרדמת חורף. עם הפשרת השלגים ולבלוב הצמחייה החדשה שבים הנודדים ומקיצים הישנים.

באזורים בהם מתקיים השלג לאורך כל השנה, בעלי החיים נבראו להיות מותאמים לסביבה מושלגת, דוגמת דוב הקוטב, שועל השלג ואחרים. חלק מבעלי החיים באזורים מושלגים ניזונים מדגים, שכן אלה מתקיימים במי נהרות ואגמים, סביבה המושפעת פחות משינויי האקלים.

סוגי שלג

תותח שלג המייצר שלג מלאכותי

אם הטמפרטורות נמוכות דיין, נערם השלג על הקרקע, לעיתים עד לגובה של מטרים אחדים. המשקע מורכב בעיקר מאוויר, ועד עשרה אחוזים ממנו הם מים. לכן כשמודדים כמות שנתית מצטברת לא מודדים את השלג בהיותו קפוא, אלא רק כשהוא הופך שוב למים. הצטברות שלג, שלא הותך במלואו בעונה החמה, מוסיפה כל שנה רבדים נוספים הלוחצים על הרבדים שתחתם, מצופפים אותם ויוצרים קרחונים.

כאשר הטמפרטורה עולה מעל לנקודת הקיפאון של המים, השלג מפשיר והופך למים.

באזורים שבהם השלג שכיח יש גם תרבות שלג שבאה לידי ביטוי גם במבחר המילים המתארות את סוגי השלג השונים. סוגי השלג השונים נבדלים ביניהם על פי צפיפות השלג, גבשושיוּתו, רטיבותו, צורת הצטברותו ועוד.

השלג יורד מהעננים בכמה צורות:

• גבישי קרח קטני ממדים, מגודל מיקרוסקופי עד למילימטרים בודדים.
• פתיתי שלג שנוצרו מהתחברותם של מספר גבישי קרח. גודלם יכול להגיע עד לקוטר של עשרה סנטימטרים.
• ברד רך (או:גראופל; Graupel), שקשיותו ודחיסותו נעה בין ברד ובין פתית שלג.
• גשם-שלג (באנגלית: Sleet) – שלג היורד יחד עם גשם ומעורב איתו.

• 

  סימן מוסכם: צפוי שלג

• 

  סימן מוסכם: צפוי שלג וזריחת שמש לסירוגין

• 

  סימן מוסכם: צפויות סופות שלג

סוגי שלג שונים על הקרקע:

• פודרה (באנגלית: Powder) – הצטברות גבישי הקרח הזעירים על הקרקע יוצרת שלג בעל מרקם אבקתי. שלג זה רך למגע וחביב על גולשי הסקי והסנובורד.
• קראד (באנגלית: Crud) – שכבת פודרה שגלשו עליה במידה כזאת שחלק ממנה נדחס/נכבש וחלקים אחרים עדיין לא ואין הבדלה ברורה ביניהם.
• שלג עמוק – רובד שלג בעל עומק משמעותי, שלא נדחס על ידי גולשים או חתול שלג (ר' להלן).
• שלג מהודק – שלג עמוק שהודק על ידי חתול שלג או אמצעים אחרים.
• סלאש (באנגלית: Slush) – שלג בשלבי התמוססות ראשונים.
• קראסט (באנגלית: Crust) – רובד פתיתי שלג, שחלקו העליון הותך וקפא לאחר מכן, קיפאון שיצר קליפת קרח דקה.
• גולש – שלג בשלבי התמוססות מתקדמים.

בנוסף לשלג הטבעי, היורד מהעננים, קיים גם שלג מלאכותי המיוצר בעיקר לצורך חיפוי קטעים חשופים של מסלולי סקי.

החיים בסביבה מושלגת

תפוצת השלג ושימושיו

איגלו עשוי משלג

בית שלג מהסוג קוינזי

השלג נפוץ הרבה פחות מן הגשם (אך רוב הגשמים הם שלגים שהותכו לפני הגעתם לקרקע), והוא יורד רק בכשליש משטח כדור הארץ, בעיקר באזורים הכלולים בין קו רוחב 35° צפון לקוטב הצפוני ובין קו רוחב 35° דרום לקוטב הדרומי. השלג נדיר באזורים הטרופיים והסובטרופיים, אך יש מקומות גבוהים שבהם עשוי לרדת שלג בכל עונה, וקיימים גם מקומות רבים שבהם השלג אינו מפשיר במהלך כל השנה (שלג עד). דוגמה להר מושלג באזור טרופי הוא הר קניה, שפסגתו מרוחקת רק 50 ק"מ מקו המשווה ואפילו על קו המשווה עצמו נערם שלג על הקרקע, בנקודה הגבוהה ביותר על קו המשווה - בגובה 4,690 מטרים על המדרונות הדרומיים של הר הגעש קאימבה (Cayambe גובה הפסגה 5,790 מטרים) שבאקוודור.

תושבי המקומות שבהם השלג שכיח למדו להשתמש בו לצרכיהם ולנקוט באמצעים הדרושים כדי להתגונן מפני נזקיו. מהשלג אפשר לבנות בתים, שהודות לתכונות הבידוד של השלג, מגינים על יושביהם מפני הקור והרוחות. בית שלג הבנוי מלוחות שלג חצובים נקרא איגלו ובית שלג הבנוי משלג מהודק נקרא קוינזי. בנוסף לצורות המסורתיות של בתי שלג, בתקופה המודרנית יצר האדם גם מלונות קרח, בעיקר למטרות תיירותיות. גם הבתים הרגילים מושפעים מנוכחות השלג, העלול להצטבר בכמויות גדולות על הגגות. כמות גדולה של שלג יכולה לגרום להתמוטטות הגג, לכן נהוג לבנות גגות משופעים באזורים שיש בהם שלג רב.

השלגים הם מאגרי מי שתייה זמינים לכל דורש. ההפשרה האיטית בעונת האביב מביאה להשקיה טובה של השדות, ברכה לחקלאים. התחממות מהירה מדי של מזג האוויר, לאחר הצטברות כמויות גדולות של שלג במהלך החורף, יכולה לגרום לשיטפונות ולהצפות במקומות הנמוכים.

צורות בילוי בסביבה מושלגת

תעשיית הפנאי מנצלת היטב את היתרונות של הסביבה המושלגת ומציעה צורות בילוי מגוונות. הבילויים העממיים ביותר הם מלחמות כדורי שלג, יצירת בובות שלג והחלקה במזחלות מאולתרות. צורות בילוי אלה לא מצריכות ציוד מיוחד ואפשר להוציאן לפועל בסביבה ביתית.

אתרי סקי מציעים לנופשים מתקנים, ציוד ומסלולים לשם לימוד ובילוי. האתרים ממוקמים באזורים הרריים, שם ישנו שיפוע לצורכי גלישת שלג, והשלג זמין יותר.

תעבורה בסביבה מושלגת

סוס מושך מזחלת על מישור מושלג

להקה של 10 כלבים מושכת מזחלת

כביש מושלג

הנסיעה במכונית בכבישים מושלגים קשה ומסוכנת. לשלג יש מקדם חיכוך נמוך מזה של אספלט הכבישים, וההחלקה יכולה לגרום לסטיית כלי רכב ממסלולם ואף להתנגשויות. לעיתים נוצרת אף שכבת קרח על פני השלג והיא חלקה אף יותר. פתיתי השלג הנופלים פוגעים גם בשדה הראייה של הנהגים.

כדי לפנות צירי תנועה מהשלג הנערם משתמשים בכלים מכניים מיוחדים לכך, מפלסות שלג, אך באזורים פחות מפותחים יש גם פינוי שלג הנעשה בצורה ידנית, עם אתי חפירה. למניעת החלקת כלי הרכב על משטחי השלג מתקינים צמיגים ושרשראות המיועדים לנהיגה בשלג. לאחר התחממות קלה, כשהשלג מתחיל להתמוסס, רוח קרה עלולה להקפיא את השכבה העליונה וליצור משטח חלק ומסוכן מאוד לעוברי הדרך ברכב וברגל. למניעת ההחלקה מפזרים על הכבישים והמדרכות מלח, אפר או חול מעל השלג.

בנוסף לאביזרים השונים שנועדו להתאים כלי רכב לסביבה מושלגת, יש גם אביזרים וכלי תעבורה מיוחדים לאזורים מכוסים שלג:

• נעלי שלג
• מגלשיים
• מזחלת
• אופנוע שלג - כלי רכב דמוי אופנוע ים הנע על שרשראות
• חתול שלג - מין טרקטור הנע על שרשראות רחבות ומושך נגרר

ספורט בשלג

קופץ סקי בקלגרי, קנדה

מחליקי טובוגן מתחרים ביניהם

ענפי ספורט רבים התפתחו באזורים שבהם קיים שלג באופן קבוע. הם מבוססים על היכולת להחליק על גבי שלג. סקי ומרוץ מזחלות הם הבולטים שבענפי ספורט השלג.

ספורט השלג כולל את הענפים הבאים:

• סקי אלפיני
• סקי למרחקים
• סקי מהירות
• קפיצות סקי
• טלמרק
• סקי נורדי משולב
• ביאתלון
• גלשנות שלג (snow boarding)
• מרוץ מזחלות
• טובוגן
• מלחמת כדורי שלג
• סקי עפיפון

תחרויות ספורט אלה מותנות בקיום רובד של שלג, לכן הן יכולות להתקיים רק במקומות ובזמנים שבהם השלג זמין. מסיבות אלה ענפי ספורט השלג אינם משתתפים באולימפיאדה, אך חלקם משתתפים באולימפיאדת החורף.

מדינות בולטות בתחום ספורט החורף הן רוסיה, ארצות הברית, קנדה, גרמניה, שווייץ, אוסטריה וארצות סקנדינביה. בישראל שכיח השלג רק בהר החרמון ולכן ספורט הגלישה פחות נפוץ. אתר החרמון הוא אתר הסקי היחיד בישראל. למרות מגבלות אלה, באולימפיאדות החורף נוטלים חלק גם ספורטאים ישראלים.

השלג בספרות ובאמנות

ציור של נוף מושלג

מקומות מושלגים, עם כל האילוצים וההכבדות שהשלג כופה על האדם, משמשים כזירת אירועים בהרבה ספרי עלילה, למשל הנובלה "שלגי קילימנג'רו" מאת ארנסט המינגוויי ו"בז השלג" מאת סטיוארט הריסון. במותחן "חוש השלג של העלמה סמילה" מאת פטר הוג, מתוארת אישה ממוצא אינואיט, אשר פותרת בעיה בלשית בזכות חדות ההבחנה שלה בין סוגי שלג שונים.

בסיפורי ילדים, לובן השלג הוא מקור שמה של שלגיה וצינתו ה"מגיעה עד הלב" היא המוטיב המרכזי ב"מלכת השלג" מאת הנס כריסטיאן אנדרסן. כמה מעלילות סיפורי "פו הדב" מאת א.א. מילן מתרחשות ביער מושלג.

ציירים רבים ציירו נופים מושלגים, ומאז המצאת הצילום, גם צלמים כיוונו את מבטם ומצלמותיהם לעברם.

השלג הוא חומר נוח מאוד לפיסול, ומכאן המנהג העממי של בניית איש שלג. לצד הנוחות המזמינה של פיסול בשלג קיים החיסרון באורך הקצר יחסית של חיי היצירה. חרף החיסרון, במקומות שבהם מצוי השלג בשפע, הוא משמש יוצרים עממיים ומתקיימים אפילו פסטיבלים רבי משתתפים הזוכים לסיקור, כדוגמת פסטיבל השלג של סאפורו. הפַּסָל הבריטי אנדי גולדסוורת'י, העוסק בין השאר באמנות זמנית, הקים כמה עבודות פיסול משלג.

השלג בישראל

שלג בירושלים, 1968, משה מרלין לוין, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית

שלג בירושלים, 1968, משה מרלין לוין, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית

אתר החרמון שעל רכס החרמון פעיל במשך מספר שבועות בשנה. בתמונה אתר הסקי שבחרמון, מבט לעבר הרכבל העליון

בישראל ממעט השלג לרדת. המקומות היחידים שבהם יורד שלג מדי שנה הם בהר החרמון, בצפון רמת הגולן ובהר מירון, שהם אזורים גבוהים יחסית (1,000 עד 2,000 מטר מעל גובה פני הים). לעיתים יורד שלג גם באזורים נמוכים יותר, בגבהים של 700–900 מטר מעל פני הים, כמו צפת, ירושלים, מעלות-תרשיחא והרים ביהודה, שומרון והנגב (בהם שדה בוקר, מצפה רמון ודימונה).

שלג באזור מישור החוף של ישראל נדיר ביותר. אירוע שלג במישור החוף התרחש בפברואר 1950.

למעט הר החרמון, מרבית המקרים של ירידת שלג באזורי ההרים מתרחשים בדרך כלל מחודש ינואר ועד למחצית מרץ. מקרים של שלג בהרי הצפון והמרכז מחוץ לתקופה זו נדירים, אולם מתועדים. בחודשי אפריל מתועדים האירועים הבאים: ב-7 באפריל 1870, ב-2 באפריל 1990 ב-12 באפריל 1949 ועוד פעם ב-12 באפריל 2015, שבהם ירדו שלגים בפסגות הרי הצפון והמרכז חלק מהם כולל את ירושלים. מנגד בחודש נובמבר מתועדים האירועים הבאים: ב-28 בנובמבר 1953, ב-30 בנובמבר 1908 שבהם ירדו שלגים בפסגות הרי הצפון והמרכז, וכן בנובמבר 2004 תועדו בהפרש של 4 ימים שני אירועי שלג בפסגות הרי הצפון. אירוע חריג במיוחד עם שלג בכל אזורי ההרים, אירע ב-12–14 בדצמבר 2013.

דיווחים היסטוריים על שלג

מוג'יר א-דין דיווח על שלג שירד בירושלים "יומם ולילה" בשנת 899 להיג'רה (היא 1494) בכמות שלא הייתה זכורה "זה שבעים שנה" עד לגובה "ארבע אמות ומעלה", השלג באירוע זה ירד אף ברמלה (אירוע כמוהו קרה רק שמונים שנה לפני-כן). גדליה מסימיאטיץ, תלמיד רבי יהודה החסיד, דיווח כי "בשנת תס"ו (1706) ירד שלג [בירושלים] שבוע תמימה בחודש שבט, עד שכל החצרות היו מלאים שלגים... ולא זכר שום אדם שהיה בימיו שלג הרבה כנ"ל".

הידיעה המדויקת הראשונה על שלג בארץ ישראל בעת החדשה נמצאת בספרו של הרופא הראשי בבית החולים רוטשילד "עיר הקודש" בו מסר כי ב-1743 ירד שלג כבד מאוד בירושלים ובנצרת. אדוארד רובינסון מדווח בספרו "הגאוגרפיה הפיזית של הארץ הקדושה" על אירוע שלג כבד שאירע בירושלים בפברואר 1797, אז דווח על "שלג עמוק במשך 12–13 יום". בשנת 1818 "היה מונח שלג בעומק של רגל אחת במשך חמישה ימים". ב-28–29 בדצמבר 1879 נרשמו שני ימי שלג ועומקו הגיע ל-43 ס"מ. ב-14–16 בפברואר 1898 התחוללה סופת שלגים בחברון ועומק השלג הגיע לכ-30 ס"מ. במחקר משלהי המאה ה-19, שערך מנהל התחנה המטאורולוגית שליד בית החולים של המסיון האנגלי בירושלים, נמצא שמבין 22 עונות חורף בשנים 1860–1881 ירד בירושלים שלג ב-14 מתוכן (47 אירועי שלג בסך הכל, 22 פעמים בפברואר, 10 פעמים בינואר, 10 פעמים במרץ, 3 פעמים בדצמבר ופעמיים באפריל) ושממוצע ימי השלג היה שלושה בשנה. ב-10–18 במרץ 1910, ירד שלג במשך שמונה ימים רצופים בתנאי קור קיצוניים (עד 8 מעלות מתחת לאפס). שלג של שמונה ימים נרשם גם ב-10–17 בפברואר 1911, עומק השלג הגיע למטר אחד.

בפברואר 1920 נרשם שוב בירושלים אירוע שלג כבד בין התאריכים 9–12 בפברואר.
ב-11 בפברואר 1920 דיווח היומון "דואר היום" כי נמדדו 60 ס"מ של שלג.
בהתייחסות למאורעות אלו ולחורף 1920, פורסם בעיתון "דבר" בשנת 1938 שבאירוע זה נמדדו 65-97.5 ס"מ שלג בירושלים.

ערך מורחב – שלג 1950 בישראל

בשנת 1950 אירע אירוע השלג הנרחב ביותר בישראל מאז החלו בה המדידות המטאורולוגיות ב-1870. ב-27 בינואר 1950 החל לרדת שלג בהרי הצפון, תוך ירידה ניכרת בטמפרטורות בכל רחבי הארץ, בהמשך התפשט השלג להרי אפרים והרי יהודה. ב-28 בחודש ירד שלג בחיפה ונערם לגובה של 15 ס"מ. בתל אביב-יפו ירד שלג במשך 10 דקות. אולם כשבוע מאוחר יותר, ב-6 וב-7 בפברואר החל לרדת שלג כבד בכל רחבי הארץ. עומקו הגיע ל-60 ס"מ בצפת, ל-70 ס"מ בירושלים, ל-17 ס"מ בחיפה, ול-12–19 ס"מ בתל אביב ובלוד. כן ירד שלג בפתח תקווה, נתניה והשומרון, בראשון לציון, רחובות ובהרי הנגב. רבים מילידי הארץ לא ראו כלל שלג עד אותו יום וכמוהם גם רבבות עולים חדשים שהגיעו לארץ במסגרת העלייה ההמונית ששהו בדיור עלוב במעברות וללא ציוד חורף ובגדים מתאימים. כמו כן דווח על שלג ביריחו, תופעה נדירה ביותר.

ב-12–14 בדצמבר 2013 פקד את ישראל אירוע שלג חריג, במהלכו ירדו עשרות ס"מ של שלג בהרי הצפון, המרכז וכן שלג קל מאוד בהרי הדרום, והעיר ירושלים נצבעה לבן. אירוע זה נחשב לחריג במיוחד בשל עוצמת השלג ובכך שהגיע בחודש דצמבר בתחילתו של החורף בישראל. באירוע זה נערם השלג בירושלים לגובה של 40–80 ס"מ, ובפסגות הרי שומרון נערם עד לגובה של 80–90 ס"מ. השלג החל לרדת בהרים שגובהם הטופוגרפי 400 מ', ובכך הפך לאירוע השלג המשמעותי ביותר אי פעם בחודש דצמבר בארץ ישראל, יחד עם האירוע משנת 1879 (אלא שאז השלג ירד רק בשלהי החודש ב-28–29 בדצמבר).

ב-19–20 בפברואר 2015 היה אירוע שלג חריג נוסף. רוב הגליל העליון נצבע לבן, בחרמון נערמו כ-3 מטרים של שלג, ואף בהרי הנגב השלג הגיע לעומק של 10 ס"מ, בעמק החולה תועד שלג נדיר בגובה של 70 מטרים מעל פני הים ואף נערם בחלק מיישובי העמק לראשונה מאז חורף 1991–1992.

בנוסף, שלג נערם גם בכרמל ובפסגותיו הגבוהות ובכפרים עספיא ודלית אל-כרמל נערמו לכ-10 ס"מ, שלג גם ירד בשכונות הגבוהות של חיפה אך הצטבר רק באוניברסיטה. גם בהר הגלבוע נערם שלג לראשונה מחורף 1992 ונערם לגובה של כ-5 סנטימטרים גם בנצרת נוף הגליל והר יונה נערם שלג לכ-10 סנטימטרים לאחר שנערם בו שלג גם בינואר באותה שנה.

באזור המרכז שלג ירד באזורים ש-150 מטר ומעלה כולל אף מקומות בשפלה כגון בית שמש וצרעה, גם במעלה אדומים ואף מדבר יהודה מקומות נוספים בהם השלג פחות נפוץ נערם השלג ל-5 ס"מ, בירושלים, גוש עציון, והאזורים הגבוהים של יהודה ושומרון נערם השלג לכ-20 עד 40 סנטימטרים.

בדרום פסגות הרי אדום ואף הרי אילת היבשים והנמוכים יותר קיבלו שלג, לראשונה משנת 2000 שלג ירד בבאר שבע והשלג נערם בעומר, במיתר וברמת חובב.

דימונה קיבלה את אירוע השלג הכבד ביותר משנת 1992 בו השלג נערם לגובה שבין כ-5 ס"מ עד ל-20 ס"מ בפסגות ההרים באזור כגון הר אבנון, בנוסף לראשונה מ-1998 הצטיידו במפלסות שלג ובוטלו הלימודים בעיר.

שלג נערם לכ-3–5 ס"מ בהרי אזור מכתש רמון והר חריף.

ביהדות

במקרא ובספרות חז"ל

שלג בירושלים בשנת 1921

בארץ ישראל, שבה השלג מצוי בפסגות ההרים הגבוהות - (”שֶׁלֶג לְבָנוֹן” - ירמיהו, י"ח, י"ד), ולפרקי זמן קצרים, מתייחסת לשלג כאל תופעה נדירה הראויה לציון, ואף יכולה להיחרת בזיכרון הקולקטיבי כאירוע היסטורי:

”וּבְנָיָהוּ בֶן-יְהוֹיָדָע בֶּן-אִישׁ-חַיִל רַב-פְּעָלִים ... יָרַד וְהִכָּה אֶת-הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג” (שמואל ב', כ"ג, כ').

שלג נמנה עם תופעות טבע קיצוניות המעידות על עוצמת הבריאה:

”אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ” (תהלים, קמ"ח, ח').

השלג הוא דימוי לקור עז - ”כְּצִנַּת-שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר” (משלי, כ"ה, י"ג), ובאופן סמלי - ההפך מ"אש":

הַתּוֹרָה הַזּוֹ דּוֹמָה לִשְׁנֵי שְׁבִילִים: אֶחָד שֶׁל אוּר וְאֶחָד שֶׁל שֶׁלֶג. הִטָּה בָזֶה - מֵת בָּאוּר; הִטָּה בָזֶה - מֵת בַּשֶּׁלֶג. מָה יַעֲשֶׂה? יְהַלֵּךְ בְּאֶמְצָע.

— תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב', הלכה א'

.

בשל צבעו הלבן הבוהק, מסמל השלג ניקיון וטוהר:

”אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ” (ישעיהו, א', י"ח)

”תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין” (תהלים, נ"א, ט')

בפסוק אחד במקרא מופיע "שלג" בתקבולת נרדפת ל"בוֹר", מילה הקרובה ל"בוֹרית" שמשמעותה סבון: ”אִם-הִתְרָחַצְתִּי בְמֵי-שָׁלֶג וַהֲזִכּוֹתִי בְּבֹר כַּפָּי” (איוב, ט', ל'). מופע זה מרמז אולי על גזירת השם "אשלג" (מלח ששימש בין השאר בהכנת סבון) מהמילה "שלג", בשל קישורה ללובן, ניקיון ורחצה.

בדיני מקוואות משמש השלג כאחת מהאופציות למלא מקווה. שכן מים שהתגבשו ונעשו שלג או ברד או קרח, אין בהם פסול שאיבה, וגם אם יכניסו אותם לתוך כלי, כיוון שהם יכולים לעמוד בלעדיו, אין הם נחשבים בכך שאובים, ואינם נפסלים למקווה.

חידוש מילים

בעברית החדשה נגזר מ"שלג" המושג "שִׁלְגּוֹן", ככינוי לחטיף גלידה.

ראו גם

• פתית השלג של קוך
• סינופטיקה
• מטאורולוגיה - מונחים
• מפה סינופטית
• אפיק רום
• השלג בישראל
• רוח צ'ינוק
• ווילסון בנטלי

קישורים חיצוניים

• לאה מזור, שלג במקרא בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
• [SnowCrystals.com SnowCrystals.com] – אתר העוסק בפתיתי השלג לצורותיהם השונות (באנגלית)
• Kenneth G Libbrecht, The physics of snow crystals
• עבודות אמנות בשלג של האמן אנדי גולדסוורת'י
• זהר עמר, ‏'כשלג בקיץ': מוצר תענוגות בארץ-ישראל ובסוריה, קתדרה 102, טבת תשס"ב, עמ' 62-51
• מהם פתיתי השלג ואיך הם נוצרים?, באתר אנציקלופדיה אאוריקה
• שלג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33069903שלג