ארנבת מצויה
 ארנבת מצויה
| |
|---|---|
.jpg)
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | ארנבאים |
| משפחה: | ארנביים |
| סוג: | ארנבת |
| מין: | ארנבת מצויה |
| שם מדעי | |
 Lepus capensis
| |
| תחום תפוצה | |
| |
ארנבת מצויה (שם מדעי: Lepus capensis) היא מין חיה ממשפחת הארנביים הנפוצה ברחבי דרום אסיה ואפריקה וגם בישראל.
תפוצה ומקום חיות
הארנבת המצויה נפוצה במזרח התיכון, באפריקה ובמערב אסיה.
הארנבת המצויה נפוצה בכל סוגי הקרקע הפתוחים - מישוריים או הרריים, באפריקה למשל, אוכלוסיות של המין נפוצות אף במדבר. היא לא תימצא בחורש סבוך או ביערות גדולים. בישראל נפוצה בכל רחבי הארץ, למעט החורש הצפוף בגליל ובכרמל.
תיאור: אורך הארנבת: 59.5-52.0 ס"מ בממוצע. משקל: 5-4 ק"ג. מבנה גופה של הארנבת ארוך וצר, זנבה עבה. הראש עגלגל בצורתו, האוזניים ארוכות, עד 14 ס"מ, ושחורות בקצותיהן. העיניים גדולות וצבע אדום־חום, הרגליים האחוריות ארוכות בהשוואה לקדמיות וחזקות מהן. צבע הפרווה חום־אדמדם ("ג'ינג'י") עם גוונים שחורים בחלקים העליונים וגוונים בהירים עד לבנים ברגליים בצוואר ובבטן. בעזרת צבע פרוותה, היא מסתווה בקלות על רקע האדמה.
תת מינים
באפריקה בלבד ישנם 12 תת־מינים לארנבת מצויה, והם כוללים את הבאים:
- Lepus capensis capensis
- Lepus capensis aquilo
- Lepus capensis carpi
- Lepus capensis granti
- Lepus capensis aegyptius
- Lepus capensis hawkeri
- Lepus capensis isabellinus
- Lepus capensis sinaiticus - מצוי בדרום ישראל.
- Lepus capensis arabicus
- Lepus capensis atlanticus
- Lepus capensis whitakeri
- Lepus capensis schlumbergi
בחצי האי ערב ובטרטוריה הצפונית יותר יש תת־מינים נוספים. בצפון ישראל מצוי תת־המין Lepus capensis syriacus
רבייה וגידול צאצאים
הארנבות חיות ביחידות או בזוגות.
עונת הרבייה מתחילה בינואר ומסתיימת ביוני. במהלך תקופה זו מתעברת הנקבה 2–4 פעמים. לעיתים ההיריון השני מתחיל עוד בטרם תתרחש ההמלטה הראשונה, והנקבה מכילה ברחמה שני גורים בו זמנית (ראו שגר). ההיריון נמשך 42 יום בממוצע, ההמלטה מתרחשת בחודשים מרץ עד אוקטובר, כאשר בעונה יחידה נולדים 1–6 גורים.
משקל הולדות 126 גרם. בניגוד לארנבון מצוי, הארנבת ממליטה את וולדותיה מעל האדמה, והגורים נולדים עם פרווה ועיניים פקוחות. הם גדלים במהירות ובגיל 3 חודשים מתחילים להיגמל מהיניקה וניזונים מחומר צמחי, חצי מעוכל על ידי הוריהם. חודש לאחר מכן כבר ניזונים ממוצקים ומשקלם מגיע ל־0.9 קילוגרמים.
הנקבה והזכר מגיעים לבגרות בגיל 8 חודשים.
תוחלת החיים אינה ידועה, אך מרבית הארנבים אינם שורדים בטבע יותר משנה. מעטים בלבד מגיעים בשביה ל־5 שנים, אך ידועים מקרים של ארנבים שהאריכו חיים עד 12.5 שנים.
התנהגות
רגליה האחוריות של הארנבת עוזרות לה בפיתוח מהירות רבה של 70 קילומטר לשעה בקירוב. היא מסוגלת לנתר למרחקים של עד 2.5 מטרים ולגבהים של 1.5 מטרים. היא אף טפסנית עצים וסלעים מצטיינת ומסוגלת לשחות.
שלא כמו הארנבון, אין היא חופרת מחילות בקרקע אלא שוכנת על פני הקרקע. ביום היא מסתתרת בגומות ותחת שיחים או בעשב גבוה, והיא פעילה בעיקר בלילה. יוצאות דופן בהתנהגות זו מספר אוכלוסיות באסיה ששוכנות תדיר בגומחות. משערים שזו אדפטציה לאקלים בסביבה זו.
הארנבת משגיחה על סביבתה בעזרת עיניה הגדולות וראייתה המכסה 360 מעלות. כאשר תשב בטוחה, היא עוצמת את עיניה ושוקעת בתנומה חטופה ובתנועת רביצה. אולם היא רגישה לכל צליל ותנועה, וכאשר תרגיש בסכנה, תצמיד את גופה לקרקע ותקפא עד תום הסכנה. הארנבת ישנה שינה מלאה לעיתים רחוקות ביותר, לרוב למשך מספר דקות מעטות בלבד, אז תשכב על צדה וגופה יהיה רפוי.
באביב, לקראת עונת הרבייה, יוצאות הארנבות ממחבואן, אף במהלך שעות היום. הזכרים רודפים זה אחר זה עד התשה הדדית, אז מתרוממים על כפות רגליהם האחרויות ומתאבקים בעזרת רגליהם הקדמיות. קרבות אלו נצפים על ידי הנקבות, ומשמשים חלק משמעותי בקביעת הנחלות ובני הזוג.
התקשורת הבין־מינית טרם נחקרה בפרוטרוט, אולם משערים כי מאחר שהארנבות פעילות הן ביום והן בלילה, הן מסתמכות בתקשורת ביניהן על חוש הראייה בעיקר. השערה זו מתאימה להתנהגויות שהוזכרו למעלה. לארנביים הסתמכות רבה על חוש המישוש וחוש הריח - שימוש בהורמונים כימיים לזיהוי של בני זוג וכן זיהוי הגורים. בבדיקות שמיעה שנערכו למין זה התגלה כי חוש השמיעה מפותח ביותר, אולם לא נצפו התנהגויות ספציפיות התואמות קביעה זו.
תזונה
הארנבת ניזונה מחומר צמחי: צמחים מזינים, עשבים, גרגירי בר, ירקות, פירות וגידולים חקלאיים שונים להם מסבה נזק רב. היא ניזונה אף מפטריות.
את החלבונים והויטמינים שלהם זקוקה הארנבת לשם גדילה תקינה, היא צורכת בעיקר מצואה טרייה של עצמה הסופחת לתוכה חומרים המעורבים בתהליך העיכול.
אקולוגיה של המין
המין מבלה את מרבית חייו, מינקות עד זקנה, בבריחה מטורפיו הטבעיים, בעיקר שועלים, עופות דורסים וטורפים שונים. כמעט תמיד יבחר המין באופציה של בריחה מטורפו, ולעיתים רחוקות יסתתר מתחת למחסה.
הארנבים הצעירים, מלבד היותם חשופים לטורפים, רגישים במיוחד למחלות ולטפילים שונים, ואחוזי הישרדותם בשנה הראשונה להיוולדם הם 60%-80%. גורמי תמותה אחרים הם מזג האוויר, תת־תזונה באזורים מדבריים, נזקי הדברה ופגיעה על ידי כלי תחבורה.
הארנבים מהווים 5% מסך כל המזון הנצרך על ידי טורפיהם.
כאשר המין מתרבה בצורה א־נורמאלית, הוא עלול לגרום לנזקים חקלאיים באזורים בו נמצא. האדם מתמודד עם המין בעיקר באמצעות מלכודות, לעיתים רחוקות ישתמש כנגדו בהדברה או הרעלה ישירה מאחר שבשר המין משמש לאכילה בתרבויות רבות.
הארנבת במקורות
ערך מורחב – דת ומדע
בתורה, מוזכרת הארנבת כבעל חיים מעלה גרה אך אסור באכילה:
וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם:
— ויקרא פרק י"א פסוק ו'
אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם:
— דברים פרק י"ד, פסוק ז'
זיהוי זה עם הארנבת המוכרת לנו אינו ברור שכן זו אינה מעלת גירה במובן הרגיל, בנושא זה רבו הדיעות: יש שזיהו את הארנבת המקראית עם הארנבון ואף הוא אינו מעלה גירה אך כיון שאוכל את צואתו עשוי הדבר לספק הסבר. ויש[1] שבחרו לשם כך את שפן הסלע. ויש שהרחיקו לומר שמדובר בסוג של חייה ממשפחת הגמליים.
קישורים חיצוניים
ארנבת מצויה - מידע וקישורים באתר עמותת מן השדה
הערות שוליים
- ^ מלבי"ם
23644439ארנבת מצויה