צבי הנגב
 צבי הנגב
| |
|---|---|
צבי הנגב, צולם סמוך לעזוז
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | צבאיים |
| סוג: | צבי |
| מין: | צבי הנגב |
| שם מדעי | |
 Gazella Dorcas
| |
| תחום תפוצה | |
| |
צבי הנגב (שם מדעי: Gazella dorcas), מין מהסוג צבי, ממשפחת הפריים, המצוי באזורי מדבר בצפון אפריקה ובישראל. בנובמבר 2018 נספרו בנגב 1,242 צבאים, ב-2009 נספרו כ-652 צבאים, ונכון להיום כאמור, מספרם הוכפל תוך 9 שנים.
מאפיינים
גבו של צבי הנגב צבוע בחום בהיר המחזיר את קרינת השמש ומונע קליטת חום, והוא מזוהה גם על פי צבע פס הצד החום כהה, המצוי במעבר בין הגב הכהה לבטן הבהירה. חלקה העליון של רגלו הקדמית צבוע בלבן, אין כתם על אפו וקרניו עבות ומעוקלות.
זנבו הארוך ושטח הפנים של אוזניו גדול יותר משל צבי מצוי, ובזכות שטח הפנים של אוזניו כלי הדם שבהם חשופים לסביבה החיצונית, וכאשר טמפרטורת הדם גבוהה מטמפרטורת הסביבה, נפלט חום לסביבה והגוף מתקרר.
אזורי תפוצה
הצבאים חיים בעדרים. צבי הנגב היה מצוי בעבר באזורים שונים: בדרום ישראל (מדבר יהודה, עמק הערבה והנגב הדרומי), בסיני, בירדן, במדבריות השחונים של צפון אפריקה. אחת התכונות המייחדות אותו, היא העובדה שהוא יכול להסתגל לשהייה במדבריות ללא צורך לשתות מים. זאת משום שהוא מפיק את המים הנחוצים לו מנוזלים המצויים בעלי השיטה שאותם הוא נוהג לאכול. משום כך הוא היה נפוץ כל כך באזורים מדבריים.
ישראל
אוכלוסיית צבאי הנגב בישראל מתרכזים באזוריה הערבה והנגב הדרומי. בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 האוכלוסייה בנגב כמעט והושמדה לחלוטין בשל ציד לא מבוקר, אך מאז אכיפת "חוק הגנת חיית הבר" נבלמה התופעה וניכרת התאוששות הדרגתית במספר הפרטים הנצפים.
בשנים האחרונות מקיימת מדי שנה רשות הטבע והגנים ספירת פרטים כדי להעריך את מצבה של אוכלוסיית הצבאים ולבחון את מגמות השינוי. הספירה נערכת לקראת סוף חודש אוקטובר באזורי מקורות המים ובעיקר בנחלים הספורים בנגב שבסביבתם יש גם שטחי מרעה. הספירה מנסה לסווג את הצבאים הנצפים לזכרים, נקבות וצעירים. בשנת 2013 נרשם שיא במספר הצבאים שנספרו. להלן תוצאות הספירה של השנים האחרונות [1]:
| שנת הספירה | מספר הצבאים שנצפו |
|---|---|
| 2018 | 1,242 |
| 2017 | 1,113 |
| 2009 | 652 |
| 2008 | 164 |
| 2007 | 173 |
| 2006 | 158 |
| 2004 | 123 (ספירה חלקית בלבד בשל שיטפונות) |
| 2001 | 165 |
כיום מצב אוכלוסיית צבי הנגב בישראל יציב. למרות שהאוכלוסייה אינה גדולה ניכרת בה שונות גנטית משמעותית, שמצביעה על אוכלוסייה בריאה ובעלת פוטנציאל שימור טוב[2].
סימביוזה עם עץ השיטה
צבי הנגב קשור בקשר הדוק סמביוטי לעץ השיטה. עץ השיטה ידוע בקשרים הסימביוטיים שיש בינו ובין בעלי חיים שונים. קשר כזה קיים גם בינו ובין צבי הנגב.
בעונת הקיץ נוהג צבי הנגב לחסות בצילו של עץ השיטה בשעות החמות, והוא ניזון בעיקר מעליו ופירותיו. כאמור, מזון זה מספק לו גם את כמות המים הדרושה לקיומו. הצבי האוכל את פירותיו של עץ השיטה לועס רק חלק מן הזרעים המצויים בפרי. הזרעים שלא נלעסו, עוברים דרך מערכת העיכול שלו מבלי להיפגע, ונפלטים החוצה עם הגללים. בדרך זו מפיץ הצבי את זרעי השיטה. מחקרים גילו כי זרעים אלה נבטו בהצלחה רבה יותר מאשר זרעים שלא עברו דרך מערכת העיכול של הצבי. הסתבר כי הקליפה הקשה של זרעי השיטה מתרככת במערכת העיכול של הצבי. ריכוך הקליפה מגדיל את הסיכוי שהזרעים ינבטו. נתגלה גם כי חומרי העיכול בקיבת הצבי ממיתים את זחלי חיפושיות הזרעונית, המתפתחים בתוך הזרעים ופוגעים בהם.
לקריאה נוספת
- צבי הנגב באתר Mammalian Species
קישורים חיצוניים
השעות הראשונות בחייו של עופר צבי הנגב - ד"ר בני שלמון, עמותת מן השדה
הערות שוליים
- ^ ארז ארליכמן, עלייה במספר צבאי הנגב בערבה, באתר ynet, 05/11/2009
- ^ Hadas, L., Hermon, D., Boldo, A., Arieli, G., Gafny, R., King, R., & Bar-Gal, G. K. (2015). Wild Gazelles of the Southern Levant: genetic profiling defines new conservation priorities. PloS one, 10(3), e0116401.
.jpg)
_(17312136282).jpg)
30916865צבי הנגב