מי כמוך ואין כמוך

תחילת טקסט הפיוט
מִי כָמוֹךָ וְאֵין כָּמוֹךָ מִי דוֹמֶה לָּךְ וְאֵין דּוֹמֶה לָּךְ אָדוֹן חַסְדְּךָ בַּל יֶחְדָּל אֲמִתְּךָ מִבְצָר עֹז וּמִגְדָּל מ כִּי הָיִיתָ מָעוֹז לַדָּל וּמָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר לוֹ בִּימֵי חָרְפִּי מִקַּדְמוֹנָי בִּי דִּבֵּר רוּחַ ה' וְהַיּוֹם אִם גֵּרְשׁוּנִי עֲוֹנָי דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ גְּמָלַנִי מֵאָז טוֹבוֹת גְּלוּיוֹת יְדוּעוֹת לַלְּבָבוֹת גַּם אִם יִהְיוּ הַצָּרוֹת קְרוֹבוֹת אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ דְּמֵי מִתְקוֹמְמַי אַזֶּה דִּגְלִי אָרִים כִּדְבַר כָּל חוֹזֶה הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ הַיּוֹם אַבִּיעָה חִידוֹת הָיוּ מִנִּי קֶדֶם עֲתִידוֹת נִפְלָא בָם הַמֵּבִין צְפוּנֵי סוֹדוֹת יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מֶלֶךְ הֻקָם עָל כִּבְרוֹשׁ נִשָּׂא וָרָם עַל כָּל קָצִין וָרֹאשׁ וַה' הֵנִיחַ לוֹ זִמֵּן בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְמַלְכוּתוֹ לְהַרְאוֹת לְכָל עֲבָדָיו תְּכוּנָתוֹ וְאַבְנֵי נֶזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל אַדְמָתוֹ וְעַפְרוֹת זָהָב לוֹ חֵלֶק לְכָל בְּנֵי שׁוּשָׁן נָתַן וְהִקְדִּישׁ קְרוּאָיו כְּחָתָן בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתָן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ טָעַם עֲשׂוֹת רְצוֹן כָּל אִישׁ וְיִצְרוֹ וְאֵין אֹנֵס לְאִישׁ יַיִן עֲבָרוֹ וְלָתֵת לְכָל שׁוֹאֵל דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ יַחַד אֻסְּפוּ כָּל הַנִּדְרָשִׁים גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים וּמִשְׁתֵּה הַנָּשִׁים כָּאֲנָשִׁים שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ לוֹ כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן אָמַר לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת יְפַת הָעָיִן וַתְּמָאֵן בִּדְבָרוֹ לֵאמֹר אָיִן הֵעֵזָּה פָנֶיהָ וַתֹּאמֶר לוֹ לַקְּרוֹבִים אֵלָיו הַיּוֹשְׁבִים עֲלֵי כָן שָׁאַל וַיִּעָצֵהוּ מְמוּכָן הוּא הָמָן לְפֻרְעָנוּת מוּכָן לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ

מי כמוך ואין כמוך הוא פיוט מאת רבי יהודה הלוי המתאר בצורה פיוטית את סיפור מגילת אסתר. נהוג היה לומר פיוט זה בשבת זכור, בברכות קריאת שמע של שחרית לאחר הפסוק "מי כמכה באלים ה'". בתקופה מאוחרת יותר הפסיקו רוב הספרדים לומר פיוטים בתוך ברכות קריאת שמע, אך מפאת החיבה שרחשו לפיוט הוא הועבר ממקומו, והונהג לשוררו לפני ברכת 'ישתבח' באמצע תפילת "נשמת כל חי" לפני הקטע "שוועת עניים". כיום נהוג ברוב הקהילות הספרדיות לשיר את הפיוט קודם לקריאת התורה, אך בקהילת יוצאי תימן, קהילת יוצאי חאלב ובנוסח איטליה נהוג לאמרו אחרי קריאת התורה וההפטרה, ובכמה קהילות נהוג גם כיום לאמרו באמצע תפילת "נשמת כל חי". בקהילות תוניסיה נוהגים לשיר את הפיוט גם בחג הפורים קודם קריאת התורה. הפיוט נאמר במקומות שונים בתפילה בכל הקהילות חוץ מהאשכנזים.

מבנה ותוכן הפיוט

הפיוט בנוי כיצירה מתוחכמת. הוא מחולק ל-82 בתים. כל בית מחולק לארבע צלעות, שלש הצלעות הראשונות בבית מתחרזות ביניהן, והרביעית מכילה פסוק מהתנ"ך המסתיימת במילה "לו". 22 הבתים הראשונים מתחילים באקרוסטיכון אלפביתי, 29 הבתים הבאים מתחילים באקרוסטיכון "אני יהודה הלוי הקטן ברבי שמואל הלוי". אחר כך מתחילים שוב 22 הבתים הבאים באקרוסטיכון אלפביתי, ו-8 הבתים הבאים מתחילים באקרוסטיכון "אני יהודה" (הבית האחרון אינו כלול במסגרת האקרוסטיכונית של הפיוט).

בפיוט מסופר סיפור מגילת אסתר מתוך הסתמכות על אגדות חז"ל. הוא בנוי על הלשון המקראית, ורצוף במליצות ומשחקי לשון מקראיים. בבתים האחרונים מודה הפייטן על הניסים שקרו לעם ישראל, ובפרט על נס קריעת ים סוף, כדי לקשר את סיום הפיוט עם חתימת הברכה "גאל ישראל", שעליה חובר הפיוט.

בפיוט נכפלה האות ר' בשני בתים שונים "רצה האחד לשמור כפלים" ומיד לאחריו שוב "רחשה אסתר למלך באמרי שפר", בהקשר לכך מובא בספר סדר הדורות אגדה, שמחבר האות ר' בבית הראשון הוא האבן עזרא בעת ששהה בביתו של ריה"ל, ובעקבות כך נשא לאשה את ביתו.

ויהי לילה א' ויתאחר ר' יהודה לצאת מבית מדרשו כי נתקשה מאד על חבור תיבת רי"ש בפזמון אדון חסדך ... עד שהאשה הלכה אל מדרש אישה כי גם היא היתה חכמה ותקח מחברת אישה ותראה אותה לראב"ע ויקם ראב"ע ויקח קולמוס והתחיל לתקן בב' וג' מקומות בפזמון, וכשהגיע לתיבת רי"ש כתב כל הבית ההוא הראשון המתחיל רצה הא' לשמור כפלים כו' וכראות ר' יהודה שמח מאד ויחבקהו וינשקהו ויאמר לו עתה ידעתי כי בן עזרא אתה וחתן אתה לי, ואז העביר המסוה מעל פניו והודה, ויתן לו ר"י את בתו לאשה עם כל עשרו. ור"י לאט לו חבר הבית של תיבת רי"ש בפזמונו שמתחיל "רחשה אסתר למלך" ורצה שגם רי"ש של חתנו תשאר בכתובים לכבודו.

— שלשלת הקבלה בשם ספר יוחסין מועתק בספר סדר הדורות ע' אבן עזרא

חיקויים

הפיוט, שהתחבב מאוד בקרב בני הקהילות הספרדיות, נקשר אסוציאטיבית לחג הפורים. ולכן נוצרו לו חיקויים רבים על ידי פייטנים שחיברו פיוטים זהים המתחילים ברפריין "מי כמוך ואין כמוך, מי דומה לך ואין דומה לך", ובהם גוללו באריכות את סיפורם של ניסים שונים שקרו בקהילות השונות, שבגינם נקבעו חגי פורים מקומיים, והונהג לשורר פיוטים אלו בחגי פורים אלו. יהודי לוב נהגו לשיר פיוט "מי כמוך" שחיבר הפייטן הטריפולטאי רבי שבתי טיאר בשבת שלפני פורים אשריף, ופיוט "מי כמוך" שחיבר הדיין רבי אברהם כלפון בשבת שלפני "פורים ברגל". הרב יוסף משאש חיבר פיוט "מי כמוך" ליום ירושלים.

הפולמוס ההלכתי על מקום אמירת הפיוט בתפילה

לשיטת חלק מן הראשונים, אסור לומר פיוטים באמצע ברכות קריאת שמע. דעה זו התקבלה בידי רבי יוסף קארו, ואומצה בידי רוב ככל הקהילות הספרדיות. בשל כך, בוטל מנהג אמירת הפיוט במיקומו המקורי, אחרי "מי כמוך". בניגוד לשאר הפיוטים בברכות קריאת שמע, שרבים מהם בוטלו לחלוטין, הונהג לומר את הפיוט בתוך נשמת כל חי. אף על פי שהוא הועבר לאמצע פסוקי דזמרא, שבהם הבעיה ההלכתית קטנה בהרבה, כמה מן הפוסקים האחרונים סברו שאסור לומר את הפיוט גם במקומו החדש וביניהם הרב עובדיה יוסף שהורה לשיר את הפיוט לאחר חזרת הש"ץ וכן נוהגים בהרבה קהילות, ויש ממשיכים לאומרו בנשמת.

קישורים חיצוניים

• הפיוט מי כמוך ואין כמוך, באתר הפיוט והתפילה
• מידע על מי כמוך ואין כמוך בקטלוג הספרייה הלאומית

לקריאה נוספת

• ישראל אליהו, פיוט מי כמוך - אדון חסדך: מאת אבי המשוררים רבינו יהודה הלוי, עם שינויי נוסחאות וביאורים, תל ציון תשפ"א. (הספר בקטלוג ULI)
• אפרים חזן ורחל חיטין-משיח, מי כמוך: פיוטים על נס והצלה מקומיים בקהילות צפון אפריקה, באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשע"ג. (הספר בקטלוג ULI)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33376037מי כמוך ואין כמוך