פטריכור

גשם יורד על אדמה יבשה

פֶּטְרִיכוֹר (ביוונית: Πετριχώρ:פטרוס - "אבן", ואיכור - דם האלילים במיתולוגיה היוונית) הוא ריח הגשם על אדמה יבשה.

המונח נטבע בשנת 1964 על ידי שני חוקרים אוסטרליים, בר ותומס, במאמר בכתב העת נייצ'ר. במאמר, מתארים המחברים כיצד נוצר הריח משמנים המופרשים על ידי צמחים מסוימים בתקופות יובש, ונספגים בקרקע ובסלעים. כשיורד גשם, החומרים מתפזרים באוויר יחד עם תרכובת אחרת, גאוסמין (תוצר מטבולי של actinobacteria), ויוצרים את הניחוח הייחודי. במאמר עוקב שפורסם בשנת 1965, הראו בר ותומס כי החומר מעכב נביטת זרעים ואת התפתחות הצמחים בשלבים המוקדמים ובכך להבטיח שהנביטה תתרחש במועד המתאים ביותר.

בתחילת 2015 חוקרים אמריקאים הצליחו לצלם את פגיעת הגשם בקרקע ולהבין את התהליך יותר לעומק^[1]:

כאשר טיפה פוגעת בקרקע היא כולאת בועות אוויר קטנות בנקודת המגע.
בועות האוויר עולות למעלה, ולבסוף מצליחות לפרוץ החוצה מהמים.
הפריצה החוצה של בועות האוויר מייצרת תרסיס של מי גשם, המשולבים עם החומרים שנפלטו מהקרקע.
התרסיס נשאר באוויר כערפל או עשן, ואותו אנו מריחים לאחר הגשם.