בשנת 1919 יסדו מספר פעילים של המזרחי חברה בשם "בית וגן" במטרה להקים שכונת גנים דתית ביפו[7]. במרץ 1920 היו באגודה כ-400 חברים ונבחרה הנהלה בה השתתפו אליהו אהרון כהנא ושאול חנא קוק[8]. בשנת 1921 רכשה האגודה 1500 דונם[9], תמורת 6000 לי"מ כמקדמה ועוד 9000 לי"מ ששולמו בעת הרישום בטאבו. בראש האגודה עמד ד"ר מהרשק[10]. לקראת סוף 1923 דווח שכ-1400 דונם נרשמו בטאבו על שם הרוכשים ושהוחל בהכנת תוכנית מתאר לשכונה[11][12]. בספטמבר 1924 אושרה תוכנית המתאר על ידי האספה הכללית של האגודה[13][14]. בתחילת 1926 פורסם שהפרצלציה של המגרשים ותהליך קבלת הלוואה למימון הבנייה בעיצומם[15]. באוגוסט 1926 הוגרלו המגרשים, כאשר מי שהתחייב לעלות מיד לבנות קיבל זכות קדימה בבחירת מגרש[16]. עד אוקטובר 1926 יושרו כבישים, וסודרה אספקת מים. שש משפחות עלו על המגרשים בצריפים[17]. בתחילת 1927 דווח שעשרה בתים היו בבנייה[18]. במהלך שנת 1927 נסלל כביש לשכונה מיפו ונמכרו מגרשים לצורך הקמת תעשייה בשכונה[19]. בתחילת אוקטובר 1928 נחנך בית כנסת בשכונה. באותה עת התגוררו במקום 13 משפחות והיו בה 20 בתים[20].
במאורעות תרפ"ט פונו התושבים על ידי הצבא הבריטי[21]. בתחילה הייתה תקווה לשיבה מהירה לשכונה[22]. ועד השכונה ניסה להביא למקום קבוצה של חברי הפועל המזרחי[23] והציע להקצות את אחד הבתים לתחנת משטרה[24]. אולם לאחר שניסיונות אלו כשלו שוכנו בבתי השכונה פלוגה של חיילים בריטים[25]. לקראת סוף 1931 עזב הצבא את המקום והוא נותר עזוב[26]. בתחילת שנת 1932 פעלה החברה להשיב למקום את התושבים ולחזק את המקום במתיישבים נוספים. כן נעשה מאמץ להשלים את החיבור של השכונה עם רחוב המלך ג'ורג' (כפי שנקראו שדרות ירושלים בתקופת המנדט הבריטי)[27]. במאי 1932 חזרו התושבים לבית וגן[28].
התפתחות
העלייה החמישית הביאה איתה עולים רבים וחלקם פנו לבנות את ביתם בשכונת בית וגן. בנובמבר 1933 הגיע מספר המשפחות בשכונה ל-85, וכ-15 בתים נוספים היו בבנייה[29]. בתחילת 1936 היו בשכונה כ-300 בתים בהם התגוררו כ-1400 נפש[30].
עיקר הבנייה במקום התבססה בשנים 1933–1934 על עבודה של ערביי ג'בליה והחורן דבר שהעלה תלונות ודרישה למעבר לעבודה עברית[34]. בעקבות פעילות נמרצת של ההסתדרות עברה מרבית העבודה לידי יהודים.
באותן שנים היה בבת ים רק קולנוע אחד, "אורן", ומלון אחד, "לידו". בית הספר היסודי הראשון היה "תחכמוני", שהוקם ב-1936. ב-1950 הוקם בית הספר "ראשונים ממלכתי א'".
מועצה מקומית
בדצמבר 1936 הוכרזה בית וגן כמועצה מקומית[35]. שטחה עמד על כ-3500 דונם והוא כלל בתוכו בנוסף לשכונת בית וגן עצמה גם את שכונות מנורה ב', הכשרת היישוב, עולי פולין ו"בית וגן המורחבת" (שני גושים מדרום לבית וגן ששווקו על ידי חברה פרטית על סמך סמיכותם לבית וגן[36]) שהוקמו מסביב לבית וגן. בתוך שטח המועצה נכלל גוש של 370 דונם שחלקו היה בבעלות ערבית[37].
במאורעות 1936–1939 נותקה בת ים מתל אביב[41] שכן הדרך עברה ביפו. בתגובה לכך נסלל על חשבון התושבים כביש מחולון[42]. הכביש היה מתכסה לעיתים קרובות בחול[43] ועם הירגעות המצב הפוליטי הוא נזנח והקשר חודש דרך יפו. המצב הביטחוני הביא לקפיאה ואף נסיגה בבת ים ובסוף 1937 הוערכה האוכלוסייה בכ-1200 נפש[44].
עם פרוץ מלחמת העצמאות נפתח הכביש מחדש והונחו עליו רשתות ברזל למניעת כיסויו בחולות. הנסיעה עליו נעשתה באוטובוסים ממוגנים עם שמירה היקפית. כביש זה נסלל בתוואי הנוכחי של הרחובות דב הוז וקרן קיימת לישראל והוא הציל את בת ים מניתוק בחודשים הראשונים למלחמת העצמאות.
מלחמת העצמאות בבת ים הייתה למעשה מלחמת עמדות, הפגזות וצליפות. הערבים הקימו בגבול בת ים כ-70 עמדות ופילבוקסים. בתוכם ישבו צלפים שצלפו על רחובות בת ים. ליישוב הערבי השכן ג'בליה היה יתרון טופוגרפי על בת ים. 11 מתושבי העיר נהרגו מצליפות אלה. הקרבן הראשון היה ילד בן 9, עמוס רוזנצווייג, שנפצע קשה מיריות ב-22 בדצמבר1947 ונפטר על שולחן הניתוחים בבית החולים "הדסה" בתל אביב. פינה לזכרו נמצאת במוזיאון מורשת בת ים. מתרסים הוקמו לרוחב הרחובות וכל בית בוצר בשקי חול. חלק מהתושבים, בעיקר אלה שגרו סמוך לג'בליה, עזבו את בתיהם ואלה הפכו לעמדות מבוצרות. מדי פעם ביצעו הערבים חדירות לבת ים; פעם הצליחו לחדור ולהניח חומר נפץ בבית המועצה המקומית במרכז היישוב ובפעם אחרת הצליחו לחדור לעמדת "קינג ג'ורג'" (כיום כיכר המגינים) ולהרוג שני לוחמי הגנה. במאמץ רב תחת אש, בוצר קו החזית על ידי גדר תיל ומיקוש. לעמדות הובאו צלפים מיומנים שחיסלו את צלפי האויב הערבי בג'בליה.
לוחמי חטיבת גבעתי ביצעו שתי פעולות התקפיות נגד ג'בליה:
במבצעים אלה נהרסו בתים שהיו עמדות ערביות בולטות ונגרמו להם אבדות בהרוגים ופצועים.
הערבים הפעילו נגד בת ים מלחמת התשה בתקווה שעם הפלישה של מדינות ערב הם ייכנסו לבת ים. אולם מבצע חמץ של ההגנה והתקפת האצ"ל על יפו גרמו למנוסה כללית מיפו. כוחות ההגנה נכנסו לג'בליה ללא קרב.
החל משנת 1995 מתקיימים בבת ים פסטיבלים לתיאטרון רחוב. משנת 1989 ועד שנת 1999 פעלה בעיר התזמורת הסימפונית בת ים בניצוחו של דוד קריבושי. בשנים 2008 ו-2010 נערכה ברחבי בת ים ביאנלה דו-שנתית לאדריכלות הנוף העירוני. מטרתה הייתה לעורר שיח ציבורי רחב בשאלת הפעולות העירוניות המשפיעות על איכות החיים בעיר. הביאנלה עסקה בחוויה העירונית ובפעולות אשר בכוחן להפוך את העיר למקום איכותי, אופטימי, חי ותוסס. התערוכה הציעה תשובות לסוגיות בתחום הנוף העירוני. בתערוכה הוצגו גישות אורבניות חדשניות, המבוססות על תרבות עירונית בת-קיימא ועל שיתוף פעולה בין מתכננים, אמנים, תושבים ואנשי העירייה.
בסוף 2010 וראשית 2011 סערה בת-ים כשבהפגנות שנערכו בה נשמעו קריאות נגד התיישבות ערבים בעיר, כשהדגש הוא החשש מפני התבוללות של נערות יהודיות[46].
בספטמבר 2011 התגלו עוגנים עתיקים מהתקופה הביזנטית בחוף ימה של בת ים[47].
באוקטובר 2012, נהרס כליל, בפיצוץ מבוקר, בית המלון שעל שפת ימה של בת ים, מלון סאן. המלון החל את ראשיתו כמלון "מרינה". במקום מתוכנן להיבנות בית מלון בן ארבעים קומות.
מתיחות פוליטית
המתיחות האתנית שמתבטאת בחלקים שונים של ישראל כחלק מיחסי יהודים-ערבים במדינה מורגשת בבת ים למן סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 במספר אירועים.
ב-1992 נרצחה הנערה הלנה ראפ בדקירות בידי מחבל מעזה באירוע שהצית בעיר מהומות והגביר את הרגישות הפוליטית שהייתה מתוחה באותה עת עד הקצה.
בעת מבצע שומר החומות במאי 2021 ביצעו תושבים יהודים פרעות בחנויות של ערבים ותקפו אזרח ערבי שנקלע למקום ברכבו.
בערב יום הכיפורים 2022 שוב ביצעו תושבים לינץ' בנוסעי מכונית שבה חמישה בדווים תושבי הנגב שנכנסו לעיר אחרי כניסת החג.
הצעות לאיחוד עם תל אביב-יפו
בשנת 2009, הוקמה על ידי משרד הפנים ועדה לחקר גבולות בין חולון, בת ים וראשון לציון. הוועדה קבעה שיש פערים גדולים בין בת ים והערים השכנות בכל הקשור במשאבי קרקע ושימושים עסקיים במקרקעין. עם זאת היא לא המליצה לשנות את הגבולות בין הערים[48].
במרץ 2014, הגישה עיריית בת ים עתירה לבג"ץ נגד משרד הפנים ונגד הערים תל אביב-יפו, ראשון לציון וחולון, וזאת בדרישה להקים ועדה לחלוקת הכנסות בין בת ים לשכנותיה. טענותיה של בת ים היו כי בשל שטחה הקטן אין היא יכולה להתרחב ולהגדיל הכנסותיה באמצעות ניצול שטחים נוספים למסחר. על פי הנתונים שהציגה העירייה לבג"ץ, התקבולים מהיטלי השבחה ופיתוח בשנת 2012 היו 1,066 שקלים לתושב בתל אביב, 626 שקלים בחולון ורק 265 שקלים בבת ים. כמו כן, ההוצאה העירונית לתושב בעיר מפגרת בשיעור של בין 20% ל-90% לעומת הערים חולון, ראשון לציון ותל אביב[49].
בעקבות העתירה הקים שר הפנים גדעון סער באוגוסט 2014, ועדת חקירה לבחינת איחוד העיר בת-ים עם תל אביב-יפו, או להעביר תקציבים מעיריית תל אביב לעיריית בת ים, כפי שדורשת עיריית בת ים[50]. הוועדה הייתה אמורה לפרסם המלצות ביניים בתחילת 2015, אבל לאחר שהחליף גלעד ארדן את גדעון סער כשר הפנים בנובמבר 2014, הוא החליט לעכב את עבודת הוועדה ולסייע לעירייה ישירות מתקציב המדינה[51].
בנובמבר 2016, הגישה הוועדה את המלצותיה לאחד את תל אביב ובת ים בתוך שנתיים (עד למועד הבחירות לרשויות המקומיות בנובמבר 2018) לשר הפנים אריה דרעי, חברי הוועדה הגיעו למסקנה שאיחוד יועיל לתושבי בת ים, שמשלמים ארנונה גבוהה יותר מתושבי תל אביב ומקבלים בתמורה פחות שירותים[52]. אך ביוני 2017, הודיע שר הפנים אריה דרעי כי הוא שוקל לאמץ את המלצות הוועדה אך האיחוד יתבצע רק לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2023[53]. בפברואר 2018, שוב הגישה עיריית בת-ים בקשה למשרד הפנים לשינוי גבולותיה עם שכנותיה הערים חולון וראשון לציון כדי להגדיל את הכנסותיה מארנונה, ולייצר לבת ים בסיס כלכלי יציב ללא מענקי איזון ממשלתיים[54]. בשנת 2021 החליט השר דרעי על ביטול האיחוד בזכות הצלחת תוכנית ההתייעלות הכלכלית בעיר[55].
על פי הערכת הלמ"ס משנת 2017, מתגוררים בעיר 21.3% אזרחים ותיקים (בני 65 ומעלה), נתון שהופך אותה לעיר בעלת האוכלוסייה המבוגרת ביותר בישראל, בפער של 10% מהממוצע הארצי - 11.3%[59].
רמת יוסף - השכונה קרויה על שם יוסף שפרינצק, ממוקמת ברמה הגבוהה ביותר בבת ים. היא תחומה בצפון על ידי שכונת עמידר, בדרום על ידי רמת הנשיא, במזרח על ידי נתיבי איילון ובמערב על ידי שיכון ותיקים. השכונה היא אחת הוותיקות בבת ים, כאשר רוב בתיה נבנו בשנות החמישים והשישים. בשכונה ממוקמים היכל התרבות של בת ים - מבנה מודרני בן 570 מקומות ישיבה, האודיטוריום העירוני, מוזיאון בת-ים לאמנות עכשווית, מוזיאון בית ריבק ובית הספר השש-שנתי "אורט רמת יוסף". חטיבת הביניים של בית הספר ממוקמת, בסמוך למבנה התיכון, במבנה אשר שימש במקור את תיכון "רמות".[60]
רמת הנשיא - בחלקה הדרום-מזרחי של העיר.
שיכון ותיקים - שכונה במרכז העיר, לצד רמת יוסף. שוכן בה בית הספר היסודי על שם משה שרת.
שיכון עמידר - שכונה דתית-מסורתית. השכונה תחומה במערב על ידי שדרות העצמאות (כיכר המגינים), במזרח על ידי נתיבי איילון, בדרום על ידי שכונת "עולה חדש" (ניצנה) ובית החולים אברבנאל, ובצפון על ידי שכונת יפו ד'. בדרום מערב השכונה, נמצאת כיכר המגינים, שהוא המרכז המסחרי והתעבורתי של השכונה ושל כל העיר בת ים. ברחוב ויצמן קיים מבנה המשמש מרכז של בני עקיבא, של משרד הרווחה ושל טיפת חלב. במזרח השכונה, בגבול יפו, ניצבת בריכת עמידר. בשכונה גם מתנ"ס גאולים, הממוקם בסמיכות לבית ספר (אורט ניצנה). המתנ"ס משמש כקלפי בבחירות וגם כמגרש משחקים וחוגים בשעות הצהריים. שיכון עמידר נודע בעבר בעיקר בשל מאכל הבוריק שנמכר בו במספר נקודות.
קהילת חב"ד-ליובאוויטש - קהילה של חסידי חב"ד-ליובאוויטש בראשות הרב חיים ציק, נוסדה על ידי הרב זמרוני ציק שנשלח על ידי הרבי מליובאוויטש. הקהילה מונה כ-100 משפחות. לקהילה חמישה בתי כנסת, בית חב"ד מרכזי, גן בנים, גן בנות, תלמוד תורה, כולל אברכים, מדרשה לנשים ובנות ומקווה טהרה מפואר. מזדהים עם הזרם המשיחיסטי בחב"ד.
ככר המגינים, המכונה "המצבה", אנדרטה לזכר מגיני העיר בת ים שנפלו בקרב, נמצאת בכניסה לבת ים מכיוון תל אביב. במלחמת העצמאות הייתה במקום זה עמדת הגנה שכונתה "השדרה" או "עמדת המלך ג'ורג'" (השם הקודם של שדרות העצמאות). ב-2 בפברואר1948 הצליחו הערבים לחדור לעמדה בלילה חשוך וגשום ולהרוג שני מגינים. ב-18 בפברואר נהרג בעמדה זו לוחם נוסף על ידי צלף ערבי. מאז כונתה עמדה זו בשם "עמדת המוות". בשנות ה-60 הוקם בכיכר קומפלקס מגורים ומסחר בשם "מגדל נחום", אשר הורחב בשנת 2000. כיום זהו צומת מרכזי בעיר המהווה את שער הכניסה מכיוון תל אביב-יפו. בפינת הרחובות רוטשילד ובלפור הסמוך נמצא מחנה ראובן, מתחם ובו בניין בן שתי קומות אשר בתקופת המנדט הבריטי שימש כבית חולים לחולי נפש, ובתקופת מלחמת העצמאות שימש כמטה פיקוד של ארגון ההגנה והיווה עמדה קדמית בין בת ים ואזור הקרבות ביפו.
היכל התרבות - בהיכל התרבות של בת ים, המכיל 570 מקומות ישיבה, מתקיימות הרצאות, הצגות, מופעים וטקסים.
עמדת "פאקא"אמפיתיאטרון, אחד הסמלים המוכרים ביותר של בת ים. הוקם בתחילת שנות ה-60 בקצה שדרות העצמאות, סמוך לים, כאמפיתיאטרון פתוח, ושימש למופעים עירוניים. בהמשך הפך לאמפיתיאטרון מקורה, עם גג מטאלי זוהר.
חוף הסלע (א'+ב'), בחוף שובר גלים שבמרכזו סלע ענק ("הסלע", שידוע גם כ"סלע אדם") שעליו מתנוסס דגל ישראל היוצר בריכה גדולה המתאימה לכל הגילים. החוף פעיל מאוד – בשעות הבוקר המוקדמות נערכות בו פעילויות ספורט על ידי מדריכי ספורט. בעונת הקיץ יש אירועי קיץ כגון דוכני רחוב, ליצנים ומופעים. בחוף סוכות הצלה, עזרה ראשונה ושירותים שונים, והוא נחשב אחד מהחופים היפים בארץ.
מצפה גלים, מין רמפה מבטון, שמתחתיה עוברת תעלת ניקוז מים מרחוב יוספטל. התעלה כוסתה בגג מבטון, וכיוון שכך, הוסיפו לה רמפה עגולה, וניתן להישען על המעקה ולהביט על הים.
עמדות ממלחמת העצמאות, נשארו שלוש עמדות: עמדת מדר ברחוב רמב"ם, עמדת "פאקא" בפינת הרחובות ז'בוטינסקי ובן-גוריון ועמדת כביר ברחוב חיים דוד מסיקה. במרחק של כ-200 מטר מעמדת מדר, ברחוב העמדות פינת הראשונים, נשארו שתי עמדות ערביות מבוצרות.
מוזיאון מורשת בת ים, נמצא בבניין הספרייה העירונית. במוזיאון יש צילומים, תעודות ומוצגים שונים על תולדות בת ים בשנים 1926–1948 כולל תיאור מפורט על עמידתה של העיר במלחמת העצמאות.
רחובות מרכזיים
קניון בת ימון ברחוב ניסנבאוםאנדרטה לתושבי בת ים, חללי פעולות האיבהאנדרטה בגן הי"א לזכר 11 הספורטאים הישראלים שנרצחו באולימפיאדת מינכן ב-1972
רחוב יוספטל : רחוב יוספטל הוא אחד מצירי התחבורה הארוכים בחולון-בת ים. גאוגרפית, בקצהו המזרחי הוא מתחיל בגבול חולון-אזור, כצומת עם כביש 44 ליד אזור התעשייה של חולון, ובקצהו המערבי הוא מסתיים בים. שם הרחוב "יוספטל" הוא רק בקטע שבין מערב חולון (רחוב אילת) לטיילת בת ים. בבת ים, מצויים ברחוב זה קניון בת ים, המהווה את אחד המרכזים המסחריים הראשיים של העיר, תחנת הרכבת בת ים - יוספטל, קופת חולים ומספר חנויות. ברחוב שוכן גם "גן הנ"ד" שנחנך בשנת 1977 לזכרם של 54 חללי אסון הנ"ד בבקעת הירדן.
דרך בן-גוריון : זהו הרחוב המערבי ביותר בבת ים והוא עובר בקו חוף הים של העיר. הרחוב מכונה ברובו גם "הטיילת", מכיוון שברחוב זה מצויה הטיילת של העיר. בטיילת יש מסעדות רבות לכל אורכה, בתי מלון ואמפיתיאטרון, בו מתקיימות הופעות רבות. בחודשי הקיץ הטיילת היא האתר הפופולרי ביותר לבילוי.
שד' העצמאות: במרכזו מתחיל בטיילת בת ים, עם מבנה האמפיתיאטרון, ומסתיים בגבול בין בת ים ליפו. הציר ממשיך דרך שד' ירושלים ביפו, רחוב הירקון, שד' רוקח ורחוב בני אפרים עד לצומת הפיל בתל אביב. בחלקו הצפוני של הרחוב ממוקם מרכז סחר מרכזי ביותר, הכולל בין השאר בנקים, חנויות רבות, מסעדות ואולמות אירועים. אזור הסחר מכונה בפי רבים "המצבה", עקב המצבה המצוייה בו בכיכר המגינים.
רחוב הרצל : רחוב זה מקביל ברובו לרחוב בלפור. הוא מתחבר בשני קצותיו לבלפור, ברחוב זה מצויים בעיקר בחלקו הדרומי מספר חנויות ומסעדות. הרחוב מצוי נתיב תחבורה ציבורית בין רחוב בלפור לרחוב רוטשילד, המשמש בין היתר את הקו המקדים לקו האדום ברכבת הקלה.
רחוב ניסנבאום: רחוב זה מתחיל מצומת עם רחוב הקוממיות, ונגמר בצומת עם רחוב יוספטל. חלקו המערבי של רחוב זה כולל בעיקר את אזור התעשייה של העיר ומפעלים רבים, וכן את המרכז המסחרי "קניון בת ימון", שקומת הכניסה שלו היא למסחר ובשאר הקומות יש מרכז גדול לרפואה יועצת של קופת חולים כללית. מצידו המזרחי של הרחוב מצויה שכונת רמת הנשיא ושכונת קריית באבוב. בעתיד, יעבור ברחוב זה הקו האדום של הרכבת הקלה. בהמשך של רחוב זה מצוי מסוף אוטובוסים הקרוי על שמו.
רחוב מבצע סיני: רחוב זה מהווה את מרכזה של שכונת רמת יוסף. ברחוב זה מצוי בית ספר תיכון וכן מרכז מסחרי גדול הכולל בין השאר את היכל התרבות של העיר. הציר של רחוב זה, המתחיל מרחוב אלי כהן ברמת הנשיא, וממשיך דרך רחוב אנילביץ' ורחוב עוזיאל עד לשד' העצמאות, מהווה ציר מרכזי לתחבורה ציבורית בבת ים לכיוון תל אביב, המקביל לרחוב בלפור.
רחוב אלי כהן: קרוי על שמו של אלי כהן, המרגל הישראלי בדמשק אשר גר בבת ים עם משפחתו עד לתפיסתו בדמשק. רחוב זה ממשיך את ציר התחבורה של רחוב אנה פרנק עד לשדרות העצמאות (דרך ציר מבצע סיני). רחוב זה נחשב לרחוב מרכזי בחלקה הצפוני של שכונת רמת הנשיא. ליד רחוב זה אפשר למצוא את בית ספר הנשיא ומתנ"ס יגלום. רחוב זה מתאפיין ביציאות רבות לסמטאות הצמודות לרחוב, אשר בהן בתים רבים שנחשבים לחלק מהרחוב.
רחוב אנה פרנק: רחוב זה מהווה את מרכזו של חלקה הדרומי של שכונת רמת הנשיא, וגם גובל בשכונת קריית באבוב. באמצע רחוב זה מצוי מרכז מסחרי בו מספר חנויות ובנק. בקרבת רחוב זה מספר בתי ספר תיכון. בקצהו הדרומי של הרחוב מצוי מסוף אוטובוסים ובית העלמין הדרום. ברחוב זה יש כניסה ל"גן הלנה" על שם הלנה ראפ ו-48 חללי פעולות האיבה, תושבי בת ים.
רחוב רוטשילד : רחוב זה ממוקם בחלקה הצפוני של העיר, ומחולק לשתיים - בקטע הראשון הצמוד לים, רוב שעות היום הוא סואן יחסית, ולכל אורכו מצויות חנויות רבות ומסחר רב, עד לכיכר המגינים ("המצבה"). הקטע השני, מזרחית לכיכר, הוא רחוב קטן בתוך שיכון עמידר.
רחוב הקוממיות: רחוב זה ממוקם בחלקה הדרומי של העיר, קצה אחד של הרחוב מתחיל במחלף קוממיות על כביש 20 וקצהו השני נפגש עם רחוב דרך בן-גוריון. רחוב זה הוא הרחוב הדרומי הגדול ביותר בבת ים כיום. על רחוב זה ממוקמים בית העלמין הדרום ותחנת הרכבת בת ים-הקוממיות. הציר של רחוב זה מתחיל מרחוב משה דיין בחולון, המשמש כנתיב נוסף לכיוון ראשון לציון, ובו נמצא מוזיאון אגד והמסוף האזורי של אגד לחולון ובת ים.
דרך מנחם בגין: רחוב זה הוא רחוב קצר יחסית, הנמצא בהמשכו של רחוב ניסנבאום, ומהווה כביש גישה לשכונת נווה חוף בראשון לציון. ברחוב נמצא מרכז הספורט העירוני הכולל בריכת שחייה, מגרש טניס ואצטדיון כדורגל. על יד מרכז הספורט נמצא מסוף ניסנבאום.
הקו האדום של הרכבת הקלה בהרצה, רחוב הרצל, בת-יםאנדרטה לנופלים במערכות ישראל
כבישי גישה: נתיבי איילון עוברים לאורך גבולה המזרחי של בת ים, ומהווים נתיב עיקרי המחבר את העיר לכבישים ארציים. כבישים מקומיים נוספים, כגון שדרות ירושלים מיפו, רחוב יוספטל, ציר סוקולוב ורחוב משה דיין מחולון ודרך הכובשים מראשון לציון, מחברים את בת ים עם הערים הגובלות בה.
אוטובוסים: בעיר פועלים כ-13 קווים של אגד, אשר רובם מקומיים ומקשרים את בת ים עם חולון וראשון לציון, ו-3 קווים המקשרים את בת ים עם תל אביב. שניים מקווים אלה, 404 ו-406 נוסעים לירושלים (קו 404 אף עובר דרך רמלה), ואחד מהקווים (קו 144) מגיע עד לנמל התעופה בן-גוריון, אך משמש בעיקר חיילים הנוסעים למחנה צריפין. בנוסף, פועלים בעיר כ-15 קווים של דן. רוב קווי דן מבת ים נוסעים לתל אביב-יפו. דן מפעילה גם את הקו המקדים לקו האדום, אשר מגיע עד לתחנה מרכזית פתח תקווה, שני קווים מהירים לתל אביב העוברים דרך איילון, וקו אחד לראשון לציון. קווים אלו נוסעים בתדירות גבוהה יחסית וברוב הזמן מלאים. השימוש באוטובוסים בבת ים פופולרי יחסית, ומרבית האוטובוסים בעיר הם מסוג אוטובוס ארוך. בעיר ישנן 2 צירי תחבורה ציבורית מרכזיים - ציר בלפור-הרצל וציר אנה פרנק-אלי כהן, אשר בשניהם יש תנועה גדולה של אוטובוסים לכיוון תל אביב. רחובות נוספים עם תנועת תחבורה ציבורית רחבה בה הם רחוב כצנלסון, רחוב ניסנבאום ורחוב יוספטל, כאשר רוב האוטובוסים ברחוב יוספטל נוסעים במקטע בין רחוב מבצע סיני לרחוב אילת בחולון.
החל משנת 2009 פועלים בעיר קווי לילה בלילות חמישי ומוצאי שבת. במהלך חופשת הקיץ פועלים קווי הלילה במשך כל השבוע, למעט ערב שבת.
בשנת 2011 החלה רפורמת התחבורה הציבורית בגוש דן, שבמסגרתה בוטלו ושונו קווים רבים. בין הקווים שבוטלו היו קו 86 שקישר את מזרח בת ים לאוניברסיטת תל אביב (דרך יפו ג' נתיבי איילון), וקו 46 שקישר את בת ים ויפו לתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. הקווים הוותיקים 6 ו-18 שונו, הקו הוותיק 26 הועבר מאגד לדן ומסלולו שונה, מסלול קו 87 שונה ועבר לטיילת בת ים, מסלולי הקווים 43, 143 ו-243 שונו - כאשר השניים האחרונים הועברו גם כן בין החברות, וכן נכנסו קווים חדשים, כדוגמת 2א' (המקשר בין חולון, בת ים וראשון לציון), 125 (שלוחה של קו 25 לרמת יוסף וקריית חינוך לוינסקי) ו-99 (המקשר את רחוב יוספטל בבת ים עם דרך השבעה). לאחר ביקורות רבות שנבעו מהרפורמה, הוחזרו חלק מהקווים ששונו ובוטלו, ביניהם קו 43 שהוחזר למסלולו הישן. את קו 86 החליף לאחר חודשיים קו הרכבת בין ראשון לציון לתל אביב, וב-2018 הוחזר קו 46 עם הארכת מסלולו עד לרכבת מרכז.
החל משנת 2019 נכנסה חברת מטרופולין לבת ים, כאשר הועברו לידיה שניים מקווי חברת אגד - קו 22 (לשעבר 2א'), וקו 26 המקשר בין בת ים למרכז וצפון תל אביב דרך נתיבי איילון (על פי מסלולו שנקבע ב-2011). בניגוד להעברות בין הקווים ב-2011, בפעם זו לא התבצעו שינויים במסלולים.
ישראל
._Jaffa_%26_Tel-Aviv_from_the_south_LOC_matpc.17060.jpg)
ערך מורחב – תחבורה בבת ים
ליבורנו, איטליה
אנטליה, טורקיה
נויקלן, ברלין, גרמניה
וילרבאן, צרפת
ולפראיסו, צ'ילה
קוטנו, פולין
קרגוייבץ, סרביה
ויניצה, אוקראינה
קוסטרומה, רוסיה
מנהטן, ארצות הברית
חזית בית כנסת ייחודי בלב העיר, 2006
שדרות העצמאות
מוזיאון העיר לצד מגדל המים
אנדרטה לפרטיזנים
גן העיר - פארק בגין
מחלף יוספטל
מלון לאונרדו (לשעבר מרקורי) סוויט בת ים
אמפיתיאטרון בת ים במפגש שדרות העצמאות עם הטיילת
מבט על העיר
מבט על הטיילת ו"העיגול", אחת מכיכרות העיר
בנייה צפופה ברחוב יוספטל
הכניסה לבת ים מיפו
מבט אווירי מכיוון הים
שלט הזיכרון בגן הנ"ד בת-ים
הכניסה הדרום מזרחית לעיר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בת ים
אתר האינטרנט הרשמי של בת ים
נמרוד בוסו, חגי עמית, החמצה ענקית בחוף הים: מה יציל את העיר הצפופה בישראל?, באתר TheMarker, 18 במרץ 2016
חנוכת חוף הריביירה בבת ים, 1953, באתר סינמטק ירושלים
