צבי ארלנג'ר
 צבי ארלנג'ר
| |
|---|---|
_Gazella_arabica.png)
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | צבאיים |
| שבט: | אנטילופות ערבה |
| סוג: | צבי |
| מין: | צבי ארלנג'ר |
| שם מדעי | |
 Gazella erlangeri
| |
| תחום תפוצה | |
| |
צבי ארלנג'ר (שם מדעי: Gazella erlangeri; קרוי גם צבי נוימן), הוא מין אנטילופה בינונית בסוג צבי החי בדרום מערב חצי האי ערב, ותואר לראשונה בשנת 1868. צבי זה מוכר יותר כתת-מין של צבי מצוי בטקסונומיות וארגוני השימור תחת השם המדעי Gazella gazella arabica, אך רבים מהם כבר מציינים שהוא אמור להיות מין נפרד בשל השוני הגנטי שלו וכן בגלל צבע פרוותו הכהה ביותר מכל מיני הצבאים. המין הנכחד צבי מלכת שבא חפף בעבר עם מין זה, אך מרבית החוקרים מסופקים האם הוא היה בכלל מין נפרד או שייך לצבי ארלנג'ר.
תיאור
צבי ארלנג'ר מתאפיין בזוג קרניים בינוניות וספירליות בצורת נבל והמבנה שלהם דומה לקרני הצבי המצוי: הקרן צומחת לכיוון מעלה ואחורה, מתעגלת מעט לקדימה וממשיכה למעלה בצורת "S" עדינה. במבט מלפנים הקרניים נראות בצורת "V". הקרניים עבות יחסית לכל אורכם ומסתיימות בשפיץ חד או מעוגל. הקרן אמנם מחורצת בסביבות 10 טבעות גדולות, אך פעמים רבות מרבית הקרן חלקה לחלוטין. צבע הקרניים הוא חלודה או שחור. הן לזכרים והן לנקבות יש קרניים, אך של הנקבות דקות וקצרות יותר.
הפרווה של צבי ארלנג'ר קצרה וחלקה עם שערות דקיקות וזיפיות, וצבעה הוא הכהה ביותר מבין הצביים - אף יותר משל צבי קיווייה: הגב והשוקיים בצבע חום שוקולד כהה, והצוואר והחלק האחורי בצבע חום בהיר\חולי\דהוי. המותניים, העכוז, הגרון, הגחון והחזה בצבע לבן בוהק. מעל המותניים יש כתם דהוי לא ברור בצבע שחור שוקולד המתמזג עם הצבע הכהה של הגב והשוקיים, ובינו לבין המותניים מפריד פס דקיק בצבע חום בהיר. צדדי הבטן בצבע חום כסוף דהוי. הרגליים משתנות בין צבע חום בהיר\חולי\דהוי בצד החיצוני, ולבן בוהק בצד הפנימי. הזנב והברכיים בצבע שחור בולט. לעומת צבי ארלנג'ר הצבי המצוי בהיר הרבה יותר ודומה לצבי הנגב.
סימוני הפנים של צבי ארלנג'ר בולטים ורבגוניים יותר משל הצבי המצוי. המצח והחרטום בצבע חום כהה או אדמדם, ובמרכז החוטם ישנה רצועה שחורה עבה. מאחורי העיניים יש כתם לבן קטן, מעליו משני צידי מרכז העין יש פס שחור עבה המתחיל במצח ונגמר בלוע, ובמקביל אליו פס לבן עבה המתחיל בקרניים ונגמר אף הוא בלוע; הרצועה השחורה שעל החוטם נראית מהצד כפס שחור נוסף. השפתיים והסנטר בצבע לבן בוהק, והם מתחברים עם הפס הלבן שבגרון. האוזניים בצבע לבן בוהק בבסיס ובצד הפנימי, וחום בהיר או שחרחר בצד החיצוני.
גופו של צבי זה ארוך, דק ומוצק, צווארו קצר ועבה יחסית, וראשו קטן ומשולש. רגליו דקיקות וקצרות יחסית לצבאים אחרים, ופרסותיו קצרות וחדות. אוזניו ארוכות ומעוגלות, העיניים גדולות ושחורות ואין להן חריצים שחורים בצדדים. בלוטות הריח שמחופות בשיער לבן צמודות לעיניים, ואין בולטות. הנחיריים שחורים ומחורצים. הזכרים גדולים במעט מהנקבות.
מידות גוף של צבי ארלנג'ר:
גובה הכתפיים: 63-61 ס"מ.
אורך ראש וגוף הזכר: 115-101 ס"מ.
אורך ראש וגוף הנקבה: 101-98 ס"מ.
אורך קרני הזכר: 29-24 ס"מ.
אורך קרני הנקבה: 11.5-5.8 ס"מ.
אורך האוזן: 12.5-11 ס"מ.
אורך הזנב: 13-8 ס"מ.
משקל הזכר: 29-17 ק"ג.
משקל הנקבה: 25-16 ק"ג.
תפוצה ואקולוגיה
צבי ארלנג'ר נפוץ בחצי האי ערב בעיקר במחוזות תימן: עמראן, צנעא, דמאר, איב, א-דאלע, לחג', תעז, חג'ה, אל-חודיידה, רימה ואל-מחוית) הנוכחות שלו במחוזות ערב הסעודית - ג'אזאן, עסיר, אל-באחה ונג'ראן ככל בנראה שייכת לאוכלוסיית צבי מצוי.
בית גידולו של צבי הוא בעיקר אזורים הררים תלולים של דרום מזרח חצי האי ערב כדוגמת ג'בל סירט וג'בל איברהים שבהרי עסיר, שבהם גובה פני השטח הממוצע הוא 2,300-1,500 מטר. הם נמנעים מאזורים סלעיים. הטמפרטורות בתחומי מחייתם 36-16 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת היא 800-200 מילימטר לשנה.
צבי ארלנג'ר הוא בעל חיים יומי בדרך כלל, אך הוא נוטה לרעות גם בלילות של ירח מלא, או במקרה של לחץ אנושי גדול בשעות היום. בדרך כלל הם רועים בשעות הזריחה ובין הערביים, ונחים בשעות היום החמות. הוא ניזון מעשבים, עשבי תיבול, ושיחים, ודוחה צמחים מסוימים רק לעיתים נדירות. הם גם אוכלים פקעות וחלקי צמח נוספים העשירים במים כדי לקבל את הלחות הנדרשת להם. צבי זה חי בקבוצות קטנות של 8-5 פרטים. המבנה החברתי מורכב מזכרים בוגרים טריטוריאליים ששומרים על שטחם לאורך השנה, קבוצות קטנות רופפות או קבועות של נקבות וקבוצות קטנות של זכרים רווקים. הזכרים מתחרים ביניהם על שליטה בשטחים, אך בדרך כלל הסכסוכים ביניהם מורכבים מטקסים מאיימים מאשר לחימה ממשית כמו ריצה מהירה אחד כלפי השני ועצירה בפתאומיות במרחק של כ-30 ס"מ. עם זאת, כאשר יש יריב רציני המאיים על שטחו של זכר, הלחימה ביניהם קשה למדי, והם יכולים לגרום פציעות חמורות אחד לשני או אפילו לשבור את הרגליים.
ההריון נמשך כ-180 ימים, לאחריהם נולד עופר יחיד המסוגל לעמוד וללכת ברגליו זמן קצר לאחר לידה. בשבועות הראשונים העופרים מבלים את היום בשכיבה בעיניים עצומות בצמחייה, ואימם הנמצאת בקרבת מקום מרחיקה בעזרת קרניה טורפים קטנים. טורפים גדולים היא תנסה למשוך מהאזור על ידי הצגה של חיה פצועה. לאחר 6-3 שבועות העופר מתלווה בהדרגה לאימו, ומתחיל לאכול מזון מוצק. תקופת היניקה יכולה להימשך 4-3 חודשים ורק לעיתים רחוקות היא תעלה על זמן זה. הנקבות עשויות להישאר עם אימם לכל החיים, ואילו הזכרים עוזבים את אימם בגיל 6 חודשים לקבוצת רווקים. הנקבה מסוגלת להמליט כבר בגיל שנה, אך נפוץ יותר הוא בגיל שנתיים; הזכרים יכולים להתרבות לאחר 20-15 חודשים, אם כי הם לא יצליחו בדרך כלל עד שיתפסו שטח בגיל 3 שנים.
תוחלת החיים היא 8 שנים בטבע ו-13 שנים בשבי.
מצב שימור
כיון שמעמדו הטקסונומי של צבי ארלנג'ר אינו ברור דיו, אין לו מעמד שימור נפרד על ידי IUCN, והוא עדיין כלול יחד עם הצבי המצוי המסווג על ידי הארגון במצב השימור פגיע (VU) - כך שסביר להניח שמגמות אוכלוסייתו והאיומים עליו דומים למי זה. ככל הנראה הוא סובל משכיחות של נשק חם בתחומי מחייתו על ידי התושבים המקומיים, לכידת צבאים בתור חיות מחמד, כמו גם מעימותים וסכסוכים בצפון תימן בין המיליציות של החות'ים לבין הממשל המרכזי. אין מידע רב על האוכלוסייה בטבע מאז שנת 1906. מספר עדרים קטנים שלו נמצאים במרכז הרבייה "אל-וואברה" בקטר ובמתקן נוסף בסעודיה, המעוניינים להחזיר פרטים לטבע כאשר המצב יתאפשר.
קישורים חיצוניים
- מידע ותמונות על צבי ארלנג'ר באתר AWWP.
_(17312136282).jpg)
23807567צבי ארלנג'ר