אלפרד נוימן
אלפרד נוימן (26 בינואר 1900 – 23 באוקטובר 1968) היה אדריכל יהודי-צ'כי אשר למד ועבד בווינה ובפריז בשנות ה-20 ובשנות ה-30. פרופסור לאדריכלות בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון.
קורות חיים
אלפד נוימן נולד ב-1900 בווינה בירת אוסטריה, וגדל בעיר ברנו שבמוראביה (לימים צ'כוסלובקיה; כיום בצ'כיה).[1] אביו היה בעל סדנה לנגרות בניין. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האוסטרו-הונגרי.[2] סיים לימודי הנדסה באוניברסיטת וינה ב-1925, ולמד בבית הספר לאדריכלות שבאקדמיה לאמנות היפות בווינה (Akademie der bildenden Künste Wien) אצל פטר בֶּהרֶנס (Behrens) ואצל אוגוסט פֶּרֶה (Perret) בפריז עד 1928. עבד כאדריכל בפרויקטים ציבוריים ופרטיים בצרפת ובאפריקה.
במלחמת העולם השנייה ירד למחתרת, עד שנתפס ונשלח לטרזיינשטט. שוחרר עם תום המלחמה במאי 1945.[1]
בשנת 1949 עלה לישראל, והתמנה כפרופסור ולדקאן הפקולטה לארכיטקטורה ולבינוי ערים בטכניון (1953–1958). נוימן ייצג את ישראל בקונגרס הבינלאומי לאדריכלות מודרנית.[1] ב-1959 הקים נוימן משרד ארכיטקטים יחד עם שני סטודנטים שלו לשעבר, צבי הקר ואלדר שרון. שלושתם יחד הפכו לאחד מגופי היצירה המקוריים של אמצע שנות ה-60, ובין היתר תכננו את בית עיריית בת ים, בית דובינר[3], בניין דנציגר להנדסת מכונות בטכניון בחיפה[4], בית הכנסת בבה"ד 1.[1]
הבניינים והעיצובים של נוימן זכו להכרה בינלאומית נרחבת דרך פרסומים במגזינים מובילים של תקופתו,[1][2] בהם: l'architecture d'Aujourd'hui, Domus, Architectural design, Architectural review, Zodiac, Arts and Architecture ואחרים.[דרוש מקור]
אחד הבניינים הייחודיים שתכנן עם צבי הקר היה בניין דנציגר שנבנה עבור הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון. בסוף 1966, לאחר שלטענתו הטכניון שינה את תוכניתו לבניין – שינויים שאותם כינה "ונדליזם" – הודיע על התפטרותו מהטכניון, תוך שהביע ביקורת קשה נגד הנהלת המוסד.[5] תביעה שהגיש בדרישה להורות לטכניון להסיר את השינויים שנעשו בבניין בגלל הפגיעה בשם הטוב של המתכננים נדחתה על ידי בית המשפט.[6] עוד קודם לכן, משנת 1965, שהה בקנדה בחופשה ללא תשלום מהטכניון. בקנדה פיקח על הקמת המסלול לתואר שני באדריכלות באוניברסיטת לוואל (Laval) שבקוויבק.
נוימן חלה בסרטן הריאות בעקבות עישון כבד, ונפטר ב-1968.[1] נוימן נקבר כנוצרי בחצר כנסייה בקוויבק בהתאם לצוואתו.[2]
עבודותיו של נוימן הם נושא לעבודת דוקטור שנכתבה באוניברסיטת פרינסטון על ידי האדריכל רפי סגל. ב-2015 נערכה תערוכה "אדריכלות אורזת חלל: חייו ועבודתו של אלפרד נוימן" בגלריה לאדריכלות באוסטרבה שבצ'כיה.[2]
עבודות נבחרות
- בית עיריית בת ים (יחד עם צבי הקר ואלדר שרון), 1963
- בניין הפקולטה להנדסת מכונות, הטכניון (יחד עם הקר), 1964
- בית דובינר, רמת גן (יחד עם הקר ושרון), 1965
קישורים חיצוניים
- נועם דביר, בחזרה אל בנייניו של האדריכל המרתק והנשכח אלפרד ניומן, באתר הארץ, 18 בינואר 2012
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 נועם דביר, בחזרה אל בנייניו של האדריכל המרתק והנשכח אלפרד ניומן, באתר הארץ, 18 בינואר 2012
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3
אסתר זנדברג, האדריכל הישראלי שחזונו האוונגרדי הלהיב את לה קורבוזיה, באתר הארץ, 3 ביוני 2015
- ^ מיכאל יעקובסון: לגור בבית דובינר: בפנטהאוז של בת האדריכל, צבי הקר, שחזרה לגור כאן, 10 בנובמבר 2015, xnet
- ^ מיכאל יעקובסון: סקירה מצולמת של בניין הפקולטה למכונאות בטכניון, באתר 'חלון אחורי', 21 בנובמבר 2015
- ^ פרופ' נוימן עזב את הטכניון, דבר, 21 בנובמבר 1966.
- ^ המחיצות שהטכניון הוסיף לבית דנציגר לא יוסרו, דבר, 14 בדצמבר 1967. עוד על הבניין והפולמוס ראו: תמר אבידר, האדריכל הניף את מברשת-הצבעים, מעריב, 20 באוקטובר 1966, המשך; צבי אלגת, האדריכל הרס בחצות, מעריב, 11 בנובמבר 1966; פרופ' אלפרד נוימן (קוויבק, קאנדה), קוראים כותבים: הפרופיסורים נוימן וכוגן – על בנין דנציגר, דבר, 29 בדצמבר 1966; האדריכל אריה גנמור, בנין דנציגר ולקחו, דבר, 6 בינואר 1967, המשך; ש. שחורי, מלחמת 5 השנים בטכניון, דבר, 13 בינואר 1972.
25686684אלפרד נוימן