מקרא מגילה
.jpg)
מִקְרָא מְגִלָּה היא מצווה מדרבנן לקרוא את מגילת אסתר בפורים על מנת לפרסם את הנס שנעשה ליהודים בימי החג. המצווה מתקיימת פעמיים בכל שנה: קריאה ראשונה בליל פורים וקריאה שנייה ביום פורים.[1]
מקור וטעם המצווה
מבין ארבע מצוות החג, זו המצווה היחידה שאינה מפורשת במגילה. חז"ל פירשו את הפסוק "והימים האלה נזכרים ונעשים" (אסתר, ט', כ"ח) כמצווה לקרוא את המגילה, בדומה לפסוקים אחרים שעוסקים בזכירה.[2]
אצל חז"ל ניתן לראות שתי מטרות למצווה: האחת, פרסום הנס של המגילה[3], והשנייה מובאת בתלמוד במסכת מגילה[4] בתשובת רב נחמן לשאלה מדוע אין אומרים הלל בפורים - "קרייתא זו הלילא" (=הקריאה היא ההלל), ומכאן שיש לקריאת המגילה, לשיטת רב נחמן, גם מימד של הלל והודאה.
הפוסקים נחלקו מהו התוקף של מצוות קריאת מגילה. יש הסבורים שהיא בגדר מצווה דרבנן, ואף יש שמנו אותה כאחת מ"שבע מצוות דרבנן". אולם, יש הסבורים שבשל היסמכותה של המצווה על פסוקי המגילה, היא בעלת תוקף של דברי קבלה, החזק יותר מדין דרבנן רגיל. למחלוקת זו ישנן כמה תוצאות הלכתיות, למשל בשאלה האם קיים במקרא מגילה הכלל ספק דרבנן לקולא.[5]
דיני קריאת המגילה
את המגילה צריך לקרוא פעמיים בפורים, פעם אחת במשך הלילה ופעם אחת במשך היום.[1]
- ניתן לצאת ידי חובה בשמיעת המגילה כמו בקריאה עצמה, ובלבד שהקורא יהיה אדם שמחויב גם כן בקריאת המגילה.[6]
- יש לקרוא את כל המגילה,[7] על פי הסדר,[8] מתוך מגילה כשרה.[9]
- הקורא את המגילה בלא כוונה לצאת, לא יצא ידי חובה.[10]
- הקורא את המגילה בשיבוש, יצא ידי חובה.[11] ויש אומרים דהיינו דווקא כשלא שינה את העניין, אבל אם קרא מילה אחרת לגמרי, הרי הוא כמו שדילג אותה מילה.[12]
- מותר לכתוב את המגילה בשפה זרה, וייצאו בה ידי חובה המבינים אותה. אם הייתה כתובה עברית או יוונית, יוצאים ידי חובה גם מי שאינם מבינים את השפה[13] הדין המיוחד באשר ליוונית נובע מהמעמד הייחודי שניתן לה בעיני חלק מן התנאים, אשר העריכו מאוד את יופייה (בעיקר בהשוואה ללשון הזרה האחרת המקובלת באותם ימים, הארמית הסורית). דין זה, הנכון עקרונית, אינו נוהג הלכה למעשה, בשל החשש שלא ניתן לתרגם את המגילה בצורה טובה[14]
- מותר לקרוא בעמידה או בישיבה, אך הקורא לפני ציבור צריך לעמוד מפני כבוד הציבור.[15]
- מותר לכמה אנשים לקרוא את המגילה לציבור ביחד. התלמוד מנמק זאת בכך ש"משום שחביבה היא לציבור, נותנים הם את דעתם ושומעים".[16]
- יש לקרוא את עשרת בני המן והמילה "עשרת" בנשימה אחת,[17] "כדי להודיע לעם שכולם נתלו ונהרגו כאחד", כלשון הרמב"ם. פוסקים אחדים כתבו שיש להאריך בקריאת ה-ו' של "ויזתא", ואילו אחרים הבינו זאת כהלכה האומרת שיש לכתוב את ה-ו' הזו כ-ו' ארוכה.
- לכתחילה יש לקרוא את המגילה במניין, אבל אם אין מניין מותר לקרוא את המגילה ביחידות,[18] ואולם הלכות מסוימות מצריכות ציבור דווקא, היינו מניין.
- גם נשים מחויבות בקריאת המגילה משום שגם הן ניצלו.[19]
- על פי רוב הדעות, שמיעת המגילה באמצעות מדיה כלשהי (רדיו, טלוויזיה וכיוצא בזה) אינה מהווה קיום המצווה.[20]
החייבים במצווה
נשים חייבות במצווה זו כמו גברים, "שאף הן היו באותו הנס", כדברי הגמרא. היו שהסבירו שהכוונה היא שלאישה, אסתר, היה תפקיד מכריע בנס, והיו שהסבירו שגם עליהן נגזרה הגזירה. ילדים מתחת לגיל בר מצווה פטורים מן המגילה כמו מכל המצוות, אך יש חובה לחנכם לשמוע מגילה.
קיימת מחלוקת האם נשים מוציאות ידי חובה גברים בקריאתן, ולמעשה, מטעמים שונים ונסיבות הלכתיות חיצוניות, כגון קול באישה ותקנת חז"ל ש"אישה לא תקרא בתורה", לא נהגו שנשים תקראנה מגילה.
קיימות קבוצות נשים מהפמיניזם הדתי המודרני, הקוראות לעצמן במגילה.
יש המעלים את הסברא, ש"מניין" לעניין קריאת המגילה יכול להיות גם מניין נשים, בניגוד להלכה הרגילה כי מניין כולל רק גברים, משום שגם הם חייבות בקריאת המגילה, ומשום שהצורך במניין לקריאת המגילה אינו אלא כדי לפרסם את הנס, ולא מכוח הדין הרגיל של מניין.[21] אמנם הכל מודים שאשה שלא שמעה מקרא מגילה חייבת לקרוא לעצמה, או שיוצאת על ידי גבר או אשה אחרים, כי נידון הלכתי זה נוגע רק לשאלת צירוף נשים על ידי נשים, או יצירת מניין על ידן.
זמן קריאת המגילה
המשנה עוסקת לא מעט ביום שבו יש לקרוא את המגילה, כאשר למעשה זהו זמנו של פורים במובנים רבים; דינים הקשורים לזמנה של המגילה בהקשר לתחולתו הכללית של החג ניתן לקרוא בערך על אודות פורים.
באשר לשאלה מתי בפורים יש לקרוא את המגילה, מובאת בתלמוד מימרא של רבי יהושע בן לוי: "חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר (תהילים כ"ב) 'אֱלֹהַי, אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה, וְלַיְלָה וְלֹא דֻמִיָּה לִי". פסוק זה מופיע במזמור "למנצח על אילת השחר" אשר חז"ל דרשוהו על אסתר המלכה. בהקשר זה מספרת הגמרא שהיו שהבינו מדבריו שיש לקרוא את המגילה בלילה ולשנות את המשנה של מסכת מגילה ביום, אלא שבתגובה מבהיר רבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא, שמדובר במצווה לקרות את המגילה בלילה וביום, וכך אכן נפסק להלכה.
ברכות המגילה
לפני קריאת המגילה יש לברך שלוש ברכות:
”ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה.”
”ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.”
”ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.”
קיימת מחלוקת אם יש לברך את ברכת שהחיינו גם בקריאה בבוקר. בתוספות[22] מובא שיש לברך גם ביום, וכך פוסק הרמ"א (אורח חיים, סימן תרצ"ב סעיף א') וכך מנהג האשכנזים במזרח אירופה. ברם הרמב"ם[23] פוסק שאין מברכים שהחיינו ביום. ובעקבותיו פסק כך גם ר' יוסף קארו בשולחן ערוך, וכך נוהגים הספרדים, התימנים, האיטלקים וקהילות אשכנזיות רבות במערב אירופה.
לאחר קריאת המגילה יש לברך:
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו והנפרע לנו מצרינו. ברוך אתה ה', הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, הא-ל המושיע
נוסח זה שונה מעט מעדה לעדה. הנוסח הארוך הוא תוצאה של שילוב הצעות שונות של אמוראים לברכות המגילה, כאשר רב פפא פסק כדרכו, שבעקבות כך יש לומר את כל הנוסחים יחד. את הברכות שלפני קריאת המגילה מברכים גם אם קוראים את המגילה ביחיד, אך את הברכה שלאחריה מברכים רק בציבור.
פיוטים
- בקהילות אשכנז נהוג לומר את הפיוט "אשר הניא" לאחר קריאת המגילה בלילה, וביום אומרים רק את שתי השורות האחרונות הפותחות במילים "שושנת יעקב". הפוסקים מנמקים את אי-אמירת "אשר הניא" ביום בכך שביום כבר נאמרו פיוטים בחזרת הש"ץ (הקרובה "ויאהב אומן"),[24] ולכן יש שהציעו[25] שבאותן קהילות שלא אומרים את הקרובה, יש לומר אשר הניא גם ביום, אבל על פי רוב לא נהגו כך.
- לפני קריאת המגילה או לאחריה נהוג בחלק מקהילות ספרד לומר את הפיוט "קוראי מגילה" של ר' אברהם אבן עזרא, או את הפיוט "פורים לנו".
- יהודי תימן נוהגים לומר לפני קריאת המגילה פתיחה המכילה פסוקי תנ"ך שמזכירים את הנסים שנעשו לישראל לאורך הדורות.[26]
- יהודי גאורגיה, נוהגים לומר את הפיוט: "פורים פורים לנו", לפני תפילת ערבית, ואת הפיוט: "קוראי מגילה" לפני קריאת המגילה.
המנהג להכות ב"המן"
ערך מורחב – מחיית זכר עמלק
חז"ל קישרו את מצוות קריאת המגילה למצוות זכירת מעשי עמלק, על ידי זיהוי כינויו של המן כ"אגגי", כמתייחס לאגג מלך עמלק. באותו אופן, קישר המנהג העממי גם את מצוות מחיית זכר עמלק לפורים, ומחיית עמלק קיבלה גם ממד סמלי. כך, קיים מדרש אצל הראשונים המבטא מחיית סמלים, כביטוי למחיית עמלק: "תמחה את זכר עמלק - אפילו מעל העצים ומעל האבנים",[27] והדבר הוביל למנהגים שונים.
המנהגים כוללים השמעת קולות רעש עם השמעת השם המן בעת מקרא המגילה, כמחיית אזכור שמם, ואף כתיבת שמם על עצמים שונים ומחיקתם.
יש המשערים שהמנהג החל בכתיבת השמות 'המן' ו'עמלק' על אבנים והכאתן זו בזו לצורך מחיקת השם, ובהמשך נשכח הצורך במחיקת השם ונותר רק הרעש שנוצר מפגיעת האבנים זו בזו, וכך התקבל המנהג להשמיע רעש בעת אזכור השם המן. בימינו התפתח מאוד המנהג, ולצד הרעשן המסורתי משתמשים המוחים (בעיקר ילדים) גם באקדחי קפצונים למיניהם, ובאמצעי נפץ אחרים, חלקם מסוכנים.
למנהג זה קמו מתנגדים רבים, עקב היותו גורם לפעמים להשמטת מילים מקריאת המגילה, או לכך שציבור השומעים יפסידו שמיעת מילים מן המגילה. בפרט קמה התנגדות לאמצעים הנפיצים, בהיותם סכנה של ממש. לעיתים, נהוג להכות רק כאשר המן מוזכר יחד עם כינוי, כגון "המן בן המדתא האגגי".
קריאת פסוקים בקול רם
מנהג קדמון מתקופת הגאונים הוא שכאשר מגיע החזן מגיע למספר פסוקי מפתח במגילה הוא עוצר את קריאתו ואז קורא אותם כל הציבור בקול רם, ולאחר מכן החזן משלים את קריאתם.[28][29] המנהג נזכר כבר בסידור רס"ג[30] המזכיר זאת ביחס לשני פסוקים: "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר"[31] והפסוק האחרון של המגילה "כי מרדכי היהודי...".[32]
באחד מכתבי היד של סדר רב עמרם גאון קיימת תוספת מאוחרת בשם רס"ג אשר מזכירה פסוק שלישי "ומרדכי יצא מלפני המלך",[31] פסוק אחד לפני הפסוק "ליהודים הייתה אורה".[33] מובאים שם שני מנהגים ביחס לסדר קריאת שני הפסוקים הללו, לפי מנהג אחד קורא כל הציבור את הפסוק הראשון ולאחריו קורא אותו החזן, אזי קורא הציבור את הפסוק השני ואחר כך החזן. לפי מנהג שני קורא הציבור את שני הפסוקים הללו בבת אחת ולאחר מכן קוראם החזן בבת אחת. חילוק מנהגים זה קיים עד היום בין הקהילות השונות.
רש"י בספר הפרדס[34] מביא בשם ר' קלונימוס[35] פסוק נוסף "איש יהודי היה בשושן הבירה".[36] הוא גם מציין כי קריאת הפסוקים בקול רם אינה חובה ואפילו לא מנהג אלא "שמחת התנוקות", וכן מציין ר' אברהם בן נתן בספר המנהיג[37] שנהגו בצרפת ובפרובינצא[38] לומר פסוקים אלו בקול רם כדי "להרבות השמחה". בעל שיבולי הלקט[39] מזכיר פסוק נוסף "ויתלו את המן על העץ".[40] בתקופות מאוחרות יותר מוזכר גם הפסוק "בלילה ההוא נדדה שנת המלך".[41]
המנהג היום
כיום המנהג מקובל בכל הקהילות, כאשר בקהילות אשכנז[42] וספרד נוהגים לומר בקול את ארבעת הפסוקים "איש יהודי", "ומרדכי יצא", "ליהודים הייתה אורה" ו"כי מרדכי היהודי".
בקהילות ספרדיות רבות מוסיפים גם את הפסוק "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" וכן נהוג גם בכמה מקהילות איטליה ותוניס אשר נוהגות גם להוסיף את הפסוק "ויתלו את המן", שהוא מנהג איטלקי קדום כפי שכבר הובא לעיל בשם ספר שיבולי הלקט.
בקהילות תימן נוהגים הפסוקים "איש יהודי", "ויתלו את המן", "ליהודים הייתה אורה" ו"כי מרדכי היהודי". ובחלק מקהילות תימן גם את הפסוק "ומרדכי יצא". בניגוד לשאר הקהילות בקהילת תימן החזן קורא את הפסוקים קודם, ולאחריו הציבור. כמו כן הם נהוגים לקרוא פסוקים אלו במנגינה שונה[43].
בקהילות יהודי גאורגיה, אומר כל הקהל בקול רם, בנוסף לארבעת הפסוקים הידועים, גם את הפסוקים: "ומאמר אסתר", ו"וישם המלך אחשורוש" עד סוף המגילה.
בחלק מקהלות לוב נוהגים לומר בקול גם את הפסוק "וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן"[דרוש מקור]. כמו כן נהגו גם: "ויאמר חרבונה" ואת הקטע האחרון במגילה לומר בקול בקהילות טריפולי.
דיני המגילה
למגילה יש צד של חומרה, באשר היא נקראת "ספר" ועל כן מושווית לספר תורה; מאידך, היא נקראת גם "איגרת",[44] ועל כן בדינים מסוימים מקלים בה.
- דינים בהם המגלה שווה לספר
- המגילה צריכה להיות כתובה כולה על קלף או גויל ובדיו, וצריכה להיות תפורה בגידים כספר תורה.
- המגילה צריכה להיות "משורטטת", דהיינו שהאותיות ייכתבו לאורך חריצים אופקיים ישרים המשורטטים בקלף.
- אם גוי או מין כתב את המגילה, היא פסולה.
- דינים בהם המגילה שווה לאיגרת
- אם חסרות כמה מילים ורוב המגילה קיימת - המגילה כשרה (במקרה שהקורא קורא על פה את המילים החסרות).
- בקריאה בציבור אסור למגילה להיות כחלק ממגילה הכוללת ספרים אחרים, אלא אם כן ניכר מקומה בכך שהיריעה בולטת יותר מהשאר, או שהיא צרה יותר מהשאר.
- נוהגים לקפל לפני הקריאה את המגילה כולה לפני הקריאה, כאיגרת.[45]
- ההלכה המקובלת היא שכותבים את כל פרשות במגילה כפרשיות סתומות (דהיינו, ללא התחלה של שורה חדשה), כדי שתהיה "כתובה כאיגרת",[46] ואם כתב אחרת, המגילה פסולה.[47] הלכה זו, שאמנם פשטה מאוד, עומדת בניגוד לכתבי היד הקדומים, אשר בכולם ישנן פרשיות פתוחות במגילה, וגם בעדויות על מגילותיהם של ראשוני אשכנז וצרפת.
ראו גם
לקריאה נוספת
- רמב"ם, משנה תורה, הלכות מגילה
- Proceedings of the American Academy for Jewish Research, 54 (1987, חלק עברי, עמ' 1–12
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: הלכות מגילה בערוך השולחן |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מקרא מגילה |
- הלכות קריאת המגילה, באתר אש התורה
- אריאל פיקאר, מצות מקרא מגילה ופרסומי ניסא, "דף קשר", ישיבת הר עציון
- הרב אליעזר מלמד, נשים במצוות מקרא מגילה, ואם יכולות להוציא גברים באתר פניני הלכה
- הרב אליעזר מלמד, מצוות קריאת המגילה ופרסום הנס באתר פניני הלכה
- שמואל שמעוני, מצוַת מקרא מגילה - האומנם מדרבנן?, באתר ישיבת הר עציון
- מאיר בר-אילן, רישומה של אי ידיעת הקריאה על הילכות קריאת מגילה והלל
- מידע על מקרא מגילה בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ד' עמוד א'; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרפ"ז, סעיף א'.
- ^ כך למשל, הפסוק, "זכור את אשר עשה לך עמלק" (ספר דברים, פרק כ"ה, פסוק י"ז), התפרש כחובה לקרוא בתורה את פרשת זכור.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ח עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד עמוד א'.
- ^ הרב שמואל שמעוני, מצות מקרא מגילה – האומנם מדרבנן?, באתר ישיבת הר עציון; איתי מושקוביץ, תוקף חיוב מצוות קריאת המגילה, באתר כיפה, 23 במרץ 2005.
- ^ על קריאת מגילה על ידי נשים ראו בהמשך
- ^ במשנה (מסכת מגילה, פרק ב', משנה ג') מובאת מחלוקת תנאים בשאלה איזה חלק מן המגילה חייבים לקרוא, ולהלכה נפסק כדעה שיש לקרוא את כולה (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"צ, סעיף ו'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"צ, סעיף ו'.
- ^ אולם בדיעבד. אם קרא קטעים קטנים בעל פה, או שקטעים קטנים כלל לא כתובים במגילה שלפניו, יצא ידי חובה (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"צ, סעיף ג')
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"צ, סעיף י"ג.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"צ, סעיף י"ד.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"צ, סעיף י"ד ומשנה ברורה ס"ק נא.
- ^ הדין לגבי היוונית היה נתון במחלוקת בין התנאים ועל אף שנפסק כדעה האמורה, אין הוא נוהג למעשה,[דרושה הבהרה] בפרט לאור העובדה שהיוונית המודרנית אינה היוונית העתיקה.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"צ, סעיף י"א ובנושאי הכלים
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"צ, סעיף א'.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"צ, סעיף ב'.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"צ, סעיף ט"ו.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"צ, סעיף י"ח.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרפ"ט, סעיף א'.
- ^ הרב שלמה אבינר, קריאת המגילה דרך טלפון או וידאו למבודד מחשש קורונה, כיפה י"ג באדר תש"פ
- ^ רמ"א אורח חיים תרצ,יח, משנה ברורה שם סעיף קטן סג.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ד' עמוד ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק א', הלכה ג'
- ^ משנה ברורה, סימן תרצ"ב, סעיף קטן ז'.
- ^ לוח לארץ ישראל; סידור אזור אליהו, ירושלים תשס"ח, עמ' תיח, ועוד.
- ^ נוסח הפתיחה למגילה של יהודי תימן (ארכיון).
- ^ אבודרהם, הלכות פורים, כט
- ^ הסיבה שהחזן חוזר וקורא בעצמו את הפסוקים לאחר קריאת הציבור היא שהקריאה צריכה להעשות ממגילה כשרה שאינה בנמצא אצל רבים מהשומעים
- ^ מהרי"ץ מציין כי בקהילות תימן הסדר הפוך: קודם קורא החזן ורק אחר כך קורא הקהל
- ^ מהדורת דוידזון-אסף-יואל עמוד שסט
- ^ 31.0 31.1 מגילת אסתר, פרק ח', פסוק ט"ז
- ^ מגילת אסתר, פרק י', פסוק ג'
- ^ ראו מהדורת גולדשמידט עמוד ק"א
- ^ מהדורת עהנריך עמוד רנ"ד. מקבילות מצויות בספרות דבי רש"י: סידור רש"י עמוד 167 סימן שמ"ד. תשובות רש"י מהדורת אלפנביין סימן ק"ל עמוד 168
- ^ ר' שלמה בובר בסידור רש"י מציין כי זהו ר' קלונימוס איש רומי
- ^ אסתר ב',ב'
- ^ מהדורת רפאל עמוד רמג
- ^ צרפת היא צרפת הצפונית ופרובינצא היא צרפת הדרומית (השוו נוסח צרפת לעומת נוסח פרובנס
- ^ סימן קצ"ח. פסוק זה נזכר בנוסף על הפסוקים "ליהודים הייתה אורה" ו"כי מרדכי היהודי
- ^ מגילת אסתר, פרק ז', פסוק י'
- ^ מגילת אסתר, פרק ו', פסוק א'. ראו למשל כתר שם טוב גאגין חלק א' עמוד תקמ"א
- ^ הגהות הרמ"א סימן תרצ סעיף ט"ז
- ^ כך מביא מהרי"ץ בפירושו לתכלאל עץ חיים
- ^ איגרת היא מכתב שאדם כותב לחברו, ובה הוא אינו מקפיד על כתיבה בצורה תקנית, אלא העיקר מבחינתו שהמסר יועבר.
- ^ היינו כמכתב שאדם קורא את כולו בפעם אחת, ולא כספר שקוראים קטע ממנו בכל פעם
- ^ שכולה רצף אחד, ואין בה קטעים שעומדים בפני עצמם
- ^ דברי הרמ"א בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרצ"א, סעיף ב'
| פורים | ||
|---|---|---|
| מצוות החג | מקרא מגילה • מתנות לאביונים • משלוח מנות • סעודת פורים • שתיית יין בפורים | |
| מנהגים | משנכנס אדר מרבין בשמחה • אוזן המן • רעשן • התחפשות | |
| מגילת אסתר | אחשוורוש • ושתי • המן • עשרת בני המן • זרש • בגתן ותרש • מרדכי היהודי • אסתר • חרבונה • התך • הגי • כרשנא • שתר • אדמתא • תרשיש (מגילת אסתר) • מרס (אישיות מהתנ"ך) • מרסנא • ממוכן • זתר • כרכס • בזתא • אבגתא • תוספות למגילת אסתר • תרגומי מגילת אסתר לארמית | |
| תפילות ופיוטים | על הניסים • למנצח על אילת השחר • אשר הניא • ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר • ככלות ייני • ויאהב אומן ("קרובץ לפורים") • מי כמוך ואין כמוך • קוראי מגילה • שירים ופיוטים לפורים | |
| שונות | פרשת זכור • מצוות זכירת מעשי עמלק • מחיית זכר עמלק • תענית אסתר • סעודת אסתר • זכר למחצית השקל • מסכת מגילה • פורים קטן • פורים שני • שושן פורים • פורים משולש • עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון • בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר • עשרה בטלנים • קבר מרדכי ואסתר | |
| שמחת פורים | פורים שפיל • פורים רב • ליל שיכורים • פרודיות לפורים | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
37996425מקרא מגילה