סאיגות

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סאיגות
סאיגה
צ'ירו
מיון מדעי
ממלכה בעלי חיים
מערכה מיתרניים
מחלקה יונקים
סדרה מכפילי פרסה
תת-סדרה מעלי גרה
משפחה פריים
תת-משפחה צבאיים
שבט סאיגות
סוג 2
שם מדעי
Saigini

סאיגות (שם מדעי: Saigini) הם שבט של אנטילופות בתת-משפחת הצבאיים, הכוללת שני מינים יחידים בסוגם החיים במרכז אסיה. מבחינה חיצונית ואקולוגית הסוגים בשבט דומים מאד לשבט אנטילופות ערבה, אך בעליי מאפיינים ייחודים. שאלת סיווגם הטקסונומי לתת-משפחת היעלים בשל פרוותם העבה דמוית הצמר וכן הדמיון הגנטי, עודה פתוחה.

מאפיינים

הסוגים בשבט הם פעילי יום, חיים בעדרים המוניים, ובית גידולם הוא ערבות העשב העצומות והרמה הטיבטית שבמרכז אסיה. הפרוות-צמר שלהם מגינה עליהם מטמפרטורות הקפואות באזורי תפוצתם. בין הקיץ לחורף הם פותחים בנדידות ענקיות לאזורי מרעה טובים יותר. יש להם קרניים יוצאות דופן מרוב האנטילופות, והמבנה של אפם מוזר למדי. הזכרים נבדלים מהנקבות בכך שהם מתאפיינים בקרניים, וצבע פרוותם כהם יותר. הקרבות בין הזכרים בעונת הרבייה הם מהאכזריים ביותר במשפחת הפריים, ואחד מהם או אף שניהם עלולים למות כתוצאה מהפציעות החמורות בלחימה המסיבית. האוזניים שלהם עגלגלות וקטנות, וזנבם קצר ומעוגל. ההריון נמשך 7-6 חודשים, והגדי\הטלה שנולד, שוהה בימיו הראשונים על הקרקע הטרשית ללא תזוזה. הסוגים הינם אצנים מהירים ביותר, והטורף העיקרי שלהם הוא הזאב.

בעבר היה חפיפה בין שני הסוגים ברמה הטיבטית, אך כיום טווח התפוצה שלהם התמעט ואין ביניהם חפיפה. הסוג צבי יעלי החי אף הוא במרכז אסיה, דומה מאד למינים אלה במראה ובאקולוגיה, ולמינים שלו יש חפיפה עם שני הסוגים. שני הסוגים שבשבט היו בעבר היונקים הנפוצים ביותר בתחומם, ושניהם חוו ירידת מספרים עצומה שגרמה להם להיות בדרגות שונות של סכנת הכחדה; כיום הם בין האנטילופות הנדירות והמאוימות ביותר. הגורם העיקרי להתמעטותם הוא הציד הפרוע לצמרם המשובח ולבשרם, וכן לקרניהם המשמשות את הרפואה הסינית.

סוגים

  • סאיגה (Saiga tatarica) - פרסתן ייחודי המהווה שילוב של כבש וצבי ותואר לראשונה בשנת 1826. הסיווג שלו כיום בתת-משפחת הצבאיים הוא באופן סופי. סימני היכר: קרניים בינוניות ושקופות בצורת צבת, חוטם גדול ובשרני המזכיר את חדק הפיל, עיניים בולטות ופרווה אדמדה-צהבהבה בקיץ המשתנה לצבע אפרפר כהה בחורף. מצוי במונגוליה, קזחסטן, אוזבקיסטן, ורוסיה; בעבר גם בסין העממית. מצב שימורו הוא סכנת הכחדה חמורה (CR).
  • אנטילופה טיבטית המוכר גם כצ'ירו (Pantholops hodgsoni) - פרסתן ייחודי המהווה שילוב של עז וצבי ותואר לראשונה בשנת 1826. הסיווג שלו כיום עדיין לא מוסכם כלל, ומסווגים אותו גם בתת-משפחה עצמאית. סימני ההיכר שלו: קרניים דקות וארוכות ביותר כשל ראם, חוטם רחב למדי עם שקיקים קטנים בנחיריים המתנפחים בשעת סכנה, מסכה שחורה על הפנים ופסים שחורים על הרגליים, פרווה אדמדמה בקיץ המשתנה לוורדרד- קרמי ולבנבן בחורף. מצוי בסין העממית (המחוז האוטונומי הטיבטי, צ'ינגהאי, סיצ'ואן, ושינג'יאנג), ובהודו (ג'אמו וקשמיר). מצב שימורו הוא סכנת הכחדה (EN).

קישורים חיצוניים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0