דיקדיק סולט
 דיקדיק סולט
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | צבאיים |
| שבט: | אנטילופות סבך |
| סוג: | דיקדיק |
| מין: | דיקדיק סולט |
| שם מדעי | |
 Madoqua saltiana
| |
| תחום תפוצה | |
| |
דיקדיק סולט (שם מדעי: Madoqua saltiana), הוא מין של אנטילופה קטנה בסוג דיקדיק שבמשפחת הפריים האנדמי לקרן אפריקה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1880 על ידי הזואולוג הצרפתי אנסלם גטן דסמרסט. השם המדעי של הסוג ("Madoqua") נשאל מהמילה האמהרית "medaqqwa" ופירושו "אנטילופה קטנה"; השם המדעי של המין ("saltiana"), הוא על שמו של מגלה המין - האגיפטולוג האנגלי הנרי סולט. מבחינה גנטית ואנטומית, דיקדיק סולט קרוב בעיקר לקרובו הדיקדיק הכסוף בשל המבנה הפשוט של חוטמו לעומת המינים האחרים המתאפיינים בחוטם דמוי חדק.
טקסונומיה
דיקדיק סולט הוא אחד מארבעת המינים בסוג דיקדיק; הוא משויך לשבט אנטילופות סבך בתת-משפחת הצבאיים המסווגת במשפחת הפריים. על פי קרבה גנטית ואנטומית, המינים בסוג דיקדיק חולקו לשני תת-סוגים: "Madoqua" בו נכללים דיקדיק סולט ודיקדיק כסוף, ו-"Rhynchotragus" בו נכללו דיקדיק קירקי ודיקדיק גינתר; הסיבה לכך היא שמבנה החוטם של הדיקדיקים שונה אצל שתי הקבוצות כשאצל ה-"Rhynchotragus" הוא דומה יותר לחדק. עם זאת, חוקרים מסוימים ערערו על החלוקה לתת-סוגים וטענו שאין צורך בכך, וכיום, ארבעת הדיקדיקים מוכרים יותר כמינים בסוג אחד מאשר כמינים בשני תת-סוגים. הטקסונומיה של מיני הדיקדיק עצמם אף היא מורכבת למדי ונתונה במחלוקת, בשל אי ההסכמה לגבי המעמד הטקסונומי של חלק מהם כמו גם לגבי תת-המינים. על פי הטקסונומיה המקובלת משנת 1978, דיקדיק כסוף מהווה מין בפני עצמו, ולדיקדיק סולט ישנם 5 תת-מינים:
_Madoqua_phillipsi.png)
- M.s. saltiana - נמצא בצפון אתיופיה, אריתריאה ובמזרח סודאן; הוא יחסית גדול עם גב אדמדם-אפור.
- M.s. hararensis - נמצא באזור הררג במזרח אתיופיה; גבו אדמדם והאגפים שלו אדמדמים כהים.
- M.s. lawrenci - נמצא במזרח ובדרום-מזרח סומליה; גבו כסוף והאגפים שלו אדמדמים.
- M.s. phillipsi (דיקדיק פיליפ) - נמצא בצפון סומליה; העורף והצלעות שלו אפורות, ואילו המותניים והחזה בצבע כתמתם.
- M.s. swaynei - נמצא באזור עמק ג'ובה בדרום אתיופיה, וכן בדרום סומליה וצפון קניה; העורף שלו בצבע חום-אפור.
בשנת 2003, הוצע שכל אחד מתת-המינים הנ"ל עשוי לייצג מין בפני עצמו, אך כיום, מקובל עדיין להתייחס אליהם כתת-מינים. בשנת 1972, בוצעה חלוקה אחרת מהחלוקה דלעיל; על פיה, מלבד דיקדיק קירקי ודיקדיק גינתר ישנם 3 מיני דיקדיק כדלהלן: דיקדיק סולט (כולל את תת-המין saltiana ותת המין cordeauxi), דיקדיק פיליפ (כולל את תת-המינים: phillipsi ,gubanensis ,hararensis ו-lawrencei) ודיקדיק סאוויני (כולל את תת-המינים: swaynei ,erlangeri וכן את הדיקדיק הכסוף). עם זאת, על פי החלוקה המאוחרת דלעיל (מ-1978) שמקובלת כיום, תת-המינים cordeauxi ,gubanensis ו-erlangeri אינם בעלי מעמד של תת-מין נפרד.
מראה ואנטומיה
הפרווה של דיקדיק סולט רכה וקטיפתית, והמראה שלה משתנה בין תת-המינים. באופן כללי, צבע הפרווה נע בין חום אדמדם לאפור צהבהב, עם שילוב של שערות לבנות, שחורות, אפורות, חומות וצהובות והוא דומה למדי לדיקדיק גינתר. הרגליים נוטות להיות בצבע חום בהיר או חלוד, והגחון, המפשעה, פנים הירכיים והחזה בצבע לבן קרמי עד לבן בוהק. אצל תת-המין דיקדיק פיליפ, יש מעין אדרת חומה המשתרעת על החלק התחתון של גופו ובכך הוא ניתן לזיהוי בנקל משאר תת-המינים. צבע הצוואר משתנה בין אפור כסוף לאדמדם. אצל כל תת-המינים צבע הראש הוא כדלהלן: המצח, הפנים והחרטום בצבע חום בהיר-אדמדם, הלחיים בצבע אפור-כסוף, והסנטר והשפתיים בצבע לבנבן-צהבהב. מעל העיניים יש גבות לבנות גדולות ובולטות במיוחד.
גופו של הדיקדיק רזה וצר, יש לו צוואר ארוך וראש מחודד. הרגליים דקיקות ובעלות פרסות קטנות וחדות. העיניים של הדיקדיק כתומות וגדולות ולהן אישונים רחבים. החוטם דומה מאד לחוטם הצבי. ציצית השיער שלו במצח קטנה יחסית, וצבע חום אדמדם. הזנב קצרצר מאד ומסתיים בציצת שיער דקה ובולטת. הזכרים גבוהים וחזקים מהנקבות; נוסף על כך, לזכרים זוג קרניים קצרות, מוצקות וישרות המתאפיינות ברכסי טבעת לכל אורכן ובקצוות חדים. הקרניים מוסתרות בחלקן בציצת השיער שבמצח. לנקבות יש ארבע פטמות בבטן בדומה לבקר. גובה הכתפיים של המין: 40-33 ס"מ; אורך הראש והגוף: 67-52 ס"מ; ואורך הזנב 3–5 ס"מ. משקל דיקדיק בוגר עד 6 ק"ג והמשקל הממוצע הוא 4.25 ק"ג.
תפוצה ובית גידול
דיקדיק סולט הוא יונק תת-אנדמי לקרן אפריקה. טווח התפוצה שלו משתרע על פני מרבית סומליה (כולל סומלילנד ופונטלנד) להוציא את האזור הדרומי, ג'יבוטי, אריתריאה, מזרח, צפון-מזרח ודרום-מזרח אתיופיה, וגלישות קטנות לצפון-מזרח סודאן וקניה.
דיקדיק סולט חי באזורים יבשים יחסית (כולל אזורים מדבריים למחצה כמו מדבר דאנקיל) עם צמחייה עבותה. בתי גידול כאלה מתאפיינים לעיתים קרובות במדרונות סלעיים בגובה 3 ק"מ או במשטחי שיחים נמוכים המנוקדים בעצי שיטה ובסבך דוקרני. הוא מצוי עד גבהים של 2,000 מטר מעל פני הים ביערות דאלו בסומלילנד. בהרגייסה - בירתה של סומלילנד הוא תועד אף בגינות העיר. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 20–34 מעלות וכמות המשקעים הממוצעת היא 1,000-100 מילימטר לשנה.
אקולוגיה
דיקדיק סולט הוא בעל חיים פעיל יום, עם שיא פעילות בשעות הבוקר ואחר הצהריים. ביום מעונן או עם מזג אויר נוח, הדיקדיק יהיה פעיל במשך כל שעות הצהריים לתוך הלילה. על פי רוב, הדיקדיק הוא יונק ביישן וחמקמק. הוא חי בקבוצות משפחתיות קטנות המורכבות מזוג מונגומי והצאצא שלהם. שני בני הזוג נוטלים חלק בסימון הטריטוריה כדי להרחיק דיקדיקים זרים, אך הזכר לבדו נושא בעול הגנת הטריטוריה מפולשים. הלחימה בין הזכרים סמלית בעיקרה ורק לעיתים נדירות תגרום לפצעים. בתוך הטריטוריה של הדיקדיק יש רשת נתיבים קבועים שנוצרו על ידו בתוך הסבך, ואשר בהם הוא משתמש כדי לנווט את דרכו בצמחייה מאזורי האכלה לאזורי מנוחה. סימון הטריטוריה נעשה על ידי שתן, צואה, ריח, וגירוד עם הקרניים.
לדיקדיק חושים חדים של שמיעה, ריח וראייה. כאשר הדיקדיק מבוהל, הוא זוקף את ציצת השיער שעל מצחו ונמלט בדפוס ריצות של זיג-זג כדי להקשות על הטורף לתופסו. הוא גם נוהג להשמיע את קריאת האזהרה שלו ("דיק-דיק") שהיא גם המקור לשמו. בין טורפיו בקרן אפריקה ניתן למנות צבוע מפוספס, נמר, קרקל, סרוואל, ושלל טורפים גדולים וקטנים.
דיקדיק סולט הוא יונק צמחוני אוכל עשב. תזונתו כולל בין השאר שיחים, ניצנים, פרחים, פירות, ועשבי תיבול. חלק נרחב מתזונתו מבוסס על עלי שיטה. הדיקדיק אינו זקוק למי שתייה ומסתפק בלחות שבצמחים הנאכלים על ידו.
עונת הרבייה מתרחשת לאורך כל השנה. עם זאת, הרוב המכריע של הלידות נופל בתחילת וסוף עונת הגשמים. הדיקדיקית ממליטה עופר פעמיים בשנה לאחר תקופת הריון 170–180 ימים. העופר שוקל בעת הלידה 0.8-0.5 ק"ג, והוא שוהה בהחבא בצמחייה לפחות 2–3 שבועות. הדיקדיקית אוכלת את השליה על מנת למנוע מטורפים לאתר את המחבוא באמצעות הריח. בגיל שבוע, העופר כבר מסוגל לאכול מזון מוצק. אף על פי כן, הדיקדיקית מניקה אותו עד גיל 3 או 4 חודשים. בגיל חודש, לעופר הזכר מתחילות לצמוח קרניים. הזכר מגיע לבגרות לאחר 8–9 חודשים, והנקבה מגיעה לבגרות לאחר 6–8 חודשים. העופרים מגיעים לגודלם המלא בגיל 8 חודשים, ומפסיקים לגדול לחלוטין בגיל 12 חודשים. לאחר הבגרות, העופר מסולק מהטריטוריה ללא קשר למינו, והוא מוצא במהירות בן זוג; השניים מקימים יחדיו טריטוריה בלעדית בה הם חיים לאורך כל חייהם.
תוחלת החיים הממוצעת של דיקדיק סולט בטבע נמוכה למדי בגלל הטריפה והיא בסביבות 3–4 שנים בלבד. תוחלת החיים בשבי לעומת זאת עשויה להיות מינימום 10 שנים.
מצב
_Madoqua_saltiana.png)
דיקדיק סולט מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), מאחר שלמרות הירידות המקומיות במספריו האוכלוסיות שלו יציבות עדיין בחלקים רבים מטווח התפוצה שלו. אין ראיות המצביעות על ירידה כוללת ברמה הנדרשת עבור העפלה לקטגוריה מאוימת יותר.
הציד לצורך מזון מהווה איום עיקרי עבור הדיקדיק בחלקים מסוימים של תפוצתו. ציד כזה עשוי להיות כבד במיוחד באזורים שבהם ישנם קונפליקטים אזרחיים וצבאיים השכיחים בקרן אפריקה כבר עשרות שנים. בסומליה שבה המצב הפוליטי רעוע מאז 1990, הציד מהווה בין אמצעי הקיום עבור המקומיים, כשהדיקדיק ניצוד עבור בשרו, ועורו מיוצא למדינות המפרץ הסמוכות. בשנות ה-2000 היו דיווחים גם על יצוא של דיקדיקים חיים בתור חיות מחמד או כטרף עבור בזים מאולפים הנמצאים ברשות תושביה העשירים של חצי האי ערב, אך ככל הנראה היה מדובר בתופעה זמנית. השפעה אנושית על בית הגידול של הדיקדיק באמצעות רעיית יתר של בעלי חיים מקומיים משפיעה על הדיקדיק בכל רחבי צפון-מזרח אפריקה, ונמסר שהיא בין הגורמים לפיחות שחל במספרי הדיקדיק בג'יבוטי.
דיקדיק סולט מצוי במספר אזורים מוגנים (בעיקר בפארקים לאומיים שונים באתיופיה). בסומלילנד שבה המצב הפוליטי יציב יחסית לשאר סומליה, דווח שהמין די נפוץ, ומקומיים טענו שהם אינם צדים אותו; בנוסף, הנדירות היחסית של כלבי בית פראיים ברחבי סומלילנד מהווה גורם חיובי עבורו.
האוכלוסייה העולמית של דיקדיק סולט הוערכה בשנת 1999 בכ-485,600 פרטים, בהתבסס על צפיפות ממוצעת של שני דיקדיקים לקמ"ר על פני שטח של 242,800 קמ"ר. צפיפויות האוכלוסייה משתנות בין האזורים: באזור אוגדן שבאתיופיה ובסומלילנד הוא נפוץ למדי, ומצוי באופן דליל בצפון אריתריאה. בג'יבוטי מספריו פחתו בעשורים האחרונים.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דיקדיק קירקי |
- מידע על חילוף החומרים של דיקדיק סולט
- דיקדיק סולט באתר scirecordbook
- טקסונומיה של דיקדיק סולט
הערות שוליים
_(17312136282).jpg)
25043362דיקדיק סולט