בן ציון ישראל
 | |||||
| לידה |
1897 שכונת מונטיפיורי, ירושלים | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 27 בינואר 1953 (בגיל 56 בערך) | ||||
| עיסוק | סגן יו"ר אגודת המתיישבים | ||||
| |||||
|
| |||||
בן ציון ישראל (1897 – 28 בינואר 1953[1]) היה ראש המועצה המקומית השני של בת ים.
ביוגרפיה
בן ציון ישראל נולד בשנת 1897 בשכונת מונטיפיורי בירושלים. בן לרבי משה ישראל, שהיה איש ציבור מוכר ועסקן בכיר בקהילת הגורג'ים בירושלים, ובן למשפחת רבנים וסוחרים מפורסמת מגאורגיה.
רעייתו, מלכה בת מזל ומנחם פפסימודורף, ילידת שכונת נחלת שבעה בירושלים.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914) הוכרח לנדוד עם משפחתו לאלכסנדריה שבמצרים בגזירת השלטון הטורקי. בגמר המלחמה חזר עם משפחתו ובחר להתיישב בתל אביב, שם עסק במסחר והפך לאחד הסוחרים הגדולים בעיר.
הצטרף לאגודת "בית וגן" ונבחר לסגן יושב ראש האגודה. האגודה רכשה חלקת אדמה בדרומה של יפו כדי לתקוע יתד ליישוב של שומרי דת ומסורת.
ב-1926 יחד עם חברי האגודה ו-33 משפחות, הקים את היישוב בית וגן, שלימים שינה את שמו לבת ים. ב-1934 הקים את ועד העדה הספרדית ונבחר לנשיאה. ב-1935 יזם את הקמת בית הכנסת "מרום ישראל", כשהוא תורם את חלקת האדמה ומממן את בניית בית הכנסת.
ב-1936, עם פרוץ המרד הערבי הגדול, הקים את תחנת הנוטרים.
פעל מול השלטון הבריטי לקבל הכרה למועצה מקומית, וב-24 בדצמבר 1936 קיבל אישור להפוך את האגודה למועצה מקומית, ובכך פתח את הדרך להשגת תקציבים מהשלטון.
ב-1937 התמנה לראש המועצה השני של בת ים, עד הבחירות בקיץ 1939.
ב־11 באוגוסט 1938 יצא בנו בכורו, יוסף, לגבות כספים מבעלי חוב ערביים ביפו. ליד מגדל השעון ירו בו ערביים ופצעו אותו קשה מאוד. לאחר יומיים נפטר. הצער הרב הביא לפרישתו של בן ציון מהחיים הפוליטיים.
בן ציון ישראל נפטר ב-28 בינואר 1953, בגיל 55, ונקבר בהר המנוחות בירושלים.[2]
קישורים חיצוניים
- בן ציון ישראל באתר עיריית בת ים
- זכרון להולכים | ר' בן-ציון ישראל ז"ל: (שבעה למותו), הצופה, 5 בפברואר 1953 (דב דויטש, 'פרנס נאמן'; הרב משה י. לוי, 'עסקן ונדבן')
הערות שוליים
- ^ בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, על המשמר, 12 באפריל 1953.
- ^ בן ציון ישראל באתר GRAVEZ
בן ציון ישראל39142178Q6528621