מלאכת מעמר
מְלֶאכֶת הַמְּעַמֵּר היא אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת, ומשמעותה היא איסוף וקיבוץ צומח, לערמה מרוכזת לצורך אכילה או הסקה.[1] תולדת המעמר היא עשיית תאנים מיובשות, או דיבוק פירות זה לזה.
חז"ל אסרו מדרבנן בשבת איסוף מלח מבורות איסוף ואידוי[2], ואיסוף פירות שהתפזרו משום עובדין דחול[3].
שיעור המלאכה
שיעור המעמר קטן מאוד, לדברי הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, רבים אינם שמים לב לפרט זה[4]. שכן שיעורו לצורך מאכל אדם הוא כנפח גרוגרת (תאנה מיובשת); המעמר לצורך מאכל בהמה שיעור חיובו הוא כמלוא פי גדי; והמעמר לצורך הסקה שיעור חיובו הוא כמות חומר הסקה כדי לבשל ביצת תרנגולת[5].
גידולי קרקע
בתלמוד נחלקו אמוראים אם איסור מעמר נאמר רק בגידולי קרקע או גם בדברים שאינם גידולי קרקע, דעת רבא שיש איסור מעמר אף בדברים שהם לא גידולי קרקע, לעומתו אביי סובר שאין עימור אלא בגידולי קרקע. רוב הראשונים פסקו להלכה כאביי המיקל, על אף הכלל התלמודי "אביי ורבא הלכה כרבא" בעקבות כך יש הגורסים בתלמוד 'רבה' במקום אביי. לעומתם המאירי פסק כדעת רבא.
להלכה נפסק שמדאורייתא אין איסור מעמר, אלא בגידולי קרקע, אולם על כל פנים מדרבנן יש איסור.[7].
בעל האור זרוע[8], מביא שיטת בעל היראים שחשש לדעה שיש עימור בדברים שאינם גדולי קרקע, ומשום כך סבר שיש לחשוש באיסוף ביצים שיהיה אסור מטעם מלאכת מעמר. בשו"ת שבט הלוי[9] הסיק ששיטה יחידאה היא.
מקום גידולו
לדעת בעלי התוספות, אין איסור מעמר אלא רק ממקום גידולו, אבל אם הפירות אינם במקום גידולם אין איסור[10], על פי סברה זו התירו הפוסקים איסוף של פירות בתוך הבית או איסוף שקדים ואגוזים שנוהגים לזורקם בבית הכנסת בעת שמחת חתן וכלה.
לדעת הרב שלמה זלמן אוירבך, מותר לאסוף ביצים (שאינם מוקצה[11].) מלול תרנגולים, מפני שלדעתו אין לול הנעשה בידי אדם מקום גידולם של הביצים[12][דרוש מקור] ישנם שחלקו על קביעה זו[דרוש מקור]. כמו כן על פי היתר זה התיר הרב עובדיה יוסף לאגוד בשבת פרחי נוי בבית, משום שאין זה מקום גידולם[דרוש מקור].
איסוף פירות שהתפזרו בבית
פירות שנתפזרו בחצר או בבית, אסור לאוספם לסל אף על פי שאינם במקום גידולם, ואף על פי שאין בכך עבירה על מלאכת מעמר, הדבר אסור. בגמרא נאמר שטעם האיסור הוא "שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול", ונאמרו על כך כמה הסברים בראשונים: לדעת רבנו יונה הדבר אסור משום טרחה בשבת, והדבר אסור רק כאשר הפירות מפוזרים. לדעת הרמב"ן איסור זה הוא רק כאשר הפירות התערבו בעפר ומשום שנראה כבורר[13]. הרמב"ם מבאר שהחשש הוא שמא יקבץ את הפירות ויהפוך אותם לגוש אחד (כמו המדבק תאנים לעיגול דבלה)[14]. מחלוקת נוספת קיימת בין התוספות והרא"ש לבין הרי"ף והרמב"ם, והיא האם יש היתר לאסוף את הפירות שלא לסל, או שהדבר אסור בכל אופן.
השולחן ערוך[15] החמיר כשתי הדעות, של רבנו יונה והרמב"ן, וכן החמיר כדעת הרי"ף והרמב"ם ושלא כתוספות. לכן לשיטתו יש היתר לאסוף את הפירות רק כשאוכלם מיד (לא כתוספות שהקלו גם כשאוספם לבגדו וכדומה), ורק אם נשפכו במרוכז (שלא כרמב"ן שהתיר כשהתפזרו בבית) במקום שאין בו עפר (שלא כרבנו יונה שלא חילק, והתיר לאסוף את הפירות שנשפכו במרוכז).
תולדות מעמר
גם האוסף פירות ועושה מהם גוף אחד, למשל הנוקב חוט בשורה של תאנים כך שהוא הופך אותם לשורה של תאנים מחוברים זה לזה באמצעות החוט, הרי הוא חייב מהתורה כתולדות מעמר, שכן הוא אוסף ומלקט את הפירות זה לזה, דוגמת מלאכת מעמר שהיא קיבוץ ואספת הפירות ממקום גדילתם.
בנוגע לכך ישנה מחלוקת בין יוסף חיים מבגדאד והרב עבדאללה סומך בנוגע למאכל מסורתי המכונה "מדגוגה", שנעשה על ידי מעיכת תמרים ואגוזים, האם יש חשש לאיסור תולדת מעמר[16].
תנאים נוספים
בספרות ההלכה נאמרו הגדרות נוספות באשר לאופי המלאכה:
- עימור אחר עימור: לדעת התוספות רי"ד אין עימור אחר עימור[17].
- קשירה: לדעת המאירי והאור זרוע, אין איסור מעמר רק כאשר העימור נעשה על ידי קשירה באופן שלא יתפזר ברוח.
- השתנו מברייתם: הפוסקים מבארים כי האיסור שייך רק בדברים שלא נשתנו מאופן ברייתם.[18].
עימור בתנ"ך
בתנ"ך יש תיאורים של המלאכה, לאו דווקא בהקשר של המלאכה בשבת.
- רות פרק ב: "ותאמר רות המואביה אל נעמי אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו ותאמר לה לכי בתי. ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקצרים ויקר מקרה חלקת השדה לבעז אשר ממשפחת אלימלך... ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים ותבוא ותעמוד מאז הבקר ועד עתה זה שבתה הבית מעט... ותקם ללקט ויצו בעז את נעריו לאמר גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה ...ותלקט בשדה עד הערב ותחבט את אשר לקטה ויהי כאיפה שערים"
- בספר במדבר נאמר: "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל כָּל-הָעֵדָה. וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ...".
קישורים חיצוניים
- מלאכת מעמר מתוך אגלי טל, באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
- ^ בהגדרת הצומח, לצורך זה, נכללים פירות, ירקות, עשבים וכל דבר הגדל על הקרקע.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"מ, סעיף ו'.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן של"ה, סעיף ה'
- ^ ערוך השולחן סימן שמ סעיף ב' "ויש להזהיר על היושבים בפרדסים שלא יקבצו בשבת שני פירות למקום אחד ואיסור זה נעלם לגמרי מעיני ההמון ולכן יש להודיעם שיש בזה איסור סקילה והעושה בשוגג חייב חטאת"
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ח', הלכה ה'.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"מ, סעיף ט'.
- ^ זו לשונו (הלכות שבת, פרק כ"א, הלכה י"א): ”אין מקבצין את המלח וכיוצא בו מפני שנראה כמעמר.”.
גם הטור (סימן ש"מ) פוסק: ”אסור לקבץ מלח ממשרפות המלח שדומה למעמר וכן אסור לקבץ כל דבר במקום גדולו.”
ועל כך מפרש הבית יוסף שפסק כאביי, שאין עימור אלא בגידולי קרקע, ואסר משום ש – "משמע לרבינו דלא פליג (שלא חלק) אביי אלא לפטרו מחטאת, אבל איסורא מיהא איכא (על כל פנים יש איסור בדבר), ונכון הוא שלא לחלק כל כך בין אביי לרבא". וכן פסק בשולחן ערוך[6] - ^ אור זרוע, הלכות שבת, סימן נז
- ^ ח"ד סימן ל"ט
- ^ תוספות על תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל"א עמוד א' ד"ה מן הקרפף
- ^ שהוטלו מערב שבת
- ^ הבאו דבריו בספר שמירת שבת כהלכתה
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמ"ג עמוד ב'. וראו בר"ן על הרי"ף דף ס עמוד א, שקשה על דין זה ממה שמצאנו בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמ"ב עמוד א' שכדי להימנע מאיסור מוקצה במידה ויש לאדם סל ובו אבן ופירות עליו לשפוך את כל תכולת הסל וללקט את הפירות. רבנו יונה חילק בין פירות שנשפכו כשהם מרוכזים במקום אחד, שמותר לאספם, לבין פירות שהתפזרו שאסור לאספם. לעומתו הרמב"ן חילק בין פירות שהתפזרו בחצר והתערבו בעפר שאסור לאספם לבין פירות שהתפזרו בבית שאין איסור לאספם. בשער הציון סימן שלה סקי"ג שביאר את דברי הרמב"ן שבר"ן שעיקר טעם האיסור הוא עובדין דחול, אך בחידושי הרמב"ן מבואר שטעם האיסור הוא שנראה כבורר.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק כ"א, הלכה י"א. במגיד משנה שם כתב שטעם זה הוא "חשש רחוק".
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן של"ה, סעיף ה'.
- ^ ראו שו"ת רב פעלים חלק א' אורח חיים סימן י"ט
- ^ תוספות רי"ד על תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ג עמוד ב'.
- ^ לדוגמה בספר ערוך השלחן (שם סעיף ג') כתב: ”פשוט דלא שייך מעמר אלא בתבואה ופירות שלא נאפו ולא נתבשלו וגם לא נטחנו, שעדיין הן כנקצרים וכנתלשים”, וכן פסק בעל שביתת השבת (שם ס"ק ט'). בספר מנחת חינוך (מוסך השבת מלאכת מעמר) נושא ונותן אם שייך איסור מעמר כשמקבץ באצבעו פירורי לחם. ולסברת הערוך השלחן ושביתת השבת הנ"ל, פשוט שאין בזה איסור מעמר, כיון שנשתנה מברייתו.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
.jpg){kind=small}
31194879מלאכת מעמר