זרש
זֶרֶשׁ הייתה אשתו של המן האגגי המוזכר במגילת אסתר. בתרגום לארמית מופיע כי אביה היה תתני[1], עליו מסופר בספר עזרא[2] ששאף למנוע את בניין בית המקדש השני.
זרש היא זו שיעצה להמן להכין עץ גבוה חמישים אמה ולתלות עליו את מרדכי היהודי. עצה זו עמדה לו לרועץ כשאחשוורוש תלה אותו עצמו על העץ שהכין למרדכי.
חז"ל מספרים[דרוש מקור] כי זרש הייתה אישה קשה ותקיפה וכי הסיבה שיעץ ממוכן (שחז"ל נוקטים כי הוא המן) למלך אחשוורוש לנהוג בתקיפות כנגד סירובה של המלכה ושתי לבוא אל המלך, ולהרוג אותה, הייתה שאשתו זרש תיאלץ להיכנע בפניו ולהקשיב לדבריו "וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד קטן".
בימינו נוהגים במקומות רבים להרעיש כשמזכירים את שמו של המן, אולם בימי רש"י היה נהוג להרעיש גם בעת הזכרת שמה של זרש[3].
בספר מחיר יין משווה הרמ"א את זרש לכוח הדמיון הגורם לאדם לדמיין ולהתאוות לכבוד ולעושר, במקום להקדיש את זמנו לעיסוק במושכלות ודברי חכמה אלוקית.
סופה של זרש
במגילה כתוב אמנם כי בעלה המן ועשרת ילדיהם נתלו על העץ, אך לא מוזכר מה היה בסופה של זרש.
בתרגום הארמי למגילת אסתר (והביאו הרוקח בפירושו), המכונה "תרגום ראשון", מסופר כי לאחר שתלו את המן ועשרת בניו:
(תרגום לעברית): וזרש ברחה עם שבעים בנים שנשארו להמן, שהיו סובבים על השערים ומתפרנסים. ושמשי הסופר נהרג בחרב, ומאה ושמונים מתו עם חמש מאות האנשים שנהרגו בשושן, שהיו ממונים על רחובות המלך...
— תרגום ראשון למגילת אסתר, ט', יג'
ישנן עוד מספר דעות. האחת שזרש תלתה עצמה (פיוט ארמי), השנייה שנתלתה עם המן (הרמ"א וחיבור חיצוני בשם "תוספות למגילת אסתר"), והשלישית[דרוש מקור] כתב חכם מרוקאי בשם רבי דוד צבאח שלבסוף הייתה משרתת בבית אסתר.
לקריאה נוספת
- יעקב ישראל סטל, סופה של זרש, "הפעמון", חוברת 4.
- רות וולפיש, "תפקידן של דמויות המשנֶה במגילת אסתר", בתוך: אמנון בזק (עורך), הדסה היא אסתר: ספר זיכרון להדסה אסתר (דסי) רבינוביץ ז"ל; קובץ מאמרים על מגילת אסתר, מהדורה שנייה, אלון שבות: תבונות, תשנ"ט, עמ' 141–149
הערות שוליים
- ^ "ואזדריז המן ועל לביתיה ושדר וקרא ית רחימוי וית זרש רשיעתא אנתתיה ברת תתני פחת עבר נהרא" (התרגום על מגילת אסתר, פרק ה', פסוק י')
- ^ ספר עזרא, פרק ה'
- ^ שבלי הלקט
