בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר

בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר היא סוגיא בהלכות פורים העוסקת בזמני החיוב של קריאת המגילה לבני אדם שעברו מעיר לכרך ולהפך בימי הפורים או סמוך אליהם.

הסבר הספק

זמן קריאת המגילה ושאר מצוות הפורים תלוי במקומו של האדם, בן עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון הנקרא בן כרך או מוקף מצווה בקריאת המגילה ויתר מצוות הפורים ביום ט"ו באדר ובן עיר שאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון הנקרא בן עיר או פרוז, מצווה לקרוא את המגילה ביום י"ד באדר, כיוון שהגדרת מקום מגוריו של אדם היא מורכבת ותלויה בזמנים שונים ובכוונות שונות הרי שאדם שעבר בזמן גבולי מן העיר לכרך ולהפך - נקלע לספק הלכתי מה מוגדר מקום מגוריו, ועל פי זה - מתי הוא חייב בכל דיני היום.

העקרון ההלכתי הוא שלא קובעים על פי מקום המגורים והתושבות הקבועה אלא על פי המקום בו נמצא האדם בזמן הפורים עצמו אבל לדין זה יש פרטים רבים.

מקור הדין

מקור הדין במשנה:

”בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהם.” (משנה, מסכת מגילה, פרק ב', משנה ד')

כלומר כאשר אדם עובר מעיר כרך או להפך אם דעתו להישאר שם קורא שם, ואם דעתו לחזור קורא בתאריך של מקומו.

ובגמרא שם:

”אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד אבל אין עתיד לחזור בלילי ארבעה עשר קורא עמהן.” (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ט עמוד א')

כלומר רבא מבאר שצריך להישאר במקום החדש לליל י"ד ואז נחשב כבני אותו מקום.

בביאור דברי רבא נאמרו שיטות שונות בראשונים.

טעם הדין

”אמר רבא מנא אמינא לה דכתיב (אסתר ט, יט) "על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות" מכדי כתיב היהודים הפרזים למה לי למיכתב היושבים בערי הפרזות הא קמ"ל דפרוז בן יומו נקרא פרוז אשכחן פרוז מוקף מנא לן סברא הוא מדפרוז בן יומו קרוי פרוז מוקף בן יומו קרוי מוקף .” (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ט עמוד א')

כלומר שלומדים מהייתור היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות לרבות גם פרוז בן יומו - שהיה בעיר רק יום אחד שנקרא פרוז, וכיוון שפרוז בן יומו נקרא פרוז מסתבר שגם מוקף בן יומו נקרא מוקף.

דעתו להישאר או נשאר

שיטת רש"י

מדברי רש"י בסוגיה עולה שצריך להשאר בפועל ביום י"ד, שכך כתב:

אלא שעתיד לחזור בליל ארבעה עשר. אם קודם עמוד השחר יצא מן העיר וכו'.

אבל אין עתיד. לצאת משם בלילה וכו'.

שיטת הרי"ף

הרי"ף בהביאו דברי רבא כתב "אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד ונתעכב".

כלומר הרי"ף מדגיש שדעתו הייתה לצאת אלא שנתעכב.

הבעל המאור תמה על הרי"ף שמה שייך עתיד לחזור ונתעכב, אם חזר - חזר, ואם לא חזר - לא חזר, וע"כ פירש כרש"י, וכן פירש הריטב"א בדברי הרי"ף.

הרמב"ן בספרו מלחמות ה' יישב שיטת הרי"ף שהכל תלוי בדעתו וכמו שמצאנו בגמרא בפסחים (נא.) שאין נותנים חומרי המקום שהוא שם אלא כשאין דעתו לחזור. והוסיף הרמב"ן שכן היא דעת רבינו חננאל שתלוי בדעתו.

שיטות הראשונים בדברי רבא

רבא מבאר שהיום הקובע הוא יום י"ד, ונחלקו הראשונים אם כוונתו רק לבן כרך שהלך לעיר והשאלה היא האם נתחייב בפורים של י"ד, או גם לבן עיר שהלך לכרך שעליו אנו דנים האם התחייב בפורים של ט"ו.

שיטת רש"י

רש"י מפרש שרבא מפרש רק לבן כרך שהלך לעיר שאם היה בעיר ביום י"ד קורא כבני העיר, אבל בן עיר שהלך לכרך בשביל להחשב כבן כרך לקרוא בט"ו צריך להיות בט"ו בכרך ואם לא היה בט"ו בכרך אינו נחשב כבן כרך אף אם היה שם ביום ט"ו. וכן כתבו הרשב"א המאירי והרי"ד.

שיטת הרי"ף

הרי"ף בהעתיקו דברי הגמרא כתב "בן עיר שהלך לכרך. אמר רבא לא שנו אלא..." ומשמע שדברי רבא נסובים רק על בן עיר שהלך לכרך ולא כשיטת רש"י.
אולם הרמב"ן בספרו מלחמות ה' כתב שדעת הרי"ף כרש"י שרבא קאי אבן כרך שהלך לעיר, ומה שכתב הרי"ף בן עיר שהלך לכרך "פסקא דמתניתין היא" כלומר הרי"ף העתיק את תחילת המשנה לבאר שעליה מדברים דברי הגמרא אך לאו דווקא על הבבא הזו.

הכרעות האחרונים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

דעת המשנה ברורה

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו למכלול ועזרו לערוך אותו. הסיבה היא: פיסוק וניסוח.

בשולחן ערוך נפסק והוא לשון הרמב"ם: "בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם בדעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ונתעכב ולא חזר קורא כמקומו". ופירש במשנה ברורה אם בעת נסיעתו היה דעתו לחזור למקומו בעת הקריאה של אותו מקום שבו נמצא עתה דהיינו משהאיר היום לא יהיה שם כי ישוב לביתו ונצרך לבסוף להשאר בכרך קורא במקומו שהוא עתה כמקום שבא ממנו היינו עיר (פרוז) בי"ד אדר למרות שהוא נמצא בכרך שקוראים בט"ו באדר אבל אם לא היה בדעתו בעת נסיעתו קורא כמקומו היינו בט"ו כי כלל יש לנו מי ששייך לפרוז אפילו בן יומו קרוי פרוז וכן כרך בן יומו קרוי כרך וכן בן כרך שהלך לעיר גם כך אם היה בדעתו לחזור בעת נסיעתו קודם שהאיר היום קודם זמן קריאה במקום שנמצא בו עתה לחזור ונתעכב לבסוף קורא במקומו כמקום שבא ממנו היינו ט"ו אדר אבל אם לא הייה בדעתו קורא כמקומו שבו עתה נמצא.

בספר טורי זהב כתב שכל זה דווקא שהיה בתחילת היום בעיר, אבל אם הגיע קודם שהאיר היום חייב לקרוא כמקומו שלו בדרך כלל, וכן פירש כף החיים ומקורו במגיד משנה על הרמב"ם ופרי חדש.

דעת החזון איש

לפי שיטת החזון איש ישנו הבדל בין אדם הדר בכרך באופן קבוע לבין אדם הדר בו זמנית ולהפך, כמו כן הוא מחלק בין הכוונה לשהות בעיר לשהות עצמה, ובזמנים השונים.

אדם הדר בכרך באופן קבוע חייב בפורים של י"ד רק אם בתחילת ליל י"ד היה מחוץ לכרך והתכוון לשהות במצב זה עד הבוקר, ואם עשה כן חייב בין אם נשאר בין אם לא. כמו כן אם לא נתכוון כך בזמן המדובר - גם אם נשאר הוא פטור. כמו כן אם היה בכרך בתחילת ליל י"ד הרי הוא בן כרך ולא בן עיר.

אותו אדם אם חזר לכרך לפני כניסת ליל ט"ו - גם אם נתכרוון לצאת באותו לילה. או שבאותו זמן נתכוון לחזור לכרך לפני זריחת השמש של ט"ו (אפילו לא חזר) - חייב בפורים של ט"ו.

אדם הגר בעיר שאינה מוקפת חומה שנכנס לכרך בכניסת י"ד על מנת להישאר שם עד בוקר של ט"ו - פטור מפורים של י"ד, גם אם יצא מהכרך מייד אחר כך. אמנם בכזה מקרה הוא חייב לחזור לכרך בט"ו כדי לקרוא את המגילה עימם. ודיניו של אדם זה (מתי הוא צריך לרצות ולשהות בכרך) זהים לבן כרך שהלך לעיר. אם הוא לא נתכוון להישאר בכרך עד לבוקר ט"ו - חייב בפורים של י"ד. ובמקרה שבליל ט"ו עדיין שהה בכרך מתוך כוונה להישאר שם עד הבוקר - חייב גם בט"ו, בין נשאר בין לא נשאר.

אדם הגר בעיר שהלך לכרך לפני ליל ט"ו על מנת לשהות שם עד הבוקר קורא גם בט"ו אבל לא מברך, אלא אם כן מתכוון לעקור את דירתו ולגור שם לתמיד.

קישורים חיצוניים

• בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר באתר ויקיסוגיה.

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.