גרביל הערבה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןגרביל הערבה
גרביל הערבה
מיון מדעי
מין: גרביל הערבה

גרביל הערבה (שם מדעי Gerbillus nanus) הוא מין של מכרסם ממשפחת העכבריים.[1] הוא מאופיין בכך שהוא מכרסם קטן שגופו עדין וזנבו ארוך. אורך גופו כ-9 ס"מ אורך זנבו כ-12 ס"מ ומשקלו הממוצע הוא 23 גרם. הזכרים והנקבות דומים זה לזה בגודלם ובמשקלם. תפוצתו העיקרית היא בצפון אפריקה ובמזרחהאלג'יריה עד מצרים וסומליה) ובמערב אסיה (ישראל, חצי האי ערב, איראן ופקיסטן).

מאפיינים

מבנה גופו: גרביל הערבה הוא מכרסם קטן שגופו עדין וזנבו ארוך. אורך גופו כ-9 ס"מ אורך זנבו כ-12 ס"מ ומשקלו הממוצע הוא 23 גרם. הזכרים והנקבות דומים זה לזה בגודלם ובמשקלם. כפות הרגליים של גרביל הערבה חשופות משיער.

צבע הפרווה: אפורה-צהבהבה בגב ולבנה בגחון. הצבע הלבן נמשך גם ללחיים ומקיף את העיניים.[1][2][3]

התאמה לסביבה: הרגליים האחוריות שלו ארוכות מן הקדמיות וגרביל הערבה מיטיב לקפוץ ולדלג עליהן כמו אצל גרביל הסלעים והגרביל הזעיר שאינם חיים בחולות.[3]

אורח חייו של הגרביל

גרביל הערבה הוא בעל חיים יחידאי וכל פרט חי בשטח מחיה משלו.[1][3] הוא מסמן את השטח שלו בחומר ריח המופרש מבלוטת הבטן, וכך הוא מסלק ממנה פולשים מבני מינו. גרביל הערבה פעיל בלילה ובשעות היום הוא מתחבא במחילה שחפר מתחת לשיח. עומק המחילה מגיע למטר אחד, ובקצה יש חדר מורחב.[1][3]

רביית הגרביל

עונת הרבייה של גרביל הערבה חלה באביב ובקיץ, ואולי אף ביתר עונות השנה. הנקבה ממליטה בקן מרופד במחילתה 2–5 ולדות בכל שגר.[2][3]

תפוצתו של הגרביל

המין גרביל הערבה נפוץ בצפון אפריקה ובמזרחה (מאלג'יריה עד מצרים וסומליה) ובמערב אסיה (ישראל, ערב, איראן ופקיסטן). בישראל הוא מצוי בערבה בלבד, מאילת בדרום ועד ים המלח בצפון. הוא חי בחולות מיוצבים עשירים בצומח ובשטחי מלחה.[1][2][3] אף שגרביל הערבה נדיר למדי ותפוצתו בישראל מוגבלת לערבה, לא ידוע על פגיעה באוכלוסייתו בישראל.[3]

התאמה לסביבתם

סוג גרביל זה חי במדבר משום שהפיזיולוגיה שלו מאפשרת לו חיסכון במים. הוא מסוגל לחיות ללא שתייה ולהפיק את המים שהוא זקוק להם ממזונו בשל העובדה שהזרעים הנאכלים בלילה סופגים לעיתים מעט טל, הזרעים המאוחסנים במחילה סופגים לחות מן האוויר. בנוסף הפעילות בשעות הלילה חוסכת אף היא נוזלים, ובשעות היום שוהה הגרביל במחילות שהטמפרטורה בהן ממוזגת, והלחות היחסית בהן גבוהה. הוא אינו מאבד מים בהזעה, הכליות שלו מפותחות מאד ומפרישות שתן מרוכז, והחיסכון במים מתבטא גם בגללים היבשים שלו.[3]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גרביל הערבה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 בני שלמון, מדריך היונקים בישראל, ירושלים: כתר, 1993
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 היינריך מנדלסון ויורם יום-טוב, החי והצומח של ארץ ישראל, יונקים, משרד הביטחון, 1987
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 לקסיקון מפה, היונקים, תל אביב: מפה, 2008
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23341795גרביל הערבה