דוקרן הכף

דוקרן הכף
דוקרן הכף
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	צבאיים
שבט:	אנטילופות סבך
סוג:	דוקרן
מין:	דוקרן הכף
שם מדעי
Raphicerus melanotis
תחום תפוצה

דוקרן הכף (שם מדעי: Raphicerus melanotis; מכונה גם גרייסבוק דרומי), הוא מין אנטילופה קטנה בסוג דוקרן ובשבט אנטילופות סבך האנדמי לדרום אפריקה. הוא התגלה על ידי האירופאים בעת הגעתם לכף התקווה הטובה, אך למרות זאת תואר מדעית לראשונה רק בשנת 1811 על ידי קרל פטר טונברג. מבחינה חיצונית וגנטית הוא קרוב יותר לדוקרן שארפי שנחשב בעבר כתת-מין שלו, וניתן להתבלבל ביניהם בנקל. דוקרן הכף חופף עם דוקרן הסטינבוק כמעט בכל חלקי תפוצתו, ולמרות שהוא קטן יותר מהסטינבוק בגובה הכתפיים, במשקל הוא לעיתים עולה עליו. דוקרן זה כקרוביו נמצא במצב טוב יחסית באפריקה ללא איומים חמורים ובאזורים שאין צדים אותו הוא מסתגל מאוד לפעילות אנושית.

אנטומיה

קרניים

דוקרן הכף מתאפיין בזוג קרניים קצרות ודקיקות האופייניות לסוג דוקרן, לאוריבי ולביירה, והן קצרות במקצת משל דוקרן הסטינבוק וארוכות יותר משל דוקרן שארפי. המבנה של הקרן פשוט: הקרן זקופה וצומחת כלפי מעלה באלכסון או ישר לעיתים עם זווית מקושתת קטנה. מיקום הקרניים הוא בצידי המצח מעל העיניים, ומרחק קטן מהם ומהאוזניים. המרחק בין הקרניים זהה לרוב בין הבסיס לקצוות, אך בניגוד לקרוביו קרניו מתעקמות לעיתים כלפי פנימה או החוצה כך שזה עשוי להשתנות. הרווח בבסיס בין הקרניים גדול יחסית כפי שאופייני לאנטילופות הסבך. גם קרניו של דוקרן זה דקיקות כמחט, ויש הבדל מועט בעובי בין הבסיס לקצוות למרות שאין זה נראה מרחוק. השפיץ של הקרניים חד ביותר. צבע הקרניים בהיר יחסית לקרוביו – בדרך כלל אפרפר כחלחל, והקצוות נוטות להיות שחרחרות מבריקות. הזכרים הם היחידים שמצמיחים קרניים, וזהו ההבדל העיקרי בינם לבין הנקבות.

כסות

הפרווה של דוקרן הכף גסה ועבה במיוחד בחלק האחורי, ודלילה יותר בצוואר, בראש וברגליים; באזור האחורי היא ארוכה במעט, והשערות שבה סומרות בעיקר במפגש עם זכרים אחרים. צבע הפרווה דומה אמנם לדוקרן שארפי אך נטה להיות כהה וברור יותר: השוקיים וצדדי החזה נעים בין אדמדם כהה לערמוני-בורדו, צדדי הבטן והמותניים לאדמדם בהיר, והרגליים, הגחון, הצוואר והגרון בצבע כתמתם-בז' כהה\בהיר; די נפוץ שהצבע אחיד לגמרי. העכוז, החזה והצדדים הפנימיים העליונים של הרגליים – לבנים. בכל הגוף מפוזרות שערות כסופות הגורמות לפרווה להבריק בשמש, והשילוב של צבעים אלה מספק לו הסוואה מצוינת בבית גידולו. צבעו של הזנב לבנבן בצד הפנימי ואדמדם בצד החיצוני, אך הוא כמעט ואינו נראה בשל הפרווה העבה והגסה שסביבו. לדוקרן הכף יש בחלק העליון של הגרון "סינר" לבן בולט שאינו מצוי אצל דוקרן שארפי, אם כי זה שכיח שהוא נעדר.

צבע ראשו של דוקרן הכף כתמתם או זהבהב כהה, ובכך ניתן לזהותו מדוקרן שארפי בעל הראש האפרפר. סימוני הפנים דלילים למדי: המצח משתנה בין אדמדם כהה לכתמתם כהה כשאר הראש, והוא נוטה להשחיר מעט באזור הקרניים. הצד העליון של האף מוקף בכתם שחרחר - אפרפר דהוי, והצד התחתון הכולל גם את השפתיים לבנבן. העור שסביב העיניים חסר שיער וכהה, וכתוצאה מכך נוצר עיגול דהוי מסביבם; משני צידי העין יש רצועות שיער לבנות הנראות כ"גבות", והן קטנות יותר משל הסטינבוק. החריצים השחורים שמעבירים נוזל לבלוטות הריח גדולים ביותר אצל מין זה, ולפעמים הם נראים כמשולש שחור גדול בצידי העיניים המגיע עד ללוע. הריסים קצרצרים ושחורים. צבע האוזניים משתנה בין אפרפר ובז' בצד החיצוני, ללבנבן ושחרחר בצד הפנימי עם סימון "E".

מבנה ומידות גוף

לדוקרן הכף צוואר קצר ורחב ומבנה גוף קומפקטי וגוץ, אך עדיין הוא ארוך יחסית לפרסתנים קטנים אחרים. הראש שלו עגלגל במצח ומסתיים בחרטום משולש עם דמיון יותר לשארפי מאשר לסטינבוק, והפרווה הסמיכה שבראש נותנת לו מראה נפוח מעט לעומת שני המינים. הרגליים שלו קצרות ודקיקות ביחס לגוף, ומכיוון שהאחוריות ארוכות מהקדמיות פלג גופו האחורי גבוה ובולט מהקדמי וגורם לגבו להיות מקושת. מאפיין זה מאפשר לו לתת זינוקים גדולים כדי להיעלם לטורפיו בסבך. עם זאת העמדה של צווארו וראשו זקופה בניגוד לצביון או לאיילון. האוזניים שלו גדולות מאוד ביחס לגוף, והן עגלגלות באמצעם ומשולשת בקצוות. עיניו ואפו גדולים עגלגלים ושחורים, והפה דק ושחרחר. הפתיחה של הלוע גדולה יחסית לגודל הכללי של הראש. הפרסות שבכף הרגל חדות וארוכות, וה"פרסות המזויפות" בקרסול שנמצאות תדיר אצל דוקרן שארפי נעדרות לרוב אצל מין זה. הזנב של דוקרן הכף קצרצר ומתמזג עם הפרווה הסבוכה שבחלק האחורי של הגוף. מלבד הקרניים ההבדל בין הזכרים לנקבות מתבטא בכך שלזכרים בלוטות ריח גדולות ובולטות יותר, והם שוקלים מעט יותר מהנקבות.

מידות הגוף של דוקרן הכף:

• גובה הכתפיים: 45–55 ס"מ.
• אורך הראש והגוף: 65–75 ס"מ.
• אורך הקרניים: 6.5–13 ס"מ.
• אורך הזנב: 5.5 ס"מ.
• משקל: 8–23 ק"ג.

תפוצה ובית גידול

דוקרן הכף אנדמי כאמור לדרום אפריקה. הוא מצוי בפרובינציות הבאות: מרבית הכף המערבי (שעל שמה הוא קרוי), דרום ומרכז הכף המזרחי, מערב הכף הצפוני, ובמידה פחותה בדרום מערב קוואזולו-נטאל; התפוצה הגאוגרפית משתרעת לאורך שולי רמות אפריקה הדרומית – מול קו החופים.

בית גידולו של דוקרן זה הוא בעיקר סבכי שיחים וחורשים דלילים האופייניים לאקלים ים תיכוני אך גם סוואנה-מישורית ("הקארו הגדול") או בשולי רכסים הררים כדוגמת דראקנסברג בתנאי שיש בקרבת מקום כיסוי טוב של צמחייה או חורש דליל. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 10–30 מעלות צלזיוס, וכמות המשקעים הממוצעת היא 100–1,000 מילימטר לשנה.

אקולוגיה

התנהגות ופעילות

דוקרן הכף הוא בעל חיים לילי בדרך כלל, המסתמך בעיקר על חוש ריח ושמיעה חזק כדי לנווט את דרכו בבטחה וביעילות מהסבך הצפוף למישורים פתוחים בחושך. במהלך היום הוא נח בסבך הצמחייה תחת צל של סלעים או שיחים, ובמקומות רבים הוא פעיל גם בשעתי הבוקר המוקדמות ושעות הערב. כאנטילופות קטנות נוספות, דוקרן הכף הוא בעל חיים חששן וזהיר מן הרגיל, והוא מומחה באיתור ובהתחמקות מסכנות. כאשר הדוקרן חש אפילו בהפרעה הכי קטנה הוא נדרך מיד ומנסה לאתר את מקור ההפרעה ברדיוס שסביבו. במקרה ויבחין בטורף במרחק גדול הוא יעלם במהירות מהאזור עוד לפני שהלה יקלוט אותו; במקרה והטורף נמצא במרחק בינוני ויש חשש לגילויו, הוא נשכב בצמחייה העבותה ללא תזוזה בהרכנת צוואר ואוזניים שלא יבלטו. לרוב הטורף יחלוף בלי לשים לב אליו כלל, אך אם בכל זאת הוא קלט אותו או שהתקרב למקום המסתור יתר על המידה, דוקרן הכף יחכה לדקה האחרונה ואז יזנק במהירות בריצת זיג-זג לצדדים המקשה מאוד על טורף רגיל לעמוד בקצב מסובך שכזה. בדומה לקרוביו, גם דוקרן הכף עשוי להימלט לתוך מחילות של שנבובים עד שתחלוף הסכנה כליל.

בשל גודלו, לדוקרן הכף אויבים רבים. העיקריים שבהם: נמרים, ברדלסים, תנים, סרוואלים, קרקלים, פיתוניים, צבועים חומים, ודורסי יום גדולים.

מערכת חברתית

דוקרני הכף הם בעלי חיים סוליטרים החיים ברוב בזמן בבדידות; הזכרים טריטוריאליים ביותר ומסמנים את שטחם המוגדר היטב על ידי מספר דרכים כמו: הטלת צואה ושתן במקומות מסוימים היוצרים ערימת גללים, גירוד הגללים עם פרסותיהם, סימון שיחים ודשא על ידי הפרשת נוזל דביק מבלוטות הריח, או לעיסת גבעולים ועשבים; גם הנקבות תופסות לעצמם שטח, אך הם פחות טריטוריאליות מהזכרים. יתר על כן הזכרים מאוד לוחמניים, ותמיד תרים אחר צילו של פולש בטריטוריה כדי להסתער עליו ולגרשו; בגני חיות למשל אין אפשרות להחזיק שני זכרים בכלוב אחד בגלל זה. הלחימה ביניהם פשוטה למדי וכוללת נגיחות ראש בראש ודקירה עם הקרניים בצדדי הבטן. זוג זכר ונקבה עשויים לשמור במשותף על טריטוריה, אך לא יהיה מגע ביניהם עד עונת היחום. דוקרנים אלה שקטים למדי והם משמיעים קולות רק כאשר הם נתפסים (פעייה-צרחנית). התקשורת העיקרית בין הדוקרנים מתבצעת על ידי הפרשות ריח, אך סביר להניח שגם על ידי מגע ותנוחות גוף.

תזונה

דוקרן הכף ניזון בעיקר משיחים, עשבי תיבול, עלים שורשים, פקעות, ניצנים, ודשא ירוק הצומח לאחר השריפות העונתיות, ובמידה פחותה גם מעשבים. הדוקרנים ידועים ככאלו הנכנסים למטעי תה, כרמים ושדות חקלאיים על מנת לאכול גפנים, דגניים וכדומה, ולמרות שהנזק שהם גורמים מזערי יחסית לעומת מזיקים אחרים, הם אינם אהודים כל כך על החקלאיים. דוקרן הכף לא יהסס לשתות כאשר הוא מוצא מקור מים זמין, הוא מתקיים חודשים ארוכים ללא מים ואת הלחות הנדרשת הוא מקבל ממזונו.

רבייה ומחזור חיים

הרבייה נמשכת כל השנה ללא עונה קבועה, למרות שיש שיא של לידות בין ספטמבר ודצמבר. אין הרבה מידע על הרבייה של מין זה והרוב מבוסס על דוקרן הסטינבוק. הזכר ככל הנראה מונוגמי ומתרבה רק עם הנקבה שבשטחו. לאחר תקופת הריון של כ-6 חודשים הנקבה ממליטה עופר יחיד המוחבא היטב בסבך בימיו הראשונים. בתנאים אופטימליים הנקבה תוכל להמליט עופר פעמיים בשנה. העופר נגמל לאחר 3 חודשים ומגיע לבגרות לאחר 6–7 חודשים לנקבה, ו-9 חודשים לזכר.

תוחלת החיים של דוקרן הכף לא ידועה בבירור, אך כנראה היא 8–12 שנים כדוקרן הסטינבוק.

איומים ושימור

איור של דוקרן הכף משנת 1894

דוקרן הכף מסווג על ידי IUCN במצב השימור ללא חשש (LC) למרות התפוצה המצומצמת יחסית שלו, בשל היותו מין נפוץ המשתלב בבתי גידול רבים, ואין איומים גדולים על אוכלוסייתו – כך שלא קיימת ירידת מספרים מדאיגה. המעמד של מין זה לא אמור להשתנות כל עוד הוא מיוצג היטב באזורים מוגנים. מגמת האוכלוסייה באופן כללי יציבה בעיקר באזורים מוגנים ופרטיים, אך במקומות שבהם יש פעילות אנושית גבוהה המפריעה לו אוכלוסייתו בדרך כלל יורדת. המעוזים העיקריים שלו הם ברחבי הכף המערבי. כאמור אין איומים מרכזיים למין, אך ירידות מקומיות עלולות להתרחש בשל טריפה על ידי כלבי בית, או אובדן בית גידול וההעלמות הצמחייה הסבוכה מאוזרים מסוימים. דוגמה לכך היא בפארק הלאומי אדו פיל, שבו הדוקרנים נעלמו במספר תחומים מהפארק בשל גידול באוכלוסיית הפילים שגרמה להרס רב לצמחייה הסבוכה והנמוכה.

דוקרן הכף מצוי באופן רשמי ברוב אזורי השימור הקיימים בפרובינציית הכף המערבי, כמו גם בפארקים רבים בכף המזרחי. בין הפארקים הבולטים שבהם הוא מצוי ניתן למנות את: הפארק הלאומי הר השולחן, הגן הלאומי החוף המערבי, הפארק הלאומי אגולאנס', והפארק הלאומי וילדראסט. בנוסף הוא מצוי באופן נרחב גם בשמורות של רשות הייעור הדרום אפריקנית ומשקים פרטיים רבים. דוקרן זה מסתגל היטב לפעילות אנושית כאשר אין מפריעים לו, וברחבי הכף המערבי הוא נצפה תדיר בגינות ובחצרות.

אומדן האוכלוסייה העולמי של דוקרני הכף אינו ידוע בשל הקושי לאתרו בבית גידולו הסבוך.

קישורים חיצוניים

• דוקרן הכף, באתר ITIS (באנגלית)
• דוקרן הכף, באתר NCBI (באנגלית)
• דוקרן הכף, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• דוקרן הכף, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• דוקרן הכף, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• דוקרן הכף, באתר GBIF (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36871693דוקרן הכף