סלע אדם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סלע אדם
נתונים מדיניים

סלע אדם הוא אי זעיר כחצי קילומטר ממערב לחוף בת ים. האי הוא בליטה בטבלת גידוד – שריד לרכס כורכר קדום שנהרס בתהליך שחיקה וסחיפה הנקרא גידוד.[1]

עד להקמת שוברי הגלים בחוף הסלע בבת־ים, בשלהי שנות ה-60, ניתן היה להגיע את הסלע רק בשחייה (או בשיט), ושחייה אליו הייתה פעילות נפוצה בקרב המתרחצים. כעשרה מטרים ממערב לסלע אדם נמצא סלע (אי) נוסף.

כיום משולב הסלע בשוברי הגלים. חוקר טבע ומדריך טיולים יהודה זיו כותב עליו:

"הדרומית בשוניות יפו, מול חוף בת־ים, מכונה בערבית 'חג'ר־אדם' -'סלע אדם' (הראשון). האגדה מספרת עליו כי הדגים בים התיכון באים לכאן להקות-להקות, נושקים לסלע וממשיכים בדרכם... היום נבלע 'סלע־אדם' בשוברי הגלים העשויים אבנים גדולות, שנערמו מול שפת-ימה של בת־ים כדי להגן על חוף הרחצה שלה. רק בקושי אפשר להבחין בו מן הטיילת - והרי זו דוגמה מובהקת של... 'אי'-הבנה!".[2]

הערות שוליים

  1. ^ יובל אלעזרי, ארץ ישראל - לקסיקון מפה, תל אביב תשס"ג (2003), עמ' 92.
  2. ^ יהודה זיו, תרמיל־צד: אתרים ושבילים במבט שני, ירושלים תשמ"ח (1988), בפרק "הנסים שבים".
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25632859סלע אדם