רי"ף

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף יצחק אלפאסי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יצחק אלפסי (רי"ף)
איור של הרי"ף מהאנציקלופדיה היהודית של 1906
איור של הרי"ף מהאנציקלופדיה היהודית של 1906
לידה 1013
ד'תשע"ג
בעיר קלעת חמאד באלג'יר
פטירה 20 באפריל 1103 (בגיל 90 בערך)
י' באייר ד'תתס"ג
כינוי אלפסי, הרי"ף
השתייכות רבני צפון אפריקה, רבני אלג'יריה, רבני תוניסיה, רבני ספרד, ראשונים
תחומי עיסוק תלמוד, הלכה
רבותיו רבי דוד אבן הג'ר
תלמידיו בנו רבי יעקב, הרב יוסף אבן מיגאש, רבי יהודה הלוי, רבי אפרים מקלעה חמאד, רבי ברוך אלבאליה
חיבוריו "הלכות רבתי" ('הלכות רב אלפס' ו'ש"ס קטן')

הרי"ף - רבי יצחק בן יעקב אלפסי (ד'תשע"ג, 1013 - י' בסיוון[1] ד'תתס"ג, 1103) מן הראשונים, היה מגדולי פוסקי ההלכה.

נוסח מצבת הרי"ף[2]

כתבו בעט ברזל עלי שמיר • שבר אשר היה לזיכרון
יכלו ימות עולם ויתחדש • אבלו לכל יבוא לדור אחרון
אמרו בקבר זה מקור חכמה • נקבר ועולם בא בעיוורון
יום ניצלה ניזמה וחלייתה • תורה והורידה אלי גרון
בואו בני ציון ובמרירות • עליו תילילון בשיברון
כי חוק ספוד ובכות אלי מקום  • בו נקברו לוחות והארון[3]

נקבר בקבר זה ראש הראשים • ואלוף הקדושים • ומחכים הישישים • וחכם חרשים • וקדש הקדשים
הנזר והמצנפת • האות והמופת • יחיד העולם ופלאו • ממזרח שמש עד מבואו • 
שר התורה מקור הבינות • ושמעו הולך בכל המדינות • 
הרב הגדול • מחסה עוז ומגדול • אלופנו ורוח אפנו  •  כוכב נשפנו ואור עפעפנו • 
הצדיק העניו • אשר כמוהו לא היה לפניו • מר רב אלפסי זצ"ל נוחו עדן • 
נכסף אל קדושו • ושבה אל אלוקים נפשו • 
יום ג' בשבת עשרה ימים לחודש אייר שנת ד' אלפים תתס"ג[4] וליצירה • 
יום עברה היום ההוא • יום צרה • יום חושך ואפלה • יום ענן וערפל •  יום קדרו שחקים ואורותם • ושק הושם כסותם • הכוכבים אפלו • והגבעות התקלקלו • וכל ישראל נבהלו • 
עלה לישיבה עליונה • למנוחה שאננה • זקן ושבע ימים • לובש מלבוש מהללים • ושם גדול כשם הגדולים • לתת לו מהלכים  • בין השרפים והמלאכים  • [במרומי שמים יהל אורו] • בסתר עליון יהיה מגורו • ובצל שדי יושב ניכחו • וזיז (זיו?) השכינה ילך ניכחו  • תורתו תהי מבטחו • 
והקיצו היא תשיחו • יעמוד לגורלו • ובבנין בית זבולו יעלה דרך גבולו • כי"ר ונאמר אמן • 


הרים ביום סיני לך רעשו  •  כי מלאכי האל בך פגשו
ויכתבו תורה בלוחות לבך  •  וצבי כתריה לך חבשו
לא עצרו כח נבונים לעמוד  •  לולא תבונות ממך דרשו[5]

תולדות חייו

רבי יצחק אלפאסי, דיוקן מימי הביניים

הרי"ף נולד בעיר קלעת חמאד באלג'יר[6]. הוא למד בישיבת קירואן שבתוניסיה אצל רב ניסים גאון ורבנו חננאל[7], והיה תלמידו של פרשן התלמוד רבי דוד אבן הג'ר. הוא חי בתפר שבין תקופת הגאונים לתקופת הראשונים, וחתם את תקופת הגאונים, לכן יש המכנים אותו "גאון". ואכן, הרי"ף לא היסס לחלוק על הגאונים[8].

יש האומרים שעבר להתיישב בעיר פאס שבמרוקו, שם יצר את עבודתו הרוחנית ואף העמיד תלמידים, ושעל שם מקום זה קיבל את הכינוי אלפסי, ("אל" היא ה' הידיעה בערבית)[9] אך ייתכן גם ש"אלפסי" הוא כינוי-שם למשפחתו משכבר הימים, ואינו מעיד אלא על כך שמוצא משפחתו הוא מיוצאי פאס[10]. בשנת 1088, בגיל 75, הכריע הרי"ף במשפט ממוני נגד אדם אלים, ואז קמו עליו שונאים והלשינו עליו למלכות (יש אומרים שהייתה זו הלשנת שווא של אויביו). הוא נאלץ לברוח לספרד, בתחילה לקורדובה ומשם עבר לאליסנה, בה שימש כראש ישיבת לוסנה אחר פטירת רבי יצחק אבן גיאת, ובה שהה עד יום מותו. נקבר ככל הנראה בבית הקברות שם[11], שחולל[12].

הרי"ף נפטר בשנת 1103 (י' בסיוון ד'תתס"ג[13]) והוא בן 90. לאחר פטירתו נכתבו עליו קינות על ידי המשוררים רבי משה אבן עזרא[14] ורבי יהודה הלוי, שכפי הנראה היה תלמידו[15].

על שמו נקרא היישוב כפר הרי"ף, וכן רחובות, בתי כנסת ומוסדות נוספים בישראל.

חיבוריו

ערך מורחב – הלכות רב אלפס

הרי"ף התפרסם בעיקר בשל חיבורו על התלמוד, ספר ההלכות שהקיף 24 מסכתות בשלושה סדרים, מועד, נשים ונזיקין, שהיו רלוונטיות להלכה בתקופתו. חיבור זה התכנה מאוחר יותר בשם "תלמוד קטן" או "ש"ס קטן". שמו המקורי "הלכות רבתי" ובש"סים שבו מודפס "הלכות רב אלפס". את ספרו כתב במתכונת התלמוד, כשהוא מתמצת, מעתיק ומרכז רק את הדברים שלדעתו נוגעים להלכה. בכך יצר לתלמוד עמוד שדרה הלכתי שמקל על פסיקת ההלכה, כמו גם עריכה של תלמוד מקוצר, להקלה על תפוצתו ולימודו של התלמוד. בפסיקתו, קבע הרי"ף עדיפות לתלמוד הבבלי. בנוסף לכך גם הכליל בחיבורו מעט דברי אגדה, בפרט כאלו הנוגעים לדברי מוסר, אף שאת רובם השמיט כי אינם נוגעים להלכה. על ספר זה חוברו פירושים רבים, וכמו לרמב"ם, יש לו נושאי כלים שניסו לבארו.

בנוסף, חיבר ספרות ענפה של שאלות ותשובות[16], שמתוכה הגיעו לידינו מאות תשובות בעברית ובערבית.

הערכה

גדולי הראשונים כהרמב"ם, הראב"ד, הרמב"ן, ורבי יצחק בעל התוספות התייחסו אליו בהערצה מופלגת[17] ורוב חכמי ההלכה מתייחסים אליו כאל סמכות העל בפסיקות ההלכה.

לצד הרמב"ם והרא"ש, הרי"ף הוא אחד משלשת עמודי ההוראה שעליהם השתית ר' יוסף קארו את פסיקתו בבית יוסף, המהווה את אחד היסודות החשובים בהלכה מאז שנכתב.

הרמב''ם בהקדמתו לפירוש המשנה כתב: ”וההלכות אשר עשה הרב הגדול רבנו יצחק, זכרונו לברכה, הספיקו בעד כל החיבורים ההם - מפני שהן כוללות כל הפסקים והדינים שצריכים אליהם בזמננו זה, רצוני לומר: זמן הגלות. וביאר שם על הטעויות אשר נמצאו לאשר היו לפניו בפסקיו, ואין תפישה עליו בהם אלא בהלכות מועטות, לא יגיעו עד עשר בשום פנים”.

הרז"ה בהקדמתו לספר המאור כותב: ”רבינו הרב הגדול המובהק ר' יצחק ב"ר יעקב בעל ההלכות וכו', ואיני צריך להאריך בגדולתו ובחכמתו כי היא גלויה לכל בעלי עיניים כשמש בחצי השמים וכנפי צדקותיו בחבור הלכותיו פרושות על דורותיו ועל כל דורות הבאים אחריו כי לא נעשה חבור יפה כמוהו בתלמוד מאחרי סתימתו ועל כן חובה עלינו בכל דבר נכבד ומפואר לכבדו ולפארו ולקדשו ולטהרו ולהלבינו ולבררו כפי כוחנו”.

בעל ספר האשכול כתב בסוף הלכות יין נסך: "דברי הגאון רבי יצחק דייקי (כלומר: מדוייקים) בכל מקום".

רבי יעקב בעל שו"ת מן השמים כותב שענוהו מן השמים על הרי"ף: ”וה' נתן קולו וכו' ואת בריתי אקים עם יצחק אחד קראתיו ובכורי אתנהו”.

בעל השלטי גיבורים בהקדמתו לחיבורו על הרי"ף כותב: ”הרב הגדול רב אלפס ז"ל בעין שכלו ראה לברר ולנפות ולסלת התלמוד כולו וכו', וכל המשפטים הנהוגים לדורות פסק פסק לו הציב איש על דגלו”.

מתלמידיו

פרשניו

בנוסף נדפסו סביב לרי"ף: ספר המאור לרבי זרחיה הלוי (המחולק ל"מאור הקטן" על סדר מועד, ול"מאור הגדול" על סדרי נשים ונזיקין) - ספר שענינו השגות על דברי הרי"ף. ושני הספרים שנכתבו על מנת להגן על הרי"ף מפני ההשגות של בעל המאור - ספר הזכות ומלחמות ה' לרמב"ן.

כמו כן, ברוב הדפוסים כיום מופיע גם פירוש "רש"י" על הרי"ף. מוסכם על רוב החוקרים בתחום שרש"י עצמו לא כתב פירוש זה, אם כי מבוסס על פירוש רש"י על הש"ס. ונפלגו הדעות מי מחברו. יש שסוברים שזהו מחבר אנונימי, יש מזהים אותו עם ר' ישראל בן ר' יואל, ויש האומרים שזהו ליקוט מפירוש רש"י ומפירושים אחרים.

חיבורים רבים נוספים חוברו על ידי הראשונים סביב הרי"ף, בעיקר מבני יהדות ספרד, למרות שפירושיהם אינם מבארים את שיטתו העצמאית של הרי"ף, אלא את דברי התלמוד המובאים בו. ההסבר לתופעה הוא, שבאזורם היו הלכות הרי"ף ספר הלימוד העיקרי, יותר מהתלמוד, ולכן הם העדיפו לכתוב את פירושיהם על הספר הנלמד ביותר. על מגמה זו מעיד גם הרמב"ם במכתבו לרבי פנחס בן משולם, הכותב שרוב התלמידים רצו ללמוד את הלכותיו של הרי"ף. בין פרשני הרי"ף נמנים: תלמידו של הרי"ף, רבינו אפרים, המצוטט רבות על ידי הפרשנים האחרים; רבי משולם מבדרש [בנו של ר' משה בן יהודה ונכדו (מצד אמו) של ר' משולם מלוניל], בעל "ההשלמה", שמטרתו להשלים את הדברים שבהם קיצר הרי"ף; רבי שלמה בן עלי משיריא, תלמידו של רבי יונה גירונדי; הרא"ה; הריטב"א; רבי פרחיה בן ניסים, רבי חננאל בן שמואל, רבינו זכאי, רבי ישמעאל בן חכמון ועוד רבים אחרים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שו"ת תשב"ץ חלק א' סימן ע"ב. בכמה מקומות הוזכר התאריך י' אייר כיום פטירתו, ראו אצל שאול שפר, 'הרי"ף ומשנתו, עמוד י', הערה 7 באתר אוצר החכמה
  2. ^ על פי ספר דרך תמים
  3. ^ קטע זה נכתב על ידי רבי משה אבן עזרא
  4. ^ תאריך זה אינו מסתדר עם כללי הלוח העברי
  5. ^ קטע זה הינו הוספת רבי יהודה הלוי
  6. ^ בנימין זאב בנדיקט, "הערות לתולדות הרי"ף", קריית ספר כ"ז, ירושלים: תשי"א, עמ' 119 ואילך. נדפס שוב בתוך קובץ מאמריו: מרכז התורה בפרובאנס, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשמ"ה-1985, עמ' 284 - 286 (להלן: "בנדיקט, הרי"ף"). לדעה זו הסכימו מרבית החוקרים, וסיכום דבריהם אצל ישראל שצ'יפנסקי, רבינו אפרים מקלעה חמאד: תורתו, אישיותו ופעולת-חייו, פרק ב
  7. ^ ספר הקבלה עמוד לב
  8. ^ על הראשונים ועל האחרונים, בהוצאת מכון צורבא מרבנן, מהדורה רביעית.
  9. ^ סדר הדורות, ימות עולם, ד' אלפים תתט"ו: מצאתי כתוב, אלפסי כמו מן פאס בלשון ערבי. ושלשלת הקבלה כתב, ארצו היה פאס
  10. ^ בנדיקט, הרי"ף.
  11. ^ מקור קדום המצטט את נוסח מצבתו של הרי"ף, ואגב מודיע על מקום קבורתו, מובא בדיואן משה אבן עזרא, ספר ראשון, ברלין ה'תרצה, עמ' ריב-ריג
  12. ^ הרי"ף בין ספרד לאשכנז, עמנואל אלאלוף, ירושלים ה'תשע"ו. בעמ' 218,552 והלאה פרטים על בית הקברות. שם ממביא שבית הקברות חולל כאשר נתגלה בעת סלילת כביש באזור והקברים פונו
  13. ^ עיין הערה 1
  14. ^ למשל: משה אבן עזרא, כתבו בעט ברזל עלי שמיר, בתוך: משה אבן עזרא: שירי החול, כרך א', מהדורת חיים ברודי, הוצאת מכון שוקן, ברלין, 1935, עמ' ריב
  15. ^ ד"ר דוד קויפמן, ר' יהודה הלוי, סיני ט עמוד ה; נפתלי יעקב הכהן, אוצר הגדולים אלופי יעקב, ד, עמוד לט.
  16. ^ בספר מלכי רבנן לרבי יוסף אבן נאים, מצוין שהוא גם חיבר מחזור ליום כיפור. (בנוסף הוא מאחר את שנת לידתו בשנה לשנת ד'תשע"ד)
  17. ^ הרמב"ם כתב: "ההלכות שעשה הרב הגדול רבינו יצחק זצ"ל הספיקו במקום כולם [כל כתבי הגאונים], לפי שהם כוללים כל תועליות הפסקים והמשפטים הנצרכים בזמננו זה כלומר זמן הגלות, וכבר בירר בהם כל השגיאות שנפלו בפסקי קודמיו, ולא הוקשו לנו בהם אלא הלכות מעטות לא יגיעו לעשר בשום פנים" (הקדמת הרמב"ם למשנה). ר"י כתב: "ילאה אדם לחבר חיבור כמוהו זולתו, שהשכינה הייתה שרויה עליו", הרמב"ן מכנהו תדיר בכינוי: "רבינו הגדול" ונוטה לקבל את דעתו כמעט ללא עוררין, והראב"ד כתב: "הנני סומך על הרב אפילו אומר על ימין שהוא שמאל" (יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר ישראל, עמוד 71)
  18. ^ ראה אודותיו הרב נפתלי יעקב הכהן, "רבינו אליעזר בן מנחם אבן אזהארה", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה, תשכ"ז-תש"ל, חלק ב, עמוד קפט, באתר HebrewBooks, אות תרפ


תקופת חייו של רי"ף על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

1רי"ף