דוד דבית הלל

רבי דוד דבית הלל היה נוסע יהודי בן המאה ה-19 שערך מסע מארץ ישראל להודו.

חייו ומסעותיו

רבי דוד דבית הלל, יהודי ליטאי, מצאצאי רבי הלל ב"ר נפתלי הרץ בעל ספר "בית הלל" (דירהנפורט תנ"א 1691) על השולחן ערוך, עלה מווילנה לארץ ישראל בשנת 1815 כחלק מעליית תלמידי הגר"א, והתיישב בצפת.

ב-1824 יצא למסע ברחבי ארץ ישראל ולאחר מכן פנה מזרחה דרך סוריה, כורדיסטן, ארם נהריים, המפרץ הפרסי והודו. כעבור 5 שנים מתחילת מסעו הגיע להודו, שם שהה ארבע שנים במהלכן הדפיס בעיר מדרס קיצור מספר תיעוד מסעותיו בשפה האנגלית. לאחר מכן חזר לארץ ישראל דרך מצרים. ב-1838 שהה בירושלים וסייע לנוסע אדוארד רובינסון. ב-1840 נשלח לקושטא כדי לסייע בשחרור היהודים בעלילת דמשק. ב-1845 הגיע פעם נוספת להודו, ובשבט תר"ו (1846) נפטר.

זכרונותיו

בשנת 1939 מצא אברהם יערי עותק מהספר באנגלית ויחד עם ד"ר ולטר יחיאל פישל הדפיס חלקים ממנו בתרגום לעברית, השפה המקורית בה נכתב הספר. פרק נוסף על המסע בהודו תורגם ב-1952 עבור הספר "בני ישראל" שהודפס על ידי הרבנות הראשית לישראל.

בהקדמה לספר מציין המחבר שבניגוד לנוסעים אחרים ששהו בכל מקום זמן קצר בלבד, הוא נהג לשהות בכל מקום בו ביקר זמן ממושך, עובדה שאיפשרה לו לעמוד על מצבם של בני המקום ועל אופיים ומנהגיהם:

"ודאי יתמה קהל הקוראים למספר התושבים שאני מציין, שאינו מתאים למספרים שבפי שאר הנוסעים. על כך אני משיב, ששאר הנוסעים לא ידעו כמוני את התושבים ואת לשונותיהם. הללו נסעו כאנשים גדולים ולא שהו זמן מרובה במקום אחד, ולפיכך לא יכלו כלל להכיר את כל מעמדות העם כדי לעמוד על מספריהם ומנהגיהם, ואילו אני הכרתי היטב את כל. מעמדות העם ואת לשונותיהם, וישבתי במקום אחד חמשה-עשר יום לפחות, ויש ששהיתי מחודש ועד שנה".

בתיאור מסעותיו מתאר דוד דבית הלל את מה שראה בעיניו, שמועות ומסורות שונות ששמע, את מספר הנפשות בכל מקום, את מנהגי הקהילות היהודיות ואת יחסן עם שכניהן. נושא נוסף המופיע בספרו הוא החיפוש אחר מקום הימצאם של עשרת השבטים ועדויות על גורלם, נושא בו התעסקו אנשים נוספים בני אותה תקופה. עדויותיו משמשות מקור חשוב לחקר היישוב היהודי בארץ ישראל ובקהילות המזרח במאה ה-19. תיאוריו הם התיאורים היחידים של נוסע יהודי בארץ ישראל ברבע הראשון של המאה ה-19, וחשיבותם גם במניין המדויק של מספר היהודים בארץ ישראל באותה תקופה. לדבריו, היו בארץ 5835 משפחות של יהודים, שהם כ-27,000 נפשות, כאשר הריכוזים הגדולים הם בירושלים (3000) ובצפת (2000).

אברהם יערי תיאר את עבודתו של דוד דבית הלל:^[1] ”יש באופיו של ר' דוד דבית-הלל מסקרנותם העמוקה של חוקרים-נוסעים מובהקים. בעיניים פקוחות הוא מסתכל בכל מה שהוא פוגש בדרכו. הוא מדייק בדבריו ואינו מתאר בדרך כלל אלא מה שראה בעיניו, ואם יזדמן לו לספר מפי השמועה, יאמר בפירוש: דבר זה לא ראיתי אלא כך שמעתי”.

זיכרונותיו שפורסמו

The Travels of Rabbi David d'Beth Hillel: from Jerusalem, through Arabia, Koordistan, Part of Persia, and India to Madras, Madras: 1832. (באנגלית) (הספר בגוגל ספרים)
Unknown Jews in unknown lands: the travels of Rabbi David d'Beth Hillel (1824-1832), Edited with an introd. and notes by Walter J. Fischel, New York: Ktav Pub. House, 1973. (באנגלית)

תרגום לעברית:

מסעות ר’ דוד דבית הלל / החזירם למקורם והוסיף מבוא והערות: אברהם יערי, ירושלים: [חמו"ל], תרצ"ט.
- —, "מסעות ר' דוד דבית הלל", סיני, כרך ד' (תרצ"ט), עמ' כ"ו-נ"ג.
מסע לכורדיסתאן פרס ובבל: מתוך ספר המסעות של ר’ דוד דבית הלל (1832) / תורגם והוצא לאור עם הערות על ידי ו"י פישל, ירושלים: דפוס העברי, תרצ"ט.

לקריאה נוספת

Walter J. Fischel, “David d'Beth Hillel: An Unknown Jewish Traveller to the Middle East and India in the Nineteenth Century", Oriens, Vol. 10, No. 2 (Dec. 31, 1957), pp. 240-247. (באנגלית)

קישורים חיצוניים

מסעות רבי דוד דבית הלל, התקצ"א (על הודו)], בתוך "בני ישראל": פסקי הלכה ומקורות לבירור דינם ושאלת מוצאם, ירושלים: הרבנות הראשית לישראל, תשכ"ב-1962, עמ' קסט–קע, באתר היברובוקס
מסעות ר' דויד דבית הלל בארץ ישראל ובסוריה, תקפ"ד (1824), בתוך מסעות ארץ ישראל, תל אביב: אברהם יערי, תשו-1946, עמ' 500–532, באתר היברובוקס