אדריכלות הרנסאנס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא חלק מסדרת
תולדות אדריכלות המערב
אדריכלות מצרים העתיקה
אדריכלות קלאסית
אדריכלות יוון העתיקה
אדריכלות רומית
אדריכלות ימי הביניים
אדריכלות ביזנטית
אדריכלות רומנסקית
אדריכלות נורמנית
אדריכלות גותית
אדריכלות הרנסאנס
אדריכלות הבארוק
אדריכלות נאו-קלאסית
התחייה הגותית
אדריכלות מודרנית
אדריכלות פוסט-מודרנית
סגנונות באדריכלות
P Architecture.png
פורטל האדריכלות

תקופת סגנון הרנסאנס באדריכלות התחילה עם תחילת הרנסאנס במאה ה-15 ונמשכה עד המאה ה-16 אז החל להתפתח הסגנון המנייריסטי. למעשה, עד סוף המאה ה-19 המשיכו לבנות בצורה דומה בסגנון נאו-קלאסיציסטי. אדריכלות הרנסאנס החלה להתפתח בצפון איטליה ובעיקר סביב העיר פירנצה והתפתחה לשאר חלקי אירופה (ובמיחד לצרפת). הסגנון ניסה לחזור לאדריכלות הקלאסית שלפני ימי הביניים שנשתכחה. החידוש של אדריכלות הרנסאנס הוא בתפיסה המתמטית של כללי המשקל הארכיטקטוני, תפיסת האדם את החלל ושליטתו בסוד הבניין.

הסגנון דוגל בהרמוניה בין חלקי הבניין למבנה כולו ולסביבתו כמו גם במרכזיותו של האדם. עיקר הסגנון מתאפיין באלמנטים שאיפיינו את האדריכלות הרומית עם חידושים שנבעו מהתפתחות הטכנולוגיה ותפיסות תרבותיות וחברתיות של הרנסאנס. להבדיל מאלמוניותם של האדריכלים בימי הביניים באירופה, אדריכלי הרנסאנס היו אמנים בעלי שם שעסקו גם בתחומים נוספים כגון ציור, פיסול, הנדסה אזרחית וצבאית. החשובים שבהם הם: פיליפו ברונלסקי, לאונה בטיסטה אלברטי, דונטו ברמנטה, לאונרדו דה וינצ'י, אנדראה פלדיו, מיכלאנג'לו וברניני. אדריכלות הרנסאנס אינה רק אדריכלות של כנסיות כמו הסגנונות שקדמו לה. ניתן למצוא את הסגנון גם במבני ציבור אזרחיים שונים, ארמונות ואף וילות פרטיות של אצילי התקופה.

אחד המבנים המפורסמים בסגנון הרנסאנס היא חזית הבזיליקה של סן פייטרו בקריית הוותיקן (הבזיקליקה עצמה בנויה בסגנון הבארוק בעיקר). את המבנה עיצבו כמה מהאדריכלים הגדולים בהיסטוריה: מיכלאנג'לו עיצב את הבזיליקה של סן פייטרו לפי כנסייה של ברונלסקי ונפטר בגיל 92 במהלך הבנייה [דרוש מקור], את עבודתו המשיך האדריכל דונטו ברמנטה והאמן רפאל צייר את קירות הקפלה הסיסטינית.

התפתחות אדריכלות הרנאנס

אבי אדריכלות הרנסאנס- פיליפו ברונלסקי

עיקר אדריכלות הרנסאנס באיטליה הייתה מבוססת על אדריכלות רומא העתיקה, במיוחד בשטחי העיר רומא. האדריכלים הרנסאנסיים הסתכלו על אדריכלות רומא העתיקה דרך תבליטים שנמצאו על שערי ניצחון ועל ידי למידה של מאפיינים בשרידים העומדים בשטח. הבניינים התבססו על חישובים מתמטיים מרובים. פיליפו ברונלסקי (1377–1446) היה אדריכל הרנסאנס הראשון. הוא ערך מסע אל רומא ולמד את מאפייני סגנון האדריכלות הקלאסית. העבודה הגדולה ביותר שלו הייתה תכנון הכיפה של קתדרלת פירנצה, שבה הוא השתמש במאפיינים שלמד כמו הסדר האיוני והסדר הקורינתי.[1]

אלברטי

לאונה בטיסטה אלברטי (Leon Battista Alberti) (1404–1472) היה ממשיכו של ברונלסקי. הוא חלק איתו מאפיינים ואידאולוגיה משותפת, והיה לאיש אשכולות ברוח הרנסאנס. בנוסף שאב השראה מהאדריכלות של ויטרוביוס. הוא הקים מבנים מרובים שבפירנצה בסגנון החדש ובהם טמפיו מאלאטסטיאנו (Tempio Malatestiano) וכנסיית סנטה מריה נובלה. אפשר לראות זאת גם בכנסיית סנט אנדראה.[1]

מאפייני הסגנון

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדריכלות הרנסאנס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Department of European Paintings, Architecture in Renaissance Italy | Essay | Heilbrunn Timeline of Art History | The Metropolitan Museum of Art, The Met’s Heilbrunn Timeline of Art History
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0