טייקון
טייקון (מאנגלית: tycoon, יפנית: 大君) הוא תואר בלתי פורמלי לאיל הון, אדם בעל הון רב ועוצמה כלכלית רבה, בדרך כלל בעל דומיננטיות רבה בענף כלכלי מסוים.
התואר במשמעות זו התקבל באנגלית במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה, עם ההתפתחות הכלכלית המהירה בארצות הברית, שם זכו לתואר אילי הון בתעשיות של ניצול אוצרות טבע, שהבולטים בהם היו איל הנפט ג'ון ד. רוקפלר, הבעלים של חברת הנפט הענקית סטאנדרד אויל (Standard Oil), איל הפלדה אנדרו קרנגי ואיל האנרגיה, סמואל אינסול, שהיה הבעלים של תחנות כוח ומסילות ברזל, ואחרים בתחומי התחבורה ובפרט בתחום הרכבות.
במאה ה-20 התפרסמו גם טייקונים בתחומים תעשייתיים אחרים, בתחומי ספנות, בנקאות ותקשורת (למשל איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט). חלקם של הטייקונים נודעו גם כנדבנים, ואחד הבולטים בהם היה אנדרו קרנגי.
אטימולוגיה
המילה טייקון מקורה במילה היפנית טייקון (大君), שמוצאה מסינית (大君, dà jūn) ומשמעה "אדון גדול". זהו תואר ארכאי, שהיה נהוג בתקופת שוגונות טוקוגאווה, כדי לתאר במגעים רשמיים ודיפלומטיים את השוגון שמשל במדינה. המילה חדרה לארצות הברית ולאנגלית במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה במקביל להתעשרותם של אנשי עסקים מסוימים, והתקבעה כמילה המתארת אילי-הון.
טייקונים בישראל
המונח טייקון לא היה בשימוש רווח בישראל לתיאור אילי-הון מקומיים. אילי-הון שהגיעו מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 של המאה ה-20 כונו בשם אוליגרכים. עם פרוץ משבר האשראי העולמי ב-2008, כונו בתואר הקבוצתי "טייקונים" אנשי עסקים שכל אחד מהם גייס לשם הרחבת עסקיו מיליארדי שקלים באג"ח קונצרניות ובמערכת הבנקאית, בעיקר בימי שיא הגאות בשנים 2006-2007, בהן נחשבו ה"טייקונים" כמיליארדרים בערכים דולריים, אך שוויים הנקי צנח עם פרוץ המשבר. ביניהם ניתן למנות את יצחק תשובה, עידן עופר, נוחי דנקנר, לב לבייב ואליעזר פישמן. מיליארדרים אחרים בישראל, שעסקיהם לא היו מעורבים בחובות עתק, לא כונו בשם זה.
סביב הטייקונים פרץ ב-2008 משבר האג"ח הקונצרניות, אשר גילם את החשש שחלקם לא יוכלו להחזיר חלק מהתחייבויותיהם לבנקים ולמחזיקי האג"ח. כך למשל, ב-2009 הגיעו חלק מאיגרות החוב של אפריקה ישראל, בבעלותו של לב לבייב, לשווי של בין 20 ל-40 אגורות, כשליש משווין המלא, וצניחה נרשמה גם בשעריהן של איגרות חוב מקבוצת פישמן וקבוצת דלק. הבעיה העיקרית הייתה השקעות ענק בתחום הנדל"ן.
דיון ציבורי ער התפתח סביב שאלת חילוץ הטייקונים ממצוקתם והסדרת חובותיהם, ובמיוחד בשאלה האם הממשלה צריכה להתערב במשבר ולסייע. באוגוסט 2009 הודיע לב לבייב כי חברת אפריקה-ישראל שבבעלותו תתקשה להחזיר את חובותיה, וכי בכוונתו להגיע להסדר חוב, מהלך שבוצע בפועל ב-2010. באמצע 2009 חזרו מרבית איגרות החוב של מרבית הטייקונים, למעט אלה של אפריקה ישראל, לשערים סבירים, והנושא הוסר מסדר היום הציבורי. באותה שנה נכנסה חברת צים שבבעלות עידן עופר להסדר חוב, וב-2014 נכנסה להסדר חוב שני.
ב-2012 חזרו שוב ה"טייקונים" לככב בכותרות, ובפרט שלושה מהם:
- יצחק תשובה, שבאיגרות החוב של חברת דלק נדל"ן שבבעלותו בוצע הסדר חוב שכלל "תספורת" בהיקף משמעותי.
- נוחי דנקנר, שקונצרן איי.די.בי אחזקות שבבעלותו נקלע לקשיים בהחזר חובותיו, וכתוצאה מכך ירדו שערי איגרות החוב שלו בחדות. הקונצרן נלקח מידי דנקנר ונמכר לשני אנשי עסקים, תוך הסדר חוב באג"ח החברה.
- אילן בן-דב, הבעלים של חברת סקיילקס השולטת בחברת התקשורת פרטנר, שגם חברות שבבעלותו נקלעו לקשיים מהותיים בהחזר חובן.
בדצמבר 2014 הודיעה חברת מירלנד שבבעלות אליעזר פישמן על דחיית תשלומים לנושיה, על רקע המשבר הכלכלי ברוסיה.
נכון ל-2017, כמעט כל ה"טייקונים" היו מעורבים בהסדר חוב כזה או אחר:
- לנכסי אליעזר פישמן מונה כונס נכסים[1]
- אפריקה- ישראל שבבעלות לב לבייב נכנסה להליך של הסדר חוב שני.
הטייקונים והמחאה החברתית
בשנת 2011, במהלך מחאת האוהלים, עלו הטייקונים שוב לכותרות, הפעם כמי שנטען כלפיהם כי הם נושאים בחלק מהאחריות ליוקר המחיה הגבוה בישראל, בשל הריכוזיות הרבה השוררת במשק. בעקבות זאת נשלח בשם חלקם מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו ("מכתב הטייקונים") בו הביעו את תמיכתם במאבק.[2]
הטענה לשימוש בקשרי הון-שלטון מועלית לרוב בקשר לטייקונים, כמו למשל בסרט "שיטת השקשוקה", הדן באחים עופר.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: טייקון |
- בנימין נתניהו למקורביו: "לא נחלץ טייקונים", דה מארקר, 2 באפריל 2009
- פישמן: "אני לא ראש ארגון הטייקונים, למרות שיש כאלה שחושבים אחרת", גלובס, 11 במאי 2009
- דורון רוזנבלום, חידון האוליגרכיה הגדול, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2009
הערות שוליים
22923659טייקון